תַּעֲרוֹג אֵלֶיךָ כְּאַיָּל עַל אֲפִיקִים כלומר: נפשי. שעליה נאמר "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים", מתלונן הפיטן שכעת נפשו שָׁחָה לְקֵץ רְוָיָה וְאֵין מְפִיקִים מתאוה לקץ ואינה משיגה אותו. רָחוֹק וְעָמוֹק הקץ רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. אין מי שיודע לחשבו, וְלִדְלוֹת לֹא מַסְפִּיקִים. קֹוִים וְחוֹכִים וַאֲמָנָה לֹא מַפְסִיקִים עם ישראל ממשיכים לקות אל ה' ולחכות לו, ולא מפסיקים להאמין: צְמֵאֵיךָ צוֹק לָהֵם יִחוּל לְבָבָם רומז לפסוק: " כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ". אף אנו צמאים אל ה' ומבקשים שיושיענו, ויזכנופָּנֶיךָ לִרְאוֹת בֵּית מְעוֹן חִבּוּבָם לראות את פניו במקדש שלש פעמים בשנה.כמו שנאמר "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים" (המשך המזמור הפותח ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים). עֲבוֹר בַּסָּךְ מבקשיםלעלות אל ה' כמו שנאמר "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג" (המשך המזמור הנ"ל). וְעַמּוּד אֵשׁ סְבִיבָם כנבואת זכריה: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה’ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ".. סוּר עָרֵל בַּעֲלֵי דְבָבָם כנבואת ישעיהו: "סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה’". וכן "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא" (באותה נבואה). בעלי דבבם היינו יריביהם: נַכְחִידֵם נִירְשָׁה לָנוּ נָמוּ חָרְשׁוּ הגויים חורשים מזימות "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ: עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד ... אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים", מִירוּשָׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּ עַמְּךָ גֵרְשׁוּ הגויים גרשו את עמך מנחלתך. לְהַשְׁמִיד יוֹם יוֹם עוֹד יִדְרֹשׁוּ ויום יום הם דורשים להשמיד את עמך (מבוסס על פסוק שעוסק בנושא אחר: "וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן". כְּנוֹס מַס וְחָמָס וַעֲנִיֶּיךָ יְרוֹשֵׁשׁוּ מטילים על עמך ישראל העניים מסים, וכן הם: יָבוֹזוּ יְבַזּוּ יְדִידֶיךָ יְכַנּוּם כְּלָבִים מבזים את ישראל ומכנים אותם כלבים. טְהוֹרֵי-לֵב עָלֶיךָ מַשְׁלִיכִים יְהָבִים עם ישראל בוטחים בך כמו שנאמר הַשְׁלֵךְ עַל ה’ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק. חֶרְפָּתָם שׁוֹמְעִים עֲלוּבִים וְלֹא עוֹלְבִים כדברי המדרש: "הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן ואין משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". זָר לֹא נִשְׁלָבִים לא עובדים זר אלא אותך בלבד וְעָלֶיךָ נִצְלָבִים נהרגים ע"י הגויים על קדוש שמך. וַאֲנַחְנוּ עַמְךָ וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ נֶגְדְּךָ זֶה עִנוּיֵנוּ כל הענויים האלה שעוברים עלינו עוומדים מולך ואתה רואה אותם. הַעַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵנוּ כדברי ישעיהו: "אַל תִּקְצֹף ה’ עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ: עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה: בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה: הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק ה’ תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד". דִּכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים לשון אחד ממזמורי החורבן בתהלים: "כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת". וְעם כל זה - אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. גַּם בְּגֵיא צַלְמָוֶת שַׂמְנוּךָ מָעֻזֵּנוּ גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי: בָּנוּ נִקְרָא שִׁמְךָ אַל יִתְחַלָּל שמך נקרא עלינו, ואם נענש יחולל שמך, אז אנו מבקשים מה' שלא יעניש אותנו כדי שלא יתחלל שמו. יָדַעְנוּ ה’ רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ: אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. וראה גם ביחזקאל "וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה’ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ: וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: ס לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה’ נְאֻם אֲדֹנָי ה’ בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם...". בְּךָ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִתְהַלָּל מבוסס על כמה וכמה פסוקים שבהם מופיע שישראל מתהללים בה'.. אִם עֲוֹנֵינוּ רַבּוּ וּמִלְאוּ חָלָל אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה’ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ. אָנֹכִי מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ פִּיךָ מִלָּל הלא אתה אמרת "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר" ; שְׁגִיאוֹת שִׂים זֵדִים וְלֹא קוֹנֵס הפוך את זדונינו לשגגות. לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לָנוּ הִכָּנֵס. מִפְּנֵי קוֹשֶׁט סֶלָה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ: הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה: הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה: נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה: לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי יֵבוֹשׁ הָאוֹנֵס. הַנֵּס יִתְנוֹסֵס מבוסס אף הוא על הפסוק הנ"ל, וכן על הפסוק: "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" ולכן אנו מבקשים: וְנִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס : הָרֵץ בַּת פּוּצַי מנבואות קבוץ הגלויות: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה’ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד: מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי" וְקָרְבָּן תִּשַּׁע וקבל את קרבנם. מקור המלה הוא בפסוק "וַיִּשַׁע ה’ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ".. קַבֵּץ יַחְדַו עֲשִׂירִית עִם תֵּשַׁע. טַבַּע חֵטְא וְלֹא יִזָּכֵר רֶשַׁע יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. ואז לא יזכרו עוד חטאינו, כמו שנאמר "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר". נֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע:
הפיוט הזה מתאר את ישראל כאשה גולה הנמצאת במצב קשה. המשל הממשיל את ישראל לאשה כמובן אינו חדש, ומקורו במקומות רבים בתנ"ך. הפיטן השתמש במושגים האלה, כדי לתאר את מצוקתנו ואת הצרך שלנו בגאולה. אָרְכוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן מקור הבטוי בנבואת יחזקאל: "וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן: לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן". כלומר: ארכו ימינו בגולה וחזון הגאולה בושש לבוא. אַרְמוֹן נֻטַּש ה' נטש את מקדשו. (מקור הבטוי בישעיהו: " כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים"). וְחָדַל פְּרָזוֹן מקור הבטוי בשירת דבורה: "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל". כלומר: עם ישראל נאלץ לחיות מאחורי חומות כי האויב שולט בשטח. . בְּקִווּי מַרְפֵּא בְּעָתָה וְרָזוֹן כדברי ירמיהו: "קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה", וכן: "הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה" . כלומר: אנו מקוים לטוב אך בפועל יש בעתה. בִּטְחָה וְהַשְׁקֵט לִמְנוּסָה וְחִפָּזוֹן מבוסס על דברי ישעיהו: "כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אלהים קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם: וַתֹּאמְרוּ לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל קַל נִרְכָּב עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם". כלומר: יכלתם לבחור בהשקט ובטחה, אך בחרתם במנוסה: גְּאֻלָּה נֶאֱחֶרֶת וְתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה הגאולה מתעכבת ומתאחרת. גּוֹלָה וְסוּרָה כינוי לישראל. שעליו נאמר: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם". כעת עם ישראל היא קְדוֹרַנִּית וַחֲשׁוּכָה. דִּמְעָתָהּ מְצוּיָה בְּלֶחֱיָהּ כמו שנאמר במגלת איכה על ירושלים, העיר רבתי עם: "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ" לְמָשְׁכָה. דְּרוּסָה בְּעוּטָה נְגוּחָה נְשׁוּכָה המקור בדברי המשנה על נזקים הנגרמים ע"י בהמות: הוּבָאָה בַחֹשֶׁךְ וְיוֹשֶׁבֶת דּוּמָם עם ישראל היום יושב דומם בחשך. מקור הביטוי דוקא בנבואה של ישעיהו על בבל: " שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת כַּשְׂדִּים", הפיטן שאל את הביטוי והשתמש בו כדי לתאר את מצבו של עם ישראל. (גם בהמשך הפיוט הפיטן שאל בטויים שנאמרו בתנ"ך על דבר אחד, והשתמ בהם לדבר אחר). הוֹמֶה לִבָּהּ וּבְתוֹכָהּ יִשְׁתּוֹמָם. וְעֵינֶיהָ מְיַחֲלוֹת לַיְלָה וְיוֹמָם. וְעָצוּר בְּעַצְמוֹתֶיהָ כְּגַחֶלֶת לַחְמָם ממשיך לתאר את ירושלים או את עם ישראל כאשה בוכה, המצפה לאהובה: זְמַנֵּי קִצֶּיהָ מְאֹד נֶחְתָּמוּ איש אינו יודעע מתי הקץ. זוֹהֲרוֹת נְהָרָה בְּעֶבְרָה נֶעְתָּמוּ כדברי ישעיהו: "בְּעֶבְרַת ה’ צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ". חֻבְּאוּ נִדָּחֶיהָ וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב וּבְמַסְגֵּר נִסְתָּמוּ. חֲטָאֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ יתכן שהוא רומז לפסוק: " וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ". כך או כך, כונתו לומר שעם ישראל נענש כי חטאיו השיגוהו. כִּי נִכְתָּמוּ: עד כאן מתאר הפיטן את מצבה המושפל של הרעיה, כעת עובר הפיטן לתאר את מצבם הטוב של אויביה וצורריה. טוֹפְלֵי שֶׁקֶר הגויים היום יִשְׁלָיוּ בְּשֶׁקֶט הם חיים בשקט ושלוה. הביטוי לקוח דוקא משלותה של ירושלים, אבל כעת הגויים הם אלה שישליו. טִירוֹתָם בְּטוּחוֹת כְּעַל שְׁמָרֵי פֶקֶט הם בטוחים ושוקטים על שמריהם. יַעֲצִיבוּ רַעְיָתְךָ בְּרֹגֶז לְמַקֵּט הם מעציבים את עם ישראל. יְגוֹזְזוּהָ כְּרָחֵל גִזּוֹתֶיהָ לְלַקֵּט רומז לפסוק: "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו" כלומר: נוהגים בעם ישראל כהפקר.: כָּשַׁל כֹּחָהּ מִכּוֹבֶד סֶבֶל מבוסס על הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה". כלומר: אין לעם ישראל כח לעמוד במעמסה. כִּנּוֹרָהּ לְבֶכִי וְעוּגָבָהּ לְאֵבֶל וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים. לְנֶגְדָּהּ כְּלִמָּתָהּ מִצָּרֶיהָ לְהִתְנַבֵּל היא נכלמת מפני צריה הקוראים מולה לֵאמֹר נוֹאַשְׁתֶּם לָצֵאת מִכֶּבֶל אבדה תקותכם לצאת לחפשי מהגלות: מָאֹס נִמְאַסְתֶּם בְּגָלוּת הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה לִנדָּח. מְנוּסְכֶם אָבַד וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ. הפסוק אמור על רשעים, הפיטן השתמש בו על ישראל, שמנוס אבד מהם ואין להם תקוה. וּכְיָקוּד מֻקְדָּח. נוֹתַרְתֶּם כַּנֵּס וְכַצְבִי מֻדָּח אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה. נִהיָה יְקַרְכֶם כְּאֹפֶל מְנֻדָּח: כאן פונה הפיטן לה' ומבקש את ישועתו סַלְעֵנוּ וּמְצוּדָתֵנוּ כנוי לה': "ה’ סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי" בְּשִׁמְךָ נָרוּץ בעזרתך, כמו שנאמר: " כִּי אַתָּה נֵירִי ה’ וַה’ יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר". סָבוּל עָלֶיךָ כִּלָּיוֹן וְחָרוּץ כלומר: עם ישראל שה' נושא, נתונים היום לכליון וחרוץ, והם עֲנוּשִׁים וּמֻכִּים כְּפֶרֶץ פָּרוּץ. הגויים הורגים אותם עֲבוּר מֵהֲמִירְךָ בְּחוֹמֶר קָרוּץ עם ישראל מוסר את עצמו להריגה כדי שלא ימיר את ה' בחומר קרוץ.: עד כאן מתאר הפיטן את מצבו של עם ישראל בגלות. כעת הוא עובר לבקש מה' ישועה מהמצב הזה: פְּנֵה לְהָחִישׁ לְעֶזְרָתִי פנה אלינו וחוש לעזרתנו. אֱיָלוּתִי כנוי לה'. הבקשה כאן מבוססת על הפסוק "וְאַתָּה ה’ אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה". פֶּן יֹאמַר הָאוֹיֵב יָכֹלְתִּי. צָרַי יָגִילוּ כִּי שָׁכֹלְתִּי מבוסס על הפסוק "פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט". לכן אנו מבקשים: צוּר הֲקִימֵנִי כִּי נָפַלְתִּי: קוּמָה וְהִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרִים. קוּמָה ה’ בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ. קָרֵב יוֹם גְּאֻלַּת אֲסוּרִים גאולתם של ישראל שכעת הם אסורים בגולה. רְפָא מַחַץ מַכַּת שְׁבוּרִים מבוסס על הפסוק: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה’ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא". רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים מבוסס על פסוק באיכה: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".: שׁוּר ראה בְּעַמְּךָ לְהוֹסִיף אָמְצוֹ כלומר: לחזקו (מבוסס על בטוי באיוב). שְׁקוֹד לְטַהֲרוֹ וּלְנַקּוֹתוֹ מִשִּׁמְצוֹ. תִּשְׁמוֹר עֶדְרְךָ כְּרוֹעֶה לְרִבְצוֹ. תַּשְמִיעַ: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצוֹ מבוסס על הפסוק: " שִׁמְעוּ דְבַר ה’ גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ: כִּי פָדָה ה’ אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ": שַׁנֵּן בְּרַק חֶרֶב בְּזַעְמֶךָ מבוסס על שירת האזינו, המסיימת: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". שְׁלַח חִצֶּיךָ וְתָהֹם מַזְעִימֶךָ מבוסס על שירת דוד: "וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה’ וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ: וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם". הפיטן שלב כאן רמז מהפסוק בשירת דוד, אך מיד הוא שב להתבסס על הפסוקים משירת האזינו דלעיל: מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב בְּהִתְנַקְמֶךָ. מִמַּה שֶׁעָשוּ בְּחַלְלֵי עַמֶּךָ: עֲבוּר נִקְמָתְךָ עַמִּים הַרְנִינוּ. כלומר: קים את שירת האזינו, נקום את נקמתך בגויים שהרעו לנו, ושפכו את דם חללינו. עֲלִיּוֹת תַּחְתִּיּוֹת הָרִיעוּ וָרֹנוּ וְהַר וְגֶבַע וְאִילָנוֹת יְרַנֵּנוּ רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה ה’ הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ כִּי גָאַל ה’ יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר. וְגַם יוֹשְׁבֵי סֶלַע יָרֹנוּ מבוסס על דברי ישעיהו: " שִׁירוּ לַה’ שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם: יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ: יָשִׂימוּ לַה’ כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ: ה’ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר": נְקוֹם הַדָּם וּנְקֹם הֶחָמָס. נִמְסַר לְצָרָם לְהַגִּידָם נִכְמַס. בְּכוֹס עָמֹק וְרָחָב לְהֵעָמֵס. בּשַחַק וּבְלַעַג כֹּחָם יִמַּס. רִאשׁוֹנָה תְּשַׁלֵּם מִשְׁנֶה עֲוֹנוֹתֵיהֶם מבוסס על דברי ירמיהו: " וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי". רְאֵה חַלְלֵי אַרְצְךָ בִּשְׁחִיתוֹתֵיהֶם. יֵבשׁוּ צָרִים בְּשֶׁקֶר עַוְתוֹתֵיהֶם יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ. יִפָּקְדוּ מֵרוֹב יָמִים בְּחַטֹּאתֵיהֶם וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ: צוֹרַפְנוּ כַכֶּסֶף בְּמוּעָקָה לְגוֹלְלָה. צֻמַּתְנוּ נמכרנו לצמיתות וְנוֹאַשְׁנוּ לכלוֹת בַּגּוֹלָה. חולְלָה יָדוֹ לְנַפֵּץ עַם סְגֻלָּה תיאור לזמן קץ הגאולה: "וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת: וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה". חֵפֶץ פְּרוּטָה מִכִּיס אָזְלָה מבוסס על המדרש האומר שאין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס: קַנֵּא לְשִׁמְךָ וְלִקְדֻשָּׁתְךָ חַס קיים לנו את מה שנאמר: " וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה’ נְאֻם אֲדֹנָי ה’ בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". קָרְבֵנוּ אֵלֶיךָ וּבְצִלְךָ נַחַס נחסה: חֲזֵה ראה כִּי אֵין מַפְגִיעַ עָלֵינוּ לְהָחֵס מבוסס על הפסוק " וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה". וכונתו: אין מי שיכול כעת להפגיע בך כלומר להתפלל עלינו לפניך ולחֲלוֹתְךָ כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּפִינְחָס: לכן אנו מבקשים: זְכוֹר בְּרִית חֶסֶד קְדוּמִים כלומר חסדי האבות. זַעֲקָתֵנוּ קְשׁוֹב הקשב לזעקתנו מִשְׁמֵי מְרוֹמִים. קַיֵּם לְעַמְךָ בְּרִית שְׁלוֹמִים. קָדוֹשׁ אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:
זהו פזמון. הפזמון הוא עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ. הפזמון הזה מורכב משני פסוקים, אחד מהם אומר: "עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ" והשני אומר: "ה’ אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה’ אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה ה’ אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ". אע"פ שהוא מורכב משני פסוקים, הוא משפט שלם שיכול לעמוד בפני עצמו, ולכן אין מניעה לומר אותו אחרי כל בית.
הפזמון הזה מבוסס כולו, בצורות שונות, על הפסוק "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה’ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד". יש עוד כמה פיוטים שהם חזרה בצורות שונות על פסוק כלשהו.
כל בתי הפזמון אומרים שהגויים בטוחים בכחם ואנו בוטחים בה', לכן אנו מבקשים שיעזרנו ויושיענו. בכל בית מוצג בטחונו של הגוי מול בטחוננו שלנו בה', זה לעמת זה, בנושא כלשהו.
חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ. עֲנֵנוּ יְיָ עֲנֵנוּ. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּשָׁלִשֵׁמוֹ וְאֵלֶּה בְּפָרָשֵׁמוֹ בִּקְרָב המקור הוא בקריעת ים סוף, בה לקח פרעה שלישים ופרשים.. וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם קָדְשְׁךָ לְהִתְעָרָב אבל אנחנו בוטחים בשם קדשך ולא בפרשים ושלישים. לכן אנו מבקשים: שׁוכֵן שַׁחַק לְיִשְׁעֵנוּ תִקְרָב. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּלִגְיוֹנָם בצבאם וְאֵלֶּה בִּגְאוֹנָם מִתפָּאֲרִים. וַאֲנַחְנוּ בְּרַב לְהוֹשִׁיעַ מִתְגַבְּרִים כלומר: אנו סומכים על ה', שהוא רב להושיע ומרבה לַעֲזוֹר לְאֵין כֹּחַ מַכְבִּירִים לאלה שלא מכבירים כח. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּמָגִנָּתָם. וְאֵלֶּה בְּצִנָּתָם מגן וצנה הם כלי הלוחם, המגנים עליו מפני חרב האויב מִסְתַּחֲרִים. וַאֲנַחְנוּ בְּאִמְרָתְךָ מַחַס תָּרִים תרים אחר מחסה, כלומר מבקשים מחסה באמרתך, בתורתך, ולא במגן וצנה. כדי מֵרוּח עָרִיצִים הֱיוֹת נִסְתָּרִים מקור הבית הזה בפסוק: "כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר". עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּהַצְהָלָה וְשַׁעַט בצהלת סוסים ושעטתם. וְאֵלֶּה בְּצִחֲצוּח וּמַעַט בצחצוח חרבות ומעטה בגדי מלחמה. וַאֲנַחְנוּ בְּאוֹר כַּשַּׁלְמָה עָט אנו בוטחים במי שנאמר עליו "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה", כלומר: לא במעטה בגדי למחמה אלא במי שעוטה אור כשלמה. מֵרוֹם שָׂרָם דּכָּה בָּעַט. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בַּהֲגָפַת תְּרִיסִים התריס הוא המגן של החייל במלחמה. וְאֵלֶּה בְּשִׁפְעַת קַלְגַּסִּים כלומר חיילים. וַאֲנַחְנוּ בְּמָגֵן חוֹסִים בְּמִגּוּן מִתְגַּיְסִים חוסים במגנו של ה' שעליו נאמר "מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ". שׁוֹבֵר מַטֵּה גְאוֹן גַּסִּים שעליו נאמר "שָׁבַר ה’ מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים". עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּקַרְנֵי נְבָחִים. וְאֵלֶּה בְּקוֹל צְוָחִים קולות וצווחות של מלחמה. וַאֲנַחְנוּ בְּקוֹלוֹ בְּמֵי שְׁבָחִים קוֹל ה’ עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה’ עַל מַיִם רַבִּים. מְפָרֵק וּמְפוֹצֵץ סַלְעֵי צְחִיחִים לאליהו אומר ה': "צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה’ וְהִנֵּה ה’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה’ לֹא בָרוּחַ ה’ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה’: וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה’ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּטִכּוּס עֶרְכָּן וְאֵלֶּה בְּטַכְסִיס צָרְכָן בטחונם בטכסיסי מלחמתם. וַאֲנַחְנוּ בְּאֵין עֶרְכּוֹ עָרְכָן בוטחים במי שאין לערוך אליו דמות, כמו שנאמר: "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ". ואין ערוך אליו כמו שנאמר: "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה’ אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר". ונאמר "כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה’ יִדְמֶה לַה’ בִּבְנֵי אֵלִים". כלומר: מי שאין מי שיערוך אליו, שישוה אליו בערכו. וְאַרְכָּן ארך אפים, מאריך אפו מֵקִים מוּרְכָן לְבָמוֹת דוֹרְכָן מקים את אלה שרכונים לעפר, ומדריך אותם על במות אויביהם. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ:
אֵלֶּה בְּנַצְחָנֵמוֹ. וְאֵלֶּה בְּרַצְחָנֵמוֹ הַבְטָחוֹת כלומר בוטחיםבנצחניהם ורצחניהם. וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם נֵצַח יִשְׂרָאֵל בשם ה' כַּפֵּינוּ שְׁטוּחוֹת נצח ישראל, ולא בנצחנימו. מִלַּעֲרוֹץ וּמִלִירָא וּמִלֵּרַךְ טוּחוֹת מלפחד מהאויב, כמו שנאמר: "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". אנו בוטחים בה' לכן איננו יראים ואיננו עורצים ואין לבבנו רך.. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ: