הצדק את הדין

מילים: רחל 

שירה: איזי הוד 

לחן, עיבוד ונגינה: מאיר רז

הַלֵב הַנִכְנַע

הַצְדֵּק אֶת הַדִּין, הַלֵּב הַנִּכְנָע 

הַצְדֵּק אֶת הַדִּין גַּם הַפַּעַם

לֹא מֶרֶד, לֹא זַעַם

בְּנוֹף הַצָפוֹן שָׂדוֹת מֻשְׁלָגִים

טוֹמְנִים הַקָּמָה הַמּוֹרֶקֶת

בְּסֵתֶר, בְּשֶׁקֶט

שָׂא גְזַר חָרְפְּךָ, הַלֵּב הַנִּכְנָע

וּדְמֵה לַפְּרֻדּוֹת הָהֵנָּה

לַקַּיִץ תִּצְפֶּינָה

תרגום מעברית ע"י נילי בן - יחזקאל ואֶמי

Nili Ben-Yehezkel and Emi – Translation from Hebrew

the heart gives in

Justify the verdict, the heart gives in, 

Justify the verdict this time too, 

No rebel, no fury.

In the northern scenery of snowy fields

 Greenery grain seeds are buried Secretly,

 in silence.

Carry your wintry verdict, the heart gives in, 

And be like those seeds 

Awaiting the summer to come.

הצדק את הדין

השיר פורסם לפני שנת 1927, בתאריך לא ידוע. השיר קשור כנראה, למועד גרושה מדגניה. ...יש דין, ...יש נוף, ...צריך לקבל את הדין, ...גם אני, רחל, אשמה שלא בכוונה במצב שנוצר, ...צריך לוותר על הנוף וכשם שהחורף מחכה לקיץ, לקוות, שגם הקיץ בחייה ישוב...

במכתב שכתבה רחל, לחברתה חיותה בוסל, על תחושותיה לאחר הגירוש מדגניה, נאמר

תודה לך, חיותה, על מכתבך. מגע יד קטנה וחמימה - ידה של הדסל'ה [בתה של חיותה-איזי] - הרגשתי בו. אך גם מעין נזיפה הרגשתי, על לכתי מדגניה בלי ברכת פרידה. למה? האם לא תביני? אחד מהדגניים אמר לי בשם כולם: 'אנחנו בריאים ואת חולה - אין לך מקום בינינו'. זה היה פשוט מאוד, פשוט עד לזוועה... אבל טבעי ומובן כמו חפירות הגנה ושקים עם חול. ולא על זה כאבתי. כאבתי כי ביום של פרידה (כי הרי היום כולו הוא של פרידה, ולא לחיצת יד ו'שלום' ברגע שעגלה זזה), באותו היום העגום, בכל אשר פניתי ראיתי פנים נבוכים ועיניים מושפלות, ושתיקה, שתיקה כבדה מנשוא. כך בשתיקה נפרדנו... אינני קובלת. יודעת אני כי אין לרכוש רגש של ידידות במשך חודשים מספר. אבל לתומי האמנתי ברגש זה, ויתמותי הפתאומית הממתני יותר מאשר עובדת המחלה לכשעצמה. בעוד ימים אחדים אכנס לבית החולים ואתאמץ להבריא. עוד אכתוב לך, היי שלום, נשקי לדסלה, בעצם לכל תינוקייך תאמרי שלום בשמי