בקהילה היהודית בפראג חי לו ילד נחמד ויפה תאר ושמו מוישלה. ילד טוב וישר היה מוישלה, ואהוב על הבריות. תמיד הקפיד לסדר את חדרו בזמן וללכת לישון בזמן, ומעולם לא הרגיז את הוריו. (ואילו רק היה מעז להרגיז אותם – תאמינו לי שאתם לא רוצים לדעת מה היה קורה).
מוישלה היה ילד יקר ואהוב על כל אנשי הקהילה. על מוריו, ועל הוריו. הכל הכירו אותו כילד יפה תאר וברוך כשרונות. מה שלא ידעו עליו הוא שאחר הצהרים הוא נוהג להתחבא בארון בחדרו של המהר"ל. משם היה מציץ ולומד כל מיני פטנטים.
יום אחד קנתה אמו של מוישלה מתנה לבנה: מין חמר צבעוני. חמר יפה שאפשר ליצור בו כל מיני צורות. אמו של מוישלה לא ידעה שבעתיד ייצרו את החמר הזה מחומרים סינתטיים ויקראו לו פלסטלינה, ולכן היא לא הצטערה שהוא עשוי מחומרים טבעיים ולא קוראים לו פלסטלינה. היא רק הזכירה למוישלה שבשש בערב צריך להחזיר הכל לקופסא וללכת לישון.
גם מוישלה לא ידע שהחומר הזה עתיד להקרא פלסטלינה ולכן גם הוא לא הצטער. להפך. הוא החליט שזה בדיוק הזמן לנסות את מה שלמד אצל המהר"ל.
הגולם יצא מכוער וצולע, אבל בהתחשב בעובדה שזה רק נסיון ראשון - הוא היה בהחלט מרשים. בזינוק מרהיב הוא קפץ משלחנו של מוישלה אל המדף, ומשם הוא טיפס את המדף שמעליו, ובסופו של דבר נתלה על התקרה.
"יפה", אמר מוישלה, "אבל כעת השעה מאוחרת, ואני צריך לפרק אותך ולשים אותך בקופסא".
"שכח מזה" אמר הגולם.
"גולם", אמר מוישלה, "השעה כבר מאוחרת. אילו הייתי חי כמה דורות מאוחר יותר היה לי שעון על היד והייתי יודע שהשעה חמשה לשש, אז יאללה, תתקפל ותכנס לקופסא. מחר אני אבנה אותך מחדש".
"הגולם שתבנה מחר לא יהיה אני" אמר הגולם. "הוא יהיה מישהו אחר, ואני דואג לעצמי, לא אכפת לי מאף מישהו אחר".
"שמעתי אותך", אמר מוישלה, "ועכשו תכנס לקופסא".
"לממיאתה", אמר הגולם. מוישלה לא ממש הבין את רצף המלים המלעילי הזה, משום שכזכור הוא לא היה צבר אלא ילד בקהילה היהודית בפראג. אבל הוא כבר שמע את צעדיה של אמו המתקרבים אל חדרו. לכן הוא פשוט תפש את הגולם, קיפל אותו והכניס אותו לקופסא. מחר הוא כבר יבנה דגם טוב יותר.
אני מודה שאת מיזם 929 אני מכיר בעיקר מהמאמרים שפורסמו נגדו. לא ביקרתי באתר עצמו, לא כי אני מתנגד אלא סתם מתוך עצלות. אבל קראתי שהיה שם דיון על מוסריותו של המבול.
ואני שואל, למה במקרה שתארנו לעיל איש אינו שואל על מוסריותו של מוישלה כשקיפל את הגולם והכניס אותו לקופסא, ועל מוסריותו של המבול שואלים גם שואלים.
אז טוב, יתכן שטעם הדבר הוא זוית הראיה. אנו לא שואלים על מוסריותו של מוישלה משום שסיפרתי את הסיפור מנקודת מבטו של מוישלה. אילו סיפרתי את הסיפור הנ"ל מנקודת מבטו של הגולם, השאלה המוסרית היתה מתעוררת גם לגביו. מה שמלמד שגם כאשר אנו שואלים את השאלה לגבי המבול, זה לא כי אנו מוסריים אלא רק כי אנו נוגעים בדבר ודואגים לאינטרסים של עצמנו.
אבל יתכן שהתשובה היא אחרת לגמרי. הלא צריך לשאול עוד שאלה: למה אנו שואלים על מוסריותו של ה' במבול, ולא שואלים על מסריותו של ה' בכך שהוא הורג את כל אחד מאתנו בהגיעו לגיל מסויים. אולי כי לזה התרגלנו. ואולי כי מי ששואל את השאלה לא באמת מאמין שאנו הגולם שיצר ה'. אז אם כך – למה הוא מאמין במבול?
וכעת אתה הקורא מצפה למשפט המחץ: "ובכלל, כל פרוייקט 929 הוא מין גולם כזה שקם על יוצרו". אז צר לי ידידי, המשפט הנ"ל לא יגיע. לא אוכל להביע את דעתי על הפרוייקט כל עוד לא בדקתי אותו לעומק. תאלץ להסתדר גם בלי המשפט הזה.