For a summary in English, scroll down
הים עד אין סוף אופפנו-Раскинулось море широко
שיר רוסי-מלים: ניקולאי פאדורוביץ' שצ'ארבינה/גיאורגי גאורגייביץ' זובארייב/פיודור סידרוביץ'-לחן: אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב/פ.ק. סאדובסק-עברית: צבי גלעד [גרימי]-לפי תרגום מילולי של אלי פורמן-שירה: איזי הוד-עיבוד, נגינה, הקלטה ועריכה: מאיר רז
הַיָּם עַד אֵין סוֹף אוֹפְפֵנוּ, הַגַּל אֶת מִשְׁבָּר יַחְבֹּק, רָחַקְנוּ מִנְּמַל מוֹצָאֵנוּ, וְעוֹד יַעֲדֵנוּ רָחוֹק. הֵן תַּשׁ כְּבָר כּוֹחִי מֵהַזִּיעַ, גּוֹנֵחַ טוֹעֵן הַפֶּחָם, קִיטוֹר לֹא יוֹסִיף לְהָנִיעַ, הָאֵשׁ בַּדְּוָדִים דָּעֲכָה. עוֹד טֶרֶם סִיַּמְתָּ מִשְׁמֶרֶת אָחִי, כְּבָר הַמְּמֻנֶּה מִסְתּוֹלֵל פֹּה, תִּגַּשׁ לָרוֹפֵא שֶׁהֲרֵי הוּא יָחִיד, מֻסְמָךְ לְהַחְלִיט מִי חוֹלֶה פֹּה. עֲדֵי הַסִּפּוּן הוּא כּוֹשֵׁל אֵין-אוֹנִים, אֶל אוֹר מְסַמֵּא מְלוֹא הָעַיִן, רוֹאֶה הוּא אֶת זֹהַר שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וְשָׁבָה נַפְשׁוֹ אֶל הָאַיִן. אִמּוֹ הַזְּקֵנָה תְּחַכֶּה לוֹ עַד כְּלוֹת, הַלֹּא הַבְּשׂוֹרָה מָה נוּגָה אַתְּ, מַדְחֵף הַסְּפִינָה מְעַרְבֵּל עִרְבּוּלוֹ, בָּאֹפֶק הָאֳנִי נוֹגַעַת. מַדְחֵף הַסְּפִינָה מְעַרְבֵּל עִרְבּוּלוֹ, בָּאֹפֶק הָאֳנִי נוֹגַעַת
Раскинулось море широко-Слова: Николай Фёдорович Щербина-Димитрий Григорьевич Зубарев [?]-Музыка: Александр Львович Гурилёв. Раскинулось море широко, И волны бушуют вдали, Товарищ, мы едем далеко, Подальше от нашей земли. Не слышно на палубе песен, И Красное море шумит, А берег суровый и тесен, Как вспомнишь, так сердце болит. Товарищ, не в силах я вахты стоять, Сказал кочегар кочегару, Огни в моих топках совсем не горят, В котлах не сдержать мне уж пару, Нет ветра сегодня, нет мочи стоять, Согрелась вода, душно, жарко, Термометр поднялся на сорок пять, Без воздуха вся кочегарка! Товарищ ушел, он лопату схватил, Собравши последние силы, Дверь топки привычным толчком отворил, И пламя его озарило. Окончив бросать, он напился воды, Воды опресненной, нечистой, С лица его капал пот, сажи следы, Услышал он речь машиниста: Ты вахты не кончив, не смеешь бросать, Механик тобой недоволен, Ты к доктору должен пойти и сказать, Лекарство он даст, если болен! За поручни слабой хватаясь рукой, По трапу наверх он взбирался, Идти за лекарством в приёмный покой Не мог, от жары задыхался. На палубу вышел, сознанья уж нет, В глазах перед ним помутилось, Увидел на миг ослепительный свет,Упал…Сердце больше не билось. Всю ночь в лазарете покойник лежал, В матросскую робу одетый, В руках он дешевую свечку держал, Воск таял, жарою согретый…Проститься с товарищем утром пришли, Матросы, друзья кочегара, Последний подарок ему поднесли ,Колосник обгорелый и ржавый. К ногам привязали ему колосник, И койкою труп обвернули, Пришел корабельный священник-старик, И слезы у многих сверкнули. Был тих, неподвижен в тот миг океан, Как зеркало воды блестели, Явился помощник, пришел капитан, И вечную память пропели. Доску приподняли прощальной рукой, И к дейдвуду тело скользнуло, В пучине глубокой безвестной морской, Навеки, плеснув, утонуло. Напрасно старушка ждет сына домой, Ей скажут-она зарыдает, А волны бегут от винта за кормой, И след их вдали пропадает.
הערות שכתב צבי גלעד [גרימי]: שיר, ששרשיו באמצע המאה ה-19. שמו המקורי המסיק [מסיק התנורים, לא מסיק הזיתים]. בשיר המקורי: עשרים ואחד בתים
הערות שכתב איזי הוד: הים עד אין סוף אופפנו [או הים הרחב משתרע], הוא שיר על מלח, שגווע עקב מכת חום, תוך כדי טעינת פחם, לכבשן אוניה ששטה בים. השיר נולד אי שם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, ועד שהגיע למבנהו הסופי עברה חצי מאה. ההקלטה הכי מוקדמת שלו היא, של הזמר, יורי מורפסי, משנת 1912. הזמר והשחקן, לאוניד אוטיוסוב, החייה את השיר שוב בשנת 1937. מאז לשיר הזה גרסות רבות מאד, אולי הרבות מכל השירים הרוסיים, שהתוכן שלהם השתנה בהתאם לנסיבות וכך גם השם של השיר [המנון סבאסטופול, המחתרת, החורש השתרע רחב, המסילה השתרעה לאורכה, ההרים השתרעו למרחק, השמיים רחוקים מאד, ועוד]. הגרסה הנוכחית, היא גרסת הים. בדרך כלל גרסת הים, היא כללית ולא מתכוונת למלח ספציפי. אך קיימות גרסות הים, המתייחסות ספציפית לאירוע ממשי, כמו אירוע מתועד אחד, שקרה בספינה, אודסה, או בספינה בשם, טייגר, שחנתה אז בנמל העיר חארסון, בשנת 1906. אך העיתונאי וחוקר השירים, ייבגניי אקולוב, לא מצא שהיית באותה עת ספינה בשם, טייגר. מילות השיר הנפוץ יותר, נכתבו תחילה בארבעה בתים, על ידי המשורר, ניקולאי שצ'ארבינה בשנת 1843-4, והמילים הולחנו אחר כך על ידי אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב בשנת 1852. מילות השיר של המשורר, שצ'ארבינה, עובדו מחדש, מצורתם המקוצרת משהו, על ידי המשורר ויורד הים על הספינה, אולג, גיאורגי גאורגייביץ' זובארייב, ונוצרו בשיר עד כ-20 בתים. שצ'ארבינה, שתמך בצעירותו במהפכנים, אך חזר בו ולעג להם בזיקנתו, כתב בזמנו ספר בשם, פואמות יווניות ואחת הפואמות היה השיר הראשוני של השיר, הים עד אין סוף אופפנו, שאז נקרא עוד, המלח, שנכתב כשיר מורדים יווני, על מלח בים האגאי, כנגד השלטון התורכי המדכא וכל זה בשנת 1843-4. המלחין, אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב, שהיה משורר חובב, העיז ושינה את המלח היווני למלח רוסי ואת הים האגאי לים השחור וקרא לשיר, אחרי המלחמה. וכל זה בשנת 1852. באותה שנה 1852 או שנה לאחר מכן בשנת 1853, המשורר זובארייב האריך את מילות השיר של שצ'ארבינה וגורילייב, המלח ואחר כך, אחרי המלחמה, בתקופת מלחמת קרים, שבין השנים 1853-1856, בין רוסיה, לבין הקואליציה של אנגליה, צרפת, סרדיניה והאימפריה העות'מאנית, או שהארכת/הרחבת השיר על ידי זובארייב קרה סמוך למלחמת קרים בשנת 1852. יתכן שתאריך הארכת השיר על ידי זובארייב גם הוא אינו מדויק, כי הספינה עליה משערים שינה זובארייב את שירו של שצ'ארבינה, הספינה אולג, הושקה כנראה בשנת 1859 ואולי גם זה לא מדויק. זובארייב עצמו נאלץ לעזוב את צי הספינות בים השחור, בגלל פעילות חתרנית מהפכנית שגבלה בפשע. זובארייב השתקע אז במרוקו ושב לרוסיה רק בתקופת מלחמת יפן-רוסיה בשנת 1904-5, השתתף בקרב, טשושימה, על הספינה, קמצ'אטקה ונהרג. לפני כן עוד הספיק לכתוב על גלותו הכפויה, לאמו, בשיר נפרד. במלחמה הזו קבל השיר את פרסומו הלאומי ברוסיה. באותה מלחמה לחם גם, יוסף טרומפלדור ממגיני תל חי. מילות גרסת השיר המקורי הסופי, הים עד אין סוף אופפנו, שתארו את אשר התחולל על האוניה, אודסה [או טייגר, אם בכלל הייתה אוניה בשם זה] נכתבו על ידי, פיודור סידורוביץ' [ששרת באוניה הזו כתצפיתן, או, נווט, או חדרן] בשנת 1900 או 1906 או תאריך כל שהוא ביניהם, אז, קצת לפני תחילת מהפכות 1917 ברוסיה, נקרא השיר בשם, איש האש, או נכון יותר, המסיק ולבסוף, אחרי מעט שינויים במילים של המשורר, זוברייב, ובלחן של המלחין, גורילייב, וקיצור מספר הבתים שבשיר, נקרא השיר, הים עד אין סוף אופפנו. השינויים הקלים בלחן נעשו, כנראה, על ידי המלחין, פ.ק. סאדובסקי. פיודור סידרוביץ', כתב את שירו באניה, אודסה [או טייגר] כשחנתה בנמל העיר, חארסון ואחר כך הפליגה בציר, חארסון, קונסטאנטינופוליס, אלכסנדריה, דלהי. בתאריך 22 ביוני 1941, בשעה 4 בדיוק, פלש הצבא הגרמני הנאצי, אל תוך רוסיה. תוך כדי הימים הראשונים של המלחמה, הופיעו, רק במוסקבה, יותר ממאה שירים חדשים. חלק גדול מהם היה, של תמליל שהותאם למנגינה קיימת ואחת המנגינות, הייתה הלחן של השיר נפרש לו הים ככנפיים. חלק משירי המשנה המלחמתיים, נגזרו מתוכן השיר המקורי. בשיר המקורי נפרש לו הים ככנפיים, מלח, הטוען פחם לתנור ספינת סוחר, בתקופת שלטון הצאר [1906], חלה, בעקבות עבודת הפרך, מת ונקבר בלב ים, כשחבריו וקציניו מצדיעים לכבודו, בטקס הקבורה הימית ואמו לשווא תחכה לשובו בביתה. בגרסה המלחמתית, במלחמה הפטריוטית הגדולה ברוסיה 1941-1945, לדוגמה, המלח הוא אותו מלח, אך מתקיימת מלחמה והמלחמה, בשלב, זה היא ביבשה. אז, מציבים את החייל בחיל רגלים והוא הורג בקרב, קצין נאצי, אך גם הוא נפצע קשה וגוסס בבית חולים שדה ומבקש מחבריו, לעצור בשובם מהמלחמה בביתו, לספר לאשתו, על מותו בגבורה ולתת לבנו את כובע המלחים. בשיר המקורי המלא, שלפני המלחמה הפטריוטית הגדולה, עשרים ואחד בתים. בתרגום של, גרימי [צבי גלעד] כאן, חמישה בתים מייצגים. כך, מיחסים את מילות השיר, למשורר מאד מפורסם ועוד שני משוררים חובבים. ואלה לא כל סיפורי השינויים שנעשו במילות השיר. ארוע האמת על סיפון האניה, אודסה נרשם ברשומות הרישמיות כך, באביב שנת 1906, הפליגה בים האדום ספינת המסחר הרוסית, אודסה, מנמל חארסון, בדרכה לדלהי, דרך תעלת סואץ ועל סיפונה אף צוות טועני הפחם לדודי הקיטור של ספינת הקיטור העמוסה לעייפה. כשהגיעה הספינה לים האדום הייתה הטמפרטורה באזור גבוהה מאד ובמרתף דודי הקיטור גבוהה עוד יותר. טוען הפחם ויקטור [או וואסילי] גונצ'אראנקו חש ברע וחבריו טועני הפחם האיצו בו לפנות לרופא האוניה לקבלת שחרור מהעבודה וטיפול. חיוור מאד ומתנשם טיפס גונצ'אראנקו בקושי רב על הסולם המוביל לסיפון הספינה אך המכונאי התורן דחף אותו באכזריות חזרה למרתף הדודים. חבריו הרימוהו וגררו אותו שוב לסולם וגונצ'אראנקו הגיע לסיפון, צעד מתנדנד מספר צעדים ונפל מת לסיפון. בלאיית ברירה, ערכו קציני האוניה לגונצ'אראנקו טקס קבורה ימי, בהשלכת גופתו, הצמודה לסורג מתכת כבד, לים, כשהם מצדיעים לו. חבריו של גונצ'אראנקו, טועני הפחם הנותרים, ביקשו להנציח את שמו וזכרו של גונצ'אראנקו וזכרו שתצפיתן האוניה, המלח פיודור סידרוביץ' הוא בעל השכלה שלטועני הפחם לא היתה וביקשוהו לכתוב דבר מה שאפשר יהיה להעביר לאמו של גונצ'אראנקו, בשובם אחרי המסע הממושך, חזרה לחארסון. סידרוביץ'' זכר שיר בשם, שדה הקרב [או אחרי הקרב, של, שצ'ארבינה וגורילייב, בעיבוד זובארייב], לקח את השיר, קיצר את השיר ושינה את מילותיו כך שיתאימו למותו של גונצ'אראנקו וקרא לו תחילה, השיר של איש האש, או, המסיק, רק מאוחר יותר דבק בגרסה החדשה השם, הים עד אין סוף אופפנו
השיר העברי, למרחקים כי נפליגה, שהוא שיר פלוגות הים של הפלמ"ח, נכתב על ידי המשורר, חיים חפר, בלחן המקורי הרוסי של, אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב, בשנים 1945-6, ללא קשר מילולי לתוכן השיר הרוסי המקורי. המשורר החסידי, יום-טוב עהרליך, כתב ללחן של, אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב, מילים לשיר הנקרא, החזן מאודסה שחזר בתשובה [רב החובל שחזר בתשובה] והזמר החסידי, אברהם פריד, שר את השיר גם ביידיש המקורית וגם בעברית המתורגמת. בשיר מסופר על רב חובל יהודי רוסי מאודסה שחזר בתשובה [עונג שבת (עונ"ש) יום חמישי, 24 בפברואר 2011]. ההיסטוריה של יצירת השיר הרוסי המקורי, עליו מבוססים השירים בעברית וביידיש, נעשתה על ציר מרכזי עיקרי, לפחות בשלושה שלבים. אלה השלבים עם תרגום מילולי של תכנם
שלב ראשון///השיר המקורי של המשורר: ניקולאי פאדורוביץ' שצ'אברינה והמלחין: אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב
המלח, או, דקה לומר שלום///מילים: ניקולאי פאדורוביץ' שצ'ארבינה///לחן: אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב///מילים: 1843-4///לחן: 1852//////על הסיפון אין שומעים שירה/גלי הים האגאי מרשרשים/החוף גם צר גם מחניק לנו/אך זקיף אחראי לא ינום///מרחב השמיים אופף אותנו/ במרחק אובדים הגלים/מכאן נפליג למרחוק/הרחק מהארץ מלאת החטאים/הרחק מהארץ מלאת החטאים///האם אין זו אמת שסבלת די?/מצא דקה כדי לומר שלום/חיכית לי זמן רב/אני אפליג לקול אהבתך///הטבעתי את ספינות הסולטאן/הטבעתי את אויביי בים/עם פצעיי שגרם לי הטורקי אפליג אליך/ועימי המתנה הכי יפה/ועימי המתנה הכי יפה///
שלב שני/// השיר המעובד, מהמילים של שירו של שצ'ארבינה, שעיבד המשורר: גיאורגי גיאורגייביץ' זובארייב והמלחין: אלכסנדר לאבוביץ גורילייב
https://ru-wikisource-org.translate.goog/wiki/%D0%A0%D0%B0%D1%81%D0%BA%D0%B8%D0%BD%D1%83%D0%BB%D0%BE%D1%81%D1%8C_%D0%BC%D0%BE%D1%80%D0%B5_%D1%88%D0%B8%D1%80%D0%BE%D0%BA%D0%BE_(%D0%B2%D0%B0%D1%80._1)?_x_tr_sl=ru&_x_tr_tl=en&_x_tr_hl=en&_x_tr_pto=sc///
הים למרחב משתרע, או, לאחר הקרב, או, המסיק///מילים: גיאורגי גאורגייביץ' זובארייב///לחן: אלכסנדר לאבוביץ' גורילייב///1852-3///פרסום מחדש 1900//////הים למרחב משתרע/והגלים סוערים במרחק/חבר, אנחנו מפליגים למרחוק, רחוק מארצנו שלנו///על הסיפון קול שירים דמם/והים האדום סואן/והחוף קודר ודחוס/והלב הכואב עוד זוכר///שמונה כבר הוכו במיכל/החבר חייב לשנות/ומיד עם ירידתו בסולם/המכונאי ציווה, תזוז///חבר, אני לא יכול להמשיך במשמרת/אמר המסיק למסיק/האש בתנור שלי לא בוערת בכלל/אני לא יכול לאצור אידים בדוד///אלך ואומר שאני חולה/ואעזוב את המשמרת לפני סיומה/יכולת ההזעה שלי פגה/ואני מותש בגלל החום/אין לי כוח להמשיך לעבוד, אני גוסס///החבר קם והלך, לקח את את החפירה/אסף את שארית כוחותיו/פתח את דלת התנור כהרגלו בדחיפה/והלהבה הציתה אותו///פניו כתפיו והחזה הפתוח/והזיעה דלפה מהם כמו ברד/הו, אם מישהו היה יכול להציץ לכאן/הייתי קורא לו את חדר הדודים, גיהנום///דודי הקיטור משמיעים רעש מבשר רעות/הם רועדים מעוצמת הקיטור/האידים רוחשים כאלפי נחשים וניתקים/מפתחי הצינורות במקומות מסוימים///והוא מתכופף בקדמת האש/ובזריזות הטיל את הפחם עם את החפירה/קודר שם למטה וקרן שמש אינה חודרת/אין היא חודרת לפינה הזו///יום ללא רוח היום האוויר עומד/המים התחממו ואפשר להשתנק מחומם/המדחום מראה ארבעים וחמש מעלות/וכל מתקן ההסקה מחניק///כשסיים את הטלת הפחם שתה הוא מים/מים תפלים ומזוהמים/זיעה נטפה מפניו על עקבות הפחם/אז שמע את ההגאי אומר:///עוד לא סיימת את המשמרת שלא תעז לעזוב/המכונאי לא מרוצה ממך/אתה צריך ללכת לרופא ולומר את דברך, הוא ייתן לך תרופה אם תצא חולה///כשהוא יצא ואחז בחולשה במעקות/הוא טיפס במעלה הסולם/התקשה ללכת לחדר המיון הרפואי הימי/נחנק מהחום///כשיצא לסיפון, איבד את הכרתו/עננה כיסתה את ראייתו/לרגע הסתנוור מהאור הבוהק/אז נפל וליבו נדם///הם רצו אליו עם מים קרים/מנסים להשיב את נפשו/אך הרופא הניד את ראשו/האומנות שלנו, הרפואה, היא חסרת אונים כאן///הנפטר שהה כל הלילה במרפאת האוניה/עדיין לבוש בסרבל מלחים/נר שעווה דולק בידיו/נר שנמס מחום הבעירה///בבוקר הגיעו המלחים חבריו של המסיק כדי להפרד/מביאים איתם את המתנה האחרונה לחברם/סבכת ברזל שרופה וחלודה שנקשרה לרגליו/ועטפו את גופתו בבד///כומר האוניה הזקן הגיע/ועיניי רבים החלו נוצצות/האוקיאנוס היה שקט וללא תנועה באותה עת/והמים בהקו כמראה///הקברניט הופיע ועמו בעלי הסמכות/ותפילת יזכור נשמעה/לוח הקבורה הורם בידיים רועדות/והגופה בתכריכים החליקה וטבעה לנצח בתהום הים הלא נודעה/// לחינם מחכה אימו לשובו הביתה/הם סיפרו לה...והיא התייפחה/והגלים התגלגלו ממדחף האוניה שבירכתיים/ועקבותיהם נעלמו במרחק///
שלב שלישי///השיר המעובד מהמילים של שירו של זובארייב, של המשורר: פיודור סידרוביץ' והמלחין: פ.ק. סאדובסקי.
http://sovmusic.ru/text.php?fname=raskinu2
הים למרחב משתרע, או, הים עד אין סוף אופפנו///מילים:פיודור סידורוביץ'///עיבוד הלחן של גורילייב: פ.ק. סאדובסקי///1900-6//////הים למרחב משתרע/והגלים סוערים במרחק/חבר, אנחנו מפליגים למרחוק, רחוק מארצנו שלנו///חבר, אני לא יכול לעמוד [בעומס] משמרתי/אומר המסיק למסיק/האש בתנור שלי בכלל לא בוערת/אני לא יכול לאצור עוד איידים בדודים/אני לא יכול לאצור עוד איידים בדודים///אני אלך לדווח כי חליתי/ואני עוזב את המשמרת לפני שסיימתי אותה/הזיעה שלי פגה ונפלתי למחלה בגלל החום/אין לי עוד כוח לעבוד, אני גוסס///החבר הלך ותפס באת/אסף את שארית כוחותיו/כמנהגו בתנועה פתח את התנור/והלהבות חרכו אותו///כשסיים ללגום מים דלוחים/מים מותפלים ומזוהמים/זיעה דלפה מפניו ושרידי פחם/הוא שמע אז את דברי ההגאי:///שלא תעיז לעזוב את המשמרת בטרם עת/המכונאי לא יהיה מרוצה ממך/אתה יכול ללכת לרופא ולומר לו.../הוא ייתן לך תרופה אם חלית///הוא יצא אל הסיפון כבר ללא הכרה/עיניו הועמו/לזמן מה ראה אור מסנוור ו...נפל/ליבו נדם///למחרת בבוקר, המלחים, חבריו של המסיק/באו להפרד מהמסיק שנפטר/הביאו איתם את המתנה האחרונה/סבכת ברזל כבדה וחלודה///הסבכה נקשרה לרגליו/הוא נעטף בבד גס/כומר האניה הזקן הגיע/ ודמעות רבים נצצו///לשוא תחכה האם הקשישה לשוב בנה הביתה/הם יאמרו לה והיא תתיפח/והגלים ינועו מהמדחף שבירכתיים/ועקבותיהם ייעלמו במרחק///
שיר עברי, למרחקים כי נפליגה, זמרשת
Link to the song in the original language
Раскинулось море широко
Раскинулось море широко
Раскинулось море широко
Раскинулось море широко
כדי לשחזר את השיר בשפה המקורית אם אינו מופיע לאחר לחיצה על שם השיר המסומן כאן בקוו תחתון או כדי למצוא גירסות נוספות העתיקו/הדביקו את שם השיר בשפת המקור מדף זה לאתר YOUTUBE
To restore the song in the original language if it does not appear after clicking on the name of the song marked here with a bottom line or to find additional versions Copy/Paste the song name in the original language from this page to the YOUTUBE website
Раскинулось море широко
התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים
התרגומים לאנגלית נעשו באמצעות המנוע "מתרגם גוגל" והתרגום הועתק לאתר בצורתו המקורית ללא עריכה נוספת
The English translations were done using the "Google Translate" engine and the translations were copied to the site in their original form without further editing.
The sea endlessly closes in on us-Russian song-Lyrics: Nikolay Fadorovich Shcherbina, Dmitry Georgievich Zubarev-Melody: Alexander Lavovich Gurilev-Hebrew: Zvi Gilad [Grimi]-According to a literal translation by Eli Furman-Singing: Izzy Hod-Arrangement, playing, recording and editing: Meir Raz.
Notes written by Izzy Hod: The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends], is a poem about a sailor, who died due to a heat stroke, while loading coal into the steam boilers of a ship sailing at sea. The song was born somewhere at the end of the 19th century and the beginning of the 20th century, and half a century passed before it reached its final structure. Its earliest recording is by the singer, Yuri Spiridonovich Morfessi, from 1912. The singer and actor, Leonid Osipovich Utyosov, revived the song again in 1937. Since then, this song has many versions, perhaps the most of all Russian songs, versions whose content has changed according to the circumstances, and so has the name of the song [e.g. Sevastopol anthem, the underground, the forest stretched wide, the track stretched along it, the mountains stretched far away, the sky is very far away, and more]. The current version is the sea version. Usually, the sea version is general and does not refer to a specific sailor or/and boat. But there are the sea versions, which refer specifically to an actual event, such as one documented event, which happened on a ship named, Odessa, or on a ship named, Tiger, which was then parked in the port of the city of Kherson, in 1906. But the journalist and researcher of the poems, Yevgeny Akolov, did not find that there was at that time a ship named, Tiger. The lyrics of that common song was first written in four stanzas by the poet, Nikolay Fyodorovich Shcherbina, in 1843-1844, and the words were later composed by Alexander Labovitch Gurilev in 1852. The original lyrics of the poet, Shcherbina, were reworked and somewhat shortened, by the poet and a sailor on the ship named, Oleg, Georgi Georgievich Zubarev, and, up to total 20 stanzas were newly added to the poem. Shcherbina, who supported the revolutionaries in his youth, but recanted and mocked them in his old age, wrote a book at the time, named, Greek Poems, and one of the poems was the initial version of the poem, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends], which was then named, Sailor, written as a Greek rebel poem, about a sailor in the Aegean Sea, rebelling against the oppressing Turkish rule and all this in 1843-1844. The composer, Alexander Lvovich Gurilev, who was an amateur poet, dared and changed the Greek sailor to Russian sailor and the Aegean Sea to the Black Sea and named the song, After the war. And all this in 1852. In the same year 1852 or a year later in 1853, the poet, Dimitri Grigorievich Zubarev, extended the lyrics of Shcherbina and Gurilev, The sailor and later, After the war, during the Crimean War, [between the years 1853-1856 between Russia, and the coalition of England, France, Sardinia and the Ottoman Empire]. It is possible that the date of the extension of the poem by Zubarev is also inaccurate, because the ship on which it is assumed that Zubarev changed Shcherbina's poem, the ship, Oleg, was probably launched in 1859 and this may not be accurate either. Zubarev himself was forced to leave the fleet of ships in the Black Sea, because of revolutionary subversive activity that bordered on crime. Zubarev then settled in Morocco and returned to Russia only during the Japan-Russia war in 1904-5, participated in the battle, Tsushima, on the ship, Kamchatka and was killed. Before that, he still had time to write about his forced exile, to his mother, in a separate poem. In this war, the song, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends], received its national publication in Russia. Yosef Trumpeldor from the defenders of Tel Hai, also fought in the this same war. The words of the final version of the original song, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends], which described what happened on the ship, Odessa [or Tiger, if there was a ship of that name] was written, on the basis of Zubrev lyrics and Gorilev musice, by, Fyodor Sidorovich [who served on this ship as a navigator, or cabin boy in 1900 or 1906 or any date in between] just before the beginning of the 1917 revolutions in Russia, the poem was renamed, The Fireman, or rather, the, Furnace server, and finally, after a few changes in the words of the poet, Zubriev, and the melody of the composer, Gorilev, and reducing The number of stanzas of the song, the song was called, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends]. The slight changes in the melody were probably made by the composer, P.K. Sadowski. Fyodor Sidorovich, added his lyrics to the poem, on the ship, Odessa [or Tiger] when it was docked in the city port, Kherson and then sailed on the route, Kherson, Constantinople, Alexandria, Delhi. On June 22, 1941, at exactly 4 o'clock, the Nazi German army invaded Russia. During the first days of the war, more than a hundred new songs appeared in Moscow alone. A large part of them was of a text that was adapted to an existing tune and one of the tunes was the melody of the song, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends]. Some of the war sub-songs were derived from the content of the original song. In the original poem, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends] a sailor, loading coal into the furnace of a merchant ship, during the reign of the Tsar [1906], fell ill, following the hard work, died and was buried in the middle of the sea, with his friends and officers saluting his honor, in the naval burial ceremony and his mother is waiting in vain for his return home. In the war version, in the, Great Patriotic War in Russia 1941-1945, for example, the sailor is the same sailor, but there is a war and the war, at this stage, is on land. So, the sailor soldier is placed in the infantry and he kills a Nazi officer in battle, but he too is seriously wounded and dying in a field hospital and asks his friends to stop at his house on their return from the war, to tell his wife about his heroic death and to give his son the sailor's hat. In the complete original poem, before the Great Patriotic War, there were twenty-one stanzas. In the translation of, Grimi [Zvi Gilad] here, five representative stanzas are presented. Thus, the lyrics of the song are attributed to a very famous poet, Shcherbina and three other amateur poets, Zubrev and later, Fyodor Sidorovich and the composer and amature poet, Alexander Lvovich Gurilev. The same composer, Gorilev is the only one responsible for the music. And these are not all the stories of the changes made in the lyrics. The true event on board the ship, Odessa, is recorded in the official records as follows: in the spring of 1906, the Russian merchant ship, Odessa, sailed in the Red Sea from the port of Kherson, on its way to Delhi, through the Suez Canal, and on board there was a crew loading the coal for the steam boilers of the extremely loaded steamer. When the ship arrived at the Red Sea, the temperature in the area was very high and in the basement of the steam boilers even higher. Coal loader Viktor [or Vasili] Goncharenko felt ill and his fellow coal loaders urged him to contact the ship's doctor for release from work and for treatment. Very pale and panting, Goncharanco climbed with great difficulty the ladder leading to the deck of the ship but the mechanic on duty pushed him brutally back to the boilers' cellar. His friends lifted him up and dragged him to the ladder again and Goncharanco reached the deck, took a few wobbly steps and fell dead onto the deck. Out of choice, the ship's officers gave Goncharanco a sea burial ceremony, throwing his body, attached to a heavy metal grate, into the sea, saluting him. Goncharanko's friends, the remaining coal loaders, asked to honor the name and memory of Goncharanko and remembered that the ship's sailor Fyodor Sidrovich, has an education that the coal loaders did not have and asked him to write something that could be passed on to Goncharanko's mother, upon their return after the journey, back to Kherson. Sidorovich remembered a poem called, The Battlefield [or After the Battle, by Shcherbina and Gorilev, adapted by Zubarev], took the poem, shortened the poem and changed its words to fit Goncharanko's death and first called it, The Fireman's Song , or, the, Steam boiler server, only later did the name stick to the new version, The sea to his infinity end surrounds us [or the wide sea extends]. The Hebrew song, To the far distance we will sail, which is the song of, The sea units of the assault units of the beginning of the State of Israel [The sea units of the Palmach] was written by the poet, Haim Hefer, to the original Russian tune by Alexander Lavovich Gorilev, in 1945-6, with no literal connection to the content of the original Russian song. The Hasidic poet, Yom-Tov Ehrlich, wrote to the song melody of, Alexander Lavovich Gorilev, his lyrics to the song named, Cantor of Odessa who repented [the rabbi who repented] and the Hasidic singer, Avraham Fried, sang the song in both the original Yiddish and the Hebrew translated words. The song tells about a Jewish rabbi, A Russian from Odessa, who repented [Ong Shabbat (Onash) Thursday, February 24, 2011]. The history of the creation of the original Russian song, on which the songs in Hebrew and Yiddish are based, was made on a main central axis, at least in three stages. These are the stages, First stage, The original song by the poet, Nikolai Fedorovich Shchebrina and the composer: Alexander Lvovich Gorilev. Second stage, The adapted song, from the words of Shcherbina's poem, adapted by the poet: Georgi Georgievich Zubarev and the composer: Alexander Lvovitz Gorilev. Third stage, The poem adapted from the words of Zubarev's poem, by the poet: Fyodor Sidorovich and the composer: Alexander Lvovich Gorilev and P.K. Sadowski.
המקורות, התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים. העדכון האחרון של הדף הזה מצוי באוספי השירים
UPDATE 1 או UPDATE 2
The references, content and linguistic processing are not final. The last update of this page is in the song collections:
הים עד אין סוף אופפנו-Раскинулось море широко