For a summary in English, scroll down
בקנה הסוף המתה הרוח-Шумел камыш, деревья гнулись
שיר רוסי-מילים: שיר עם-לחן: שיר עם-עברית: אנטון פפרני-יעוץ לשוני: נילי בן יחזקאל-שירה: איזי הוד-עיבוד, נגינה, עריכה והקלטה: מאיר רז
בִּקְנֵי הַסּוּף הָמְתָהּ הָרוּחַ, חָרְקוּ עֵצִים בַּחֲשֵׁכָה. זוּג אוֹהֲבִים עַל גְדַת הַנַּחַל, בִּלּוּ יַחְדָּו עַד הַזְּרִיחָה. כְּשֶׁהֵם הִקִיצוּ עִם הַשַּׁחַר, נִמְעָךְ הַדֶּשֶׁא מִסְּבִיבָם. אַךְ לֹא נִמְעָךְ שָׁם רַק הַדֶּשֶׁא-אָבְדוּ חַיֶּיהָ לְעוֹלָם. "אֵיפֹה הָיִית עַד אוֹר הַבֹּקֶר?" אִמֵּךְ וַדָּאִי תִּרְצֶה לִשְׁאוֹל. תַּגִּידִי לָה: "בַּגַּן טִיַּלְתִּי, אָבַד בְּחוֹשֶׁךְ הַמִּשְׁעוֹל". אִם יְגַנּוּ אוֹתָךְ בַּבַּיִת, חִזְּרִי אֵלַי אֶל הַגָּדָה וּכְשֶׁהִיא בָּאָה, הוּא אֵינֶנּוּ. הַאִם יָשׁוּב-אִישׁ לֹא יֵדַע. הִיא זָעֲקָה מָרוֹת בְּבֶכִי, נָשְׂאָה קוֹלָהּ הָעֲרִירִי: עִם מִי אֶת נְעוּרַי הִפְקַרְתִּי? לְמִי הִקְרַבְתִּי אֶת אָשְׁרִי?" בִּקְנֵי הַסּוּף הָמְתָה הָרוּחַ, חָרְקוּ עֵצִים בַּחֲשֵׁכָה. זוּג אוֹהֲבִים עַל גְדַת הַנַּחַל, בִּלּוּ יַחְדָּו עַד הַזְּרִיחָה
Шумел камыш, деревья гнулись-Слова: народная песня-Музыка: народная песня. Шумел камыш, деревья гнулись, А ночка темная была...Одна возлюбленная пара, Всю ночь гуляла до утра. А поутру они вставали. Кругом помятая трава, Да не одна трава помята,-Помята молодость моя. Придешь домой, а дома спросят: Где ты гуляла, где была ?А ты скажи: В саду гуляла, Домой тропинки не нашла. Aесли дома ругать будут ,То приходи опять сюда...Она пришла: его там нету, Его не будет никогда .Шумел камыш, деревья гнулись ,А ночка темная была .Одна возлюбленная пара, Всю ночь гуляла до утра.
הערות שכתב איזי הוד: בקנה הסוף המתה הרוח, הוא אחד השירים, הכי מפורסמים ברוסיה ובטריטוריות דוברות רוסית. כולם מכירים, לפחות, את המשפט בקנה הסוף המתה הרוח. כמו כל שיר עם, יש לו רוב גרסות, במילים ובמנגינות וכולן מתחילות, לפחות, במשפט, בקנה הסוף המתה הרוח. מספרים, שהמסורת היא, שמדובר בשיר שנולד סביב מסבאות שיכר. השיכורים, בדרכם חזרה הביתה, היו שרים את השיר הזה. יתר על כן, פיקחים מיין, היו שרים את השיר, כדי לסמן שמסביב נמצאים שיכורים, מבלי להזכיר את המושג שיכורים. אך למעשה, זהו שיר אהבה עצובה, מלאת אכזבות. תולדות כתיבת השיר, אינם ידועים. יש שמייחסים את מילות השיר לפוליטיקאי והמשורר, דמטרי פאטרוביץ' גלאבוב, שחי עד המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה ואת הלחן למלחין רב המעש, אלכסנדר איגורוביץ' ווארלאמוב שחי באותו הזמן, לא נשללה האפשרות שמילות השיר הם למעשה תרגום של שיר צרפתי עתיק שכתב השחקן, הקומיקן, הפוליטיקאי, הבמאי והמשורר, פיליפ פאברה ד'אנגלאנטין, שחי במאה השמונה עשרה. כך גם חושבים על אחד משיריו של המשורר הגרמני, אדאלבארט פון חאמיסו [או צ'אמיסו] שחי בסוף המאה השמונהעשרה ותחילת המאה התשע עשרה. את השירים של שניהם נהגו לתרגם לרוסית ובעיקר עשה כך המשורר הידוע, וואסילי אנדריאביץ' ז'וקובסקי, שחי גם הוא בסוף המאה השמונה עשרה ותחילת המאה התשע עשרה. למילים המקוריות נכתבו הרבה גרסות שאת המפורסמת יותר כתב, וויאצ'יסלאב איבאנוביץ' איבאנוב. מיכאיל מיכאילוביץ' זושצ'אנקו, הסופר הרוסי והסטיריקן, פרסם בשנת 1939, סיפור קצר, בשם, רשרוש הסוף, מבוסס על אירוע אמיתי וזה קיצורו של הסיפור, במהלך הספד, על אישה שזה עתה נפטרה, שמו לב בני המשפחה, שהכומר המספיד, נראה מעט רדום, מבולבל ולא יציב על רגליו. אחד מבני המשפחה, מאד בקיא בשתיית אלכוהול, ניגש אל הכומר והעיר לו, על ששתה אלכוהול, כל כך מוקדם בבוקר ועכשיו, הוא מחלל את קדושת הלוויה. הכומר, שם את ידו על פיו, הכחיש את שתיית היין וטען שלא הספיק לאכול הבוקר ולכן, הוא מהסס בתפילות. הכומר הובל למטבח, שלקו לו ביצה ואף הגישו לו כוס יין, כדי לעודדו. שהרי לדבריו, לא בא אלכוהול אל פיו, עד עכשיו. משסיים לאכול ולשתות וחזר לתפילות, המשיך, כמובן, להסס ,להתבלבל ולהתנדנד, בצורה מסוכנת. לפתע, שמעו קרובי המשפחה, שבמקום המשפט המסיים את תפילת האשכבה, נוחי בשלום עם הקדושים, מלמל הכומר, בִּקְנֵי הַסּוּף הָמְתָהּ הָרוּחַ, חָרְקוּ עֵצִים בַּחֲשֵׁכָה. זוּג אוֹהֲבִים עַל גְּדוֹת הַנַּחַל, בִּלּוּ יַחְדָּו עַד הַזְּרִיחָה. שהם, מילות הבית הראשון, של השיר, בקנה הסוף המתה הרוח. שיר השיכורים המוכר כל כך
Link to the song in the original language
Шумел камыш, деревья гнулись
Шумел камыш, деревья гнулись
Шумел камыш, деревья гнулись
כדי לשחזר את השיר בשפה המקורית אם אינו מופיע לאחר לחיצה על שם השיר המסומן כאן בקוו תחתון או כדי למצוא גירסות נוספות העתיקו/הדביקו את שם השיר בשפת המקור מדף זה לאתר YOUTUBE
To restore the song in the original language if it does not appear after clicking on the name of the song marked here with a bottom line or to find additional versions Copy/Paste the song name in the original language from this page to the YOUTUBE website
Шумел камыш, деревья гнулись
התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים
התרגומים לאנגלית נעשו באמצעות המנוע "מתרגם גוגל" והתרגום הועתק לאתר בצורתו המקורית ללא עריכה נוספת
The English translations were done using the "Google Translate" engine and the translations were copied to the site in their original form without further editing.
The reeds rustled-Russian song-Lyrics: Folk song-Melody: Folk song-Hebrew: Anton Paperni-Grammar: Nili Ben Yehezkel-singing: Izzy Hod-Arrangement, music, editing and recording: Meir Raz.
Notes written by Izzy Hod: The reeds sounded rustling as the wind blew in them, is one of the most famous songs in Russia and Russian-speaking territories. Everyone knows, at least, the sentence, The reeds sounded rustling as the wind blew in them. Like any folk song, it has many versions, words and melodies and all of them start with, at least, the sentence, The reeds sounded rustling as the wind blew in them. It was said, that the tradition was, that this song was born around drunken taverns in the second half of the nineteenth century or before. The drunks, on their way back home, used to sing it. Furthermore, those who were sober, used to sing the song, to indicate that there are drunkards around, without mentioning the concept of drunkards. But in fact, it is a sad love song, full of disappointments. The history of the song's writing is unknown. Some attribute the lyrics to the politician and poet, Dmitri Petrovich Glavov, who lived until the first half of the nineteenth century, and the melody to the prolific composer, Alexander Egorovich Varlamov, who lived at the same time. The possibility has not been ruled out that the lyrics are actually a translation of an ancient French poem written by the actor, comedian, politician, director and poet, Philippe Fabre d'Englantin, who lived in the eighteenth century. This is also how one might think on one of the poems of the German poet, Adalbert von Chamiso [or Tzhamiso] who lived at the end of the eighteenth century and the beginning of the nineteenth century. The poems of both of them used to be translated into Russian, and this was mainly done by the well-known poet, Vasily Andreyevich Zhukovsky, who also lived at the end of the eighteenth century and the beginning of the nineteenth century. Many versions were written for the original lyrics, the most famous of which was written by Vyacheslav Ivanovich Ivanov. Mikhail Mikhailovich Zoshchenko, the Russian writer and satirist, published in 1939, a short story called, The reeds sounded rustling as the wind blew in them, based on a real event and this is the summary of the story, during the eulogy, about a woman who had just died, the family members noticed that the priest giving the eulogy seemed a little sleepy Confused and unsteady on his feet. One of the family members, very knowledgeable about drinking alcohol, approached the priest and admonished him for drinking alcohol so early in the morning and now desecrating the sanctity of the funeral. The priest, putting his hand over his mouth, denied drinking the wine and claimed that he had not time to eat this morning and therefore, he hesitates in his prayers. The priest was led to the kitchen, they prepared a hard-boiled egg for him and even served him a glass of wine, to cheer him up, because according to him, no alcohol has entered his mouth, until then. When he had finished eating and drinking and returned to the prayers, he continued, of course, to hesitate to get confused and sway dangerously. Suddenly, the relatives heard that instead of the sentence ending the funeral prayer, Rest in peace with the saints, the priest murmured, in the reeds the wind moved, creaking trees in the dark. A pair of lovers on the banks of the creek, spent together until sunrise. Those were the first stanzas of the song, The reeds sounded rustling as the wind blew in them, the song of the drunken, song that is so familiar. The literal description of the words of the song is as follows, The reeds sounded rustling as the wind blew in them, the grove of trees also moved in the wind. A loving couple went out to spend time in the fields and stayed there until morning. When they woke up in the morning and they both got up, they saw the flowers trampled under them. But not only were the flowers trampled, the girl's dignity was also desecrated. When the girl returned home, she was asked by her father and mother, where she slept all night, whether she slept alone. In the fields I spent the night the girl answered and I lost the path to return. In her heart she thought, my virgins were plucked from me tonight, who will love me now. I was beautiful and he promised me, but I was stupid and he went and did not return. The reeds sounded rustling as the wind blew in them, the woods also moved in the wind and the night breathed in the darkness.
המקורות, התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים. העדכון האחרון של הדף הזה מצוי באוספי השירים
UPDATE 1 או UPDATE 2
The references, content and linguistic processing are not final. The last update of this page is in the song collections: