פרק ב': חוזי ההקנאה

א. המינים השונים של חוזי ההקנאה

כבר במבוא הזכרנו כי עיקר ענייננו הוא בשלשת מיני החוזים של מכר, חליפין ומתנה. אלה הם שלש האפשרויות השונות הידועות, שבהן עשוי להופיע חוזה של הקנאת נכסים במוחזק - וביסוד ההבחנה שבין שלש האפשרויות האלו מוצאים אנו את מה שאמרנו לכנות כ"גידור הקניין", והיינו את ה"קאוזה" או את הסייג של גרם הנאת הקנאה כנגד הכלל של "זה נהנה וזה חסר". אם ההקנאה נערכת כנגד מחיר כספי, הריהי מכר; ואם היא נערכת כנגד הקנאת נכס אחר במוחזק, הריהי חליפין;^א) ואם היא נערכת שלא על דעת תמורה, הריהי מתנה. אולם, הצצה קלה ברשימה זו תגלה שאין היא שלמה מבחינה הגיונית: חסרה כאן הקנאה על דעת תמורה שאינה לא מחיר כספי ולא שום נכס אחר במוחזק - כי אם למשל, עבודה או התחייבות חפצית. אנחנו, להלן, נוסיף כאן אפשרות זו כאפשרות רביעית - אך אמנם נעשה כן רק מסיבות לימודיות, ולאו דווקא על פי איזה צורך מעשי של עריכת הדינים. כי טעם הבחנת האפשרויות על פי היסוד האמור הריהי בכך שגידור הקנין כרוך לעתים קרובות ביחודים מסוימים בפרטי הדינים; אך האפשרות הרביעית, מצידה, היא עצמה מגוונת מכדי שיוכל להימצא בה איזה יחוד מיוחד לעצמה - ולכן, כל אימת שמתרחשת היא, נידונה היא למעשה מכללא, על פי צירוף הדברים המתאים למקרה, ואין היא מוכנסת לשום דפוס מיוחד.

בהקשר זה ראוי לשים לב גם לעצם העובדה שמדברים אנו כאן על דפוסים של חוזים המעוצבים דוקא על יסוד מעשה ההקנאה של נכס במוחזק (ודוקא נכס חוץ מכסף), כנשוא גרם ההנאה העומדת לגידור - בעוד שלכאורה אפשר היה שיהיה גם להפך, והיינו שלמשל הקנאת הכסף, עשיית העבודה, מחילת החוב או העברת הזכויות בראוי הן תיחשבנה גרם ההקנאה העומד לגידור, ואילו קניית הנכס במוחזק היא שתיחשב כתמורה או כ"קאוזה". על בעיה זו נעמוד להלן, ביחוד במסגרת הדיון על "האפשרות הרביעית", ובינתים נראה את מיקום מרכז הכובד במעשה ההקנאה של הנכס (השימושי) במוחזק כדבר המובן מאליו.

א) להלן נראה כי הגדרה זו אמנם אינה מדויקת.

הדף הקודם הדף הבא