תכול המטפחת

מילים: יקוב גאליצקי

תרגום: אברהם שלונסקי

לחן: יז'י פטרסבורגסקי

שירה: איזי הוד

עיבוד וביצוע מוזיקלי: מאיר רז

טוהר ותכול המטפחת

לטף ורוך של היד

את אז אמרת לי "לא, לא אשכח עוד

את פגישתנו לעד

ויהי, היום

ואנו נפרדנו פתאום

תכול המטפחת, קורטוב של נחת

גז ועבר החלום

תמו הקור והדלף

תכלת ואור מסביב

בוקר ושמש, לילה ואמש

אלף כוכבי האביב

ויהי, היום

ואנו נפגשנו פתאום

תכול המטפחת, קורטוב של נחת

ונתגשם החלום

הערות והארות לשיר אשר הובאו ע"י צבי גלעד (גרימי) מעין גדי: על תולדות השיר, תכול המטפחת:  השיר נכתב בפולין בשנת 1939. מלים ארתור טור, מנגינה יז'י פטרסבורסגקי. שמו בפולנית, המטפחת הכחולה או, מטפחת כחולה קטנה. שר אותו הזמר המפורסם מיאצ'סלב פוג

http://dadcaptain.livejournal.com/25878.html

עם פרוץ המלחמה ברח פטרסבורגסקי עם תזמרתו, תחילה לאזור הכבוש בידי הרוסים ואח"כ לברית המועצות. התזמורת התמקמה במינסק ושם פעלה

בשנת 1940 נתן, פטרסבורסקי את המנגינה של, מטפחת כחולה פשוטה, ליעקב [קובה] גאליצקי [גולדנברג] וזה כתב לה מלים ברוסית.  מלותיו של, גאליצקי אינן תרגום הטקסט הפולני של, טור. נשמר השם, המטפחת הכחולה, סמל לאהבה ונאמנות. את השיר ביצעה, איזבלה יורייבה.

http://video.yandex.ru/users/lari-lira/view/1322/

בשירונים רוסיים רבים רשומים בצוותא שני מחברים למלות השיר, יאקוב גאליצקי ומיכאיל מאקסימוב. שירונים מסויימים מציינים את, גאליצקי בלבד, אחרים את, מאקסימוב בלבד. שירונים אחרים רושמים את השמות, י. גאליצקי, פ. גרמאן ומ. גארקאבי כמחברי המלים, ביחד

באביב 1942, לייטנאנט מיכאיל מאקסימוב , עיתונאי בעיתון קדמי של חיל האויר, כתב מלים חדשות למנגינת השיר ופגישה מקרית בין הזמרת, קלאבדיה שול'ז'נקו לבין, מאקסימוב איפשרה לה להיות המבצעת הראשונה של הוואריאנט המלחמתי. קלאבדיה שול'ז'נקו עצמה העידה על נסיבות הולדת השיר, מטפחת כחולה, זהו שיר שהכרתי בעבר, אך מעולם לא ביצעתיו. והנה, באחת מהופעותיי בפני חיילים בחזית וולקוב [ליד לנינגראד, הע' העורך] באביב 1942 ניגש אליי לייטנאנט צעיר מחיל האוויר ואמר לי, הנה מלים חדשות שחיברתי לשיר ידוע. אם יצירתי זו מוצאת חן בעינייך, אולי תשירי זאת. הלייטנאנט הזה היה הטייס, מיכאיל מאקסימוב

השיר במלותיו של, מאקסימוב בפי, קלבדיה שולז'נקו הפך להיות אחד השירים המכוננים של המלחמה הפטריוטית הגדולה. חיילים הסתערו על האויב בקריאה, זא רודינא, זא סטאלינא, זא סיניי פלאטוצ'ק, למען המולדת, למען סטאלין, למען המטפחת הכחולה

http://www.youtube.com/watch?v=VWSlJwP_xaE

צריך לציין, השירים דומים, אך לא זהים. המוטיב העיקרי בהם הנו הפרידה מהאהובה, המטפחת הכחולה והגעגועים אליה

השיר העברי, תכול המטפחת, נכתב בידי, אברהם שלונסקי בעקבות מלות השיר של, יאקוב גאליצקי. השיר הושר לראשונה מעל בימת תיאטרון המאטאטא בהצגה, שי לחייל בשנת 1944, מפי טובה פירון והוקלט לראשונה מפיה, בשנת 1945. מאז הוקלט השיר בפי אמנים ולהקות.

בכל ההקלטות שנעשו מאז ההקלטה הראשונה ועד ההקלטה הנוכחית של איזי הוד, שובשו המלים המקוריות במקומות רבים. ההקלטה הנוכחית נאמנה להקלטה המקורית של טובה פירון

לקראת ההקלטה המסחרית, בוצעו בטקסט השיר שינויים רבים. קשה להניח, כי מישהו היה מרשה לעצמו לשנות את השיר עד כדי כך, כעבור זמן לא רב מכתיבתו ועל פניו של המחבר החי, אלא אם כן היה זה המחבר עצמו

ניתן להבין מדוע נדרשו השינויים. השיר המקורי רחוק מלהיות מושלם וקרוב לודאי שבמחשבה לאחור, שלונסקי לא היה מרוצה ממנו

שיר שמושר על הבמה, מרגע שהושר, הוא מתנדף ואיננו, אך כשבאים להטביע את פרי רוחך בבקליט, נוצר מסמך לדורות ואינך יכול להרשות לעצמך איכות של כתיבה חפוזה

במקור נקרא השיר,  המטפחת הכחולה  והמלים הן, טוהר וכּחול למטפחת.  במקום זה כותב שלונסקי: טוהר ותכול המטפחת

כחול למטפחת הוא תאור ישיר של תכונת העצם הגשמי, המטפחת, בכתבו תכול המטפחת הופך שלונסקי את המטפחת מחפץ, לסמל,  סמל של אהבה טהורה, שהרי תכלת, הצבע שבטלית ובדגל הלאומי, הוא הצבע המתאים ביותר לסַמֵל טוהר

שינוי קטן שני, אבל בעל משמעות גדולה, פגישותינו הפך לפגישתנו. כיצורי אנוש, איננו זוכרים ואיננו מסוגלים לזכור לעד את כל פגישותינו עם אהובינו, את כל הסרטים והפלאפלים וכו' וכו', אבל אנחנו בהחלט זוכרים לעד [בפרספקטיבה של חיי אנוש], את הפגישה הראשונה, האחת והיחידה, הפגישה המכוננת, בה התחיל הכל

לשורה השניה, הוסיף שלונסקי ו' החיבור בהתחלה, ואנו נפרדנו פתאום. ההברה הנוספת נדרשת על מנת לקיים התאמה עם המנגינה. בגירסת ההצגה נדרשת סינקופה לפני המלה, אנו

עתה מתייחס שלונסקי למצב האהוב/ה לאחר הפרידה, בטקסט המקורי, הם נשארים במצב של חיפוש ותהיה 

היכן האהבה? לאן ואיך זה נעלם החלום הגדול? בטקסט המתוקן הם מתעשתים. בכל זאת התקופה היא תקופת מלחמה ואיננו יכולים להרשות לעצמנו ללכת לאיבוד בעקבות אהבתנו שנקטעה.  היתה אהבה, נפרדנו בעל כרחנו, אין ברירה, משלימים עם המציאות, מבינים שגז ועבר החלום, וממשיכים

השורה השלישית בבית השלישי, נכונה מבחינת החריזה אבל התקבולת הניגודית, [בוקר ושמש מצד אחד מול לילה וכוכבים מצד שני], אינה מצויה בשורה זו והיא מושגת ומובנת רק כשממשיכים לשורה הרביעית, בה, מתגלים הכוכבים, שהם כאן המקבילה לשמש

שלונסקי פותר את הבעיה בצורה מבריקה: הוא מוותר על החריזה 1-3 [דלף, אלף] לטובת חריזה פנימית בשורה השלישית [שמש, אמש] והוא מחליף את משמעות השמש מגרם שמים [מקביל לכוכבים] למשמעות של אור [מקביל לאמש, שהוא אפלה]. הוא משלם כאן מחיר, ניתוק ההמשכיות בין השורה השלישית לרביעית, שנוצר ע" החזרה על המילה, אלף בסוף השורה השלישית ובהתחלת השורה הרביעית

 הביטוי, ושוב היום בתחילת הבית הרביעי יצר לשלונסקי שתי בעיות. כוונת המשורר היתה לומר, שקרה המקרה הטוב ונפגשנו שוב ביום מימים. [יתכן שהכל קרה לפני שנים רבות]. לבטא רעיון זה בביטוי [ושוב היום] הוא פחות מדחוק. [ושוב היום], בפרוש אינסטינקטיבי, אומר לנו שהפגישה ארעה ממש היום, ביום בו אני, הזמר, שר לכם את השיר

בעיה נוספת, ראינו ששלונסקי נאלץ להוסיף ו' לפני אנו בבית השני, על מנת להתיישר עם המנגינה. ויהי היום מאפשר להוסיף את ה ו הזאת. אחרי, ושוב היום אין העברית מתירה להוסיף את ה ו' לפני אנו. חזרה על הביטוי, ויהי היום, פתרה לחלוטין את שתי הבעיות ואף העצימה את הקשר בין שני חלקי השיר. סוף סוף היה שלונסקי מרוצה

פרטים נוספים, באתר זמרשת

קולה של טובה פירון

https://youtu.be/AMwyoExfcqg

References

http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1551&artist=1320

Songs of the Roads of War. Blue handkerchief and June 22 (Vladimir Kalabukhov) / Proza.ru 

Songs of the Roads of War. Blue Handkerchief and June 22, Vladimir Kalabukhov,THE HISTORY OF THE SONGS "THE BLUE HANDKERCHIEF" AND "THE TWENTY-SECOND OF JUNE..."Two lyrical songs with the same waltz melody, created in pre-war 1939 and received new texts later, are told by the Ukrainian military writer-historian Sergey Oleksiyovych Smolyannikov (born 1961) and the Yaroslavl composer, retired musicologist Colonel Yuri Yevgenyevich Biryukov (born 1935) .In 1940, the song "Blue Handkerchief" was first performed in the Soviet Union, which turned into "Twenty-second of June..." in the summer of 1941. The song "Blue Handkerchief" has a happy and unusual fate: it was born twice. In 1939, fleeing from fascist captivity, members of the popular Polish pop group "Blue Jazz" came to the Soviet Union to perform concerts. In the spring of 1940, the band toured in Moscow. Concerts were held in the Hermitage Garden. Among the numerous melodic improvisations of the composer and pianist of the jazz orchestra Jerzy of Petersburg (1897 – 1979), which sounded in the concert, was the lyrical song "Heavenly Khustechka" – "Blue Handkerchief". One of the concerts was attended by the poet and playwright Yakov Markovich Galitsky (1891 - 1963, photo not saved). He liked the melody. And immediately, during the concert, he touched on this melody. The words about the girl's blue handkerchief filled it with a new meaning, as if breathing life. After the concert, the poet got acquainted with the composer, showed him a sketch of his poems, and a few days later the premiere of the song took place. "Blue Handkerchief" accompanied by "Blue Jazz" was sung by soloist Stanislav Lyandau. It is unlikely that Y.M. Galitsky, the author of many plays that were successfully performed in those years on the stages of the capital's theaters, suspected that it was not them, but this modest poetic experience of his that would have a long life. The song was included in their repertoire by many famous performers: Lidia Andreevna Ruslanova, Isabella Danilovna Yurieva, Vadim Alekseevich Kozin, Klavdiya Ivanovna Shulzhenko. BLUE HANDKERCHIEF A blue, modest handkerchief fell from the lowered shoulders. You saw off And promised to save the Blue Handkerchief. And let not be with me today Beloved, dear, I know, with love You hide a blue handkerchief for the headboard. Your letters receiving, I hear the voice of my own. And between the lines, the Blue Handkerchief rises again in front of me. And more than once I dreamed in the pre-morning hour Curls in a handkerchief, Blue nights, Sparkles  of girlish eyes. How many cherished handkerchiefs we carry in our hearts with us! Joys of meeting, Maiden's shoulders Remember in the strada of battle. For them, relatives, Loved, desired such, A machine gunner stitches, For a blue handkerchief, That was on the shoulders of dear Machine gunner, For a blue handkerchief, That was on the shoulders of the dear! Simplicity made "The Blue Handkerchief" an easy-to-remember, close, understandable and dear song to all of us. The Great Patriotic War brought to life new songs that were needed by the soldiers of the first echelons who went to the front, the first conscripts and volunteers, the militiamen who crowded at the assembly points. And such new songs, marching, combat, lyrical were composed by our composers and poets, published in newspapers, published in separate leaflets, performed on the radio, sounded from the screen in combat film collections: songs-slogans, songs-appeals, expressing a sense of national anger, rage, the desire to fight, to repel the enemy. With the old songs, a strange and unexpected metamorphosis occurred: peaceful, pre-war they became the first military, acquired a kind of second meaning, which became the main one. Telling about love and loved ones, about separations and meetings, about the native home and Russian nature, they sounded like stories, as a reminder of those peaceful days that peaceful life, for the return of which there was a war, for which soldiers fought and sacrificed their own lives. Reborn, these songs helped to fight. They have become a symbol and a kind of guarantee that peacetime will return, that it must be returned, sweeping away the invaders from their native land. In soldiers' trenches and dugouts, in short moments of rest, not only the former pre-war version of the "Blue Handkerchief" was sung. Everywhere there were a variety of his alterations: lyrical, comic, satirical. They began, perhaps, with the song that was invented by an unnamed author literally in the first days of the enemy invasion and began with the words: TWENTY-SECOND OF JUNE...Twenty-second of June, exactly at four o'clock, Kiev was bombed, we were told that the war had begun. Peacetime is over, It's time for us to say goodbye, I'm leaving, I promise to be Faithful to you forever. And you look, My feeling is no joke, Go out, girlfriend, to the train of a friend, A friend to the front. The train train will falter, The train will rush with an arrow, I am out of the car - you will wave to me sadly from the platform. Years will pass, And again I will meet you, You will smile, You will press your heart, I will kiss you. The same theme of separation and separation caused by the war was reflected in the remade ending of the pre-war "Blue Handkerchief", with which Lydia Andreevna Ruslanova (1900 - 1973) performed at the front during the war: You are leaving far away. Here's a merciless call. And at the wagon Sleepless Night You are already strangely distant. Nighttime We said goodbye to you. Write, my friend, At least a few lines, Sweet, good, dear...But still, the most widely known and widespread during the war years was the front-line version of the "Blue Handkerchief", the initiator of the creation and the first performer of which was our wonderful singer, People's Artist of the Soviet Union Klavdiya Ivanovna Shulzhenko (1906 – 1984). From the voice of this popular singer, "Blue Handkerchief" found a kind of second birth and a second life, became one of the most famous songs of the war years. The time of writing poems of this front-line version of the "Blue Handkerchief" is April 9, 1942. Their author is a lithographer of the newspaper "Into the Decisive Battle!" 54th Army of the Volkhov Front, Lieutenant Mikhail Aleksandrovich Maksimov. A blue, modest handkerchief fell from his lowered shoulders. You said you wouldn't forget the affectionate, joyful encounters. Sometimes at night We said goodbye to you...No more nights! Where are you, handkerchief, Sweet, desirable, dear? I remember how on a memorable evening your handkerchief fell from your shoulders, As I saw off and promised to save the Blue Handkerchief. And let not be with me today beloved, dear, I know, with love you hide a blue handkerchief for the headboard. Your letters receiving, I hear the voice alive. And between the lines, a blue handkerchief rises again in front of me. And often in battle Sees me off your appearance, I feel, next to a loving gaze You are constantly with me. How many cherished handkerchiefs we carry in overcoats with us! Tender speeches, Maiden's shoulders Remember in the strada of battle. For them, relatives, Desired, beloved such. The machine gunner squeaks for the blue handkerchief, That was on the shoulders of the dear! "Blue Handkerchief" is in the repertoires of many popular performers and collections. On the Internet there are video clips, the song is sung: - Lydia Andreevna Ruslanova (1900 - 1973), Honored Artist of the RSFSR; – Isabella Danilovna Yurieva (1899 – 2000), People's Artist of the Russian Federation; – Klavdiya Ivanovna Shulzhenko (1906 – 1984), People's Artist of the USSR. Watch the video clip and listen to the song "Blue Handkerchief" performed by Claudia Ivanovna Shulzhenko: http://www.youtube.com/watch?v=VWSlJwP_xaE. Based on materials of Internet sites. Return to the content of the collection "Songs of the Roads of War" – http://www.proza.ru/2015/02/16/1876. 2015 – 2020

נחמה ליפשיץ וגולדה מאיר