לשונו של משה כוללת לעתים קרובות משפטים מורכבים, המכילים מאמרים מוסגרים או משפטי משנה המעכבים את הקריאה. משפטים טפלים מחלקים את המשפט העקרי לשנים, ולפעמים אף מפרידים בין הנשוא והמושא או בין הנשוא ואבר אחר של המשפט המתייחס לנשוא, כגון תיאור כלשהו. בספר דברים יש כמה וכמה דוגמאות כאלה. נציין כאן כמה מהן:
דברים ה ה: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה’ וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה’, כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר, לֵאמֹר". המשפט "כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר", הוא משפט סבה המחלק לשנים את המשפט "לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה’ לֵאמֹר".
דברים יב ב: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם, אֶת אֱלֹהֵיהֶם". המשפט הטפל "אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם", מחלק לשנים את המשפט: "אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֶת אֱלֹהֵיהֶם".
דברים ד מ: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, כָּל הַיָּמִים". גם כאן משפט המשנה מחלק את המשפט לשנים, משום שהמלים "כָּל הַיָּמִים" מתייחסות לרישא.
אבל הדוגמא המובהקת ביותר כתובה בדברים יא ב-ז: "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה’ אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה: וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה’ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל: כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה’ הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה". כאן משפט טפל ארוך מאד מחלק את המשפט העקרי לשנים.
אפשר להביא דוגמאות נוספות מספר דברים. אלא שלשון הדבור הזאת מאפיינת את לשונו של משה, ודוקא את לשונו של משה, גם בספרי שמות ובמדבר. שלא בלשון משה, כמעט אין מוצאים דוגמאות כאלה, אבל בלשון משה אנו מוצאים לשון מעין זו ולא רק בספר דברים.
פרשיות קדש לי - והיה כי יביאך (שמות יג), אמורות מפי משה. הן פותחות בפסוק (שמות יג ג) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה וכו'". והנה, גם שם אנו מוצאים את צורת הדבור בעלת המשפטים המורכבים, כגון: "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה’ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה". וכגון: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה’ בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה’ מִמִּצְרָיִם". גם כאן נכנס משפט טפל בתוך המשפט העיקרי. וכן: "וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה’ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים, לַה’". לשון מורכבת זו אינה רגילה בספר שמות. אבל בלשונו של משה היא נמצאת גם בספר שמות.
דוגמאות מובהקות יותר אנו מוצאים בספר במדבר. שם אנו מוצאים (במדבר יד יג-טז): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ: וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה’ בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה’ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה: וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה’ לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר". יש כאן כמה וכמה משפטים טפלים עד שקשה לעקוב אחרי הרצף. אבל נראה שצריך לפרש כפי שרומז אונקלוס, כאילו חסרה כאן המלה "אשר" לפני המלה "שמעו", ועדיין יש כאן משפטים טפלים רבים הפוגעים ברצף.
כן הוא גם בהמשך ספר במדבר (טז ח-י): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה’ וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה". גם כאן, המשפט העקרי הוא "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו .... וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה". משפט טפל ארוך מחלק את המשפט העיקרי לשנים. (אמנם נכון שכאן המשפט הטפל אינו מבדיל בין הנשוא למושא או לתיאור, אבל הוא פוגע ברצף של "המעט מכם כי... ובקשתם גם כהנה. ראו מנגד את משפט התגובה הקצר של דתן ואבירם, הבא להשיב על המשפט של משה, ואומר בקצור: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". את הפירוט השאירו דתן ואבירם למשפט הבא: "אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וכו'").
הלשון המורכבת הזאת אינה שכיחה בתורה, אך היא שכיחה בלשונו של משה. בכמה חומשים.
המשמעות של העובדה הזאת נתונה לפרשנות ויכולה להיות נידונה בהקשרים שונים בנושאים שונים. העובדה שצויינה כאן יכולה לתרום את תרומתה לכמה דיונים בכמה נושאים שונים. לא אנהל כאן את הדיונים עצמם. רק אציין על קצה המזלג שלשה נושאים שהמאמר כאן יכול לתרום להם:
א. אחת השאלות העומדות על הפרק בלימוד התנ"ך היא באיזו מדה התנ"ך מצטט את מלותיו של הדובר, ובאיזו מדה התנ"ך מנסח את לשון הדובר במלותיו שלו. העובדה המצויינת כאן יכולה להיות חלק מהדיון הנ"ל.
ב. מבקרי המקרא טוענים שחומשי התורה נכתבו ע"י מחברים שונים. אחת מראיותיהם היא הסגנונות השונים של החומשים השונים. העובדה שסגנונו של ספר דברים נוכח בלשונו של משה גם בספרי במדבר ושמות, יכולה לתרום את חלקה גם לדיון הזה.
ג. פירושים רבים נאמרו לביטוי "כבד פה וכבד לשון". אולי אפשר להציע עוד אחד?