For a summary in English, scroll down

22 Июня, ровно в 4 часа-בעשרים ושנים ביוני בשעה ארבע בדיוק

שיר רוסי-מילים: בוריס קונסטאנטינוביץ' קובינייב[?]-עברית: צבי גלעד [גרימי]-לחן: א. פטרסבורגסקי [יורי יאקובלביץ' פטרסבורג]-[יז'י פטרסבורגסקי][?]-שירה: איזי הוד-עיבוד, נגינה, עריכה והקלטה: מאיר רז

עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּיוּנִי, אַרְבַּע שֶׁל טֶרֶם חַמָה, קִיֶיב הוּפְצָצָה, כְּרִיזָה

 הוּפָצָה, אָנוּ בְּתוֹךְ מִלְחָמָה. רְאִי, חָזִי, הֲלֹא אֵין זוֹ רוּחַ תְּזָזִית, קָט

 עוֹד נֵשֵׁבָה, עַד הַרַכֶּבֶת, אָנוּ יוֹצְאִים לְחָזִיַּת. תַּמוּ הַתוֹם וְהַשֶׁקֶט

 שְׂאִי לָךְ שָׁלוֹם, לָךְ אַגִיד, אָמְנָם הָלַכְתִי, אֲבָל הִבְטַחְתִי, אַת בְּלִבִּי

 לְתָמִיד. רְאִי, חָזִי, הֲלֹא אֵין זוֹ רוּחַ תְּזָזִית,  קָט עוֹד נֵשֵׁבָה, עַד

 הַרַכֶּבֶת, אָנוּ יוֹצְאִים לֶחָזִית. רַעַד תְּזוּזָה בַּרַכֶּבֶת, הַקַטָרִים

 מִתְנָשְׁפִים, אָנוּ בַּדֶרֶךְ, אַת שָׁם נִשְׁאֶרֶת, עֶצֶב יָדֵךְ נוֹפְפִי. תַחֲלוֹף 

שָׁנָה, אָשׁוּב וְאֶפְגוֹשׁ בָּךְ, קְטַנָה, שׁוּב תְּחַיְיכִי לִי, שׁוּב תִמְתְקִי לִי, כְּמוֹ

 נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה

22 июня, ровно в 4 часа-Музыка: Ю́рий Я́ковлеви Петерсбурский [Е́жи Петерсбу́рский]-Слова: Бори́с Константи́нович Ко́вынев [?]. Двадцать второго июня, Ровно в четыре часа, Киев бомбили, нам объявили, Что началася война. Кончилось мирное время, Нам распрощаться пора, Я уезжаю, быть обещаю, Верным тебе навсегда. И ты смотри, Чувством моим не шути, Выйди, подруга, к поезду друга, Друга на фронт проводи. Дрогнет состав эшелона, Поезд помчится стрелой, Я из вагона-ты мне с перрона Грустно помашешь рукой. Пройдут года, И снова я встречу тебя, Ты улыбнешься, К сердцу прижмешься, Я расцелую тебя.

הערות שכתב איזי הוד: השיר, בעשרים ושתיים ביוני בשעה ארבע בדיוק, נכתב מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברוסיה [1941-1945], בתאריך 22 ביוני בשנת 1941 על ידי המשורר, בוריס קובינייב. השיר הושמע לראשונה בתאריך 29 ביוני באותה השנה, על ידי חייל מהצבא האדום בשם, נ. י. נומצ'ינוב, מהלהקה הצבאית לשירה ומחול של הצבא האדום, ועל רציף הרכבת בקייב, מלווה את ראשוני הלוחמים האוקראינים של הצבא האדום בצאתם לחזית. המשורר, קובינייב, פרסם את השיר עם חתימת שם משפחתו [ב. קובינייב] בעיתון מלחמה מקומי בחזית. נומצ'ינוב מצא את מילות השיר של המשורר, קובינייב, מפורסמים בעיתון הזה, או ששמע את השיר מוקרא, נומצ'ינוב העתיק את השיר לפנקסו האישי, צירף למילים את הקטע המוזיקאלי שכתב המלחין הפולני, יז'י פטרסבורגסקי, שהפך לרוסי תחת כיבוש פולניה על ידי רוסיה בהתאם להסכם אי ההתקפה של מולוטוב וריבנטרופ והופיע עם השיר בשם, פרידה, על רציף הרכבת ממנו יצאו החיילים האוקראינים למלחמה. כך היו הדברים כשהמלחמה פרצה, שירי עידוד מלחמתיים נכתבו בהמוניהם מיד ולחנים קודמים, של שירים ידועים, החלו משמשים פלטפורמה, לטקסטים המלחמתיים. ביניהם, הלחן שכתב המלחין הפולני, יז'י פטרסבורגסקי [שברוסיה שונה שמו לגיאורג פטרסבורסקי] למוזיקת וואלס בשם, תכול המטפחת [1939] וששנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ברוסיה [1940], המשורר הרוסי, יאקוב גליצקי, כתב ללחן את הטקסט המקורי של השיר, תכול המטפחת. טקסטים רבים אחרים, הנוגעים לשלבים שונים של ההתגייסות, הגיוס, והיציאה לחזית, נכתבו בהמשך ללחן של, המלחין הפולני, יז'י פטרסבורגסקי והמשוררים ברובם אינם ידועים בוודאות. מלחמת העולם השנייה ברוסיה, החלה בהפצצת, קייב, האוקראינית והשיר הזה, התפשט במהירות עצומה, בחזית האוקראינית. אלה שראו את מילות השיר של קובינייב בפנקס של, נמצ'ינוב, יחסו בטעות לנמצ'ינוב את מילות השיר. לבוריס קובינייב, הייתה הוכחה טובה יותר, לדרוש, שהטקסט של השיר ירשם כשלו. הוא שמר על העיתון, בו פורסם השיר ועליו חתימת ידו. סרגי פאבלוביץ' קארסיקוב, שבמהלך מלחמת העולם השניה, ערך את העיתון, שירה והיה בעצמו משורר, סיפר את סיפור השיר, המשורר, בוריס קונסטאנטינוביץ' קובינייב, הביא למערכת, שירה, שנים רבות לאחר המלחמה, כשהיה מאד מבוגר, שירים להפצה בעיתון וביניהם, שיר המתייחס לתאריך העשרים ושניים ביוני, יום פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברוסיה, בשנת 1941. קובינייב, אף הראה באותו זמן, פרסום של השיר הזה, בזמן המלחמה, באחד מהעיתונים, שנכתבו והופצו ממש בחזית ושם משפחתו בלבד [ב. קובינייב] רשום בסוף השיר. חברי המערכת של העיתון היוקרתי, חשבו, שהשיר אינו בשל מספיק לדפוס ולא קבלו אותו להפצה. קובינייב לא התעקש, נטל את שירו ועזב את המערכת. העיתון המלחמתי המקומי, שנוצר עבור החזית, נשכח מזמן. לעומת זאת, השיר של, קובינייב חי ובועט. הצעד הראשון, אם כן, בכתיבת השיר של, קובינייב, ב-22 ביוני בשעה ארבע בדיוק, היה של המלחין, ג'רזי [ג'רי גיאורג] פטרסבורגסקי, שכתב בשנת 1939 את הוואלס [לחן בלבד] בשם, תכול המטפחת. הצעד השני היה של המשורר, יאקוב גליצקי, שכתב בשנת 1940 והציע למלחין, פטרסבורגסקי,  את מילות השיר, בגירסה הראשונה המקורית, בשם, תכול המטפחת. הצעד השלישי היה בתחילת מלחמת העולם ברוסיה בשנת 1941, כאשר המשורר, בוריס קובינייב, כתב הגרסה המלחמתית הראשונה של מילות השיר בשם, בעשרים ושניים ביוני בשעה ארבע בדיוק ופרסם אותם בעיתון חזית מקומי. הצעד הרביעי היה של החייל, נמצ'ינוב, שחיבר בין המילים של, קובינייב, והלחן של, פטרסבורגסקי. הצעד החמישי היה של קצין ההדרכה הפוליטי בחזית מלחמת העולם השנייה, סגן מיכאיל מקסימוב, שכתב בשנת 1942 לשיר מילים משלו ובאחד הקונצרטים בחזית באותה שנה, מסר את השיר לזמרת, קלאודיה שולז'נקו, שאהבה את הגרסה השנייה הזו של השיר, תכול המטפחת והופיעה איתה החל מלמחרת היום. כך היה גם שמילות השיר המלחמתי נחשבו תחילה כשיר עם, אחר כך נחשבו מילות השיר ככאלה שנכתבו על ידי, נמצ'ינוב ורק  אחר כך הושבו המילים לבעליהם, בוריס קובינייב. גריגורי דמיטרייביץ' פלוטניקוב, היה האדם האחרון שליווה את בוריס קובינייב במחלתו ועד מותו. קובינייב, ששירו ליווה את כל ברית המועצות, מיום תחילת מלחמת העולם השנייה ותקופה ארוכה לאחר שהסתיימה, היה בסוף ימיו משותק במחצית גופו, גר עם אשתו בדירת חדר אחד, חסר כל, נלחם על זכותו לקבל הכרה ממשלתית כמחבר השיר, בעשרים ושתיים ביוני בשעה ארבע בדיוק. חוקר היוצרים ושיריהם מתקופת מלחמת העולם השניה, יורי ביריוקוב, כתב, כי בקושי הצליח למצוא את קברו של, קובינייב, שהיה מוזנח ומכוסה עשביה פראית ענפה, ביריוקוב דאג לשיפוץ המצבה. המלחין,  יז'י פטרסבורגסקי, נולד וחי בארץ מולדתו, פולין, עד אשר אזור מגוריו בפולין, הפך לרוסיה [אזור, ביאליסטוק], בתחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר, גרמניה הנאצית ורוסיה, הסכימו על, אי לוחמה, בהסכם, מולוטוב ריבנטרוף ורוסיה זכתה בחלק מפולין. פטרסבורגסקי, היה מיועד להכלא במחנה הסגר, אך הזמר ושחקן הקולנוע הרוסי המפורסם והמקושר, לאוניד אוטיוסוב, עמד על כך, שפטרסבורסקי יוכר כאזרח רוסיה. פטרסבורגסקי, הצליח להימלט מרוסיה במהלך מלחמת העולם השנייה, חי תקופה ארכה באירן, מצריים, ישראל וארגנטינה וחזר לפולין בה נפטר בשנת 1979, 3 שנים לפני שטוהר מאשמת נטישת ברית המועצות ויחד עם זאת, הושבה לו זכות היוצרים של השיר, בעשרים ושתיים ביוני בשעה ארבע בדיוק

קישור לשיר בשפת המקור

Link to the song in the original language

22 Июня, ровно в 4 часа

22 июня, ровно в 4 часа

22 июня, ровно в 4 часа

22 июня, ровно в 4 часа

22 июня, ровно в 4 часа

כדי לשחזר את השיר בשפה המקורית אם אינו מופיע לאחר לחיצה על שם השיר המסומן כאן בקוו תחתון או כדי למצוא גירסות נוספות העתיקו/הדביקו את שם השיר בשפת המקור מדף זה לאתר YOUTUBE

To restore the song in the original language if it does not appear after clicking on the name of the song marked here with a bottom line or to find additional versions Copy/Paste the song name in the original language from this page to the YOUTUBE website

References

22 Июня, ровно в 4 часа

22 Июня, ровно в 4 часа

22 Июня, ровно в 4 часа

22 Июня, ровно в 4 часа

22 Июня, ровно в 4 часа

התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים

התרגומים לאנגלית נעשו באמצעות המנוע "מתרגם גוגל" והתרגום הועתק לאתר בצורתו המקורית ללא עריכה נוספת

The English translations were done using the "Google Translate" engine and the translations were copied to the site in their original form without further editing.

 On June 22 at exactly four o'clock-Russian song-lyrics: Boris Konstantinovich Koviniev [?]-Hebrew: Tzvi Gilad-Music: A. Peterburgski [Yury Yakobovich Petersburgski]-[Jerzy Petersburgski] [?]-Singing: Izzy Hod-Arranging, playing, editing and recording: Meir Raz.

Note written by Izzy Hod: The poem, on the twenty-second of June at exactly four o'clock, was written immediately upon the outbreak of the Second World War in Russia [1941-1945], on June 22 in 1941 by the poet, Boris Koviniev. The song was played for the first time on June 29 of the same year, by a Red Army soldier named N. J. Nomchynov, from the military song and dance band of the Red Army, and on the railway platform in Kyiv, accompanies the first Ukrainian fighters of the Red Army as they leave for the front. The poet, Koviniev, published the poem with the signature of his surname [B. Kovinyev] in a local war newspaper at the front. Nomchynov found the words of the poet, Koviniev, published in this newspaper, or heard the poem read, Nomchynov copied the poem into his personal notebook, attached to the words the musical piece written by the Polish composer, Jerzy Petrosburgski, who became Russian under the occupation of Poland by Russia in accordance with the Molotov and Ribbentrop non-aggression pact and performed with the song called, Farewell, on the train platform from which the Ukrainian soldiers left for war. This is how things were when the war broke out, war songs of encouragement were written en masse immediately and previous tunes, of well-known songs, began to serve as a platform for the war texts. Among them, the composition written by the Polish composer, Jerzy Petrsburgski [in Russia his name was changed to Georg Petrsburgski] for the waltz music entitled, Blue Handkerchief [1939] and a year before the outbreak of the Second World War in Russia [1940], the Russian poet, Yakov Glitsky, wrote the original text of the song, the Blue handkerchief. Many other texts, relating to various stages of the mobilization, enlistment, and going to the front, were written later to the tune of the Polish composer, Jerzy Petersburgski, and the poets are mostly unknown for sure. The Second World War in Russia, began with the bombing of Kyiv, the Ukrainian and this song, spread with enormous speed, on the Ukrainian front. Those who saw Kovinyev's lyrics in Nemchynov's notebook mistakenly attributed the lyrics to Nemchynov. Boris Koviniev, had better proof, to demand that the lyrics of the song be recorded as his own. He kept the newspaper in which the poem was published with his signature on it. Sergey Pavlovich Karsikov, who during World War II, edited the newspaper named, Lyrics and was himself a poet, told the story of the poem, of the poet, Boris Konstantinovich Kovinyev, brought to the editorial of the journal, lyrics, many years after the war, when he was very old, poems for distribution in the newspaper and among them, A poem referring to the twenty-second day of June, the day the Second world war broke out, in Russia, in 1941. Kovinyev even showed at that time, the publication of this poem, during the war, in one of the newspapers, which were published and distributed right at the front and his last name only [B. Kovinyev] is written at the end of the poem. The members of the editorial board of the prestigious newspaper thought that the poem was not riped enough for print and did not accept it for distribution. Kovinyev did not insist, took his song and left the editorial. The local war newspaper, created for the front, was long forgotten. On the other hand, Kovinyev's song is alive and kicking. The first step, then, in writing the song of Kovinyev, on June 22 at exactly four o'clock, was that of the composer, Jerzy [Jerry, Georg] Petersburgski, who wrote in 1939 the waltz [only melody] called, Blue Handkerchief. The second step was that of the poet, Yakov Glitsky, who wrote the original lyrics to the song in 1940 for, Petersburgski, the words of the song, in the original first version, called, Blue handkerchief. The third step was at the beginning of the World War in Russia in 1941, when the poet, Boris Kovinyev, wrote the first wartime version of the lyrics of the song entitled, On the twenty-second of June at exactly four o'clock, and published them in a local front-line newspaper. The fourth step was that of the soldier, Nemchynov, who connected the words of Kovinyev with the melody of Petersburgsky to a poem. The fifth step was that of the political instructor officer at the front of the Second World War, Lieutenant Mikhail Maximov, who in 1942 wrote his own words to the song and at one of the concerts at the front that year, he gave the song to the singer, Claudia Shulzhenko, who liked this second version of the war song, the Blue handkerchief, and performed with it starting the next day. It was also the case that the words of the war song were first considered a folk song, then the lyrics were considered to have been written by Nemchynov, and only then were the words returned to their owner, Boris Kovinyev. Grigory Dmitrievich Plotnikov, was the last person who accompanied Boris Kovinyev in his illness and until his death. Kovinyev, whose poem accompanied the entire Soviet Union, from the day the Second World War began and for a long time after it ended, was at the end of his days paralyzed in half of his body, living with his wife in a one-room apartment, destitute, fighting for his rights to receive government recognition as the author of the poem, on June twenty-second at four o'clock exactly. The researcher of the authors and their poems from the Second World War period, Yuri Biryukov, wrote that he was barely able to find the grave of Kovinyev, which was neglected and covered with wild grass, Biryukov took care of renovating the tombstone. The composer, Jerzy Petrosburgski, was born and lived in his native country, Poland, until his area of residence in Poland, became Russia [region, Bialystok], at the beginning of World War II, when Nazi Germany and Russia agreed on, non-war, in the Molotov–Ribbentrop Pact and Russia Won a part of Poland. Petersburgski, was destined to be imprisoned in the detention camp, but the famous and well-connected Russian singer and film actor, Leonid Utyusov, insisted that Petersburgski be recognized as a Russian citizen. Petersburgski, managed to escape from Russia during the Second World War, lived for a long time in Iran, Egypt, Israel and Argentina and returned to Poland where he died in 1979, 3 years before he was cleared of the charge of abandoning the Soviet Union and at the same time, the copyright of the song, On the twenty-second of June at four o'clock exactly was restored to him. The literal description of the words of the song is as follows, On June twenty-two, at exactly four o'clock, before the sun rose, Kiev was bombed and the war began. Look girl, it's not just a ghost, it's a war, so we'll sit for a moment until the train arrives to take me to war. The silence and innocence have ceased for the time being. I say hello and I'll go to war but I promise you, you will always stay in my heart. So, look girl, it's not just a ghost, it's a war, so we'll sit for a moment until the train arrives to take me to war. The train shakes at the beginning of the movement and the locomotives make their exhalation. We're on our way to war and you're staying on the train platform waving your hands. When this year of war passes we will meet again. You will smile at me, you will be sweet to me, like in our first kiss.

המקורות, התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים. העדכון האחרון של הדף הזה מצוי באוספי השירים

UPDATE 1 או UPDATE 2

The references, content and linguistic processing are not final. The last update of this page is in the song collections:

UPDATE 1 or UPDATE 2

ההודעה על תחילת המלחמה בעיתון פרבדה