האם עשית מופתים היא חיובית או שלילית?
מסתבר שהמחלוקת על כך עתיקה היא.
בתענית פ"ג מצאנו את חוני המעגל שעמד מול הקב"ה ולא זז עד שירדו גשמים. שמעון בן שטח נחלק עליו בכך.
ובגמ' שם מצאנו את המעשה בר' יוסי דמן יוקרת: בריה מאי היא יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא נגה להו ולא אייתי להו ריפתא אמרו ליה לבריה כפינן הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא אפיקו ואכלו אדהכי והכי אתא אבוה אמר להו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא דסגאי אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך אמר להו מהיכא אמרו הכי והכי הוה מעשה אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו ברתיה מאי היא הויא ליה ברתא בעלת יופי יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא וקא חזי לה אמר לו מאי האי אמר ליה רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה אמר לה בתי קא מצערת להו לברייתא שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם.
המדרש על ר' יוסי דמן יוקרת מציג שתי תפישות עולם. יש מי שמנצל את קרבתו לבורא עולם כדי לעשות מופתים ולשנות סדרי בראשית למען נוחותם של בני האדם. לעומתו יש מי שסובר שתפקידנו הוא לא לנצל את התורה לצרכינו אלא להפך: ללמוד מהתורה איך לבנות עולם שיקיים את גזרותיו וסדריו שנקבעו ע"י ה'. (ואפילו ע"י הסתלקות מן העולם אם הסתלקות כזאת תביא תועלת לסידור העולם או אם נוכחותנו מפריעה לסדר העולם (אפילו שלא באשמתנו. השאלה מי אשם אינה חשובה, העיקר שיסודר העולם). לפי שיטה זו החשיבה צריכה להיות פרגמטית ופונקציונלית, איך העולם יהיה יותר מסודר בסדר שקבע ה').
הדוגמאות שבמדרש כמובן מוקצנות מאד. הבן משנה סדרי בראשית רק בגלל ארוחה שמתאחרת קצת, והאב ממית בת משום שמיתתה טובה לסדור העולם יותר מחייה. (כמובן, אם האדם לא נברא אלא לשמש את קונו אז החשבון הפשוט אומר שטוב שבת כזאת תשוב לעפרה. ומצאנו בכמה מקומות מסירות נפש על ה' ועל תורתו. ועם זאת נראה שהמדרש כאן לוקח את הכלל הזה עד הקצה הרחוק). אבל אלה שתי תפישות העולם המוצגות כאן. תפישות שמלוות את עולם התורה לאורך כל הדורות. לפי הבן העיקר שיהיו האנשים שבעים, ולפי האב העיקר הוא שיסודר העולם בסדר שקבע ה', וזה חשוב יותר משובעם וחייהם של האנשים. לכן, כל צד רואה את הצד השני כמזיק.
אפשר להסביר שהמדרש שמציג את שני הצדדים בצורה קיצונית מבקש לומר שהמטרה היא למצוא את האיזון בין שתי הדרכים האלה, ולא להקצין לאף צד. ועם זאת, יש כאן שתי דעות. שתי גישות שמלוות את עם ישראל לאורך הדורות.
כך הוא לא רק לגבי שינוי הסדר שקבע ה' בעולמו, אלא גם לגבי שינוי הסדר שקבע ה' בתורתו. (אין הבדל בין שני הדברים האלה. אלה ואלה חוקים שקבע ה' לסדור העולם). במהלך הדורות היו כמה גישות בשאלה האם תפקידו של החכם לפלפל בהלכה כדי להקל ולהתיר, או שתפקידו לחקור מה צוה ה' ויקוב הדין את ההר. מדת הדין ומדת הרחמים באות לידי בטוי גם כאן.
הגמ' בתענית מביאה מדרשים רבים על חכמים שהשפיעו על סדר העולם. רובם הגדול לא שִנו סדרי בראשית, אלא פעלו במסגרת חוקי העולם שקבע ה'. הם בִקשו גשם בעתו, והמופת היה שירד הגשם בעִתו. (וגם את זה רובם לא עשו בדרך של מופת אלא בדרך של תפלה, תחִנה ובקשה). כך גם ר' יוסי דמן יוקרת, שבקש את מיתת בניו, שהיא טבעית. לא כן בנו שבִקש לשנות סדרי בראשית.
המדרש בפרק הנ"ל מביא כמה סִפורים על חכמים ששִנו את הסדר ומיד ראו כי לא טוב הדבר והחזירוהו לקדמותו. כך הם המדרשים על ר' מני ור' יצחק בן אלישיב בתענית כג:, וכך הוא המדרש על רב יהודה בתענית כד:. מסתבר שגם המדרשים האלה באים ללמד שלא טוב הדבר שחכמים משנים סדרי בראשית בחכמתם. כך גם בתענית כה. נחלקו בדבר ר"א ולוי. ר"א אומר שם שלא יטיח אדם דברים כלפי מעלה כמו שעשה לוי.
כך נחלקו גם רב יוסף ואביי בשבת נג: "מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה אמר לו אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית". רב יוסף רואה את הדבר בחיוב, ומכנה אותו נס, שהוא מלה חיובית. אביי רואה זאת לשלילה, ומכנה זאת שנוי סדרי בראשית, שהיא בטוי שלילי. ואכן, מעטים האנשים הרוצים להדמות לנשים.
בקדושין מ. מצאנו את אליהו שגער ברב כהנא שהטריח אותו. אמנם, רב כהנא שם לא סמך על הנס ולא עשה מופת (אך ר' חנינא בר פפי שהוזכר שם לפניו עשה מופת). אבל נראה שגם המדרש שם מבקש להציג את שני הצדדים.