כדי לשחזר את השיר בשפה המקורית אם אינו מופיע לאחר לחיצה על שם השיר המסומן כאן בקוו תחתון או כדי למצוא גירסות נוספות העתיקו/הדביקו את שם השיר בשפת המקור מדף זה לאתר YOUTUBE
To restore the song in the original language if it does not appear after clicking on the name of the song marked here with a bottom line or to find additional versions Copy/Paste the song name in the original language from this page to the YOUTUBE website
התרגומים לאנגלית נעשו באמצעות המנוע "מתרגם גוגל" והתרגום הועתק לאתר בצורתו המקורית ללא עריכה נוספת
The English translations were done using the "Google Translate" engine and the translations were copied to the site in their original form without further editing.
My lovely. Music by M. Blanter, lyrics by E. Dolmatovsky (1941)Performed by S. Lemeshev. CardsIn the fall of 1939, composer Matvey Blanter and poets Vladimir Lugovskoy and Yevgeny Dolmatovsky took part in the campaign of the Red Army in Western Belarus. They wrote several songs (“Cossacks-Cossacks”, “March of the 52nd Division” and others) and at the same time began working on a song that later became known as “My Favorite”. The first version of the poems was unsuccessful, and Blanter, having written the music, asked the poets to compose another text. But in "hot pursuit" this was not possible, and soon Lugovskoy lost interest in composing songs altogether. And later, at the beginning of 1941, Dolmatovsky wrote new words that sounded like a memory of the 1939 campaign of the year: I was leaving then on a campaign In harsh lands. My beloved waved her hand at the gate .Evgeny Dolmatovsky recalled:- It seems to me that if I had written "My Beloved" after June 22, it would have been much more severe, perhaps even gloomier. It has something of easy days. However, it is possible that they sang it precisely because it is peaceful and somewhat elegiacly stirs up memories dear to people. Indeed, as practice shows, many songs written in the days of peace sounded with particular force in the days of war. Matvey Blanter said well about this:- You can’t imagine things like this: on June 22, 1941, the war began - military songs began, and on May 9, 1945, on the Victory Day, they ended. In fact, it was different: the war brought grief, loss, deprivation, but people remained people - they joked, laughed, loved even in that difficult time. The best pre-war years were perceived somehow in a new way: deeper, more penetrating. And many began to believe that these songs appeared in wartime. I am proud that "My Beloved", written by me in the days of peace, stands in the same ranks. This song was very close to the front-line soldiers, answered their innermost thoughts, and was sometimes perceived as a letter to relatives and friends. It is interesting that at first the line that became the title of the song, its refrain, sounded differently: "My beloved." But one day, while working on a song, the composer and poet sang “My Beloved” and realized that it was better this way, although the melody required a different, not quite correct accent in the word “beloved”. But this irregularity gave the refrain a special charm. Text. I was leaving then on a campaign In harsh lands. My beloved waved her hand at the gate .The second rifle brave platoon Now my family. Hi-bow he sends you, my beloved. So that all my dreams come true In campaigns and in battles, Smile at me from afar My beloved. In my little pocket there is your card. So, we are always together, My beloved.
"My Favorite" is a romantic Soviet song by Matthew Blanter (music) and Eugene Dolmatovsky (text), written during the Polish campaign of 1939 and gained popularity during the Great Patriotic War. The story of the song "My Favorite". In the fall of 1939, after the Nazi invasion of Poland, the Soviet Union regained control of the western regions of Belarus and Ukraine. Many well-known poets and composers were seconded to the units of the RCKA that participated in the liberation campaign to capture the return of the lands lost during the First World War and the Civil War. In one of the upcoming parts were the authors of "My Beloved." Blanter quickly composed the melody for this poem, but the original text did not satisfy him. Dolmatovsky was like to rework the verse only in the beginning of 1941. So there was a song-remembrance of the events of a year and a half ago: "I went to the campaign then...". By that time, the spirit of a new, much more terrible war was in the air. Because of this, the song about the light military campaign seemed irrelevant to the musical officials. Access to the radio and recording studio of The Blanter-Dolmatovsky's composition was then closed. However, in the first days of the Great Patriotic War, with the beginning of the "restructuring" of the creative elite of the USSR on military subjects, the composition was remembered. It happened thanks to the popular singer Ephraim Flax, who included "My Beloved" in his repertoire. The song immediately gained frenzied popularity on the fronts and in the rear thanks to the content, which coincided with the innermost feelings of both those who left for the front and waited for the return of the fighters. Subsequently, the author of the text "My Favorite" wrote:-Sometimes it seems to me that if I had written this song after June 22nd, it would have been much harsher and probably would have been more gloomy. And so there was something left in it from the old easy days. Although she could sing precisely because of her "peace" and awakening in people dear to them memories. It is noteworthy that many researchers associate the fashion for soldiers to carry photos of their beloved in the pockets of gymnasts with the phrase "My favorite" in my pocket, "In my pocket my little one has your card..."
Songs of the roads of war. My lovely, Vladimir Kalabukhov. HISTORY OF THE SONG "MY FAVORITE. Our grandfathers fought against the Nazis, gaining a glorious Victory in battles, for which many thanks to them. And the whole people helped to fight the enemies - who forged weapons, who grew bread, who sewed ammunition, who healed wounds. Good songs of the roads of war also helped to fight. This story will be about the song “My Favorite”, created in 1941. The author of the words of the song is a participant in the Great Patriotic War Evgeny Aronovich Dolmatovsky (1915 - 1994). As a war correspondent, from 1939 to 1945 he was in the active parts of the Red Army, passing with them from Karelia to Berlin. In August 1941 he was taken prisoner, from which he fled again to the front. He was awarded military and labor orders and medals, laureate of state and international awards. Fame Dolmatovsky brought songs to his poems, sincere and lyrical, sensitively capturing the pain and joy, the train of thought and feelings of a contemporary. “Random Waltz” and “Song of the Dnieper”, “Volunteers” and “Sormovskaya Lyric”, “Oh, how would I live ...” and “Second Heart”, “Beloved City”, “Lizaveta” and “My Beloved”. Many of his songs have been featured in films. Dolmatovsky's song texts were distinguished by undoubted musicality, plot and rhythmic ingenuity, aphoristic memorability of lines - it is not for nothing that many of them became proverbs, repeated as slogans and newspaper headlines. The author of the melody is Matvey Isaakovich Blanter (1903 - 1990). In 1936, Blanter was appointed artistic director of the USSR State Jazz Orchestra. During the war years, he created the best songs, including "My Favorite". In 1946 he was awarded the Stalin Prize of the USSR, in 1947 he received the title of "Honored Artist of the RSFSR", in 1975 - "People's Artist of the USSR", in 1983 - "Hero of Socialist Labor". Andrey Efimovich Lukovnikov, the compiler of the book "Fellow Soldiers" tells about the songs born of the war... In the autumn of 1939, after the German invasion of Poland, the Red Army took under the protection of the territory of the western regions of Ukraine and Belarus, which after the First World War temporarily fell under the Polish protectorate. In the military units that participated in this liberation campaign, creative unions seconded many famous composers and poets who worked in the song genre. Thus, composers Matvey Isaakovich Blanter and Pavel Semyonovich Akulenko (1904-1960), poets Yevgeny Aronovich Dolmatovsky and Vladimir Alexandrovich Lugovskoy (1901-1957) found themselves in one part at the same time. The poets decided to write together, and soon their first joint work “Golden Ukraine, Dear Belarus” appeared. Set to music by Pavel Akulenko, it immediately became the most popular drill song. Then they wrote several texts for Matvey Blanter, and among them is the poem "My Beloved". The composer composed a melody for it, but felt that this text did not satisfy him, and suggested that the poets refine it. But they put everything off, and then Evgeny Dolmatovsky got down to business, who really liked the melody of the song. This is how a song appeared, which in terms of content represents, as it were, memories of the past campaign of 1939: “I went on a campaign then ...” It was at the beginning of 1941. A new, more terrible war was approaching, and the song, which tells about the previous campaign, seemed irrelevant to some of the musical management. Therefore, it was not accepted for radio broadcast and was not recorded on a gramophone record. However, at the very beginning of the war, when composers and songwriters had just begun to rebuild on military themes, the song “My Beloved” was remembered, and when it was first performed on the radio by singer Efrem Borisovich Flaks (1909 - 1982), it was immediately picked up and at the front and at the rear. The fact is that the content of the song surprisingly coincided with the innermost feelings of not only those who went to the front, but also those who were waiting for their return in the rear. Subsequently, Evgeny Dolmatovsky said: “It seems to me that if I had written “My Beloved” after June 22, it would have been much harsher, maybe even darker. It has something of the easy days. However, it is possible that they sang it precisely because it is peaceful and somewhat elegiacly stirs up memories dear to people. And one more touching detail. After they heard this song at the front, the text of which contains the words “There is your card in my little pocket ...”, many fighters, like an expensive relic, began to carry photographs of their loved ones in the pockets of their gymnasts ... MY FAVORITE, I then went on a campaign harsh edges. My beloved waved her hand at the gate . Second Infantry Brave Platoon Now my family. Hi-bow he sends you, my beloved. So that all my dreams come true In campaigns and battles, Smile at me from afar, My beloved. In my little pocket there is your card. So, then, we are always together, My beloved. The song "My Beloved" was performed and performed by many famous artists. All performances can be found online. Come in, listen, remember, sing along, bow to the artists, and, most importantly, to our grandfathers, who brought the Great Victory in 1945 with the songs of the war roads. This song is sung: - Leonid Pshenichny, soloist (tenor) of the Academic Twice Red Banner Order of the Red Star Song and Dance Ensemble of the Russian Army. A.V. Alexandrova; - Sergei Yakovlevich Lemeshev (1902 - 1977), People's Artist of the USSR, opera singer (lyric tenor); - Yuri Aleksandrovich Gulyaev (1930 - 1986), People's Artist of the USSR, lyric baritone; - Lyudmila Markovna Gurchenko (1935 - 2011), People's Artist of the USSR; - Oleg Evgenievich Pogudin (born 1968), People's Artist of the Russian Federation.
http://www.9maya.ru/2015/09/25/voennaya-pesnya-moya-lyubimaya-slushat-skachat-istoriya-i-tekst.html///MILITARY SONG "MY FAVORITE" - LISTEN, DOWNLOAD, HISTORY AND LYRICS/// Section: War SongsPublished: 25 september 2015///"My Favorite" is a romantic Soviet song by Matvey Blanter (music) and Eugene Dolmatovsky (text), written during the Polish campaign of 1939 and gained popularity during the Great Patriotic War.///The history of the song "My Favorite"///In the autumn of 1939, after the Nazi invasion of Poland, the Soviet Union regained control over the territories of the western regions of Belarus and Ukraine. Many famous poets and composers were assigned to the units of the Red Army that participated in the liberation campaign, designed to capture the return of the lands lost during the First World War and the Civil War. In one of the offensive parts were the authors of "My Favorite". Blanter quickly composed the melody for this poem, but the original text did not satisfy him. Dolmatovsky managed to rework the verse only in early 1941. So there was a song-memory of the events of a year and a half ago: "I went on a hike then ...". By that time, the spirit of a new, much more terrible war was in the air. Because of this, the song about the light military campaign seemed irrelevant to music officials. Access to the radio and recording studios of Blanter-Dolmatovsky's composition was then closed. However, in the first days of the Great Patriotic War, with the beginning of the "perestroika" of the creative elite of the USSR on military themes, the composition was remembered. It happened thanks to the popular singer Efrem Flax, who included "My Favorite" in his repertoire. The song immediately gained wild popularity at the fronts and in the rear due to the content that coincided with the innermost feelings of both those who went to the front and waited for the return of the fighters. Subsequently, the author of the text "My Beloved" wrote: - I sometimes think that if I had written this song after June 22nd, it would have been much harsher and, perhaps, would have been darker. And so there was something left in it from the old easy days. Although it could be sung precisely because of its "peacefulness" and the awakening of people's dear memories. It is noteworthy that many researchers associate the fashion for soldiers to carry photos of lovers in the pockets of gymnasts with the phrase contained in "My favorite" "In my little pocket there is your card ..." Lyrics and lyrics of the song "My beloved" I went hiking then. To harsh lands. I waved my hand at the gate. My favorite. Second Rifle Brave Platoon Now my family. Hi bow to you he sends, My favorite. That all my dreams come true In campaigns and battles, Smile at me from afar, My favorite. In my little pocket There's your card. So, then, we are always together, My favorite.
המטרה של פוטין: להרוס את הסטטוס-קוו, להוריד את אמריקה מגדולתה ולכונן סדר עולמי חדש. ההיסטוריה המודרנית רצופה כפתורי אתחולים • מי לא ניסה להתחיל אותה מחדש? מנפוליאון, דרך היטלר וסטלין ועד פוטין ושי ג'ינפינג • בשביל רוסיה התפשטות טריטוריאלית היא טבע שני • "גבולות רוסיה הם איפה שאנחנו נמצאים", אמרה הקיסרית יקתרינה, שכבשה וסיפחה את חצי אוקראינה • האם פוטין מחדש את מסע ההתפשטות והאם הדמוקרטיה המערבית תלויה על בלימה? יואב קרני-26.02.2022. ההיסטוריה המודרנית היא במידה רבה שרשור של קריאות התיגר התקופתיות על הסטטוס קוו, של הצלחותיהן ושל כישלונותיהן. קריאות התיגר האלה הניבו ניסיונות נועזים לכונן "סדר עולמי חדש". מקצתן מעוררות נוסטלגיה. רובן מעוררות פלצות: המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית, מלחמות נפוליאון, אביב העמים של אירופה, שלוש מלחמות בבלקנים, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים הרוסית, מלחמת האזרחים של ספרד, מלחמת העולם השנייה, המלחמה הקרה, המהפכה הסינית, מלחמות קוריאה ווייטנאם, המהפכה הקובנית והמהפכה האיראנית נשאו בחובן את זרעי החורבן של העולם שקדם להן. גם כאשר היו מקומיות-לכאורה, נבע מהן פוטנציאל אוניברסלי. הן העניקו השראה למאורעות בקצוות מרוחקים של כדור הארץ. נפוליאון ב-1806, היטלר ב-1941 וסטלין ב-1946 עמדו על סף כינונו של סדר עולמי חדש. הם ריכזו יותר כוח לכוון את חייהם של יותר בני אדם בכיוונים יותר רדיקליים מאלה שהיו בידי כל קודמיהם וכמעט כל הבאים אחריהם. הם נחלו ניצחונות צבאיים מזהירים, שביססו את התיימרותם לייסד קהילה פוליטית חדשה. הם התכוונו לברוא אדם חדש בצלם אמונותיהם, וכמובן לשרטט גבולות חדשים, להרוס מדינות או ליצור אותן, לקרוע חוקות או לכתוב אותן. אין זה מקרה שהיומרה לחזור ולברוא הייתה כרוכה ברודנותו של יחיד, בשרירות לבו ובגחמותיו. היא התקשתה להאריך ימים מעבר לו. לאיש מן הרודנים האלה לא היה סיכוי להוריש את היומרה, בוודאי לא כמות שהיא, בוודאי לא בשיעורי העזתה. הניסיון להאריך, במידה שנעשה, היה מוּעד ללבוש ממדים של פארסה. הדינמיות של האב המייסד פינתה את מקומה להרגלים עבשים, לאינרציה, לסטגנציה. ההעזה התחלפה בקיבעון, והקיבעון פינה את מקומו לנֶמֶק. מכל הניסיונות האימפריאליים לכונן סדר עולמי חדש בכוח הזרוע, הניסיון הרוסי/סובייטי האריך ימים יותר מכל האחרים. 70 שנה חלפו בין ניצחון המשטר הסובייטי במלחמת האזרחים הרוסית ועד להתמוטטותו. בשיאה הקיסרות הסובייטית האפילה אפילו על רומא העתיקה, ונשאה את עיניה להרבה יותר. ב-1945, לאחר שהשלים את ניצחונו על גרמניה הנאצית, סטלין בא לפוטסדאם, בברלין החרבה, כדי לחלק את השלל הטריטוריאלי עם ארה"ב ועם בריטניה. דיפלומט אמריקאי בכיר אמר לו, "מרשל סטלין, אתה בוודאי גאה מאוד להיות בברלין". סטלין השיב בלי ניד עפעף, "הצאר אלכסנדר הגיע לפריז". הוא התכוון לקיסר שהביס את נפוליאון ב-1815. אין כל ספק שסטלין רצה להגיע עד פריז ומעבר לה. זמן קצר לאחר המלחמה, שבה לחם כתף אל כתף עם המערב, הוא הכריז שלא ייתכן דו-קיום בין הסוציאליזם לקפיטליזם. אבל בניגוד להיטלר, הוא לא היה מהמר סדרתי. כמעט תמיד הוא הלך רק על בטוח. הניסיון להגדיר את מגמותיה הטריטוריאליות של רוסיה התחיל עוד במאה ה-16, בימי איבאן "האיום". בהנהגתו הדוכסות הגדולה של מוסקבה התחילה את ההתפשטות המסחררת ביותר של מדינה כלשהי בדברי הימים. בשיאה, ערב מלחמת העולם הראשונה, לפני קצת יותר ממאה שנה, רצף טריטוריאלי עצום סר למרותו של הצאר הרוסי, מן האוקיינוס השקט בפאתי מזרח עד הים הבאלטי ומרכז אירופה במערב. אבל אפילו הרצף הזה לא השביע את תאבונה של רוסיה. לקיסרית יקתרינה הגדולה, שמלכה על רוסיה כמעט 35 שנה במאה ה-18, מיוחס החיווי, "גבולות רוסיה הם המקום שבו אנחנו נמצאים". זה היה רישיון התפשטות, והנסיכה הגרמנייה לשעבר עשתה בו שימוש ניכר. בימיה רוסיה יכלה סוף-סוף לשכשך את רגליה במימי הים השחור. היא סיפחה את חצי האי קרים ואת מה שאנחנו מכנים כיום "דרום אוקראינה" (והיא קראה "רוסיה החדשה"). היא גם שמה קץ לאחת המדינות הגדולות ביותר והסובלניות ביותר באירופה, האיחוד של פולין וליטא. משם הכדור עמד להוסיף ולהתגלגל, דרומה ומזרחה. ברבע הראשון של המאה ה-19 רוסיה סיפחה את דרום הקווקז, על חשבון הטורקים והפרסים. הקוזאקים, שנהגו ליישב את קו החזית לאורך נהרות, דיברו, לפחות באוזני זרים, על היום שבו רגליהם ישתכשכו במי הפרת והנילוס. מעצמות המערב התייחסו אל הכוונות האלה ברצינות מספקת כדי לאסור מלחמת מנע על רוסיה, באמצע המאה ה-19, הלוא היא מלחמת קרים. רוסיה נעצרה. פרויקט ההתפשטות למזרח התיכון לא קרם עור וגידים, אבל ההתערבויות, הבחישות והחתרנויות התחדשו. מגרש הרוסים בירושלים נועד להיות הרבה יותר מאשר פונדק לצליינים רוסיים. אפשר להגיד, בהסתייגות הראויה, וכמובן רק לתפארת המליצה, שהתפשטות טריטוריאלית נחקקה בצופן הגנטי של המדינה הרוסית, תהיה צורת השלטון בה אשר תהיה. כל כך, עד שבימים הראשונים של מהפכת פברואר 1917, שהייתה המהפכה הדמוקרטית (הבולשביקית, הטוטליטרית, באה שמונה חודשים אחריה), שר החוץ הרוסי דאז, פאבל מיליוקוב, העלה על הכתב את הדרישה שהשליטה במצרי בוספורוס והדרדנלים תימסר בסוף המלחמה לידי רוסיה. הבה נזכור: המדינה הרוסית עמדה אז על סף התמוטטות, עוד מעט קט החזית תקרוס וחייליה יחדלו להילחם. ואפילו בשעה ההיא פוליטיקאי דמוקרטי וליברלי, שהשתתף בהפלת הצאר, הגה, או הזה, התפשטות מסיבית. הבולשביקים תפסו את השלטון בכוח הזרוע זמן קצר אחר כך, תחת הסיסמה של סיום המלחמה לאלתר, ללא סיפוחים. הם עמדו בדיבורם. כדי להשיג הסכם שלום עם גרמניה הם ויתרו לא רק על שאיפות התפשטות, אלא גם על נכסים טריטוריאליים קיימים, בראש ובראשונה אוקראינה ואזורי הים הבלטי (שיהפכו אחר כך לליטא, לטביה ואסטוניה). אילו גרמניה הייתה מנצחת במלחמת העולם הראשונה, אוקראינה נועדה להפוך לשטח חסות שלה. כיוצא בזה גם גיאורגיה, שנציב גרמני עליון כבר הוצב בה. הגרמנים אפילו הכינו נסיכים גרמנים, כדי שיהיו מלכי פינלנד וליטא, שזה מקרוב חזרו ונולדו. מנהיג הבולשביקים לנין רטן, ש"רוסיה בלי אוקראינה היא כמו תרנגולת בלי ראש". אבל הוא היה מוכן לכריתה, מפני שבראש סדר יומו עמדה מלחמת אזרחים נגד אויבי מעמד הפועלים בתוך רוסיה. גרמניה התמוטטה עוד לפני סוף 1918. מלחמת האזרחים של לנין התפשטה אפוא אל אוקראינה. גם לפולין המחודשת היו שאיפות התפשטות משלה, והיא כללה בהן את אוקראינה ואת מה שקוראים כיום בלארוס. שתיהן היו חלק מן האיחוד הפולני-ליטאי בימי זוהרו, במחצית הראשונה של המאה ה-17. המשטר הסובייטי השיב מלחמה, הדף את הפולנים הרחק מערבה, ופרשיו התדפקו על שערי ורשה. חיל ורעדה אחזו את אירופה, מפני שהכוונה הסובייטית הברורה הייתה להגיע עד ברלין, ולהתחבר שם עם הקומוניסטים המקומיים, כדי לחולל מהפכה בכל אירופה. פָּרָשֵׁי טוחאצ'בסקי (המפקד הסובייטי העליון) עמדו לכונן "סדר עולמי חדש". "נס על נהר הוויסטולה" עצר אותם, כאשר חיל הפרשים של פילסודסקי (המפקד הפולני העליון) הדף אותם מאות קילומטרים מזרחה. פולין חטפה את מערב אוקראינה ואת דרום-מערב בלארוס (כך הפכו הרבה מאוד מאבותינו ומאמותינו לאזרחי פולין). התבוסה ציננה את התלהבות המהפכנים במוסקבה. אבל חלקם הוסיפו להאמין, שסיכויי השיור של מדינתם תלויים ב"מהפכה מתמדת", שתייצא את עצמה, ותתרחש בו-זמנית בכל חלקי העולם. זה היה הרעיון של טרוצקי. סטלין גבר עליו במאבק פנימי, ורוסיה הסובייטית אימצה את הנוסחה הריאלית יותר של "מהפכה בארץ אחת". ההתפשטות פסקה לקצת פחות מ-20 שנה. היא התחדשה, כאשר היטלר מוטט את הסטטוס־קוו הטריטוריאלי באירופה ב-1939. ערב מלחמת העולם השנייה סטלין חילק את פולין עם היטלר, ומלוא אוקראינה ובלארוס חזרו לידי רוסיה. זמן קצר אחרי כן סטלין פלש לפינלנד, שהייתה שייכת לקיסרות הרוסית במשך מאה שנה ויותר; וזמן קצר אחרי כן הוא כבש את שלוש המדינות הבלטיות, רמס אותן, שלח אלפים מאזרחיהן למחנות כפייה במזרח, וסיפח אותן. תאבונו הלא מרוסן של סטלין ואכזריות תוקפנותו העמידו אותו בימים ההם לצד היטלר בעיני הדמוקרטיות המערביות. הבריטים והצרפתים תכננו לשלוח צבא כדי לעזור לפינלנד. התגבשה אפילו תוכנית להפציץ את שדות הנפט הסובייטיים ליד באקו, שלא יצאה אל הפועל. אבל אחר כך באה הפלישה הנאצית לברית המועצות, וצ'רצ'יל השמיע את הכרזתו המפורסמת, "אילו היטלר היה פולש לגיהינום, הייתי משמיע בבית הנבחרים מילים בשבח השטן". השטן נעשה בעל ברית אינטימי וחיוני לחלוטין. המלחמה העניקה לרוסיה את ההזדמנות לחזור ביתר הצלחה על מסע הפרשים של טוחאצ'בסקי (שהוצא בינתיים להורג, בטיהורים של סטלין). במאי 1945 הונף הדגל הסובייטי על בניין הרייכסטאג ההרוס בברלין. רגלי רוסיה השתכשכו במי נהר האלבה, בלב גרמניה, שנעשה הגבול המערבי של התפשטותה. הטכניקה הייתה שונה. המושבות הרוסיות החדשות במזרח-מרכז אירופה לא סופחו אל האימפריה, אלא הפכו לשטחי חסות, עם מראית עין של עצמאות. סטלין אפילו התעקש שאוקראינה וביילורוסיה (שמה הרוסי של בלארוס) יקבלו מעמד של חברות באו"ם, אף כי כמובן לא הייתה להן מדיניות חוץ. מבלי להתכוון יצר סטלין פצצות מתקתקות. 40 שנה ופחות לאחר מותו מראיות העין התממשו: כל המושבות המזרח-אירופיות, ואפילו כל הרפובליקות הסובייטיות שהוא ולנין הקימו, העזו פנים ויצאו לחופשי. זו לא הייתה רק תבוסה פוליטית, צבאית ואסטרטגית; זו לא הייתה רק השפלה; זו הייתה התנקשות בעצם תפיסתה העצמית של המדינה הרוסית. בריטניה וצרפת ויתרו על האימפריות שלהן, והסתגלו פחות או יותר למעמד נורמלי של מדינות לאום, או שלושה-ארבעה לאומים. אבל רוסיה מעולם לא הייתה נורמלית, לא במובן המקובל של המילה. התפשטות עצומת ממדים הייתה המיצוי של מהותה. היא התקשתה להיות איזשהו דבר חוץ מאימפריה ("פדרציה", בלשון הזמן הזה, או "ברית של מועצות פועלים", בלשון הסובייטית). תאבון ההתפשטות פסק מפעם לפעם, בכפוף לנסיבות. לפני 50 שנה המשטר הסובייטי חדל לשאוף ברצינות לניצחון אוניברסלי על הדמוקרטיות הקפיטליסטיות. הוא הוסיף לנצל הזדמנויות מעבר לים כדי להרחיב את השפעתו, בייחוד באפריקה ובמזרח התיכון, אבל באירופה השתנה סדר עדיפויותיו. את מקומה של קריאת התיגר על הסטטוס-קוו תפסה הערגה אל מיסודו של הסטטוס-קוו. פירושו היה הכרה כללית בגבולות הקיימים. מי לא הכירו בגבולות ההם? למשל, לדעת הסובייטים, מערב גרמניה, שממנה נבע פוטנציאל "רביזיוניסטי", זאת אומרת הדרישה לרביזיה של גבולות. מגרמניה נלקחו שטחים גדולים בסוף מלחמת העולם השנייה, ומיליוני גרמנים גורשו מבתיהם. מה שנשאר חולק לשתי מדינות. מערב גרמניה אמנם הכירה גם בגבולות וגם בחלוקה, אבל רק באחרונה, ונגד רצונם של חצי הגרמנים. בעיני מוסקבה זה הפך את מערב גרמניה למדינה "רבנשיסטית", זאת אומרת שוחרת נקם. כיסופי ברית המועצות אל הסטטוס־קוו העניקו ממד מפתיע של שקט ושל יציבות ליחסים הבינלאומיים. ארה"ב ומערב אירופה התרצו לבסוף להפצרות מוסקבה, וב-1975 התכנסה בהלסינקי הוועידה הראשונה "לביטחון אירופה", שהעניקה גושפנקה לתוצאות הטריטוריאליות של מלחמת העולם השנייה. הסטטוס-קוו הסובייטי היה אלים ומרושע. הוא כלל את הזכות להתערב צבאית ופוליטית בענייניהן הפנימיים של "הארצות הסוציאליסטיות", כל אימת שאחת מהן ניסתה לסטות מן האורתודוקסיה של הסוציאליזם המדעי מבית מוסקבה. בתוך 20 שנה המשטר הסובייטי דיכא בכוח הזרוע שלוש התקוממויות. שתיים מהן הוטבעו בדם. התפתחה דוקטרינה של "ריבונות מוגבלת", שנקראה על שם מנהיג המפלגה הקומוניסטית דאז, ליאוניד ברז'נייב. הסטטוס-קוו נועד להיות לא רק גיאוגרפי, אלא גם פוליטי, תוכני ורעיוני. מה שנמצא מזרחה מ"מסך הברזל" נועד להישאר בתחום ההשפעה הרוסי/סובייטי עד אחרית הימים. הגבולות שהבטיחה ועידת הלסינקי עברו מוטציה בלתי צפויה לחלוטין בתוך 15 שנה. הם לא השתנו על המפה, אבל השתנו פוליטית, כאשר שבע גרורות סובייטיות גררו את עצמן אל חיק העולם הדמוקרטי. הברית הצבאית שאיחדה אותן פוזרה לכל רוח. בסוף 1991 הגבולות הפנימיים של ברית המועצות עצמה, שלא שירתו מלכתחילה אלא צרכים מנהליים, הפכו בן לילה לגבולותיהן הבינלאומיים המוכרים של 15 מדינות חדשות. עד 1995 התפזרו עוד שתי מדינות פדרליות באירופה, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה, ותחתן קמו שבע מדינות חדשות. עוד שתיים נוספו אחר כך. הפיכת הגבולות הפנימיים לגבולות בינלאומיים הייתה קשה מנשוא בשביל הלאום השולט, הרוסים בברית המועצות והסרבים ביוגוסלביה. בזו האחרונה הסרבים התחילו שלוש מלחמות, בניסיון למנוע את החלוקה. בברית המועצות צבא רוסי מילא תפקיד בכמה מלחמות פריפריה, באזורים שרוסיה רצתה לקרוע ממדינות חדשות כדי להחלישן (אבחזיה בגיאורגיה וטרנסדניסטריה במולדובה; מלחמת צ'צ'ניה נגעה לפדרציה הרוסית עצמה).
אבל התלונה הגדולה ביותר מלכתחילה הייתה על אוקראינה. הטענה הרוסית הייתה שגבולות אוקראינה שורטטו בשרירות לב, מתוך מניעים פוליטיים ואידיאולוגיים, לא על יסודות של היסטוריה, של הגינות ושל שכל ישר. רטינה קולנית ליוותה את הכרת רוסיה באוקראינה, בדצמבר 1991. רוסיה בגלגולה הסובייטי אמנם חשבה את ועידת הלסינקי להישג דיפלומטי מהולל, מפני שהובטחו בה הגבולות הקיימים. אבל רוסיה בגלגולה הפוסט-סובייטי הפכה לאויבת בכוח של הגבולות הקיימים. את כל מה שהתעמולה הסובייטית נהגה לייחס למערב גרמניה - "רביזיוניזם", "רבנשיזם" - היה אפשר להחיל עכשיו על רוסיה עצמה. בזמן כתיבת הרשימה הזאת, חמישה ימים לפני פרסומה, רוסיה ויתרה פחות או יותר על כל העמדת פנים. היא רוצה להרוס את גבולות 1991; לא רק את הגבולות הפורמליים, המתוחים על המפה, אלא גם את הגבולות האסטרטגיים, אלה המציינים תחומי השפעה צבאיים ופוליטיים. היא דורשת מארה"ב ומנאט"ו להסיג את כוחותיהן ואת מערכות הנשק שלהן מכל המדינות שהצטרפו אל הברית מ-1999 ואילך. ולדימיר פוטין מצא את עצמו לפני קצת יותר מ-30 שנה מחוסר עבודה. הוא היה שוטר חרש סובייטי במזרח גרמניה, כשחומת ברלין התמוטטה, ב-1989, והמדינה המזרח-גרמנית הגיעה לקצה. ב-1990 הוא נצטווה לחזור למוסקבה, אל ארץ מתפוררת. יש לנו ידיעה ברורה מה הוא הרגיש בימים ההם. "נפילת ברית המועצות", אמר לימים, "הייתה האסון הגיאו-פוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20". עלייתו לשלטון הייתה כה מהירה וכה בלתי מובנת, עד שכמעט אין מנוס מלהשוות אותה לזו של דיקטטורים פשיסטים באירופה בין שתי מלחמות העולם. גם היטלר היה חייל משוחרר אלמוני, מחוסר עבודה, נטול עתיד ומלא מרירות, כאשר חזר למינכן בסוף מלחמת העולם הראשונה. עלייתו המסחררת מאלמוניות גמורה אל שלטון דיקטטורי הייתה כמעט בלתי מובנת. היטלר הניח שההשגחה העליונה עצמה הטילה עליו את המשימה של הצלת המולדת. האמצעי היה הריסה מלאה של הסטטוס-קוו, תחילה בגרמניה ואחר כך באירופה ובעולם. אנחנו עומדים עכשיו בעיצומו של ניסיון חדש להרוס את הסטטוס-קוו האירופי והעולמי. פוטין באירופה ושי ג'ינפינג באסיה הם בעלי ברית לא טבעיים במאמץ הזה. משטרים קודמים ברוסיה ובסין עמדו לפני 50 שנה על סף מלחמת גוג ומגוג. יש ביניהם ניגודי אינטרסים מובהקים, הנובעים מן הקרבה הגיאוגרפית ומן השאיפות הטריטוריאליות. רוסיה אמנם הצליחה לפלס את דרכה אל עוצמה צבאית, החוזרת ומעניקה לה מעמד של מעצמת-על; אבל היא נחלה כישלון כלכלי חרוץ. סין לעומת זאת נחלה הצלחות פנומנליות הן בכלכלה והן בצבא. הנסיבות הן המסמיכות אותן: הצורך, לשיטתן, להחליש את אמריקה ולהדוף אותה ממה שהן חושבות לתחום ההשפעה הטבעי שלהן. ניסיונן של מעצמות אירופיות לרכוש דומיננטיות באסיה הניב את "המשחק הגדול" של המאה ה-19. לרוסיה יוחסה אז תוכנית לכבוש את הודו מידי בריטניה. היא התפשטה עד צפון-מזרח סין, מה שקראו אז מנצ'וריה. שם נתקלה לבסוף במעצמה אגרסיבית ושאפתנית אחרת, יפן, ונהדפה. "המשחק הגדול" של אסיה כיום מתנהל סביב סין. בשעה שפוטין מתכנן את סוף עצמאותה של אוקראינה, נראה כי שי ג'ינפינג מתכנן את סוף עצמאותה של טייוואן. אף אחד מן הקורבנות המיועדים אינו בעל ברית פורמלי של ארה"ב, אבל משני המקרים נודפת הסכנה של עימות צבאי עם פוטנציאל הידרדרות שאין לו כלל שיעור. נקודות המפנה הגדולות של 120 השנים האחרונות נגעו לחילופי משמרות ביחסים הבינלאומיים. "120 שנה" הוא רמז לכניסתה של ארה"ב למועדון המעצמות הגדולות לאחר ניצחונה במלחמה רב-יבשתית נגד ספרד. המאה ה-20, הלוא היא "המאה האמריקאית", עמדה בסימן בכורתה של אמריקה ביחסים הבינלאומיים. בפרוס המאה ה-21 היו סיבות סבירות להניח שבכורתה תימשך. כיום יש סיבות סבירות להניח את ההפך. הימים האלה עומדים ללמד אותנו באיזו מידה העולם שבו אנחנו חיים יהיה רב-קוטבי. אנשים החיים בדמוקרטיות מערביות, ורוצים בהמשך שגשוגן, רשאים להתמלא חרדה. קריאת התיגר הנשמעת עכשיו על הסטטוס-קוו באה מצד אויבים מושבעים של הדמוקרטיה המערבית. חייה, אולי, תלויים לה מנגד.
**