המן כמו פרעה, עמד על כך שישראל הם עם. "ישנו עם אחד", ולאו מילתא זוטרתא היא. אחשורוש מוכן לתת לכל עם ועם להיות חפשי ולדבר בלשונו. תפישתו שאין עמים יש אזרחים, וככל מעצמה פלורליסטית, תפישתו הפלורליסטית היא קיצונית ורדיקלית, והוא כופה את הפלורליזם שלו בכח ובקנאות. כל אדם ידבר בלשון מדינתו, אין שוה לו להניח עם המפוזר בכל העמים שאינו מקבל את הסדר הפלורליסטי שכל עם ידבר בלשונו. העם הזה את דתי המלך אינם עושים. למען הסדר א"א להכיר בעם המפוזר ומפורד. מרדכי מוסיף סופר נוסף על סופרי המלך, הכותב אל היהודים ככתבם וכלשונם, כך יכול המלך להכיר בהם כעם. בעקבות זאת, מכירים גם ישראל בכך שהם עם, והם קבלו עליהם קבלה לדורות.
אחד הנושאים המרכזיים במגלה הוא הזהות היהודית. עם ישראל עומד במצב שבו כל יהודי יכול לקום וללכת ולומר שאין עוד עם. אפשר שיש פרסים בני דת משה ואפשר שגם זה לא. אבל אין עם. שהרי במה ישראל עם כשהוא לא יושב על אדמתו אלא מפוזר בין העמים. אלא שבדומה לפרעה שהוא הראשון שרואה שישראל הם עם), גם המן הוא הראשון לגלות שישראל הם עם גם בגלות. ומתוך כך מוסיף מרדכי וכותב לא רק אל כל מדינה ועם כלשונו, אלא גם אל היהודים ככתבם וכלשונם. יש עוד סופר למלך, סופר בלשון ישראל. ישראל הם עם. לכן מדגישה המגלה שזהו עמה ומולדתה של אסתר. והיהודים נקהלו ונלחמו והיו לעם.
נראה שכך יש לפרש גם את המדרש האומר שבימי אחשורוש הדור וקבלו את התורה. וכי היכן רמוז בפסוק הזה שישראל קבלו את התורה, והלא לא קבלו אלא להיות עושים את הימים האלה בכל שנה ושנה? אלא הלמוד הוא מכך שקימו וקבלו עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם. יחידים לא יכולים לקבל עליהם ועל זרעם ועל הנלוים עליהם. נלוים יכולים להלוות אל עם היושב כעם על אדמתו. עם היושב על אדמתו מקבל עליו ועל זרעו. לא יחידים. עם ישראל הבינו במגלה שהם עם אע"פ שאינם יושבים ביחד על אדמתם. בפסוק זה קבלו ישראל על עצמם להיות עם, ובכך קבלו עליהם את התורה. שהרי היא העושה אותם לעם. הקיום של עם ישראל כעם הוא אחד הנושאים המרכזיים במגלה.
המגלה מתארת מצב שבו למעשה בטלה כפית ההר כגיגית. כבר אין ממלכה ואין מסגרת כופה וכל אחד יכול לקום וללכת ולומר אינני עוד יהודי. במצב הזה קם העם ומכריז "עדין יהודים אנו". בכך הם מקבלים את התורה מרצונם.
אבל יש עוד נקודה ביחסו של המן אל העם הזה: הוא לא מזכיר את שם העם. המן דומה לבלעם בכך שלא נקב בשם העם. כשבלק שולח אל בלעם הוא אומר הנה עם יצא ממצרים, ולא נוקב בשמו. גם בלעם כשמדבר עם ה' אינו נוקב בשם העם. אפשר שהוא חושב שיוכל לרמות את ה', לא לומר לו מי העם וה' יתן לו לקלל. שהרי כך הוא תופש את ה'. אבל ה' אומר לו לא תאר את העם כי ברוך הוא. כלומר: אני יודע על איזה עם אתה מדבר, והוא ברוך. אחשורוש, להבדיל, כלל אינו שואל על איזה עם מדובר. המגלה מציגה אותו כמי שאינו מתענין כלל בשאלה את מי הוא משמיד. אם ישנו עם אחד מפוזר ומפורד, יכתוב המן לאבדם.
מי היו מרדכי ואסתר? מרדכי היה יושב בשער המלך. כל בקר אחרי התפלה הוא היה פושט את השטריימל והקפוטה, לובש חליפה ועניבה והולך לשבת במקומו המכובד בשער המלך. הוא היה צריך להגיד להם שהוא יהודי, הוא לא לובש שם בגדי יהודי, אבל הוא אומר, הוא גאה ביהדותו. לכן גם אינו כורע ומשתחוה. אבל לאסתר הוא אמר לא להגיד את עמה ומולדתה. ונשאלת השאלה: האמנם יכולה מלכה לשבת על כסאה מבלי שתשאל ותאמר מה מולדתה. ויש לומר שודאי ששאלו. הלא הפקיד שהביא אותה למלך מלא את הטופס ורשם את הפרטים. הוא רשם שם שהיא משושן הבירה. וכלם ידעו וראו שהפקיד המופקד על שושן הבירה הוא שהביא אותה. ואולם לשון המגלה הוא לא "כי לא הגידה אשר היא יהודיה" אלא "את עמה ואת מולדתה". זה עמה ומולדתה. ומרדכי הגיד אשר הוא יהודי. אילו היתה המגלה הופכת את הלשון וכותבת במרדכי "כי הגיד להם את עמו ואת מולדתו" ובאסתר "אין אסתר מגדת אשר היא יהודיה", לא היה קשה דבר. אך המגלה הדגישה במרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, כלומר: הגיד להם שבגלל יהדותו אינו כורע ומשתחוה, לכן אמר עבדי המלך להמן לראות היעמדו דברי מרדכי, כלומר האם יקבל המן את ההסבר ויניח למרדכי. ובאסתר הלשון אין אסתר מגדת את עמה. כלומר: את עצם עמה לא הגידה, שאלמלא היה נכתב כך היה אפשר לחשוב שעמה פרסי אלא שהיא גם יהודיה, קמ"ל שאינה פרסיה בת דת משה אלא יהודיה היא, ואם אינה אומרת זאת, לא אמרה כלל את עמה.
יש להניח שמרדכי עצמו נולד בגלות, אלא שהוא היה מצאצאי גולי יכניה, שנבדלו בגאוה מגולי צדקיהו, ומ"מ ראה עצמו כאילו הוא עצמו יצא מירושלים. ירושלים היא עמו ומולדתו, אע"פ שנולד בגלות. לכן זכה להושיע את ישראל. הוא יודע שבשושן הבירה אינו אלא גולה.
במצרים נגאלו כי לא שנו את שמם ואת בגדיהם. כאן שנו את שמם ונקראו בשמות אלילים בבליים. שנו את בגדיהם כמו שבארנו לעיל, (וגם בלשונם שנו קצת, אמצו את שמות החדשים הבבליים, אמצו מלים כגון פור, ועד אגרות מרדכי לא שלחו אגרות ליהודים ככתבם וכלשונם אלא יהודי כל מקום היו כלולים בלשון המקום) ולכן ה' לא נגלה אליהם, אך כיון ששמר מרדכי על היותו מירושלים, זכה והושיע את ישראל ממות.
המגלה אומרת את דברה גם ע"י השמוש במושגים הכביכול סובייקטיביים של האנשים, אך הם האמתים. אם אסתר לא הגידה שהיא יהודיה, אומרת המגלה שהיא לא הגידה את עמה, כמו שבארנו. אם יהודי שושן נבוכו, העיר שושן נבוכה. יהודי שושן שמחו - העיר שושן צהלה ושמחה.
בסופו של דבר, לא רק שהיהודים הם עם, הם עם מכובד. אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפל לפניו לא תוכל לו. הכל כבר רואים את מפלת המן:
מדוע המן עושה עץ גבוה חמשים אמה? המבלי אין עצים בשושן? ברור שזה חלק מהאמצעים שהוא משתמש בהם. למחרת הוא יאמר לאחשורוש שכל שושן הבירה כבר ראתה את העץ, וכל שושן הבירה כבר מצפה לראות את מרדכי תלוי עליו. זה היה קמפיין מקדים. במצב כזה אחשורוש יסבור שאם כעת לא יתלו את מרדכי יהיה בכך בזיון למלך. ואכן, כל שושן הבירה מלבד המלך ראתה את העץ וגם ידעה למי הוא מיועד. וכל שושן הבירה ראתה את המן מרכיב את מרדכי על הסוס וקורא לפניו, כשברקע העץ הזה. המן נראה מגוחך מאד על רקע העץ, וכעת לא נותר אלא שיבא מישהו ויסב גם את תשומת לבו של המלך לענין.
לכן הכל מנשאים את היהודים. כאשר היהודים הם עם, הם חיים ומתנשאים.
ואם נשאל למה אנחנו חוגגים את החג הזה, ולשמחה מה זו עושה. בסופו של דבר חזרנו לנקודת ההתחלה ולא התקדמנו כלל, התשובה היא שהחג נחגג לא רק על ארוע חד פעמי אלא על הארוע המתמשך – שעם ישראל חי וקיים כיחידים וכעם, אפילו בגולה.
תַּרְתִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי
וְאֶת יֵינִי בבָשָׂר
אַךְ עַל מָה יָאִיר נֵרִי
וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה
הוֹשִׁיעָנִי אֱלֹהָי מִיַּד אוֹיְבַי
גְּאָלַנִי מִיַּד צָר
אַךְ קָרָאתִי לְמֶרְחָבַי
עָנָנִי בַמֵּצַר
הוּרְכַּבְתִּי עַל סוס עַל יַד פַּרְתָּם
אֲשֶׁר גֻּדַּל מִכָּל שָׂר
אַךְ לֹא יָשׁוּב פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב
שֶׁלְּהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד נִמְסָר
עַל נַפְשִׁי לַעֲמֹד נִקְהַלְתִּי
בִּדְבַר מֶלֶךְ וּדְבַר טַפְסָר
וְאֶל שַׁעַר אִישׁ נָכְרִי שַׁבְתִּי
כַּאֲשֶׁר גָּלִיתִי וְהוֹדִי סָר
וְהוֹסַפְתִּי לִחְיוֹת כַּאֲשֶׁר קָדַם
בָּנַי וְּבנוֹתַי נְתוּנִים לְעַם זָר
וְשַׁבְתִּי לִהיוֹת עַם
מְפֹרַד וּמְפֻזָּר
אַךְ בּכָל דּוֹר אֲנִי קַיָּם
וְחַי וְעוֹמֵד וְיָשָׁר
וְּבָכל דּוֹר אֲנִי עָם
וּמְשַׁבֵּחַ וּמְהַלֵּל ושָׁר
עוד על מגלת אסתר ופורים: