ו.ט.2.

ח) לפי שו"ע חו"מ סי' ש"ג סע' ח', אם נשקפת לפקדון סכנה, חייב השומר לפעול להצלת הפקדון, בגדרי הנאות במסיבות המקרה.^קלח)

ט) בשו"ע חו"מ סי' ש"ג סע' ח' מבואר גם כי שומר-חינם אינו חייב למלא את חיוביו אלא במידה שיכול הוא לעשות כן בלי שיוציא הוצאות מכיסו, בעוד ששומר-שכר חייב גם להוציא הוצאות. אולם, נראה שהלכה זו אינה צריכה להתפרש באופן יותר מדי דווקני - שהרי אין מתקבל על הדעת כי שומר-חינם יהא חייב, למשל, בטורח גדול כמו גיוס מתנדבים לעזרה בהצלת הפקדון, אך כל אימת שיהא עליו להוציא אפילו פרוטה אחת מכיסו, יהא הוא פטור. מסתבר אפוא, שההבדל הנכון בין שומר-שכר לשומר-חינם הוא כזה: שומר-שכר חייב להוציא את ההוצאות בחיוב מוחלט - ובלבד שיימצא הכסף תחת ידו (או אף שיוכל ללוותו), ושההוצאה תהא סבירה במסיבות המקרה. לעומת זאת, שומר-חינם - אף הוא ודאי חייב להוציא כל אימת שסביר הדבר, אלא שחובתו אינה מוחלטת, ויכול הוא להיפטר בטענה כי הכסף שהיה תחת ידו היה נחוץ לו לעניין אחר, או שהיתה לו סיבה סבירה להאמין כי בעל-הבית לא יוכל או לא ירצה להחזיר לו. מסקנה זו מוכחת על-ידי כך, שאף מי שרואה את שומר-האבדה כשומר-חינם, ולא כשומר-שכר, אינו מוצא שום סתירה לעמדתו בחיוב המוטל על שומר-האבדה לזון את האבדה כל אימת שנחוץ הדבר, ואף כשמדובר בתרנגולים, שאינם עושים פירות.^קלט)

י) לפי שו"ע חו"מ סי' רצ"ג סע' א' ועה"ש חו"מ סי' רצ"א סע' י"ט, הרי בעל-הבית (שאין שעבוד נגדו) זכאי בכל עת להחזרת הפקדון לידו, על-פי דרישתו. השומר אינו חייב להחזיר אלא במקום שבו נתקבל הפקדון (או במקום שבו נמצא הפקדון למעשה, או במקום שבו התחייב לשמור או להחזיר את הפקדון לעת הדרישה).^קמ)

יא) לפי שו"ע חו"מ סי' רצ"ג סע' א' וג', ועה"ש חו"מ סי' רצ"א סע' י"ט, אין השומר זכאי להחזיר את הפקדון תוך זמנו, אלא אם נקבע הזמן רק לטובתו^קמא) או שהמשך השמירה אינו עולה בקנה אחד עם צרכי עצמו שלא היו צפויים מראש. הסייג השני אינו אמור אלא בשומר-חינם בלבד.^קמב-1)

יב) לפי שו"ע חו"מ סי' רצ"ג סע' א' וב' וסי' רס"ז סע' א' (והשווה לעיל, פרק ג', סע' י', סי' 3), אם כלה הזמן המוסכם לשמירה, או שלא נקבע לה זמן, או שזכאי השומר להחזיר את הפקדון תוך זמנו - זכאי הוא נגד בעל-הבית, שהלה יקבל את הפקדון; והשומר נפטר מאחריותו, אם החזיר את הפקדון לדעת בעל-הבית למקום המשתמר לו, או שהניחו לפני בעל-הבית במסיבות דומות לאלו שבהן נתקבל הפקדון, או שבהן יוכל בעל-הבית להיטפל בנכסי הפקדון באופן נאות בעצמו.^קמב-2)

יג) לפי שו"ע חו"מ סי' ש"ג סע' ט', אם הוציא השומר הוצאות לשמירתו של החפץ, חוזר הוא וגובה מבעל-הבית עד כדי ערך הנזק שנמנע.^קמג) פעל השומר כשומר-אבדה, זכאי הוא - לפי הדין המיוחד של שומרי-אבדה - להחזרת כל חסרון-כיס שנשא בו תוך כדי כך, לרבות שכר הזמן שהשקיע תוך ביטול כיסו מריווח צפוי.^{קמד) קמה)}

בתביעת ההוצאות - חזקת-הדין היא לשומר, בתנאי שישבע על הוצאת הסכום הנדרש, - ואין החזקה לבעל-הבית הנתבע - בהתאם לדין הכללי, החל במקום שהתובע פעל ברשות, והיכולת לדעת את האמת היא רק לתובע, ולא לנתבע.^קמו) כשפעל האיש כשומר-אבדה, נאמן הוא לכאורה אף בלי שבועה.^קמז)

מלבד זה, לפי שו"ע חו"מ סי' רצ"ה ואילך, חלים בשומר הפקדון סדרי-הדין המיוחדים הבאים. הדברים אמורים כשאין או שלא נותרה עוד בין הצדדים מחלוקת על עצם העובדות של קבלת הפקדון ואי-היות הפקדון מוחזר עדיין. במקרה כזה, כשאין השומר מחזיר את הפקדון, ואין מחלוקת על כך שהוא חייב באחריות - הרי כשהחפץ אינו מצוי בשוק לקנות כמותו, אין השומר נפטר על-ידי עצם תשלום האחריות, אלא צריך הוא להישבע גם כי החפץ אינו ברשותו. מצד שני, אם עומד השומר להיפטר מאחריות, אין פוטרים אותו על-כל-פנים אלא אם נשבע הוא את "שבועת השומרים", על שלש עובדות כלהלן: שהוא שמר כדרך השומרים, כראוי, ולא שלח יד בחפץ, ושאירעו מעשה פלוני, שבגינו הוא פטור, ושמכל-מקום לא נותר החפץ ברשותו. הרבותא שבשבועות אלו היא, שאם מסרב השומר להישבע, חושדים בו שכבש את הפקדון תחת ידו, ונעשה דינו כגזלן.

קלח) נפקא מינה, כמובן, למקרה שהסכנה לא היתה צפויה מלכתחילה, ואלמלא אותה סכנה היה הפקדון נמצא שמור כיאות וכמכוון על-ידי בעל-הבית, באמצעי-השמירה הרגילים שהשומר נקט. במלים אחרות אפשר גם לומר, כי ההלכה הנידונה מחייבת את השומר לנקוט אמצעים מיוחדים, כל אימת שנחוץ הדבר, ואף כשתהא בהם סטייה מאמצעי-השמירה שבעל-הבית ציפה להם בסתם. - בשיטות הנוכריות אין אנו מוצאים הוראה מפורשת בדבר חובת-הצלה, אם כי אפשר אולי להסיקה מכללא. בבג"ב ובחוק האיטלקי, כפי שכבר הזכרנו בהערה קל"ז, יש הוראה שאינה מחייבת, אך מתירה לשומר לסטות מדרכי-השמירה המוסכמות. סע' 784 של המג'לה מרשה לשומר לסטות מדרכי-השמירה המוסכמות, אף אם אין הדבר מחויב משום צרכי-הצלה, אלא שכך נוח יותר לשומר, ובלבד שיעילות השמירה לא תיפגע. בחוק השומרים, תשכ"ז, גם כן אין חובת הצלה מפורשת, אך ס' 6 מתיר לשומר כל פעולה דחופה ובלתי צפויה הדרושה באופן סביר למניעת נזק.

קלט) בשיטות הנוכריות אין הוראה מפורשת על החיוב בהוצאת הוצאות, ונראה שהחיוב חל תמיד, לפי הסביר במסיבות המקרה.

קמ) השווה מג'לה, סע' 774, 797; פייטון, שמירה, עמ' 100; ספר החוקים האזרחי בצרפת, סע' 1942-1944; באיטליה, סע' 1771, 1774; בג"ב, סע' 695, 697; חוק החיובים השוייצרי, סע' 475, 477. בכמה משיטות אלו יש הוראה כי הוצאות ההחזרה הן על בעל-הבית. בדיני ישראל נראה שבעיית ההוצאות צריכה לבוא על פתרונה במסגרת הכללית של דיני הוצאות השומר, שעליה נעמוד להלן. בשוייצריה נכללת גם הוראה, כי במקרה שבעל-הבית תובע את ההחזרה לפני הזמן שנקבע מלכתחילה, חייב הוא להחזיר לשומר את ההוצאות שהלה התחייב בהן לחיובי הזמן שנותר. בדיני ישראל נראה, שאף בעייה זו צריכה לבוא על פתרונה במסגרת הכללית. בחוק השומרים, תשכ"ז, אין הוראות מקבילות.

קמא) כגון שהורשה השומר להשתמש בפקדון עד זמן מסוים. אך אם הרשות היא, למשל, בשכירות - אמנם יתכן שהשומר-השוכר יהא זכאי להחזיר את הפקדון תוך זמנו, אבל על-ידי עצם ההחזרה בלבד הוא לא ייפטר על-כל-פנים מיתרת חובת השכר, כשאין לו זכות לסיים גם את כל קשר-השכירות כלו.

קמב-1) בגרמניה ובשוייצריה יכול השומר לחזור בו תוך זמנו אם יש לכך טעם חשוב (סע' 696 בגרמניה, 476 בשוייצריה). באיטליה (סע' 1771) יכול השומר לחזור בו תוך זמנו, אלא אם נקבע הזמן לטובת המפקיד; אבל גם אם לא נקבע זמן לטובת המפקיד, יכול בית-המשפט לעכב את זכות ההחזרה כדי לתת למפקיד שהות. לפי המג'לה (סע' 774) יכול השומר לחזור בו תמיד בכל עת, וכן נראה במשפט האנגלי. בחוק השומרים, תשכ"ז, אין הוראות מקבילות.

קמב-2) כפי שראינו לעיל בפרק זה, סע' ז' סי' 1, והערה פ"ז שם, יכולים השומר-חינם ושומר-השכר להיפטר אף בלא החזרת-ההחזקה ממש, אלא על-ידי הודעה כי נסתיים עניין שמירתם והעמדת החפץ לרשות בעל-הבית (בכל מקום שבו נמצא החפץ בשעת-מעשה כראוי). אך, כמובן, דרך זו יכולה להועיל רק לעצם סיום האחריות כלפי בעל-הבית, אבל לא להוצאת החפץ מהחזקת השומר ומאחריותו הכרוכה בכך כלפי כלי עלמא. אם השומר מעוניין להיפטר גם מזה, ובעל-הבית לא נענה להזמנה לבוא ולקחת את החפץ, והחזרה כפויה אינה אפשרית במסיבות המקרה - או שהחזרה כפויה אינה משום-מה לרוחו של השומר, - יכול השומר להיפטר על-ידי העברת החפץ לרשות בית-הדין, כפי שראינו בפרק ה', סע' ד', סי' 3. מסתבר כי דרך זו עומדת גם לשואל שנסתיימה שאלתו, ושהסקנו כי אין הוא יכול להיפטר מן האחריות לבעל-הבית כל זמן שנשאר החפץ בהחזקתו. - בשיטות הנוכריות אין אנו מוצאים הוראות מפורשות במקביל - ולפחות לא בהקבלה מושגית-חיובית. לפי סע' 785 של המג'לה אין השומר לבעל-הבית נעדר יכול להיפטר. בצרפת יש חוקים המאפשרים מכירת חפצים שהושארו באכסניה (31 במארס 1896) או אצל בעל מלאכה (31 בדצמבר 1903). בחוק השומרים, תשכ"ז, ר' סע' 11 והערה פ"ז-1 לעיל.

קמג) לפי נתה"מ שם, ס"ק ט', יש לכאורה מקום להסיק, שאמנם אין השומר זכאי לגבות את הוצאותיו מבעל-הבית אלא במידה שהנזק נמנע; אבל הוצאות שהוציא כדי להציל, ונכשל - אין הוא גובה, אף אם ההוצאה היתה סבירה לכאורה. אולם, מדברי הסמ"ע על חו"מ סי' קפ"ב ס"ק ח', ודברי הש"ך שם, ס"ק ד', מסתבר שבאמת אין הדברים ראויים לחול במלוא חומרתם אלא ביחס לשומר-שכר (או שואל), אבל שומר-חינם - משניתנה לו הרשות להוציא הוצאות משם בעל-הבית, הרי בסתם ניתנת לו רשות זו "בין לתיקון בין לעוות", בגדרי הסביר במסיבות המקרה, - וזכאי הוא אפוא להחזרת כל הוצאה סבירה שהוציא, ואף אם נכשל.

מצד שני, משתמע מתשובת מהרשד"ם חו"מ סי' שפ"ח, שאם היתה אפשרות סבירה להציל מן הנזק בלעדי ההוצאה, אין השומר גובה מה שהוציא אף אם היתה הוצאתו מועילה. הגבלה זו - נראה שהיא חלה גם בשומר-חינם, אחר שמעיקרא חלה היא רק במקום של אלטרנטיבה סבירה.

קמד) שו"ע חו"מ סי' רס"ה וסי' רס"ז סע' כ"ו. במסגרת זו, נראה שזכאי השומר אף יותר מכדי הנזק שנמנע - אך זה רק בתנאי שהאבדה אמנם תוּשב. אם בעל-הבית יסתלק מזכותו באבדה, ברצותו להימנע מתשלום ההוצאות - מסתבר שלא תישאר לשומר תביעה נגדו.

קמה) בשיטות הנוכריות - ר' סע' 1947 בספר החוקים הצרפתי; סע' 1781 באיטליה; סע' 693 ו-970 של הבג"ב; סע' 473 של חוק החיובים השוייצרי וסע' 722 של הצג"ב. בצרפת ובאיטליה אין החוק קובע להוצאות העומדות להחזרה שום גדרים מסוימים. בגרמניה עומדות להחזרה ההוצאות, שהשומר "רשאי היה לראותן כנחוצות". בשוייצריה, בפקדון סתם, עומדות להחזרה ההוצאות "הנחוצות" (לפי קנה-מידה אובייקטיבי); המחזיר אבדה, לעומת זאת, זכאי להחזרת כל הוצאותיו. לפי סע' 8 של חוק השומרים, תשכ"ז, זכאים השואל ושומר השכר רק להחזרת ההוצאות שהוציאו לצורך פעולת הצלה סבירה, דחופה ובלתי-צפויה. שומר חינם ושומר משכון זכאים גם להחזרת הוצאות סבירות אחרות.

קמו) רבנו חננאל על המשנה בכתובות ע"ט ב': ר' אוצר הגאונים שם, ומגיד-משנה על פ"ג מהל' שכירות הל' ז'.

קמז) עה"ש חו"מ סי' רס"ז סע' כ"ב.

הדף הבא