התנועה לבטיחות בתנועה (התנועה הסייפטיסיטית) קמה בקול תרועה רמה. ובאמת, מי יכול להתנגד לאידאל הגדול: לדאוג לבטיחות בתנועה. למה לא?
גורמים רבים החלו לשתף פעולה עם התנועה. תזכר לטוב במיוחד החברה הגרמנית סייפטיצ'ייט ששמה דגש על ייצור מכוניות בטיחותיות למדי. מהר מאד קנו כל התושבים מכוניות מחברת סייפטיצ'ייט. מי שקנה מכונית אחרת זכה לכינוי המעליב ריזיקלי, כלומר: אדם לא בטיחותי.
עם הזמן שכללה חברת סייפטיצ'ייט את המכוניות. סמל התנועה הסייפטיסטית התנוסס עליהן בגאון. לגאוות כל הסייפטיסטים. ראשי התנועה הסייפטיסטית לא יכלו שלא להביע את השתאותם לנוכח הסמל היפה.
כמובן שהסמל היפה ייקר את המכוניות בעוד כמה אלפי שקלים, אבל מה לא עושים בשביל הבטיחות? וכי ריזיקלים אנו חלילה?
חברת סייפטיצ'ייט לא הסתפקה בכך. היא החליטה להיות גם חברה ירוקה. המכוניות נצבעו בירוק זוהר. וכמיטב המסורת הגרמנית – הגז הרעיל הנפלט מהמכונית הופנה את תוך המכונית, כדי שלא לפגוע חלילה בסביבה.
זה פגע בכמה אנשים שהעדיפו דוקא מכוניות לבנות או כסופות, אבל מה לא עושים בשביל הבטיחות?
בארוע השקה אדיר השיקו ראשי התנועה הסייפטיסטית את המודל החדש של חברת סייפטיצ'ייט. הוא היה ירוק זוהר במיוחד. סמל התנועה היה תלוי על גגו בעיצוב תלת מימדי. אמנם הבלמים לא תפקדו כראוי, אבל בנאום חוצב להבות הכריז יו"ר התנועה ששום דבר לא יבלום את התנועה הסייפטיסיטית. סגנו החרה החזיק אחריו ואמר שכדי לשמור על הסייפטיזם יש להקפיד על מכונית טובה, שנוסעת במהירות רבה, ושום מכונית ריזיקלית לא יכולה להשיג אותה. "המהירות" הכריז האיש "היא חלק בלתי נפרד מהסייפטיזם, והיא נחוצה כדי להגן על הסייפטיזם".
בשלב הזה החלו להשמע כמה קולות של אנשים שכבר נמאס להם לשלם כל חודש כמה אלפי שקלים על הסמל ועל הצבע הירוק. אבל הפובלציסטים של התנועה הסייפטיסטית מיהרו כמובן לגנות את הריזיקלים. "אתם מדברים כמו במאה השביעית, סייפטיזם זה לא רק בטיחות. בטיחות היא רק חלק אחד מהסייפטיזם, ולאו דוקא החלק החשוב שבו". ובכך נסתם סופית פיהם של הריזיקלים המפגרים שלא מבינים מהו סייפטיזם.
כמובן שאף אחד לא רצה שיגידו עליו שהוא ריזיקלי, אז הכל קנו את המכונית החדשה (שמחירה כבר היה גבוה פי כמה מכל מכונית אחרת) ודהרו דהירה חסרת בלמים אל עידן המחר.
אלא שלמחרת יצא הדגם החדש של סייפטיצ'ייט. ירוק עמוק מאד. חגורות בטיחות לא היו בו, וכפי שהדגיש אחד הפובלציסטים הבולטים: מטרתו האמתית של הסייפטיזם הוא להשתחרר מהכבלים. רק הריזיקלים, בגלל שהם כה חסרי בטיחות, צריכים חגורות. אנחנו, בגלל שאנו סייפטטיסטים, אנו הרבה יותר בטוחים. מי שמגזים עם כבלים - לא פלא שהוא עושה תאונות. מי שגדל עם חשש מוגזם – יעשה תאונות.
ובכלל, הוסיפה פובלציסטית בכירה אחרת, ההקפדה על כללי בטיחות רק מרחיקה אנשים מהסייפטיזם. סייפטיסט אמיתי משתחרר מכבליו. שחרור זה הוא הסייפטיזם האמיתי, רק פריצה קדימה במהירות תשמור על הסייפטיזם, תגן עליו ותקרב אליו אנשים נוספים.
בנאום מכונן שנשא יו"ר התנועה בכנס הסייפטיסטי השנתי, הוא הסביר למה הסייפטיזם הוא מורכב ומשוכלל, וכולל רצון עז לדהירה חסרת מעצורים. הקהל הריע לו ממושכות, ואחל החלמה מהירה לסגנו שנפצע קשה בדרך אל הכנס. "שום תאונה לא תעצור את הסייפטיזם" הם הכריזו, ויצאו למרוץ.
הפציעה של הסגן סתמה כמובן את הפה לכל הריזיקלים, כי תראו מה קורה בגלל הריזיקלים. וחוץ מזה, לא יפה להעיר כשאדם פצוע. מה? אתם רוקדים על הדם?
דוקא היה איזה איש אחד משונה, שטען שסייפטיזם מחייב בלמים חזקים וחגורות בטיחות. אבל דעתו המשונה כמובן גררה הרבה לעג וקלס. בסך הכל, מי הוא שילמד אותנו מהו סייפטיזם? ובכלל, מי אמר שדוקא מה שהוא מגדיר סייפטיזם הוא סייפטיזם? יש הרבה דרכים להיות סייפטיסט. ובכלל, האיש הזה מסכן את כולנו בגלל שהוא ריזיקלי. לא רק שהוא ריזיקלי, הוא גם מחזיק בתפישת עולם פשטנית שאינה מסוגלת להכיל מורכבויות. גם בפקולטה החדשה לסייפטיזם הוכיחו מדעית שסייפטיזם הוא דהירה קדימה. אז שישתוק האיש ההוא המפגר שמחזיק בדעות מהמאה הקודמת.
וכך המדינה ממשיכה להיות סייפטיסטית ונאורה, וגם לרופאים והקברנים ב"ה לא חסרה פרנסה.