יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תְּחִנָּה עוֹרְכִים מתחננים לפניך, מפני שֶׁהֵם מְצֵרִים וּלְהִוָּשֵׁעַ צְרִיכִים. צָרֵיהֶם עֲלֵיהֶם עוֹל מַאֲרִיכִים. כָּל זֹאת הִגִּיעתַם וְעם כל זה שִׁמְךָ מְבָרְכִים: כמו שנאמר: כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. (אחרי שהמזמור מתאר צרות רבות שעברו על עם ישראל). וכמו שנאמר: וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ וכמו שנאמר "ה’ אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ". חוֹלִי וּמַכְאוֹב לְהִכָּתֵב לֹא נִמְסַר רב מאד שאי אפשר לכתבו. עֲלוּבִים מִנֹּעַר מאז ימי נעוריהם מעליבים אותם וּמֵהֶם לֹא הוּסַר. קָדוֹשׁ בְּיָדְךָ לְפַתֵּחַ מוּסָר כלומר: להוציא את עמך ממאסר. מוסר כאן הוא אסיר שאסור במאסר, ואתה יכול לפתחו כלומר להוציאו לחפשי. ויתכן שהכונה להוריד את המלכים מכסאם, כמו שנאמר: "מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם".. כְּאָמָּנוּתְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא כְאָמָּנוּת בָּשָׂר כבר הזכרנו ששגור בפי חז"ל הביטוי " שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם". : הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה וְלוֹ כַמְּעִיל עֲטוּיָה כנוי לה' שנאמר עליו: "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה". וּמִמַּכָּה עַצְמָהּ מְתַקֵּן רְטִיָה "ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת מי שאמר והיה העולם מדת בשר ודם מכה באזמיל ומרפא ברטייה מדת מי שאמר והיה העולם במה שהוא מכה בו הוא מרפא". קוֹמֵם עֲדָתְךָ מִנְפִילָתָהּ הַמְּטוּיָה הקם את עם ישראל מנפילתו שהוא מט ליפול. בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה ביטוי שגור בתורה: כאן עובר הפיטן להזכיר ולתאר את הגויים (שאח"כ יבקש מה' להלהחם בהם). יש שלא גורסים את הבית הזה, כנראה בגלל הצנזורה. טוֹעִים הגויים שהם טועים הָאוֹמְרִים נַחֲלָתְךָ לְחַבֵּל שרוצים להשחית ולחבל את נחלתך, את עם ישראל. כְּבוֹדְךָ לְהָמִיר וּבַהֶבֶל לְהִתְהַבֵּל ודורשים מעמך להמיר אותך בעבודה זרה. מקור הביטוי בנבואת ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה’ מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ.... הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל". נְטוֹת מִדְּרָכֶיךָ וְתֹהוּ לְקַבֵּל המשך תיאור דרישות הגויים מהיהודים, לנטות ולעזוב את דרכי ה', ולקבל עליהם ע"ז.. וְיִרְאָתְךָ הַקְּדוֹשָה לִנְטוֹשׁ וּלְנַבֵּל לעזוב את התורה.: כאן פונה הפיטן אל ה' ומבקש: בְּאַהֲבָתְךָ וּבְחֶמְלָתְךָ מְנַשֵּׂא וּמְנַטֵּל כינוי לה', שנאמר עליו "בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם". עֲצָתָם תְּסַכֵּל וּמַחְשְׁבוֹתָם תְּבַטֵּל סכל את מחשבותיהם של הגויים שנזכרו לעיל. רַבָּה מְהוּמָה בֵּינֵיהֶם הַטֵּל כלומר: מהומה גדולה. וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי דוֹחֶה וּמְטַלְטֵל כמו שנאמר אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ: בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ וְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַמְּהֻלָּל כמו שנאמר: "לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה’ נְאֻם אֲדֹנָי אלהים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם....". נוֹרָאוֹת הַפְלֵא לְבַל בַּגּוֹיִם יִתְחַלָּל עשה עמנו נסים כדי ששם קדשך לא יתחלל בגויים. יוֹעֲצֵיהֶם וְאֵיתָנֵיהֶם תּוֹלִיךְ שׁוֹלָל הולך שולל את יועציהם של הגויים שהוזכרו לעיל, כמו שנאמר "מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל". וּבָהֶם תְּעוֹלֵל כַּאֲשֶׁר בִּי הִתְעוֹלָל במגלת איכה נאמר על הגויים: "תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי". מֵקִים מֵעָפָר דָּל וְאֶבְיוֹן מֵאַשְׁפָּה כינוי לה', על סמך הפסוק "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן".. כְּנֶסתְּךָ אַל תִּתֵּן לְכָלָה וּלְחֶרְפָּה אל תתן את עם ישראל להשמדה. אִם בְּפִקּוּדֶיךָ במצוותיך מִתְעַצֶּלֶת וּמַרְפָּה. עַל כָּל פְּשָׁעֶיהָ אַהֲבָתְךָ תְּהִי מְחַפָּה כמו שנאמר: "וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה".: יְתֵרָה חִבָּתָם לְפָנֶיךָ אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים כדברי המשנה במסכת אבות: " חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום".. בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ אֱלֹהֵי עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. טֶרֶם יִשְטְפוּנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים רחם עלינו בטרם ישטפנו המים ונמות.: חֲפֵצֵי קִרְבָתְךָ עַל כָּל הַבָּאוֹת עם ישראל, שלמרות כל מה שבא עליהם הם עדיין חפצים בקרבתך. כמו שנאמר: כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. (אחרי שהמזמור מתאר צרות רבות שעברו על עם ישראל). וכמו שנאמר: וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ וכמו שנאמר "ה’ אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ". הָחִישָׁה לָּמוֹ יְשׁוּעוֹת הַנִבָּאוֹת החש את קיום נבואות הישועה. קָדוֹשׁ, עֲשֵׂה עִמָּם לְטוֹבָה אוֹת עשה אות לטובה עם עם ישראל, כמו שנאמר: " עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה’ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי:". חָזָק וְאִַמִּיץ גֹּאֲלָם יְהוָֹה צְבָאוֹת:
אֵלֶיךָ נְשׂוּאוֹת עֵינֵינוּ. בּכָל פִּנָּה וּפִנָּה אֲשֶׁר זֵרִיתָנוּ: ה' הפיץ את ישראל בגויים וזרה אותם בארצות. ובכל פנה ופנה ישראל נושאים את עיניהם אל ה'. גַּעֲיַת קוֹלֵנוּ בְּרָמָה נִשְׁמָע. דֶּלֶף בְּכִי תַמְרוּרִים נִדְמָע מבוסס על הפסוק: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים. קול בכיינו בגלות נשמע: הֱצִיקַתְנוּ בִּטְנֵנוּ מבוסס על הפסוק "כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי" מֵרוֹב תַּחֲלוּאוֹת. וּמִתְּלָאוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֵי תְלָאוֹת יש לנו . זוּלָתְךָ בְּעָלוּנוּ אֲדוֹנִים. חוֹרְשִים זֶה אַחַר זֶה כַּמָּה שָׁנִים באים עלינו בזה אחר זה וחורשים אותנו. נראה שהפיטן מתבסס על המזמור: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי: עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִותָם": טְרוּפָה פָרָתְךָ בְפִצְעֵי חַבּוּרִים עם ישראל נמשל כאן לפרתו של ה'. שנעשית טריפה ע"י האויבים הטורפים אותה ופוצעים אותה.. יְגוּעָה וּכְבָר אֵין לָךְ בָּה צוֹרֶךְ וְלֹא לַאֲחֵרִים כלומר: כבר מושמדת לגמרי. כָּל הַיוֹם עָלֶיךָ הֲרוּגִים נהרגים על קדוש שמך. כדברי הפסוק: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה. לְכַפָּרָה אֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים ואין זה מספיק כדי לכפר על חטאינו: מַה נְּתַנֶה וּמַה נְּקַדֵם. נֶגְדְּךָ מִלֵּבוֹשׁ וּמִלְּהִתְאַדֵּם כמה שנעמוד מבוישים לפניך, אין זה מספיק לכפר על חטאינו הרבים. שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ אִם נְבָרֵר כַּשּׁוֹשָן. עֲוֹנֵנוּ נֶגְדֵּנוּ יָשָׁן נוֹשָׁן גם אם נברר היטב את דברינו, הלא עווננו עומדים נגדנו ומעידים נגדנו: פְּגָרֵינוּ אִם תַּצְמִית וְדָמֵנוּ אִם תּשְפּוֹךְ כלומר: גם אם ה' יעניש אותנו בחומרה וירבה פגרינו ושפיכות דמנו, זה מגיע לנו ברוב חטאינו, וצָדְקָה אֶרֶץ וּמִבְּלִי רוֹגֶז תַּהֲפוֹךְ:
כאן פונה הפיטן אל האבות ומבקש מהם לקום ולבקש עלינו רחמים. נראה שמי שלא אומר מכניסי רחמים, מן הראוי שידלג גם על השורה הזאת מאותו הטעם. קוּמוּ רְבוּצֵי מַכְפֵּל האבות הקבורים במערת המכפלה סְעָדוּנוּ בְּשַוְעָה עזרו לנו בשוועה לפני ה. רְאוּ כִלָּיוֹן וְאַיֵה שְׁבוּעָה ראו שה' גזר עלינו כליון, ואיה שבועתו שנשבע לכם:
כאן פונה הפיטן אל שומרי הצאן. הפניה הזאת אינה אל אנשים מסויימים, ולכן נראה שאין סבה לדלג העליה. יש בתנ"ך כמה פניות תיאורטיות כאלה אל מי שלא בהכרח שומע, ואין כאן אלא בטוי ספרותי. כגון " הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם", או " אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי". לא מדובר כאן על פניה אליהם כדי שישמעו ויושיעו. שׁוֹמְרֵי הַצֹּאן הָקִיצוּ וְהִשְׁתּוֹמָמוּ. שְׁקַדְתֶּם טְרַחְתֶּם וּבַבֶּהָלוֹת הֵתַמּוּ עם ישראל נמשל לצאנו של ה'. בירמיהו: " הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם ה’: לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם ה’: וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ: וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם ה’". ביחזקאל: " בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים: אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ: אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ: וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה: יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ: לָכֵן רֹעִים שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר ה’: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה’ אִם לֹא יַעַן הֱיוֹת צֹאנִי לָבַז וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה וְלֹא דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת צֹאנִי וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם וְאֶת צֹאנִי לֹא רָעוּ: ס לָכֵן הָרֹעִים שִׁמְעוּ דְּבַר ה’: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ הִנְנִי אֶל הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה: ס כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ הִנְנִי אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים: כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל: וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי ה’...", אבל הפיטן כאן מתיחס אל הרועים כאל אלה ששמרו ואעפ"כ אבד הצאן: תִּפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ כינוי לה', כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ. עוּרָה לָמָּה תִישָׁן כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה: עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח: לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ: כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ: קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ. תּוֹחֶלֶת יִשְׂרָאֵל כינוי לקב"ה, ויש גורסים תהלות ישראל יושב. גם זה כינוי לה' יושב תהלות ישראל. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לכן אל תנום ואל תישן אלא הגן על עמך. נראה שהפיטן הביא כאן גם את הפסוק הזה כדי לתקן את מה שעשה כשצטט את הפסוק עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. שיוחנן כהן גדול תקן לא לומר אותו במקדש: "בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים עורה למה תישן ה' אמר להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה תישן ה':
הפזמון הזה הוא ככל הנראה פזמון מקורי (ראה מה שהסברנו לגבי פזמונים מקוריים ולא מקוריים בהקדמה לפזמון (הלא-מקורי) במוצאי מנוחה). אמנם אין כאן חרוז קבוע לכל הבתים, אבל ארכם של כל הבתים שוה. כיון שיש כאן רק שתי צלעות בכל בית, מממילא לא היה הפיטן יכול לתת לכל בית חרוז משלו וחרוז אחד לכל ארך הפיוט. זוהי כנראה הסבה שבגללה אין כאן חרוז קבוע לכל הפיוט. הפזמון "כי אתה רב סליחות ובעל הרחמים" מנמק היטב את כל הבתים, ומבחינת התכן אין שום מניעה לומר אותו אחרי כל בית.
מסתבר שזהו פזמון מקורי, ולכן יש לחזור על הפזמון אחרי כל בית.
יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיָי תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים כדברי ישעיהו: "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה’ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד". ולכן אנו מבקשים: גַּם הַיּוֹם יִוָּשְׁעוּ מִפִּיךָ יוושעו בדברך שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. כִּי אַתָּה רַב סְלִיחוֹת מרבה לסלוח. כמו שנאמר: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה’ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ". וּבַעַל הָרַחֲמִים לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ. שְׁעָרֶיךָ הֵם דּוֹפְקִים כַּעֲנִיִּים וְדַלִּים עם ישראל דופקים בשעריך כעניים ודלים. צָקוּן לַחֲשָׁם תפלתם. כמו שנאמר "ה’ בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ" קְשׁוֹב הקשב. הקשב ללחשם הצקון. יָהּ שׁוֹכֵן מְעוּלִים שוכן שמים. כִּי אַתָּה רַב סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים: פְּחוּדִים הֵם מִכָּל צָרֵיהֶם. מִמְּחָרְפֵיהֶם וּמִמְּגַדְפֵיהֶם כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי: מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם. נָא אַל תַּעַזְבֵם יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. כִּי אַתָּה רַב סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים. טוֹבוֹתֶיךָ יְקַדְּמוּ לָהֶם בְּיוֹם תּוֹכֵחָה כדברי חזקיהו: "יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה". כלומר: יום קשה עם צרות רבות.. וּמִתּוֹךְ צָרָה הַמְצִיאֵם פְּדוּת וּרְוָחָה כמו שנאמר: הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. כִּי אַתָּה רַב סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים. יִוָּשְׁעוּ לְעֵין כֹּל וְאַל יִמְשְׁלוּ בָם רְשָׁעִים. היום מושלים בנו אויבינו הרשעים. וזה רע. נאמר על כך "אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל". "בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם". הושיענו ולא ימשלו בנו עוד רשעים. כַּלֵּה שֵׂעִיר וְחוֹתְנוֹ. שעיר הוא עשו היושב בהר שעיר, וחותנו הוא ישמעאל, שהיה חותנו של עשו. ה' שופט את שעיר כלומר את הר עשו כשעולים לציון מושיעים וְיַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִיעִים כמו שנאמר "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה’ הַמְּלוּכָה". (יש שגורסים "כלה שעבוד מלכויות", במקום "כלה שעיר וחותנו". שעבוד מלכויות הוא הגלות, הזמן שהגויים משעבדים את ישראל, שיבטל בימות המשיח. אבל מסתבר שלא זו הגרסה הנכונה. זוהי גרסה מצונזרת. הגרסה הנכונה מדברת על שעיר שהוא הר עשו הנזכר בפסוק שעליו מתבסס הפיטן) כִּי אַתָּה רַב סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים. הַקְשִׁיבָה אָדוֹן לְקוֹל שַׁוְעָתָם כמו שנאמר "הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל". וְלִמְכוֹן שִׁבְתְּךָ הַשָׁמַיִם תַּעֲלֶה תְפִלָּתָם כדברי שלמה בתפלתו: "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם". כִּי אַתָּה רַב סְלִיחוֹת וּבַעַל הָרַחֲמִים: