שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
לעומת זאת, בזכויות בראוי, אמנם שוב יש מקום להבחין כאמור בין העברה בלתי-מסויגת - ולוּ גם חלקית - שהיא סתם העברה, לבין העברה מסויגת, הנשארת מעורה ביחסים של קבע בין המעביר והלוקח, - והיא היא המצטרפת למושג השעבוד. אולם, כפי שכבר הערנוח) - והדבר נכון לא רק לגבי התביעות, אלא גם לגבי זכויות אחרות בראוי, - בתחום זה אין כבר עניין של פיצול רשות רב-גונית קיימת ביחס לנשוא חיצוני; מכאן כמובן, אותו צמצום בעניין השעבודים שהזכרנו, וכדי לעמוד על גדריו ועל המשמעות המושגית המתחייבת בו נפנה תחילה למושג "הפירות".
במושג זה יש להבחין בין מובנו העברי, שהוא מורחב ומקביל למושג ה-Nutzungen {שימושים, גרמנית} של הבג"ב הגרמניט), לבין מובנו הרומי (fructus {פרות, לטינית}), שהוא יותר מצומצםי). במובן הראשון, יש למושג הפירות משמעות משולשת: עצם השימוש בחפץ כדרכו; כל המופק מגופו של חפץ כדרך הנאתו; ו"הפירות הבאים בעלמא", או כל הכנסה בכסף או בנכסים אחרים המגיעה לאדם בדין ממקורות חיצוניים מחמת קניינויא). במובן השני מציין המושג רק את הפירות המופקים מן הגוף והפירות הבאים מעלמאיב), אבל לא את השימוש כשלעצמו. והנה, חשיבות המושג היא בעיקר לציון מכלול ההנאה המגיע לאדם, במקום שניתנת לו זכות להפיק לעצמו את ההנאה האקטואלית של נכס, בעוד שהזכות היסודית, אשר על-פיה היתה ההנאה מגיעה מלכתחילה, נשארת לזכאי המקורי או לבאים מכוחו; ולפי זה ברור שהמובן העברי המורחב הוא יותר מותאם לעניין.יג)
אולם, מתוך המובן הלזה ולפנים, ברור שיסודותיו - מבחינה משפטית-מהותית - אינם אחידים: זכות השימוש אינה באמת אלא רשות-מעשה ביחס לחפץ, אבל הפירות במובן הרומי המצומצם אינם כלל עניין לרשות שכזאת, כי אם - לפי מושגי מחקרנו - הריהם עניין למין זכיון, או על-כל-פנים לקניין-בראוי, שמעיקרא מצורף הוא לזכות היסודית, והמתבטא, כפי שציינו לעיל,יד) בזכות להתפשטותה של הזכות על נכסים אחרים.
לפי זה, כפי שכבר ציינו גם-כן, ממילא משמע שאפילו ביחס לחפץ, או נכס מוחזק, - זכות הפירות במובן המצומצם איננה באמת זכות ישירה לגבי החפץ, ואם נתפסת היא בכל-זאת כזכות אל החפץ, הרי זה רק באמצעות המושג המורחב של זיקת-רשות וקניין.טו) מושגים אלה מאפשרים להציג את זכות הפירות במובן המצומצם בשורה אחת עם הזכות לעצם השימוש בחפץ, וכך מתאפשר גם שהבדלת זכות הפירות במובן המצומצם, מתוך הבעלות, תיתפס כשעבוד של החפץ - ממש באותו אופן ומובן בעצמו כמו הבדלתה של זכות שימוש כלשהי.
ט) סע' 100.
י) גם מובן זה בא על ביטויו המיוחד בבג"ב הגרמני, סע' 99, במושג Früchte {פרות, גרמנית}.
יא) דוק בכתובות ע"ט, עמ' א'-ב' ואילך. את הביטוי "פירות הבאים מעלמא" אימצנו לצרכנו, אף-על-פי שבמקורות עשוי להשתמע כי מובנו יותר מצומצם (השווה תוספות על כתובות ע"ט ב', ד"ה פירא, ועל בבא קמא פ"טא' ד"ה פירא, והר"ן על כתובות ע"ט ב', וכן הרא"ש והרי"ף ושיטה מקובצת על שלש הסוגיות). ר' גם כתובות ס"ט א', ותוספות שם, ד"ה מעמלא דביתי.
יב) Fruits naturels ou industriels{פרות טבעיים, צרפתית} - Erzeugnisse und sonstige Ausbeute {מוצרים או תשואה אחרת, גרמנית} - לעומת fruits civils {פרות אזרחיים, צרפתית} או Zivilfrüchte.{פרות אזרחיים, גרמנית} בין ההגדרות שלנו וההגדרות באירופה יש הבדלים, שלא נתעכב על דיוקיהם. השווה פלניול וריפר, ג', עמ' 255, ואנקצרוס-ניפרדי, א', עמ' 537 ואילך.
יג) הדבר משתקף גם בלשון הרומית, במושג המצורף של ususfructus.{הנאת שימוש, לטינית}
יד) בפרק ב' סע' א'.
טו) אכן, זכות הפירות נתפסת כזכות אל החפץ גם בשיטות של אירופה, אשר מושגים אלה אינם קיימים בהן; אך התירוץ הוא בודאי שהדבר נעשה שם רק מכוח השיגרה של המסורת הרומית, אשר פונטשארט אמנם מצא ביסודה מושג מקביל לזיקת-הרשות (ר' הערה ל"ב לפרק ב' בחלק א'). במסגרת של תורת-המשפט האירופית המודרנית, הדבר הוא באמת אנומליה.