For a summary in English, scroll down
שיר רוסי/אווארי-מלים [בשפה האווארית, מרכז אסיה]: ראסול גאמזאטוביץ' גאמזאטוב-רוסית: נאום איזאיוביץ' גרבנייב-עברית: יוסף חרמוני-לחן: יאן אבראמוביץ' פרנקל-שירה: איזי הוד-עיבוד, נגינה, הקלטה ועריכה: מאיר רז
הַחַיָּלִים הָהֵם, כָּךְ נִדְמֶה לִי, אֲשֶׁר מִשְּׂדֵה-הַקְּרָב אֵינָם חוֹזְרִים, לֹא נִטְמְנוּ אֵי-שָׁם, בִּשְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף, אֶלָּא הָיוּ לְלַהַק עֲגוּרִים. מֵאָז, הַרְחֵק בַּזְּמַן וְעַד עַתָּה, עָפִים הֵם וְקוֹרְאִים הֵם מִמָּרוֹם וְאָנוּ בְּמַבָּט עָצוּב, נִשָּׂא עֵינֵינוּ מַעְלָה-מַעְלָה וְנִדֹּם. [אווווהווו, אווווהוווו....]. חוֹלֵף מֵעַל, טוּר עֲגוּרִים יָגֵעַ, בָּעֲרָפֶל עָף, עִם סוֹף הַיּוֹם וְשָׁם, בַּטּוּר, פִּתְאוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, מָקוֹם גַּם לִי יֵשׁ, עֵת לִבִּי יִדֹּם. יָבוֹא הַיּוֹם, אֶפְרֹשׂ כָּנָף צְחֹרָה, אָשׁוּט בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב שֶׁקָּדְרוּ וְאָז, בְּקוֹל עָגוּר, מֵעַל אֶקְרָא, לְכָל אֲשֶׁר לְמַטָּה נִשְׁאֲרוּ. [אווווהוווו, אווווהוווו...]. הַחַיָּלִים הָהֵם, כָּךְ נִדְמֶה לִי, אֲשֶׁר מִשְּׂדֵה-הַקְּרָב אֵינָם חוֹזְרִים, לֹא נִטְמְנוּ אֵי-שָׁם בִּשְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף, אֶלָּא הָיוּ לְלַהַק עֲגוּרִים-אווווהווו, אווווהוווו
Журавли-Слов: Расу́л Гамза́тович Гамза́тов-музыка: Ян Абрамович Френкель. русский перевод: Наум Исаевич Гребнев, Мне кажется порою, что солдаты, С кровавых не пришедшие полей, Не в землю нашу полегли когда-то, А превратились в белых журавлей. Они до сей поры с времен тех дальних, Летят и подают нам голоса. Не потому ль так часто и печально, Мы замолкаем глядя в небеса? Летит, летит по небу клин усталый, Летит в тумане на исходе дня. И в том строю есть промежуток малый-Быть может это место для меня. Настанет день и журавлиной стаей, Я поплыву в такой же сизой мгле. Из-под небес по-птичьи окликая, Всех вас, кого оставил на земле. Мне кажется порою, что солдаты, С кровавых не пришедшие полей, Не в землю нашу полегли когда-то, А превратились в белых журавлей.
הערות שכתב צבי גלעד [גרימי]: תרגומים מושרים בעברית, העגורים הלבנים, תרגום זאב גייזל, ביצוע דמיטרי לייקין. חסידות, תרגום וביצוע איבאן נביא. עגורים, תרגום וביצוע אלי סט. עגורים, תרגום אלי פוגרבינסקי, ביצוע שדה פוגרבינסקי. עגורים, תרגום יוסף חרמוני, ביצוע איזי הוד. רֵעִי, תרגום אבי נבון. ביצוע, לא במנגינה המקורית, אלא במנגינה של חיים ברקני, יבגני שאפובאלוב. מחבר המלים המקוריות, בשפה האורית, ראסול גאמזאטוב, היה, המשורר הלאומי של דאגסטאן. את השיר כתב, לאחר שביקר ביפן, במונומנט הזכרון לחללי הירושימה. הוא התרשם מהסיפור, על נפגעת הפצצה, הילדה סָדָאקוֹ סָסָאקי, שקיפלה אוריגאמי [בובה מקופלת מנייר], של עגורים, בזמן אישפוזה. לפי האמונה היפנית, מי שמקפל אלף עגורים, בקשה שלו מתגשמת. במקרה שלה-בקשה להחלמה. סדאקו הספיקה לקפל, רק שש מאות וחמישים עגורים. כשנפטרה, הניחו ידידיה, שלוש מאות וחמישים עגורים נוספים על קברה. השיר נכתב בשפה האווארית, אחת מהשפות המדוברות בדאגסטאן. ידידו של, גאמזאטוב, נאום גרבנייב [נחום רמב"ך], תרגם את השיר לרוסית, תרגום שפורסם בעיתון, נובי מיר. הזמר מרק ברנס [ניימן], שהיה חולה וכבר חישב את קיצו, ראה בשיר מצבה מתאימה לעצמו. ביזמתו ובתאום עם, גרבנייב וגאמזאטוב, הוכנסו בשיר מספר שינויים. אז ביקש ברנס, מהמלחין, יאן פרנקל, להלחינו. ההלחנה ארכה כחדשיים, בעוד שעון ימיו של ברנס מתקתק. כשהשמיע, פרנקל לברנס את המנגינה, ברנס, שהיה אדם קשוח בדרך כלל, בכה. הוא הספיק להקליט את השיר, שבוע לפני מותו, ב-1969. עגורים, היה מאז ברוסיה, לשיר הזכרון האולטימטיבי [מעין מגש הכסף]. הוא מבוצע בכל חלק הזכרון, של יום התשעה במאי וזכה לבצועים רבים. שיר בודד זה, הטביע את חותמו, על תרבות הזכרון הרוסית. מצבות זכרון רבות, בדמות עגור, הוקמו מאז, ברחבי ברית המועצות והכינוי יום העגורים הלבנים, קנה לו אחיזה, כשם ליום הזכרון. בימי הזיכרון למלחמת העולם, נראה הקהל, תמיד, מוחה דמעה כשמושמע השיר ועד היום, נוהגים להשמיע, גם את ההקלטה המפורסמת של ברנס. קולו המחוספס, נטול הגינונים, הישיר, הכאילו בלתי מקצועי, דובר אל ליבו של כל שומע. כך הפך שיר מאוחר זה, קו-פרודוקציה, של דאגסטאני אחד ושלושה יהודים, לאחד מסמלי הזיכרון של המלחמה הפטריוטית הגדולה. השיר, הושמע בקיבוץ איילת השחר משנת 2015, ביום הזכרון לחללי מלחמות ישראל, כאשר ברקע, תמונות ושמות הנופלים, בני ובנות איילת השחר. שר, איזי הוד, לליווי של מאיר רז. יוסף חרמוני, מתרגם השיר, מתגורר באיילת השחר
הערות שכתב איזי הוד: עגורים [העגורים הלבנים], כמוהו ברוסיה, כשיר, הרעות לפלמ"ח ויש אומרים כמו מגש הכסף, של, נתן אלתרמן. השיר מוקדש לחיילים הרוסיים, שנפלו במלחמות רוסיה, כנגד צבאות זרים עוינים ובמיוחד, לאלה שמקום קבורתם לא נודע. שרים אותו בעמידת דום, בכל טקסי הזיכרון ברוסיה, כהמנון ימי הזיכרון. ברוסיה, קיימת האמונה, שחיילים שנפלו בקרב ומקום קבורתם לא נודע, הופכים לעגורים, המרחפים בשמיים. השיר מזוהה עם האמונה הזו. השיר מזוהה גם, עם זמר מלחמת העולם השניה מארק נאומוביץ' ברנס, שהיה גם שחקן קולנוע ופזמונאי, שזכה על פועלו התרבותי, במהלך מלחמת העולם השנייה, בפרס סטאלין מהדרגה הגבוהה ביותר. מרק ברנס, היה הזמר שהקליט את השיר לראשונה, בשנת 1969, כחמש עשרה שנים, לאחר מלחמת העולם השנייה, כי מילות השיר, נכתבו ותורגמו רק אז, מהשפה האוורית לשפה הרוסית והיה זה לזכרה של נערה יפנית, שחלתה בלויקמיה, אחרי ההפצצה הגרעינית בהירושימה והאמינה באמונה היפנית העתיקה, שאם תיצור אלף עגורי נייר צבעוניים מקופלים, היא וכל העולם איתה, יבריאו ממחלתם. המשורר הוא, ראסול גאמזאטוביץ' גאמזאטוב, רוסי רב כשרונות ספרותיים ורב פעלים ופרסים ברוסיה, שנולד בדגאסטאן שבקווקז, בכפר אוואר ששפתו אוורית, השפה בה כתב את השיר. היה זה מארק ברנס, שבשנת 1968, מצא את השיר בעיתון, העולם החדש, ביקש את תרגומו, מהמשורר, נאום איזאיוביץ' גרבנייב, ואת הלחנתו מהמלחין, הזמר, הפסנתרן, והכנר, יאן אבראמוביץ' פרנקל והקליט את השיר, בשנת 1969, כשהוא חולה מאד ואכן נפטר זמן קצר לאחר מכן. כמה שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ברוסיה [1941-1945], החלו מקימים בשדות הקרב ברוסיה, אנדרטות לזכר החללים שנפלו. ברובם שולבו פסלי עגורים במעופם. באשר למספר עגורי הנייר, יש האומרים, שסאדאקו סאסאקי, כן השלימה ליצור אלף ויותר עגורי נייר, אך כנראה באיחור רב...ומחלתה המשיכה והביאה למותה. הידיעה, שסאדוקו סאסאקי, הספיקה להכין כששמאות ארבעים וארבעה עגורי נייר והיתר הושלם על קברה, מקורו בספר שנכתב על, סאדאקו סאסאקי, בשלב בה השלימה שש מאות ארבעים וארבעה עגורי ניר בלבד. המשורר, גאמזאטוב, קבל את ההשראה הראשונית לכתיבת השיר מהנערה החולה, סאדאקו סאסאקי, לאחר שראה את האנדרטה לזכרה ושמע את סיפורה, בעת שביקר ביפן במסגרת הזמנה להשתתף במשלחת סובייטית באירועי זכרון להפצצה הגרעינית על הירושימה ונאגאסאקי במלחמת העולם השניה, אך באותה עת נפטרה אף אמו של, גאמזאטוב וזכר אמו וזכר אביו שנפל כחייל במלחמת העולם השניה וזכר אחיו שנפלו במלחמת העולם השנייה, כוונו אותו למילות השיר על חיילי הצבא האדום שנפלו במלחמה ומקום קברם לא נודע
Link to the song in the original language
Журавли
Журавли
Журавли
Журавли
כדי לשחזר את השיר בשפה המקורית אם אינו מופיע לאחר לחיצה על שם השיר המסומן כאן בקוו תחתון או כדי למצוא גירסות נוספות העתיקו/הדביקו את שם השיר בשפת המקור מדף זה לאתר YOUTUBE
To restore the song in the original language if it does not appear after clicking on the name of the song marked here with a bottom line or to find additional versions Copy/Paste the song name in the original language from this page to the YOUTUBE website
Журавли
התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים
התרגומים לאנגלית נעשו באמצעות המנוע "מתרגם גוגל" והתרגום הועתק לאתר בצורתו המקורית ללא עריכה נוספת
The English translations were done using the "Google Translate" engine and the translations were copied to the site in their original form without further editing.
Cranes-Russian Song/Avarian origin-Lyrics, in the Avar language, Central Asia: Rasul Gamzatovich Gamzatov-Russian: Naum Izayovich Garbnav-Hebrew: Yosef Hermoni-Melody: Yan Frenkel-Singing: Izzy Hod-Arranging, playing, recording and editing: Meir Raz.
Notes written by Izzy Hod: This song, The cranes, or The white cranes, for Russia, is like the friendship song [Ha'reut for the Palmach forces] and some say, like the song, The silver tray [Magash ha'kesef] by the poet Natan Alterman, for the entire State of Israel. The poem is dedicated to the Russian soldiers, who fell in the Russian wars, against hostile foreign armies and especially, to those whose burial place is not known. It is sung at a standstill, in all memorial ceremonies in Russia, as the anthem of the days of remembrance. In Russia, there is a belief that soldiers who have fallen in battle and their burial place is unknown, become cranes, floating in the sky. The song is identified with this belief. The song is also identified with the World War II singer Mark Naumovich Bernes, who was also a film actor and songwriter, who was awarded for his cultural work, during World War II, the Stalin Prize of the highest rank. Mark Bernes, was the singer who recorded the song for the first time, in 1969, about fifteen years after World War II, because The Russian lyrics of the song, were written and translated only then, from the Avar language to the Russian language and it was in memory of a Japanese girl, Sadako Sasaki, who had leukemia, after the nuclear bombing in Hiroshima and believed, in the ancient Japanese belief, that if she will create a thousand folded colored paper cranes [origami], she and the world with her, will be cured of their illness. The poet, who wrote the lyrics of the song is, Rasul Gamzatovich Gamzatov, a Russian with many literary talents and literary awards in Russia, who was born in Dagestan in the Caucasus, in the village of Avar whose language is Avar, the language in which he wrote the poem. It was Mark Bernes, who, in 1968, found the song in the newspaper, The new world, asked for its Russian translation, from the poet, Naum Izayovich Garbanav, and its composition from the composer, singer, pianist, and violinist, Jan Abramovich Frankel, and recorded the song, in 1969, when he was ill. He died very soon after that. A few years after the end of World War II in Russia [1941-1945], memorials to the fallen Russian martyrs began to be erected on the battlefields in Russia. Most of them incorporated statues of cranes in their flight. As for the number, of paper cranes, some say that Sadako Sasaki did complete creating a thousand or more paper cranes, but probably too late...and her illness continued and led to her death. The news that Sadako Sasaki managed to make about six hundred and forty-four paper cranes and the remainders were completed on her grave, originates from a book written about Sadako Sasaki, at the stage when she completed only six hundred and forty-four paper cranes. The poet, Gamzatov, received the initial inspiration to write the poem from the sick girl, Sadako Sasaki, after seeing the monument to her memory and hearing her story, while visiting Japan as part of an invitation to participate in a Soviet delegation in commemorations for the nuclear bombing of Hiroshima and Nagasaki in World War II, but at the same time Gamzatov's mother also passed away and the memory of his father and brothers who fell as Russian soldier in World War II, reawaken and directed him to the words of the song about the soldiers of the Red army who fell in the war and whose graves are unknown. The translated song words is as follows, It seems to me sometimes that the soldiers, from the bloody fields, that did not come back home, did not fall and remained on earth, but turned into white cranes. They are still, from those distant times, fly and send us a voice of cranes. Isn't that why, so often and sadly, we fall silent looking at the heavens? and see a tired wedge of cranes flies across the sky, flies in the fog at the end of the day. And in that order of the flying cranes wedge, there is a small gap. Maybe this is a place for me in case that I will die in combat. If that day will come, a flock of cranes, will fly in the same gray haze, and I will be among them. And from under the heavens and above earth, I will call out like a crane, to all those whom are left on earth. It seems to me sometimes that the soldiers, From the bloody fields, that did not come back home, did not fall and remained on earth, but turned into white cranes.
המקורות, התוכן והעיבוד הלשוני אינם סופיים. העדכון האחרון של הדף הזה מצוי באוספי השירים
UPDATE 1 או UPDATE 2
The references, content and linguistic processing are not final. The last update of this page is in the song collections: