בעקבות הפוסט שהעליתי כאן על עקדת יצחק, נשאלתי כמה שאלות: האם מוסרי והאם נכון להרוג ילד למען אלהים? מדוע אברהם מגן על סדום ולא על בנו, ועוד.
כל השאלות האלה נשאלות מנקודת מבט שמתעקשת להתעלם בכח מהדבר הכי מרכזי בתורה, ולהתייחס אליו כאילו הוא לא קיים. אם רואים את הדבר המרכזי בתורה, כל השאלות האלה נעלמות כלא היו.
לשאול מדוע אברהם מתווכח על סדום ולא על העקדה, זה כמו לשאול מדוע לפני חֹדש ישבתי בסוכה והיום אני לא יושב בסוכה. זוהי התעלמות מהנקודה המרכזית: לפני חֹדש ישבתי בסוכה כי ה' צוה, והיום הוא לא צוה.
השאלה איך אברהם מרשה לעצמו להתווכח עם ה' על סדום איננה קושיה. בעניין סדום ה' לא צוה שום דבר את אברהם. יתר על כן, גם את אנשי סדום הוא לא צוה לההפך. ההפיכה היא לא מצוה על אנשי סדום ולא היעוד של אנשי סדום, היא העונש שלהם. היא החריגה מהסדר האלהי. לכן אברהם פונה אל ה' ומבקש צדק ומבקש רחמים. ועוד יתר על כן, ה' ממש שאל את אברהם לדעתו. לכן זה לא קשור לענייננו.
הדבר המרכזי ביותר ביהדות הוא קיומו של ה', והחיוב הבלתי-מוגבל שלנו לקיים את דבריו. דבריו היינו מה שה' צוה. אותו מעשה עצמו משנה לגמרי את משמעותו אם ה' מצוה עליו. למה אנחנו לא רוצחים? כי ה' צוה לא לרצוח. למה אנחנו יושבים בסוכה. כי ה' צוה. למה אנחנו מניחים תפלין? כי ה' צוה. למה נולדנו ולמה אנחנו חיים ולמה העולם קיים? כי ה' צוה עליו להתקיים. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. והכל שלו. לגולם אין שום רשות לקום על יוצרו, כי הגולם שייך ליוצרו. לכן, אם ה' אומר להקריב את יצחק – זה מה שצריך לעשות. וכשה' חוזר ומצוה שלא להקריב אותו – זה מה שצריך לעשות.
כמובן, בשלב שני צריך לנסות להבין למה ה' צוה, ולהזדהות עם הצווי. המטרה היא לא לעשות בלי להבין. המטרה היא ללמוד, להבין, להיות אדם מוסרי ולהזדהות עם הצווי. אבל כל זה לא יכול לבוא בלי הבסיס: כל מה שאמר ה' צריך לעשות, ולעקרון הזה אין גבול. כפי שאנו למדים מפרשת העקדה.
ואגב, דוקא הצווי לשחוט את יצחק הוא צווי מובן מאד, שקל מאד להבין את ההגיון שבו. כלומר: ברור שאברהם, מנקודת ראותו, לא היה יכול להבין שום דבר, והוא עשה את זה מתוך נאמנות לדבר ה'. אבל אנחנו, שקראנו את הפרשה עד הסוף, מבינים מצויין: לה' היתה תכנית, שבסופה גם יובע המסר שאנו מחוייבים לדבר ה' בלי שום גבולות, וגם יצחק ישאר חי. אז מה רע? הכל נפלא!
כשמתעלמים מהדבר הכי מרכזי אז באמת אין הבדל בין סדום לבין העקדה. אז באמת אפשר לנסח את השאלה בניסוח המופרך "האם מותר לשחוט בן בשביל אלהים". אבל כל זה כאמור, רק אם מתעלמים מהדבר המרכזי בתורה ומתייחסים אליו כאילו הוא לא קיים. ברגע שרואים אותו - אז כבר אין שום קשר בין סדום לבין העקדה, כמו שאין שום קשר בין העובדה שישבתי בסוכה לפני חודש לבין העובדה שעכשו אני לא יושב בסוכה. כי הדבר הכי מרכזי בתורה הוא שה' נגלה אל האדם ומצוה אותו.
ברור שהשלב השני, המתקדם יותר, הוא להבין מדוע ה' מצוה, להזדהות עם הצווי, ולהיות אדם מוסרי. אבל זה לא יכול לבוא אלא על גבי השלב הראשון: הכרה בכך שמה שמצוה ה' צריך לעשות. הרבה מאד מהספרים והמאמרים שנכתבו במהלך הדורות עוסקים בשאלה המוסרית. אבל זה רק מפני שהם עומדים על הבסיס שצווי ה' מחייב, ועל גביו הם בונים את הקומה השניה: הדמות המוסרית. אם תנסה לבנות את הדמות המוסרית בלי לעמוד על הבסיס שצווי ה' מחייב - כל הבניין שלך יקרוס.
לסיכום: ברור שזה לא בסדר לשחוט ילד בשביל אלהים. אבל מצד שני: זה מחויב לשחוט ילד אם אלהים אמר לעשות זאת. זה הבסיס הגדול של האמונה שלנו: עושים מה שאלהים אמר. למה? כי את זה אלהים אמר. שום דבר לא יותר חזק מזה. שום דבר לא יכול להיות יותר חזק מזה. כל מה שאנחנו עושים (כולל לא תרצח) אנחנו עושים בעיקר משום שאלהים אמר. אנחנו כמובן מנסים גם להבין את זה, וברוב המקרים מצליחים, אבל הבסיס הוא שאלהים אמר. לכן, אם אלהים אמר לשחוט - צריך לשחוט. למה? כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. אני ואתם לא קיימים אלא בהבל פיו. ממילא אנחנו רכושו. בדרך כלל הוא אומר דברים שאנחנו יכולים להבין (כולל במקרה הזה, עובדה שהוא עצר את העקדה לפני שיצחק נשחט, כי המטרה היתה לנסות את אברהם ואברהם עמד בנסיון וכעת כבר אין צרך לשחוט את יצחק. אז בסופו של דבר גם את העקדה אנחנו מבינים) אבל אנו עושים מה שהוא אומר בין אם אנו מבינים ובין אם לאו, משום שאנחנו איננו אלא הבל פיו. הוא יצר אותנו עפר מן האדמה, שאותה עצמה הוא יצר בדבורו, ולכן אנחנו רכושו.
הנסיונות הצצים כעת כפטריות אחר הרגל לראות את העקדה כנסיון שאברהם נכשל בו, או לשנות את המסר של העקדה, נובעים מקריאה לא ישרה בתנ"ך. אברהם עמד בנסיון, כפי שמוכח חד משמעית משתי פניותיו של המלאך אל אברהם. הנסיון לפרש את הפרשה אחרת הוא נסיון חסר יושר. המבקש לקרוא את הפרשה ביושר ולראות מה עולה מהפרשה – לא יגיע למסקנה כזאת. רק מי שלא רוצה ללמוד מהתורה אלא רוצה ללמד את התורה את מה שהוא היה רוצה שיהיה כתוב בה - הוא שמגיע לפירושים עקומים כאלה. כאמור: מי שמתעלם מהעובדה שיש כאן יוצר שמצוה את יצוריו והם מחוייבים לשמוע לו.
https://www.facebook.com/itayidite/posts/1687979918037951