אסתר

מגילת אסתר

זיהוי המלך וזמנם של המאורעות הנזכרים במגילה: נחלקו חכמי ישראל וגם החוקרים בזמננו בשאלת זיהויו של אחשורוש, וכפועל יוצא מזה בשאלה: מתי אירעו המעשים הנזכרים במגילה. בספר עזרא (ד,ה-ו) אנו מוצאים שדריוש מלך אחרי כורש, ואחשורוש אחרי דריוש. אם נניח שאחשורוש הנזכר בעזרא הוא אחשורוש הנזכר במגילה, ושמלך אחרי דריוש אך לפני ארתחשסתא (כמו שעולה מספר עזרא), נמצא שהמעשים הנזכרים במגילה אירעו עשרות שנים לאחר הצהרת כורש, שהתיר בה ליהודים לשוב ליהודה, שבעקבותיה עלו לארץ זרובבל והעולים עמו. מצד שני, המעשים הללו אירעו לפני עלייתו הגדולה של עזרא. הדעה הרווחת, המסתברת יותר, היא שאחשורוש הוא המלך המכונה בפי ההיסטוריון היווני הרודטוס בשם כסרכסס. הרודוטוס מספר שבימי כסרכסס, בנו של דריוש, נינו של כורש, שטח האימפריה הפרסית הגיע לשיאו. הפרסים כינו אותו khshayarsha, המזכיר הן את השם אחשורוש הן את השם היווני כסרכסס, כיוון שהיוונים אינם מבטאים את האות חי"ת, והשי"ן נהגית בלשון יוון פעמים רבות כסמ"ך. לדברי הרודוטוס, שם אשת כסרכסס היה אמסטריס, המכיל את האותיות אל"ף סמ"ך תי"ו ורי"ש שבשמה של אסתר המלכה. לפי דברי הרודוטוס, רבים ניסו להתנקש בחייו של כסרכסס במהלך ימי שלטונו, עד שלבסוף אחד מהם אף הצליח לעשות זאת, ולהביא לסיומן את עשרים שנות שלטונו. (אמנם, יש כמה סתירות בין מה שנאמר במגילה לבין מה שמוסר הרודוטוס, אלא שיש לתלות את ההבדלים בעובדה שהרודוטוס כתב את ספרו בייון כמה עשרות שנים אחרי מות כסרכסס , מעבר לקווי האויב של פרס, ולא מן הנמנע שהגיע אליו הסיפור כשהוא משובש). לפי חשבון זה, אירעו המעשים הנזכרים במגילה כשישים שנה אחרי שנתן כורש רשות ליהודים לשוב ליהודה, אבל רוב היהודים העדיפו להישאר בגולה. ובהרחבה ראה כאן.

משך המגילה: המעשים הנזכרים במגילה מתחילים בשנת שלוש למלכות אחשורוש, ומסתיימים בשנת שתים-עשרה למלכותו. בשנת שלוש למלכות אחשורוש, היה המשתה וגירוש ושתי. בחודש טבת בשנת שבע למלכות אחשורוש נבחרה אסתר למלוכה, יתר המעשים אירעו בשנת שתים-עשרה לאחשורוש: בניסן גזר המן את גזרותיו, בסיוון נשלחו איגרות מרדכי ובאדר הרגו היהודים בשונאיהם ונתלו עשרת בני המן. תקנת החג נקבעה מאוחר יותר.

מטרת המגילה: המגלה לכל ארכה מהללת ומשבחת את המלך, מצד שני, היא מדגישה את יינו ונשיו, ומתעלמת ממהלכים פוליטיים, כלכליים וצבאים של המלך. (או לפחות, אינה מציגה אותם ככאלה). בכך היא יוצרת דמות של אדם המשחק באלהים, כשלמעשה הוא שותה יין ועוסק בנשים. כך למדנו שלא מה שנראה לעינים נכון, ולא השליט שנראה שהוא שולט הוא אכן השליט. מלכו האמיתי של העולם מגלגל כאן רצף מקרים וגורלות (פורים) שקשה לומר שהוא מקרי. ובכך הוא מולך בעולם.

לשון המגלה: לכל אורכה המגלה מרבה מאד להשתמש במטאפורות הלקוחות מספרים אחרים בתנ"ך. ביניהן גם מטאפורות הלקוחות מתיאורי ה' והמקדשוהכהן הגדול, ("ובזה הנערה באה אל המלך" מזכיר את "בזאת יבא אהרן אל הקדש", השמנים של הנערות מזכירים את שמן המשחה, בגדי המשנה למלך מזכירים את בגדי הכהן הגדול, ועוד). המלך יושב "בחצר הפנימית", שהוא ביטוי האמור על קדש הקדשים, ומי שנכנס לשם מתחייב בנפשו. כך מוצגת את העובדה שיש כאן אדם שמבקש שיכבדוהו כאלהים ואכן מכבדים אותו כך, אך למעשה הוא מתנהג כאחרון ההוללים. המגלה משתמשת גם בביטויים מטאפוריים הלקוחים ממלכי בית דוד. הנערים המציעים למלך נערות בתולות, מזכירים את נערי המלך דוד, בהבדלים בולטים לעין: נעריו של דוד הציעו לו נערה אחת, וגם אותה המלך לא ידעה. נערי אחשורוש מציעים לו נערה חדשה מדי לילה. הנערים יודעים מה באמת רוצה אחשורוש. הם מבינים את מה שאחשרוש מנסה להסתיר: שהמלך והמשרתים קורצו בדיוק מאותו חומר. כדי לבטא את העובדה שהנערות הן חלק מתעשייית נשים, והן חפצים ולא בני אדם שדעותיהם נחשבות, מובא הפסוק "כי כן ימלאו ימי מרוקיהן", המזכיר את הפסוק "כי כן ימלאו ימי החנוטים". עליית מעמדו של מרדכי מנוסחת בפסוקים המזכירים את עלית מעמדו של משה במצרים אחרי המכות. הפסוקים העוסקים במלחמה בין היהודים לגויים במגלה, מזכירים את הפסוקים האמורים במלחמת שאול בעמלק. (בהבדל אחד: שאול נענש על שלקח שלל למרות שלא קבל רשות לכך, לעמתו, המגלה מדגישה שהיהודים לא שלחו את ידם בבזה, למרות שקבלו רשות לכך).

פרק א

משתה אחשורוש וגירוש המלכה

הקדמה: במבט ראשון הפרק עוסק בגלוי בדרך בו מציג המלך אחשורוש את עושרו ואת בתוקף מלכותו. במבט נסתר יותר המלך מוצג כנלעג, שתיין, רודף כבוד, חמום מוח וחסר שליטה. למעשה בכל הספר הוא אינו מקבל כל החלטה בעצמו. המגלה מציגה אותו מצד אחד בתור המלך הגדול המולך מהדו ועד כוש, ומצד שני היא מרחיבה מאד בתיאורי יינו ונשיו, ומתעלמת ממהלכים מדיניים כאלה ואחרים שהנהיג במממלכתו.

תפארת משתה אחשורוש

א וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה׃ ב בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה׃ ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו׃ ד בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם׃ ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ׃ ו חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת׃ ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ׃ ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַ֚ל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ׃ {ס}

א) אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - מזוהה עם חשיראש (ביוונית בשיבוש: כסרכסיס), נינו של כורש, בנו של דריוש. שמלך כ-50 שנה לאחר הצהרת כורש המתירה ליהודים לחזור לארצם. וראה כאן. הַפַּרְתְּמִים - מפרסית: האצילים. ד) יְקָר - כבוד. שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם - כחצי שנה. ה) וּבִמְלוֹאת - בסיום. בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ - בחצר הגדולה אשר בה הגינה של ארמון ("בִּיתַן") המלך. ו) חוּר כַּרְפַּס וכו' - האריגים בארמון היו עשויים מפשתן לבן ("חוּר"), צמר גפן ("כַּרְפַּס"), צמר צבוע תכלת יקרה המופקת מחלזון, והיו קשורים ("אָחוּז") בחבלי פשתן ("בּוּץ"). וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף –אריגי הארגמן היו תלויים על מוטות גליליים של כסף. שֵׁשׁ - שיש. רִצְפַת בַּהַט... וְדַר וְסֹחָרֶת - רצפה משובצת (מוזאיקה) בסוגי אבנים טובות. יש מזהים את הבהט עם שיש אדום, או אבן הנקראת אלבאסטר, את הדר עם שיש לבן או פנינה, ואת הסוחרת עם שיש שחור (ד"מ). ז) וְיֵין מַלְכוּת - יין משובח או יין מן המלך. ח) וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס - השתייה מסודרת היטב ("דָּת"= חוק בפרסית), וכל אחד שותה מבלי שיכריחו אותו. יִסַּד ציוה. רַב בֵּיתוֹ - הממונה על בתי המלך.

הזמנת ושתי וסירובה

ט גַּ֚ם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּ֚ית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ׃ י בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַ֡ר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ׃ יא לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא׃ יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים, וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ׃ {ס}

י) כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן - לשון חיובית מכובדת ונסתרת להיותו שיכור. שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים וכו' - שבעת משרתים מטעם השלטון, שהיו סריסים (נעקרה מהם יכולת ההולדה), כמנהג המלכים אז (ראה דניאל..). ונמצא שהזמנת ושתי נעשתה בצו מלכותי. יא) בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת וכו' - להציג את יפי גופה ככלי קישוט למלך. יב) וַתְּמָאֵן - ותסרב. בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים - כפקודת המלך שנשלחה אליה ביד הסריסים. וַיִּקְצֹף - ויכעס. חֲמָתוֹ - כעסו.

התייעצות המלך עם שריו

יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים, כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין׃ יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן - שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת׃ טו כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי; עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים׃{ס}

יג) לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים וכו' – יועצים חכמים, בכמה מקומות בתנ"ך ידיעת עתים היא כנוי לחכמה מיוחדת. המגלה מרבה בתיאורי כבוד. החכמים המוזכרים כאן הם גם יודעי חוקי הממלכה ("יֹדְעֵי דָּת וָדִין"). יד) וְהַקָּרֹב אֵלָיו - היועצים הקרובים ביותר. רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ - האנשים הרשאים לבוא ולראות את פני המלך. הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת - בדרגה הראשונה לפני המלך. טו) כְּדָת - על פי החוק.

החלטה אודות ושתי

טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים "לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ׃ יז כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם 'הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה'׃ יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף׃ יט אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב - יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר 'אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה'׃ כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא, וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן"׃ כא וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן׃ כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ 'לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ'׃ {ס}

טז) עָוְתָה - חטאה. וממוכן מסב את הסכסוך האישי לסכסוך בעל משמעות ממלכתית. יז) יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה וכו' - כל הנשים תשמענה את דברי המלכה ותעשינה כמוה כשתאמרנה לבעליהן שהרי גם אצל המלך אין האשה עושה את דבריו. יח) וְהַיּוֹם הַזֶּה - מהיום והלאה, אם לא נטפל בכך. תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי - נשי השרים תתחצפנה לבעליהן, ותצטטנה את ושתי כדוגמה. וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף יהיה בכך הרבה ("דַי") בזיון וקצף. יט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב - פניה מקובלת בהצעה למלך. יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וכו' - יצא חוק חדש, שיכתב בספר החוקים, ואי אפשר לבטלו, כפי שמתברר בהמשך המגלה שאי אפשר לבטל חוקים (להלן ח, ח). אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - ובכך היא תיעשה אסירת עולם, כי אשה שהיתה אשת המלך אסורה לאזרח פשוט על פי חוק. כ) וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ וכו' - בכל מלכותו הגדולה ("רַבָּה") של המלך, ישמעו את דבר ("פִּתְגָם") החוק החדש. יְקָר - כבוד. כב) כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ - כל גבר ישלוט בבית, ולא אשתו ובני ביתו. וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ - אם האיש והאשה בני שני עמים שונים, ידברו בבית כלשון עמו של האיש.

פרק ב

בחירת אסתר למלכה

הקדמה: הפרק מתאר כיצד הגיעה אסתר למעמד של מלכה, וכיצד הוזכר מרדכי לטובה בספר דברי הימים. אגב כך מתברר לנו שהמלך, בעצת נעריו משרתיו, הקים מנגנון ממלכתי אדיר המעסיק פקידים רבים, שכל מטרתו לדאוג לכך שבכל לילה תבא אל המלך נערה בתולה יפה חדשה, אחרי שהתבשמה לשם כך שנים עשר חדש.

ההצעה לאסוף נערות

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ׃ ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו "יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה׃ ג וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן׃ ד וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ - תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי". וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן׃{ס}

א) כְּשֹׁךְ חֲמַת - לאחר שנרגע כעסו. וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ - שלא תבוא עוד לפניו. ומה ש"נכתב בטבעת המלך אין להשיב" (להלן ח,ח). ב) נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו מזכיר את עבדי דוד המציעים לו למצוא נערה אחת, שתשכב בחיקו ולא ידענה, ותחמם אותו. נערי אחשורוש מציעים לו נערה חדשה לכל יום. השרים המכובדים הציעו לו לגרש את ושתי, נעריו הציעו לו לאסוף נערות. ג) אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים היה למלך מקום מיוחד שבו נשמרו נשיו, וסריס מיוחד שהיה ממונה על שמירתן. וְנָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן יתנו להן שמן ובשמים להתמרק בהם. ד) תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי תהיה מלכה במקום ושתי.

הרקע להגעת מרדכי ואסתר לשושן

ה אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי׃ ו אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל׃ ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ, כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:

ה) אִישׁ יְמִינִי - משבט בנימין. מָרְדֳּכַי - מקור השם באליל הבללים, מרודך. היהודים גולי בבלי לא נמנעו מלקרוא לבניהם בשמות בבליים, ואף אליליים. (ד"מ). ואפשר שזה מעיד על תחילת התבוללות. ואולם, השמות שמעי וקיש הם אופייניים לבני שבט בנימין בכל התנ"ך. ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם וכו' - נבוכדנצר מלך בבל הגלה את אנשי ירושלים פעמיים: את האנשים החשובים והמיוחסים הוא הגלה יחד עם המלך יהויכין, או יכניה; ואת האנשים הדלים והבלתי-מיוחסים הוא הגלה 11 שנים מאוחר יותר, כאשר החריב את המקדש (מלכים ב כד-כה). מרדכי מיוחס אל הגלות הראשונה. אם אחשוורוש הוא חשיארש (ראה ההקדמה) נמצא שמעשה המגלה מתרחש יותר ממאה שנים אחרי גלות יכניה. ולכן יש מפרשים שהפסקה "אשר הגלה מירושלים" מוסבת על קיש אבי סבו של מרדכי, או שמרדכי, כצאצא הגולים עם יכניה, רואה את עצמו כמי שהגלה עם יכניה. ז) אֹמֵן מגדל. הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר - הדסה הוא שמה העברי, על שם עץ ההדס; ואסתר שמה הפרסי, שמשמעו כוכב (כמו star באנגלית) , או על שם הכוכב נוגה, שהוא כוכבה של האלילה הפרסית אישתר (עשתורת אצל הכנענים) (ד"מ).

בהרמון המלך

ח וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי, וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים׃ ט וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים׃ י לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ, כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד׃ יא וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ׃

ח) בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ - בהתפרסם החוק לקבוץ נערות אל המלך. ט) וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ - זירז את הבאת תקציב הבשמים והשמנים, ואת מנות המזון הניתנות לכל נערה הבאה אל המלך. וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב - נתן לה ולנערותיה יחס מועדף. בֵּית הַנָּשִׁים - בבית הנשים. י) מוֹלַדְתָּהּ - מקביל לעם, ואינו כמשמעותו בשאר התנ"ך כמקום ההולדת. המגלה מדגישה שאסתר רואה ביהדותה את עמה ומולדתה, למרות שנולדה בשושן.

החוק הקבוע היומי של כל הנערות בארמון המלך

יב וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים׃ יג וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ, אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ׃ יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים. לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם׃

יב) מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים וכו' - לאחר שהוכנה לכך בבית הנשים במשך שנה. הנסוח כאן מבוסס על הפסוק בתורה: "כי כן ימלאו ימי החנוטים". להזכיר את הטיפול שטיפלו המצרים במתים ע"י בשמים. בְּשֶׁמֶן הַמֹּר - סוג בושם יקר. יג) אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ - זכותה היתה לבקש לקחת אתה כל מה שהיא רוצה מבית הנשים אל בית המלך. יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה - כל נערה ונערה בתורה, היתה באה אל המלך בערב, שוהה עמו בלילה, ובבקר שבה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אל בית נשים אחר, שבו הוחזקו נשים שהיו במעמד של פלגשים (אשה שמעמדה נחות)של המלך; ועל בית זה היה ממונה ("אֶל יַד") שעשגז. לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ - שם היתה מוחזקת כל ימי חייה, ואינה יכולה להינשא לאחר. אלא אם כן ירצה אותה המלך ללילה נוסף, ויקרא לה בשמה.

אסתר באה אל המלך

טו וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ׃

טו) לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי - למרות שעל פי החוק יכלה לבקש כל דבר, אסתר לא בקשה דבר, מלבד מה שהגי יאמר לה לקחת אתה.

אסתר מתמנה למלכה

טז וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ׃ יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי׃ יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר; וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ׃ יט וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ׃ כ אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי, וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ׃{ס}

יח) וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת - עשה הנחה במס, לכבוד השמחה. מַשְׂאֵת - מתנות. יט-כ) תיאור שגרת המצב אחרי שנבחרה אסתר. 1). וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית - המלך המשיך לאסוף בתולות לספק תאוותו. 2) וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ - מרדכי קיבל תפקיד ממשלתי בכיר . 3) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ - אסתר ממשיכה להסתיר את יהדותה כפי הנחייתו של מרדכי.

קשר בגתן ותרש וסיכולו

כא בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ׃ כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי׃ כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃ {ס}

כא) קָצַף - כעסו על המלך. המגלה מבקשת להזכיר כאן את הלשון האמורה אצל פרעה "וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו". וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד - ניסו לפגוע. כג) וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא - הדבר נחקר ונמצא נכון.

פרק ג

גזרת השמדת היהודים

הקדמה: הפרק מתאר את עליית המן לגדולה, ואת תכניתו להשמיד את כל היהודים, בגלל כעסו על מרדכי, אשר אינו כורע ומשתחוה בשל העובד שהוא יהודי.

המן מבקש לפגוע בכל היהודים בגלל מרדכי. המן ומרדכי, שניהם בעלי תפקידים בחצר המלך, מנהלים ביניהם מאבק כח. המן מייצג את האנטישמיות, המבקשת להשמיד את כל היהודים. הוא סומך על הכחות האנטישמים שבשטח, שיהרגו את היהודים אם המן יצוה זאת עליהם. המן ומרדכי אינם משוחחים ביניהם אפילו פעם אחתל אורך כל המגלה, אבל עבדי המלך אשר בשער המלך מסכסכים ביניהם ומלשינים להמן על מרדכי.

עליית המן לגדולה ונקמתו ביהודים

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃ ב וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה׃ ג וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי "מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ?"׃ ד וַיְהִי באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי, כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי׃ ה וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה׃ ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי. וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי׃ ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר׃ {ס}

א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - לאחר כשלון נסיון ההתנקשות. גִּדַּל... וַיְנַשְּׂאֵהוּ - מינה אותו לתפקיד בכיר. הָאֲגָגִי - חכמים ציינו שהיה מזרע אגג מלך עמלק. וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים – המן קיבל מינוי חשוב יותר מכל שאר השרים. ב) עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ - פקידי המלך, ואפשר: נתיני הממלכה. ב) לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה - לא כורע על ברכיו ולא משתטח על פניו. חכמים מציינים שלנוכחות המן התלווה פן אלילי, ואין להשתחוות לעבודה זרה (בבלי מגלה י: סנהדרין סא:). ד) יוֹם וָיוֹם - מדי יום. הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי - האם דבריו יעמדו במבחן המן, כלומר האם המן יקבל את הסבר מרדכי שאינו משתחווה מפני יהדותו. המן עצמו אינו מבחין בכך שמרדכי לא כורע ולא משתחוה, אבל תככני ומלשינני החצר דואגים לסכסך ביניהם. ה) חֵמָה - כעס. ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו וכו' - המן רואה בהמתת מרדכי תגובה קטנה מדי ובזויה, ורוצה תגובה יותר חריפה. ז) הִפִּיל המן פּוּר הוּא הַגּוֹרָל - פור באכדית הוא גורל בעברית (ד"מ). והטלת הגורל נועדה לקבוע מתי להוציא לפועל את תכניתו. מִיּוֹם לְיוֹם וכו' - באיזה יום ובאיזה חדש לפעול; ויש מפרשים: מיום י"ג שבו הוא עומד, ליום י"ג בחדש שיפול בגורל. ועלה בגורל חדש אדר.

גזרת השמדת היהודים

ח וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם׃ ט אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב - יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ"׃ י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים׃ יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ"׃ יב וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָ֡ן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם; מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ. בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ׃ יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז.׃ יד פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים, לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה׃ טו הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה׃ {ס}

ח) עַם אֶחָד - ולא הזכיר איזה עם. מְפֻזָּר וּמְפֹרָד - אף על פי שהוא מפוזר, והיה ראוי להיטמע בין העמים, הריהו עם אחד. דָּתֵי הַמֶּלֶךְ - חוקי המלך. אֵינָם עֹשִׂים אינם מקיימים. וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם - אין למלך רווח כספי אם יניח להם להמשיך לחיות. ט) יִכָּתֵב - יכתב חוק בספרי המלך לְאַבְּדָם - להשמידם. וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף וכו' - משלל המושמדים אתן לאוצר ("גִּנְזֵי") המלך סכום עצום (כ-576,000 ק"ג כסף), שיישקל על ידי פקידי בית האוצר ("עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה"). ויש מפרשים: התקציב הדרוש למבצע נתון לך. ויש מפרשים (ע"פ התחביר הפרסי המקובל): הרשות נתונה בידך לעשות כמה שהצעת ולהביא את הכסף כאשר הצעת. י) טַבַּעְתּוֹ - הטבעת שימשה כחותם רשמי לאגרות המלך. המגלה מבקשת להזכיר את הטבעת שנתן פרעה ליוסף. צֹרֵר - אויב. יא) הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וכו' - מסתבר שפירושו, לפי התחביר בפרסית, הרשות נתונה בידך כפי שהצעת לעשות לעם ולהביא את הכסף. ויש מפרשים: התקציב הדרוש למבצע או לשליחת האגרות נתון לך. יב) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ - הוזמנו פקידי המלך שתפקידם לכתוב את חוקי המלך בכל השפות. אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת - אחשדרפן הוא המושל מטעם המלך על קבוצת מדינות הנקראת אחשדרפה, פחה (וברבים: פחות) הוא המושל מטעם המלך במדינה (ברבים פחות). יג) הָרָצִים - השליחים הממונים להביא את ספרי המלך אל כל מדינה. וּשְׁלָלָם לָבוֹז - לבזוז את רכושם. יד) פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב - מסמך רשמי, לרוב: כתב הבא בהעתקים, או שהעתק רשמי ממנו נשמר בגנזך המלך. לְהִנָּתֵן דָּת - בפרסומו יקבע הדבר וייעשה חוק רשמי ("דת"). לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה - להתכונן ליום הזה. טו) וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה - ובכך שנכתבו הספרים והרצים יצאו הפך הדבר לחוק מחייב. וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת - לשתות יין לאות שמחה לרגל "העיסקה". לעומתם וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

פרק ד

הקדמה: מרדכי מבין שתפקידו בעת הזאת לעשות כל שביכלתו כדי להציל את היהודים, ועם זאת הוא מאמין שה' יציל את היהודים. הוא מבקש מאסתר להכנס אל המלך לבקש להציל את היהודים, גם בניגוד לחוק.

היהודים מתאבלים על הגזרות

א וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה׃ ב וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק׃ ג וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ - אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים׃

א) אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה - כל מה שהתבאר בפרק הקודם. ג) שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים - אנשים רבים נהגו מנהגי אבל ושכבו על שק ואפר שהוצע (נפרס) תחתיהם.

מרדכי מבקש מאסתר להכנס אל המלך

ד ותבואינה (וַתָּבוֹאנָה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל׃ ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי, לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה׃ ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ׃ ז וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם׃ ח וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ, לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ׃ ט וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי׃ י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי׃ יא "כָּל עַבְדֵי הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - אַחַת דָּתוֹ, לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה; וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם"׃ יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר׃ יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים׃ יד כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת - רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת"׃

ד) וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וכו' - אמרו לה שמרדכי צועק ובגדיו קרועים. הקשר של אסתר עם החוץ נעשה באמצעות נערות וסריסים. היציאה מהארמון נאסרה עליה, וגם גברים מבחוץ לא הורשו להכנס אליה. וַתִּתְחַלְחַל- ותבהל. וְלֹא קִבֵּל - לא הסכים.ה) לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה לברר מדוע אינו מסכים להסיר את שקו. ח) וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת - עותק החוק (כלעיל ג,יד). י) וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי - אמרה להתך להעביר למרדכי את דבריה שבפסוק הבא. יא) אֶלהֶחָצֵר הַפְּנִימִית חדרו של המלך. הביטוי לקוח מהמקדש. שם קדש הקדשים נקרא החצר הפנימית. אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - שאינו מוזמן ע"י המלך. אַחַת דָּתו - נחרץ דינו לְהָמִית. וְחָיָה - וחי. כלומר: מי שיושיט לו המלך את השרביט – יחיה. יג) אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ וכו' - אל תעלי על הדעת שתוכלי להתחבא בבית המלך,. ולהנצל מגורלם של כָּל הַיְּהוּדִים. יד) הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי - תשתקי ולא תעשי דבר. רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר - ההצלה תבוא אבל לא דרכך אלא בדרך אחרת, ורמז כאן להשגחת ה' וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת - אולי ה' הביא אותך למלכות בדיוק בשביל הרגע הזה.

אסתר מתחייבת להתאמץ

טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי׃ טז "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי, וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן. וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי - אָבָדְתִּי׃ יז וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר׃

טז) כְּנוֹס - אסוף. וְצוּמוּ עָלַי - צומו והתפללו להצלחתי. וּבְכֵן - מארמית: אז. אֲשֶׁר לֹא כַדָּת - בניגוד לחוק. וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי - ואני מחרפת את נפשי.

פרק ה

הקדמה: אסתר מחוללת מפנה בעלילה. היא מעוררת את סקרנותו של המלך בכך שהיא נכנסת אליו ומזמינה אותו. המלך מציע לה לבקש עד חצי המלכות, אך היא אינה מנצלת זאת בינתים, אלא רק מזמינה אותו ואת המן למשתה.

אסתר נכנסת אל המלך

א וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת׃ ב וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו; וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט׃

א) וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת - לבשה בגדי מלכות. וחכמים דורשים: לבשה מלכות, כלומר: נהגה ברוח מנהיגותית, מלכותית, אמיצה והחלטית. נֹכַח - מול. אסתר עמדה בחצר מול הפתח, ואחשורוש ישב בבית מול הפתח, כך שהוא ראה אותה מתקרבת.

משתה אסתר הראשון

ג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ "מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ"׃ ד וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ"׃ ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ "מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר", וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר׃ ו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ ?׃ ז וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר "שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי׃ ח אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי - יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ"׃

עצת זרש לעשות עץ לתליית מרדכי

ט וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ, וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה׃ י וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ׃ יא וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ, וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ׃ יב וַיֹּאמֶר הָמָן "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי; וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ׃ יג וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ"׃ יד וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו "יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו - וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ", וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ׃ {ס}

ט) וְלֹא זָע - אפילו לא זז. י) אֹהֲבָיו - חכמיו (להלן ..), מקורביו ששמשו כיועצים.יא) וְרֹב בָּנָיו - ואת בניו הרבים. יג) אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי - עדיף לי לוותר על הכל. מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי - גם המן וגם אחשורוש להלן, אינם מזכירים אותו כמרדכי סתם, אלא מכנים אותו מרדכי היהודי. למרות משרתו הרמה ולמרות שהוא נעשה איש ממשל המלך, בעיניו ובעיני סובביו הוא מרדכי היהודי, הנבדל. יד) יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ - קודם תעשה את העץ, בגובה כזה שכל אנשי שושן יראו אותו וידעו שעומדים לתלות עליו מישהו (ומן הסתם הם גם ידעו את מי) ובבקר תבקש רשות מהמלך, כאשר הכל כבר מוכן להוצאה מיידית אל הפעל, ובאופן שכבר אי אפשר יהיה לחזור מזה. כי הכל כבר יודעים שעומדים לתלות.

פרק ו

מפלתו של המן

בפרק זה המגלה מניחה לנושא הבוער, גזרת ההשמדה העומדת על הפרק, ועוברת לעסוק בנושא מפלתו האישית של המן.

דברי הימים נקראים לפני המלך

א בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃ ב וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ׃ ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ "מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה?", וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו "לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר"׃

וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - סריסיו הקריאו אותם באזני המלך. יש אומרים שע"י כך יקל עליו להרדם, ויש אומרים שכיון שאינו ישן רצה לנצל את הזמן, ויש אומרים שרצה לברר מה מטריד אותו ובמה עוד לא טיפל, או למי הוא עוד חייב טובה, ויש אומרים שרצה להתענג על שמיעת זכרונותיו. ויש מפרשים שארועי היום שנזכרו בפרק הקודם הטרידו אותו, וחשב שאולי בקריאה בספר הזכרונות ימצא הסבר להתנהגותה של אסתר. ג) יְקָר - כבוד.

המן מעניק כבוד למרדכי בלא כוונה.

ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ "מִי בֶחָצֵר?", וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה, לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ׃ ה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו "הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר", וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ "יָבוֹא!"׃ ו וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ "מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?", וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ 'לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי'׃ ז וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ "אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ׃ ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ, וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ׃ ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו 'כָּ֚כָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ' "׃ י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן "מַהֵר, קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"׃ יא וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי, וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו "כָּ֚כָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"׃

ו) חָפֵץ בִּיקָרוֹ - רוצה בכבודו. ח) וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ - המנהג היה שעל סוס שרכב עליו המלך לא ירכב איש אחר. וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ - הסוס שרכב עליו המלך כאשר הוכתר למלך. או שהכוונה לכתר שניתן בראש סוס המלך, כאות מלכותי. ט) הַפַּרְתְּמִים השרים החשובים. י) כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ - והרי אתה אחד משרי המלך הפרתמים. אַל תַּפֵּל דָּבָר - אל תשמיט כלום. יא) וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר - לעין כל. הכל רואים את המן מוביל את מרדכי על הסוס ומכבד אותו, וברקע הכל רואים את העץ הגבוה שבבית המן.

חכמי המן צופים את מפלתו

יב וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ׃ יג וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו - לֹא תוּכַל לוֹ, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו"׃ יד עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ, וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר׃

יב) חֲפוּי רֹאשׁ - כיסה את ראשו בידיו מן הבושה. או שפניו התכווצו כפניו של אדם שרוצה להעלים את פניו שלא יֵראו. חֲכָמָיו כאשר המן מושפל, הם כבר לא נקראים אוהביו אלא חכמיו. יד) וַיַּבְהִלוּ - זירזו, מיהרו.

פרק ז

אסתר מבקשת מהמלך הצלה מפני המן

א וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה׃ ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ"׃ ג וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי׃ ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד, וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי, כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ"׃ {ס}

ג) תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי - בקשתי שיתנו לי ולעמי לחיות. ד) וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ וכו' - אילו ההצעה היתה שנימכר רק לעבדות ולא להשמדה, הייתי שותקת ("הֶחֱרַשְׁתִּי"), כי לפחות יש בזה רווח כלכלי. כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ - כי צרה ("הצר") קטנה כמו עבדות לא שוה לבקש מהמלך שיטרח ויינזק. (ראב"ע). ויש מפרשים שהיא באה לנמק את דבריה שבפסוק הקודם, אני מבקשת ושואלת את נפשי ועמי, כי האויב ("הצר") שרוצה להשמידנו לא באמת מתעניין ("שוה") בשאלה האם יבא על המלך נזק (רש"י).

גורלו של המן

ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה "מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?"׃ ו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר "אִ֚ישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה!", וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה׃ ז וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן, וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ׃ ח וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?!", הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וּפְנֵי הָמָן חָפוּ׃ ט וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ "גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה", וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ "תְּלֻהוּ עָלָיו"׃ י וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׃ {ס}

ה) מְלָאוֹ לִבּוֹ - העז. ו) נִבְעַת - נבהל. ז) בַּחֲמָתוֹ - מרוב כעס. לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ - לבקש מאסתר רחמים, שתבקש מהמלך לא להרוג אותו. כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ - שהמלך כבר החליט סופית להענישו בענש חמור ורע. ח) נֹפֵל עַל הַמִּטָּה - המן נפל על פניו לפני אסתר לבקש ממנה רחמים, אבל למתבונן מהצד נראה הדבר כאילו הוא רוצה לכבוש אותה. הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת - האם בנוסף לדברים שנאמרו עליך, אתה מעז גם לאנוס את המלכה, ועוד בנוכחות המלך. חָפוּ - הושפלו, נפלו. התעוותו כאדם המבקש להסתיר את פניו מרוב בושה. ט) גַּם הִנֵּה הָעֵץ - העץ היה גבוה ולכן ראוהו מכל מקום בשושן, גם מהארמון. אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ - הציל את המלך מנסיון ההתנקשות.

פרק ח

הקדמה: מרדכי ואסתר מבקשים להציל את היהודים, אך צורת המשטר בשושן אינה מאפשרת אפילו למלך לבטל גזרה קודמת שלו עצמו. לכן, במקום לבטל את הגזרה, גוזר מרדכי גזרה נגדית.

בינתים, מתברר שהפור מתהפך לטובה. מרדכי מקבל את מעמדו של המן, שולח אגרות נגדיות, והמגלה משתמשת כאן בביטויים נגדיים לביטויים שהוזכרו בשליחת אגרות המן, אלא שכנגד כל ביטוי שהוזכר בשליחת אגרותיו של המן, מופיע כאן אותו ביטוי ביתר שאת, ביתר עצמה וביתר הרחבה ופירוט.

מינוי מרדכי ואסתר במקום המן

א בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר היהודיים (הַיְּהוּדִים), וּמָרְדֳּכַי בָּ֚א לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ׃ ב וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי, וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן׃ {ס}

א) כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ - סיפרה את היותה יהודייה ואת הקרבה ביניהם, שמרדכי הוא בן דודה ואומנה. ב) וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן - מינתה את מרדכי על מִשְׂרתו וסמכויותיו של המן.

בקשת אסתר לביטול גזרת המן

ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו, וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים׃ ד וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב, וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃ ה וַתֹּאמֶר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו - יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ׃ ו כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי, וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי׃ {ס}

ג) וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - שוב סיכנה את עצמה ושוב נכנסה אליו אל החצר הפנימית. וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו דרכו של המתחנן ליפול על הארץ לפני זה שבפניו הוא מתחנן. גם כאן מרבה המגילה בתיאורי תחנוניה של אסתר. ה) לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים - לבטל את הגזירה שנכתבה בספרים. ו) בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי - בהשמדת עמי (כלעיל ב,י).

מרדכי כותב גזרה נגדית

ז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי "הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ, עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ ביהודיים (בַּיְּהוּדִים)׃ ח וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ - אֵין לְהָשִׁיב׃ ט וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ, וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם׃ י וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח סְפָרִ֡ים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים׃ יא 'אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז׃ יב בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר׃ יג פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת היהודיים (הַיְּהוּדִים) עתודים (עֲתִידִים) לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם׃ יד הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה׃ {ס}

ח) כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב לבטל את הגזרה שיצאה אי אפשר. אבל כתבו אתם איזו גזרה שנראה לכם ראוי לכתוב ("כטוב בעיניכם") ט) אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וכו' - כמו אגרות המן (לעיל ג יב), נשלחו גם אגרות אלה אל האחשדרפנים והפחות, אך הפעם נשלחו גם אל היהודים. בכך מכירה הממלכה בכך שגם היהודים הם עם, ויש להם לשון משלהם, למרות שהם מפוזרים בכל העמים. י) הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים - רצים מסוגים שונים: בעלי הסוסים, וכן אלו שניתנו להם סוסים מיוחדים ("רכש"), פרשיו של המלך ("הָאֲחַשְׁתְּרָנִים"), וכן הרוכבים על סוסים מיוחדים ("הָרַמָּכִים"), ואולי הם מין של פרדים (בלשון חכמים רַמָכִים). רַמָּכִים (בדגש) הם פרשים שרוכבים על רַמָכִים (בלי דגש). יא) לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם וכו' - להתאסף ולהתגונן מפני הגויים המבקשים להרגם בשם גזירת המן, וכן לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וכו' - את אויבי ישראל הלוחמים בשם גזרתו של המן להרוג את היהודים. וכן את בני משפחותיהם של האויבים האלה יג) עֲתִדִים - מוכנים. יד) יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ - חזרה על אותם ביטויים שהוזכרו ביציאת שליחי המן (לעיל בסוף פרק ג), אך ביתר שאת, ביתר הבלטה וביתר הדגשה.

קרנם של היהודים ושל מרדכי עולה

טו וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה׃ טז לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר׃ יז וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם׃

טו) בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וכו' - לאות מעמדו החדש, משנה למלך (כלהלן.י ג.) תְּכֵלֶת וָחוּר וכו' - לזיהויים ראה לעיל א, ו וַעֲטֶרֶת זָהָב - כמין כובע לראש ובו חוטי זהב (ד"מ) וְהָעִיר שׁוּשָׁן וכו' - לעומת "והעיר שושן נבוכה וכו'" (לעיל ג,טו- ד,ג).

פרק ט

הנצחון בי"ג באדר

א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת; בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם - וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם׃ ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים׃ ג וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם׃ ד כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל׃ ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן, וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם׃ ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת {ר}

אִישׁ׃ {ס} ז וְאֵת {ר}

פַּרְשַׁנְדָּתָא {ס} וְאֵת {ר}

דַּלְפוֹן {ס} וְאֵת {ר}

אַסְפָּתָא׃ {ס} ח וְאֵת {ר}

פּוֹרָתָא {ס} וְאֵת {ר}

אֲדַלְיָא {ס} וְאֵת {ר}

אֲרִידָתָא׃ {ס} ט וְאֵת {ר}

פַּרְמַשְׁתָּא {ס} וְאֵת {ר}

אֲרִיסַי {ס} וְאֵת {ר}

אֲרִידַי {ס} וְאֵת {ר}

וַיְזָתָא׃ {ס} י עֲשֶׂרֶת {ר}

בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים, הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם׃

א) הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת - הגיע הזמן לקיים את אגרות המן וכן את אגרות מרדכי. שִׂבְּרוּ - קיוו. ב) נִקְהֲלוּ - התאספו. וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם - אף אחד לא ניסה למנוע מהיהודים לנקום באויביהם. ג) וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת ווְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כי עד שהגיע אותו יום, כבר נוצר מצב שבו כל הממונים מטעם המלך מכבדים את היהודים. כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם כי כלם פוחדים ממרדכי. ד) גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ - בעל כוח כי בכל מקום כבר שמעו על כך שלמרדכי יש הרבה כח וסמכויות ("גדול מרדכי בבית המלך"), ולכן כל אנשי מערכת השלטון מתאמצים לעשות מעשים שימצאו חן בעיני מרדכי. הפסוק כאן מזכיר את הפסוק שנאמר על משה בסוף המכות, לפני יציאת מצרים. (הפסוקים בגזרות המן ובגזרות מרדכי מזכירים את הפסוקים שהוזכרו במלחמת שאול בעמלק. שאול נענש על כך שלקח את שלל עמלק). י) וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם - לא לקחו שלל, אף על פי שהאגרות שמרדכי שלח להם התירו "ושללם לבוז".

נצחון נוסף בשושן בי"ד באדר

יא בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃ יב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה "בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ; וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ"׃ יג וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם; וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ"׃ יד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן, וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ׃ טו וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם׃

יא) בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים... לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - המלך קיבל דיווח על מספר ההרוגים בשושן. יב) בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ - עדיין אינני יודע מה עשו היהודים בשאר המדינות. יג) יִנָּתֵן גַּם מָחָר וכו' - יתאפשר ליהודי שושן גם מחר להשמיד את שונאיהם, כפי שאפשר להם החוק לעשות זאת היום. אסתר מבקשת רק על יהודי שושן, משום שאי אפשר תוך יום אחד להעביר את החוק גם לשאר המדינות. וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ -גופותיהם ייתלו. יד) וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן - נקבעו בחוק שני הדברים שבקשה אסתר.

סיכום ארועי הניצחון ומועדי השמחה

טז וּשְׁאָר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם׃ יז בְּיוֹם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה׃ יח והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה׃ יט עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ׃

יז-יח) בְּיוֹם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בכל המדינות היהודים הרגו את אויביהם רק ביום שלשה עשר לחדש אדר, ואילו ביום י"ד הם נחו וחגגו במשתה ושמחה. אבל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן שאסתר בקשה שינתן להם להלחם גם ביום ארבעה עשר. נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ הם נלחמו בשלשה עשר ובארבעה עשר באדר, ונחו וחגגו בחמשה עשר באדר. יז) וְנוֹחַ החגיגה נערכה יום לאחר הנצחון. בשושן היה זה בט"ו באדר, ובשאר הערים בי"ד באדר. יט) הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת - צורת ההתישבות הקדומה היתה מבוססת על כך שבכל אזור יש עיר מרכזית, מוקפת חומה, שכל תושבי האזור יכולים לחסות בה בעת מלחמה, ויש סביבה ערי שדה וכפרים שאינם מוקפים חומה. יש כמה דיני תורה, כגון קניה ומכירה של נחלת אבות בארץ ישראל, שיש בהם הבדלים בין עיר מוקפת חומה לעיר מפורזת. הערים המוקפות חומה נקבעו כבר כשנכבשה הארץ בימי יהושע. חכמים נתנו מעמד של כבוד לארץ ישראל, וקבעו שהערים המוקפות בארץ ישראל חומה מימות יהושע בן נון גם יחגגו בט"ו באדר, כמו בשושן. עֹשִׂים אֵת יוֹם וכו' - בשלב הראשון היהודים הפרזים חגגו את פורים בי"ד באדר,. והחג לא כלל מתנות לאביונים, שנקבעו רק בתקנת מרדכי (להלן כב). . וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ - כפי שהיה נהוג אז בכל חג (עזרא נחמיה ח, י-יב ).

קביעת החג

כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים׃ כא לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה׃ כב כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים׃ כג וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם׃ כד כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים, חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם, וְהִפִּל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם׃ כה וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ׃ כו עַל כֵּ֡ן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה 'פוּרִים' עַל שֵׁם הַפּוּר, עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת, וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם׃ כז קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר, לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה׃ כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם׃ {ס}

כ) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - את כל דברי המגלה. כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם - לקבוע את זה כחוק. אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וכאן לא הזכיר כמו לאורך כל המגלה שהוא חדש שנים עשר. (אולי משום שלדורות לפעמים עושים אותו גם בחדש השלשה עשר). לארך כל המגלה כל תאריך כתוב גם בשם החדש הפרסי וגם במספרו היהודי הכתוב בתורה. כאן, כאשר מדובר על מה שיהיה בעתיד, נזכר רק השם הפרסי של החדש. כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים - עם היהודים הסכימו וקבלו עליהם לעשות שני דברים: א. אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת - מעצמם, עוד לפני תקנת מרדכי, חג בי"ד באדר ובו שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות. ב. וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם - חג גם בט"ו באדר, ומתנות לאביונים.

כד) לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם - להכות אותם ולהביסם במלחמה עד שיאבדו. כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וכו' - מסתבר שכותב המגלה רוצה לרמוז כאן שהקב"ה הוא המלך האמתי השולט, שבבא הדבר לפניו השיב את הגזרה על המן. אבל אפשר לפרש גם כשהידיעה על גזרת המן באה לפני המלך, גזר שכתבי ההשמדה של המן ישובו על המן עצמו. כו) לַיָּמִים הָאֵלֶּה י"ד וט"ו באדר, שעם ישראל קבלו לעשותם ימי משתה ושמחה. הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת המגלה הזאת. וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם המסבירה מדוע החליטו לחגוג כפי שהחליטו, ומה קרה להם. כז) קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים - קבלו זאת עליהם כחוק מחייב. היהודים כאן מוצגים כעם נצחי לדורות, למרות שהם מפורדים בין העמים ולא נראים כעם. ולכן הם קובעים לעצמם חוק ומקבלים עֲלֵיהֶם על יהודי אותו דור וְעַל זַרְעָם על בניהם ובני בניהם בדורות הבאים כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם - המתגיירים שיצטרפו לעם ישראל. וְלֹא יַעֲבוֹר אי אפשר יהיה לבטל זאת לעולם. כח) לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם לא יתבטלו ולא יישכחו.

תוקף מחייב לקביעת הפורים

כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית׃ ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת׃ לא לְקַיֵּ֡ם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם, דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם׃ לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר׃ {ס}

כט) לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית - אחרי ששלח מרדכי את אגרת הפורים המחייבת לעשות את ימי הפורים (לעיל כ), קבלו העם את דבריו והסכימו לקיים את ימי הפורים (לעיל כג;כז). משהתקבלה הסכמת העם, שלחו כעת מרדכי ואסתר אגרת שנית, המגלה הזאת, כדי לתת תוקף מחייב להסכמת העם. לא)כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם כמו שכתב אליהם מרדכי באגרת הראשונה, וכמו שהסכימו לקבל ("קיימו") על עצמם ועל זרעם (לעיל פס' כז). דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם - משפט קשה. ואפשר שמשמעו כשם (וחסרה כ"ף הדמיון בהתחלת המשפט) שקיבלו היהודים את הצומות על חורבן המקדש, כך יכולים לקבל על עצמם הלכות חדשות, ולכן קיבלו את ימי הפורים (ראה ראב"ע). לב) קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר - הפך את ימי הפורים לדין בעל תוקף מחייב וכתוב.

פרק י

סיכום המגלה

סיום המגילה דומה לפתיחתה, בהלל למלך אחשורוש. הכל שב למקומו, והמלך והיהודים יושבים על מקומם בשלום ובכבוד, כשמרדכי משנה למלך. זהו המעמד הנכבד ביותר שאפשר להגיע אליו בגלות, תחת אחשורוש.

המגלה מתחילה ומסיימת בכך שאחשורוש הוא הוא המלך הגדול המולך על כל הארץ. והיא מרבה לתאר אותו בתיאורי כבוד וגדולה מרובים. אך יחד עם זה היא מבליטה את שתיותיו ונשיו, ומתעלמת מצדדים אחרים באישיותיו (אם היו כאלה), וכך היא מלמדת שלא מה שנראה לעינים נכון, ולא השליט שנראה שהוא שולט הוא אכן השליט. מלכו האמיתי של העולם מגלגל כאן רצף מקרים וגורלות (פורים) שקשה לומר שהוא מקרי. ובכך הוא מולך בעולם.

א וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ ) מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם׃ ב וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס׃ ג כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ׃ {ש}

א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ מַס - הטלת המס אינה אירוע נוסף, אלא, כבשאר התנ"ך, ביטוי לשלטון. תיאור של מצב מתמשך. עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם - על כל העולם, היבשה והים. ב) וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ כל מעשיו וכל גדולתו, כוחו וגבורתו. וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ בא להזכיר את הפסוקים שנאמרו בהמן, כאשר המן סיפר את כל אשר גדלו המלך. גִּדְּלוֹ - מינה אותו. הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס צורת הביטוי לקוחה מספר מלכים, המספר על מלכי יהודה וישראל, ובד"כ בסוף תיאור חיי כל מלך נאמר שיתר מעשיו כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה, או דברי הימים למלכי ישראל. ג) כִּי מָרְדֳּכַי וכו' צורת הסיום הזאת, לקוחה מפסוק הסיום של ספר שמות, המתאר כיצד נבנה המשכן וה' מולך בו, והחומש מסיים בפסוק סיכום הפותח במלה "כי". כאמור לעיל, מגלת אסתר משתמשת במטאפורות רבות הלקוחות מהמקדש. לְרֹב אֶחָיו לאחיו הרבים. וחכמים דרשו: לרוב אחיו ולא לכולם. דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ - מנצל את מעמדו כמשנה למלך, כדי לדאוג לעמו, לדרוש בטובתם ובשלומם. של העם וכל הדורות הבאים.

עוד על מגלת אסתר:

היהודים בשושן הבירה

הדגשים במגלת אסתר

שלטון החוק בשושן הבירה

נשים במגלת אסתר

סדר מלכי פרס