כאשר מצֻוֶּה משה על המשכן, הוא מצֻוֶּה על עשיית המזבח החיצון: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ: וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת". המזבח עשוי אפוא נחושת, ומדותיו הן "חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ".
במשנה אנו מוצאים מדות אחרות: "המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים: עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד. נמצא שלשים על שלשים. עלה חמש וכנס אמה, זה הסובב. נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה. מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום מערכה. אמר רבי יוסי מתחלה לא היה אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים, כונס ועולה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים. וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב כמין גמא, שנאמר והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע. יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח".
במקדש עשוי המזבח אבנים ולא נחשת, ומדותיו גדולות יותר מהאמור בתורה. גם מדות אלה עשויות להשתנות, והשתנו תוך כדי תקופת בית שני. בתחילה היה המזבח עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, ומקום המערכה עשרים על עשרים. אח"כ הגדילוהו. כך או כך, יש בו כמה מדרגות. יש בו מדרגה ראשונה בגובה אמה, הנקראת יסוד. מדרגה שניה הנקראת סובב. ועל גג המזבח עצמו עומדות ארבע קרנות של אמה על אמה בארבע פנותיו. (הקרנות נזכרו כבר במזבח של המשכן).
ואולם, השעור המינמילי קטן אף יותר. וכך אנו מוצאים בגמ' (זבחים סב.): "מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין א"ר מני ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, וכמה אמר רב יוסף אמה. מחכו עליה חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח אמר ליה אביי דלמא מקום מערכה קאמר מר א"ל מר דגברא רבה הוא ידע מאי קאמינא". יש שני פירושים לתירוץ זה. יש מפרשים שהמזבח צריך להיות לפחות חמש על חמש, כך שמקום המערכה יהיה אמה. יש מפרשים שהמזבח כולו יהיה כמקום המערכה של מזבח משה, כלומר לפחות אמה על אמה. כך או כך, אם יהיו לו גם יסוד וסובב, המזבח יהיה יותר מהשעור האמור. ואולם, אם גבהו אינו אלא שלש אמות, לכאורה הוא לא צריך סובב, הכהן יכול ללכת על הרצפה ולתת את הדם על קרנותיו.
רש"י שם מפרש: "דלמא מקום מערכה קאמר - דהוי אמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה". וכך אומר הרמב"ם: "ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין, אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר". כלומר: די במזבח של אמה על אמה, אלא שגם כאן באים בחשבון שני הפירושים, או שהמזבח כולו יהיה אמה על אמה, או שמקום המערכה שלו יהיה אמה על אמה. אפשר לפרש כך ואפשר כך[1], אבל מזבח של חמש על חמש כשר לכו"ע[2].
גבהו צריך להיות לפחות כגובה המזבח של משה. לפי פשוטו – שלש אמות. אמנם, יש תנאים שדרשו שגם המזבח של משה היה גדול יותר. כך אנו מוציאם בבמדב"ר ו ג: "תני מזבח העולה ארכו חמש אמות ורחבו חמש אמות וגבהו ג' אמות שנא' ועשית את מזבח העולה וגו' דברי ר"מ אמר לו ר' יוסי ממשמע שנאמר חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב איני יודע שהוא רבוע מה תלמוד לומר רבוע יהיה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה רבוע האמור להלן גבהו שנים ברחבו אף כאן גבהו שנים ברחבו אמר לו ר"מ אם כדבריך נמצא גובה מזבח מן הקלעים חמש אמות אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר וקלעי החצר סביב וגו' מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות". דעתו של ר' יוסי נזכרה גם בגמ' (זבחים נט:), ושם נזכרה דעה נוספת: "תניא חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב דברים ככתבן דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה להלן מאמצעיתו היה מודד אף כאן מאמצעיתו היה מודד והתם מנלן דכתיב והאריאל שתים עשרה אמה לכל רוח או אינו אלא י"ב על י"ב כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו מלמד שמאמצע הוא מודד ור' יוסי כי גמר גזירה שוה בגובהה הוא דגמיר דתניא ושלש אמות קומתו דברים ככתבן דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה להלן גובהו פי שנים כארכו אף כאן פי שנים כארכו".
ר"מ[3] אכן סבר שהמזבח שבמשנה, כפשוטו, היה חמש אמות על חמש אמות בגבה שלש אמות. אבל ר' יהודה לומד מנבואת יחזקאל, שכאשר מזכירים שטח מזבח רבוע, היינו שכל רבע שבראשו קרן, הוא בשטח הזה. המזבח כלו הוא פי ארבעה. ר' יוסי לעמתו, סובר ששטח המזבח הוא חמש על חמש כפשוטו, אלא שהוא מדמה את המזבח למזבח הזהב שגם הוא רבוע. מכאן לומד ר' יוסי שגם מזבח הנחשת היה גבהו כפול מרחבו. דהיינו עשר אמות. את הפסוק "שלש אמות קומתו" הוא דורש משפת סובב ולמעלה[4]. ר' יוסי לומד את צורת המזבח של המשכן מצורת המזבח המפורט במסכת מדות. הגבה הוא עשר אמות, ושלש אמות מן הסובב ומעלה. את משמעות המלה "רבוע" הוא מעדיף ללמוד ממזבח הזהב שהוא כלי והוא אמור בתורה, ולא מיחזקאל העוסק בבנין. כיון שכך, הוא צריך להסביר שגבה החצר שעליו נאמר "וקומה חמש אמות", היינו חמש אמות מעל גובה המשכן והמזבח. המשכן הוא עשר אמות, שהרי נאמר עשר אמות ארך הקרש. וכיון שהמשכן והמזבח נזכרו יחד, משמע שהם בגבה אחד. קומת החצר נאמרה בסוף פרשת החצר, בדרך אגב, ולא כחלק מהותי בבנינה כמו יתר המדות בפרשת תרומה: "וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת: וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף: וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ וְעַמּוּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף: וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה: וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה: וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה: וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה: וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה: כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת: אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת: לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת". כל מדותיה נאמרו מראש, ורק קומתה אמורה דוקא בסכום הכללי, ואפשר לפרש שחמש אמות היינו מעל המשכן והמזבח. ר' יוסי דורש גם שקדוש החצר הפנימית של שלמה אינו כפשוטו, אין כונתו ששלמה קדש את החצר בקדושת מזבח, פירושו של קדוש החצר הפנימית הוא בנית מזבח אבנים בחצר, מפני שמזבח הנחשת שהוא כלי נפסל. הוא לא הוכשר אלא במשכן. הוא לא קטן אלא פסול.
לעמתו דורש ר' יהודה שגבה המזבח שבמשכן הוא שלש אמות כפשוטו, ושלמה קדש את החצר הפנימית כפשוטה[5]. שלא כפשוטו הוא דורש שחמש על חמש הוא כל רבע מהמזבח, וכבר לעיל בארנו מדוע. ר' יהודה מעדיף ללמוד את מדות מזבח העולה של המשכן לא ממדות מזבח הזהב אלא ממדות מזבח העולה של יחזקאל, שהרי שניהם מתארים את מזבח העולה החיצון. גם ר' יוסי וגם ר' יהודה צריכים לומר שהיה צרך לעלות על המזבח, וממילא היה צרך לעשות לו כבש. ר"מ הדורש את הכל כפשוטו, יסביר שדוקא במזבח האבנים של המקדש יש צרך בכבש[6].
כאמור לעיל, הרמב"ם פוסק שדי בשלש אמות. אבל צריך להיות לו יסוד וקרנות. לא כתוב מה השעור המינימלי של היסוד והקרנות.
נמצא אפוא שמזבח של חמש על חמש על שלש כשר לכל הדעות. יש לעשות בפנותיו קרנות בגובה אמה על אמה, ויש לעשות לו יסוד.
בתורה לא נזכר שהיה כבש למזבח הנחשת. גם לא לדורות, רק נאמר שאין לעלות עליו במעלות. ממילא יש לעשות כבש. ואולם, אם נפרש כר"מ שהמזבח של המשכן (והמזבח המינימלי לדורות) הוא רק שלש על שלש בגובה חמש, לא צריך לעלות עליו. הכהן יכול לעמוד על הרצפה למטה ולהגיע לכל מקום על המזבח. אין צורך כלל לעלות עליו, ממילא גם אין צורך בכבש. למרות זאת פוסק הרמב"ם, ע"פ הברייתא הנזכרת בגמ', שמזבח שאין לו כבש אינו מזבח. אפשר לפרש שהרמב"ם אומר את דבריו דוקא על מזבח גדול, אבל אין לזה זכר בלשון הרמב"ם. לפ זה יש לעשות למזבח גם כבש, מאותם חומרים שמהם עשוי המזבח ובאותה טכניקה.
נאמר על המזבח "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". המזבח הוא מזבח אדמה. מכאן דרשו חכמים שיהיה מחובר לאדמה. (אע"פ שלכאורה נראה שהפשט הוא שיהיה עשוי מחומר שמוצאו באדמה. הפרשה אומרת: "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ: וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". כלומר: ראיתם שדברתי מן השמים, לכן אל תעשו לכם אלהים מן הארץ, או מכסף וזהב שמקורם מן האדמה. דוקא את המזבח תעשה מאדמה. אבנים הן בכלל אדמה, שהרי גם הן מוצאן מהאדמה. לכן יש מקום לומר: ואם מזבח אבנים תעשה לי. גם זהב ונחשת מקורם מהאדמה, לכן עשו מזבחות במשכן מזהב ומנחשת. כלומר: הצווי הוא לעשות מזבח אדמה, והצווי הזה יכול להתקים בכל צורה של אדמה, במשכן בנחשת ובמקדש באבן. לכן אומרת התורה בלשון "אם", ואם מזבח אבנים תעשה. אבל הצורה העקרית היא האבן, לכן בהר עיבל הצווי הוא דוקא אבן. גם האבות כנראה בנו מזבח אבנים. נחשת הוא דוקא במשכן כי המזבח צריך להיות ניד, ומזבח אבנים אינו ניד)[7].
כאמור, המזבח של המשכן היה עשוי נחשת. אבל לדורות הוא נעשה אבנים. מיד אחרי מעמד הר סיני אומר ה' למשה: "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ: וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו", מדובר כאן על מזבח אדמה ומזבח אבנים. ומפרשים חז"ל שאע"פ שנאמר כאן "אם", חובה היא, וכך פוסק הרמב"ם: "אמנם אמרו במזבח (ס"פ יתרו) מזבח אדמה תעשה לי, שייחשב בכתוב הזה שהוא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש, הענין בו כמו שאספר לך. אולם פשטיה דקרא הנה הוא מדבר בשעת היתר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו עליהם השלום כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהי' מחובר בארץ ושלא יהי' נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הציווי נוהג לדורות והוא מחלקי המקדש רוצה לומר שיבנה מזבח מאבנים בהכרח. ובמכילת' (ס"פ יתרו ור"פ אם כסף הוב' במ' מד וקצז) אמרו בפירוש אמרו יתעלה (שם) ואם מזבח אבנים תעשה לי אמרו רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה אחד מהם ואם מזבח אבנים. אמרו ואם מזבח אבנים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה את מזבח י"י אלהיך".
האמנם לא עמד מזבח נחשת בירושלים
אמנם, אפשר ללמוד מהתנ"ך שלכאורה עמד מזבח נחשת בעזרה כל ימי הבית הראשון, ואחז הוא הראשון שבנה מזבח אבנים, בנוסף למזבח הנחשת. שלמה הפך את רצפת העזרה עצמה למזבח, ואחז בנה מזבח אבנים.
מזבח הנחשת מתואר כך: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ: וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת" זהו "המזבח", בה' הידיעה. להבדיל מכל שאר הכלים שעליהם נאמר בלא ה' הידיעה "ועשו ארון" "ועשית שלחן" "ועשית מנרת זהב טהור". המזבח הוא "המזבח" כלומר: הוא מתאר דבר שכבר דובר עליו קודם לכן (כלומר: בפרשיה שאחרי מתן תורה, שם נזכר מזבח אדמה ומזבח אבנים). אלא שהוא עשוי עצי שטים ומצופה נחשת. הוא אינו אבן ואינו אדמה.
מזבח הזהב מתואר כך: "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב".
שני המזבחות רבועים ובעלי ארבע קרנות, על שניהם נאמר שקרנותיו ממנו. שניהם עצי שטים מצופים מתכת. מדותיהם שונות.
הצווי לבנות מזבח אבנים חוזר בפרשת כי תבא, ועוסק במזבח חד פעמי בהר עיבל: "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה’ אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה’ אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה’ אֱלֹהֶיךָ: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ: וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב". וכך עשה יהושע: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה’ וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים: וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
ואולם, מסתבר שמזבח הנחשת המשיך לשמש את ישראל. בראשית ימי שלמה נאמר: "רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם ה’ עַד הַיָּמִים הָהֵם: פ וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה’ לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר: וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא". בדברי הימים הנוסח הוא "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד ה’ בַּמִּדְבָּר: אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם: וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה’ וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל: וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי ה’ אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף". זהו אותו מזבח שבא מהמשכן. שלמה בונה בית לשם ה' ובו נאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה’ כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים". מכאן משמע שהמזבח ששלמה השתמש בו היה מזבח הנחשת אשר לפני ה'. לא נאמר שהוא עשה מזבח נחשת (שאר הכלים שהוא עשה נזכרו) ולא ברור אם הוא הביא את המזבח מהמשכן. מדברי הימים משמע שלא, שם נאמר: "וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ". כך או כך, מפשט הפסוקים עולה שמזבח אבנים הוא לא בנה. גם במלכים וגם בדברי הימים נאמר שהמזבח היה נחשת. אלא שאכן נוצר כאן מזבח אדמה מסוים, אם כי לא מתוכנן. כיון שלא היה מספיק מקום על מזבח הנחשת, הפך שלמה את הקרקע בחצר הפנימית למזבח.
כשמסכם הנביא את פעליו של שלמה הוא אומר "וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה’ וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת". שמוש בשרש ב.נ.ה. בקשר למזבח, מלמד על מזבח בנוי. קשה להשתמש בשרש הזה על מזבח שהוא כלי מטלטל[8]. אלא שמהמשך הספר משמע שעוד השתמשו במזבח נחשת עד ימי אחז: "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ: וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד בּוֹא הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמָּשֶׂק: וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו: וַיַּקְטֵר אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת מִנְחָתוֹ וַיַּסֵּךְ אֶת נִסְכּוֹ וַיִּזְרֹק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ: וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית ה’ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת עֹלַת הַבֹּקֶר וְאֶת מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם וְכָל דַּם עֹלָה וְכָל דַּם זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לִּי לְבַקֵּר". מפשטות הלשון משמע שעד ימי אחז השתמשו בירושלים במזבח נחשת, ואחז הרשע הוא הראשון שקים את צווי התורה לבנות מזבח אבנים.
אמנם, אפשר לפרש שהמזבח היה עשוי אבן, אלא שהוא כונה "מזבח הנחשת" בעקבות המשכן, שם היה המזבח הזה עשוי נחשת[9]. חזוק לכך אפשר למצוא בכך שגם אחרי ימי אחז, בימי יחזקאל, מגיע יחזקאל במראה הנבואה לירושלים, ושם הוא רואה "וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת". אך קשה לפרש כך משתי סבות: א. אחז באופן שיטתי הסיר מחצר בית ה', או לפחות מהחזית שלה, את כל מה שעשוי נחשת. את הבקר שתחת הים ואת המכונות ואת המזבח. ב. אוריה, הכהן ששמש במקדש בימי אחז, הזיז את מזבח הנחשת: "וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית ה’ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה". אילו היה זה מזבח בנוי, א"א היה להזיז אותו, היה צריך לפרק אותו ולבנות חדש. לכן מסתבר שמזבח הנחשת שיחזקאל מדבר עליו הוא מזבח הנחשת המקורי, שאחז ואוריה השאירו אותו בחצר, אלא שהרחיקו אותו והעמידו אותו מצפון למזבח האבן שבנו.
עם זאת, פשט הפסוקים הוא שמזבח הוא בד"כ מזבח אבנים, וכך הוא אכן אמור להיות לדורות. רק בזמן המשכן, כשהיה צורך במשכן מטלטל עם כלים מטלטלים כיון שבני ישראל נסעו ממקום למקום, נבנה מזבח נחשת[10].
וגם לעתיד לבא מנבא יחזקאל על מזבח בנוי: "וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ: וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְרֹחַב אַמָּה אֶחָת וּמֵהָעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה אַרְבַּע אַמּוֹת וְרֹחַב הָאַמָּה: וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת וּמֵהָאֲרִיאֵל וּלְמַעְלָה הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע: וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו: וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ וְהַגְּבוּל סָבִיב אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה וְהַחֵיק לָהּ אַמָּה סָבִיב וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם כֹּה אָמַר ה' אלהים אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם". לא נאמר כאן ממה נעשה המזבח, אך הוא בנוי וגדולב.
נמצא אפוא שהמזבח התחיל את דרכו כמזבח נחשת, רבוע, שעליו נאמר "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ: וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת", וסיים את דרכו, לפחות בתנ"ך, במזבח בנוי, "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו". המזבח הוא רבוע בכל מקרה, ויש לו ארבע קרנות.
הזכרנו לעיל את הגמ' העוסקת בדעותיהם של ר' יוסי ור' יהודה לגבי גובה המזבח: לדעת ר' יהודה מזבח הנחשת של המשכן הוא הוא המזבח של המקדש, גם אם הוא שנה את צורתו. שלא כר' יוסי שסובר שאין ללמוד כלי מבנין, זה דבר אחר לגמרי. עם זאת, הגמ' אומרת שר' יהודה מודה ששלמה בנה מזבח אבנים תחת מזבח הנחשת, והוא המזבח שהיה צר מהכיל את העולות. אבל א"א ללמוד את זה מלשונו של ר' יהודה עצמו. לגמ' פשוט שמזבח הבנוי במקדש הוא אבן[11].
כיון שכך, גם לגבי המזבח של שילה ואפילו לגבי המזבח של המדבר, הועלו דעות שונות האומרות שהיו בו גם אבנים. אע"פ שהתורה לא הזכירה אבנים במזבח הנחשת, ואע"פ שבדברי הימים נאמר בפירוש שבגבעון עמד המזבח של המשכן.
את כל זה כתבנו לשם הדיון ההלכתי. להלכה נפסק שהמזבח חיייב להיות אבנים דווקא.
הרמב"ם כותב כך: "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי... כשבונין המזבח בונין אותו כולו אטום כמין עמוד ואין עושין בו חלל כלל, אלא מביא אבנים שלמות גדולות וקטנות ומביא סיד וזפת וקונייא וממחה ושופך לתוך מלבן גדול כמדתו ובונה ועולה, ונותן בתוך הבנין גוף של עץ או אבן בקרן דרומית מזרחית כמדת היסוד, וכן נותן בתוך כל קרן וקרן עד שישלים הבנין ויסיר הגופים שבתוך הבנין כדי שתשאר קרן דרומית מזרחית בלא יסוד וישארו הקרנות חלולין".
לכן, יש לבנות את המזבח דווקא במקומו הקבוע, למלא אבנים שלמות בתוך מסגרת של עץ, למלא חומר מדביק כלשהו ולהסיר את המסגרת. המדות המינימליות כאמור הן חמש על חמש על שלש. ובארבע פנותיו קרנות חלולות.
לאור המסקנות שהזכרנו, הדרך המוצעת היא כדלהלן (מזבח זה יהיה כשר בדחק, ואפשר להכין אותו כדי להקריב קרבן פסח):
יש להכין תיבת עץ פתוחה, כלומר ארבע דפנות מחוברות זו לזו, פתוחות מלמעלה ומלמטה.
התיבה צריכה להיות בשטח של 420X420 ס"מ, לכן היא צריכה להיות עשויה מארבע פלטות שכל אחת 60X420 ס"מ.
יש להכין תיבת עץ נוספת, גם היא עשויה מארבע דפנות ופתוחה מלמעלה ומלמטה. מדות כל דפן הן 300X120 ס"מ, כך ששטח התיבה 300X300 ס"מ.
יש להכין עוד ארבע תיבות עץ קטנות כנ"ל, שמדות כל אחת מדפנותיהן 60X60 ס"מ.
(הערה: על כל המדות האמורות כאן יש להוסיף קצת, כדי שהשטח שבתוך התיבה יהיה כמדות האמורות כאן).
יש להכין חלוקי אבנים שלמות, שלא נגעו בברזל ולא נפגמו בכל דרך שהיא, וכן חומר מאחה (מלט או גבס וכד', או זפת, מעורב בסיד) בכמות שממלאת את התיבות.
יש להכין חבל באורך 19 מטר.
יש למתוח את החבל מהקצה המזרחי של הרמה בקו ישר מערבה, בדיוק ממזרח למרכז כפת הסלע. בקצהו יש להעמיד את התבה הראשונה, מכוונת בדיוק לרוחות השמים.
יש למלא את התיבה בחלוקי אבנים, ולסתום את כל הרוחים בחומר המאחה.
על גבי המסגרת שתווצר, במרכזה, יש להעמיד את התיבה השניה, ולמלא גם אותה כנ"ל.
בארבע הפנות יש להעמיד את ארבע התיבות הקטנות, ולמלא גם אותן כנ"ל. יש לשים בכל אחת מהן גוף שאפשר להוציאו אח"כ ולהשאיר את הקרן חלולה.
בדרום המזבח יש להעמיד עוד חלוקי אבנים בשפוע, כדי ליצור כבש קטן. גם את רוחיו אפשר לסתום בחומר המאחה.
אחרי שהחומר המאחה מתקשה יש לפרק את תיבות העץ ולסלק את העצים.
על המזבח יש להעמיד עצי הסקה שלמים, יפים שאינם מתולעים, ולהדליק אש.
בדחק אפשר להקל לפרש את הגמ' והרמב"ם כך שהמזבח כולו הוא כשעור המערכה שעשה משה. לפי זה ההוראות הן כדלהלן:
יש להכין תיבת עץ פתוחה, כלומר ארבע דפנות מחוברות זו לזו, פתוחות מלמעלה ומלמטה.
התיבה צריכה להיות בשטח של 80X80 ס"מ, לכן היא צריכה להיות עשויה מארבע פלטות שכל אחת 80X10 ס"מ.
יש להכין תיבת עץ נוספת, גם היא עשויה מארבע דפנות ופתוחה מלמעלה ומלמטה. מדות כל דפן הן 60X170 ס"מ, כך ששטח התיבה 60X60 ס"מ.
יש להכין עוד ארבע תיבות עץ קטנות כנ"ל, שמדות כל אחת מדפנותיהן 10X10 ס"מ.
שאר ההוראות – כדלעיל.
[1] נכון שברמב"ם יותר קל לפרש שהמזבח כולו יהיה אמה על אמה, אבל יש שפרשו גם כפירוש השני. ראה להלן הערה ב.
[2] ראה מלבי"ם שכותב: "ושלש אמות קומתו. לר' יוסי דהלכתא כוותיה הי' גבהו עשר אמות ומ"ש שלש אמות קומתו, היינו משפת סובב ולמעלה, כמ"ש בברייתא דמלה"מ ובזבחים (דף נט ע"ב), ואם נאמר שגם במזבח של משה היה סובב, כר' יוסי בר' יהודה (שם דף סב) דכרכב זה הסובב, פי' שמה שצריך שיהיה חמש אמות רחבו היינו בשלש אמות קומתו, כי למטה מג' אמות נתארך אמה מכל צד שהיה שם הסובב כמו במזבח של מקדש, ולרבי שם שכרכב זה הכיור ר"ל ששלש אמות מעכב ולא יותר, כמש"ש דמדת רחבו וארכו וקומתו אין מעכב ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, וזה נכון למה שנראה מפירש"י שם שמ"ש רב יוסף אמה ופי' אביי מקום מערכה קאמר היינו שיהא אמה דבין הקרנות ומקום הילוך ממעטים בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה, א"כ מעכב תמיד שיהא חמש אמות ארכו ורחבו וג' אמות קומתו, אבל למ"ש הרמב"ם (פ"ב מה' בהב"ח הי"ז) והוא שלא יפחות אמה על אמה ברום ג' אמות כשעור מקום המערכה של מזבח מדבר, א"כ גם מדת ארכו ורחבו די באמה על אמה, רק שבאמת אאל"פ דברי הרמב"ם כפשוטו שא"כ היכן יעמיד הקרנות שהם מעכבים, וע"כ צריך לדחוק בלשונו שיהא אמה על אמה חוץ משתי אמות סביב מקום הקרנות והלוך רגלי הכהנים כפירש"י".
ושפת אמת כותב:"שם בגמ' ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה לכאורה נראה דגם בקומתו אין לפחות ממזבח שעשה משה וא"כ לפי מה דמשמע מרש"י ותוס' דהא דמדת ארכו כו' אין מעכב היינו שיכולין לפחות אבל לא להוסיף א"כ צריך לומר דאתיא כר' יהודא לעיל (נ"ט ב) דמזבח של משה לא הי' גבוה רק ג' אבל לר' יוסי דהי' גבוה עשרה א"כ מה זה דמדת גבהו אין מעכבת הא א"י לא לגרוע ולא להוסיף מיהו שמעתי להקשות ע"ז דא"כ הא ר' יהודה לעיל ס"ל דהי' מזבח של משה ו' אמה מקום מערכה וא"כ ע"כ לא אתיא כר' יהודה וקשה ממ"נ והרמב"ם (פ"ב מה' ביה"ב) הביא הלכה כר' יוסי דמזבח של משה גבוה עשרה והביא ג"כ הא דמדתו אין מעכבת בלבד שלא יפחות מקום המערכה היינו אמה על אמה ברום ג' אמות עכ"ל נראה כוונתו דמפרש הא דאמר ר' יוסף אמה כוונתו דדוקא באמה על אמה שהוא מקום המערכה שם לא יפחות גם הקומה אבל למטה יכול לשנות ויש כמה הוכחות לפי' זה חדא מה דמדייק הגמ' וכמה אטו מי לא ידעינן מזבח של משה כמה הוי ותו ר"י דהשיב אמה ולא ביאר על הקומה עד כמה ותו מה דנקט אמה משום המערכה ולא נקט כפשטא רק להרמב"ם מיושב הכל דזה דחידש ר"י דדוקא באמה מקום מערכה אסור לפחות מיהו מלשון רש"י לא משמע הכי:
בתוס' ד"ה דאריך וקטין והא דכתיב ה' אמות למצוה ומיהו קשה דלעכב מהמזבח נפקא דבריהם צריכין ביאור דלכאורה נראה דסביב נמי מעכב משום דכתיב המזבח סביב קאי עיכוב המזבח גם על סביב אבל מ"מ מאי קשיא להו אי לא הוי כתיב סביב מנין הי' לנו עיכוב על אריך וקטין ונראה כוונתם משום דכתיב ועשית את המזבח חמש אמות ובאמת נראה דמה"ט אמר ר"מ לעיל דלא יפחתנו ממזבח שעשה משה משום דכתיב המזבח כנ"ל אך לשיטת הרמב"ם שכ' לעיל דיכולין לפחות שלא במקום המערכה ע"כ אין הטעם משום דהמזבח הוי עיכובא דא"כ לעולם לא נוכל לפחות משיעור המזבח שעשה משה ואפשר דגם הרמב"ם סובר דהמזבח לעכב רק מדכתיב ושלש אמות קומתו הגם דהוא מן הסובב ולמעלה מ"מ גלי קרא דמדת המזבח שמעכב היא רק מקום המערכה למעלה מן הסובב ודו"ק"
[3] במדב"ר ו ג, בריתא דמלאכת המשכן יא.
[4] אפשר שדעתו כדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב, שאומרים בזבחים סה. שא"א למצות את דם עולת העוף מתחת לסובב, מפני שהם סוברים שא"א להקטיר על הסובב. כלומר: הם סוברים שאפילו במקדש המזבח הוא מן הסובב ולמעלה. הסובב הוא מקום ליד המזבח שבו הולך הכהן, וממצה את הדם על קיר המזבח ומקטיר בראשו. מי שסובר שהסובב הוא חלק מהמזבח, סובר שאפשר למצות את הדם על קיר הסובב. אמנם, מסתבר שגם ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב יודו שזריקת הדם על המזבח סביב, שתי מתנות שהן ארבע, נעשית בכל מקום שיש בו יסוד גם על קיר הסובב.
[5] אמנם, הוא מודה שאין לה דין של קיר מזבח, שהרי אין שם קיר. לכן היא כשרה רק להקטרה ולא לזריקת דם.
[6] אמנם, מכך שנאמר "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" משמע שעולים על המזבח. ומכאן משמע שצריך לבנות מזבח כזה שיש מקום לעלות עליו, והמקום הזה אינו מעלות. אבל אפשר לומר שלאו דוקא, אלא התורה מצוה שאם תעלה עליו לא יהיה זה במעלות. התורה אוסרת לעלות במעלות, היא לא מצוה לעלות בכבש. כשם שכשהתורה מצוה שדך לא תזרע כלאים, אין כאן חיוב לזרוע את השדה במיןאחד. יש כאן חיוב שאם יזרע אדם את השדה לא יהיה זה כלאים.
[7] כשה' מצוה את משה על המשכן הוא אומר לו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ". המלים "וכן תעשו" אומרות דרשני. שהרי היה צריך להיות "כן תעשו", מכאן דרשו חכמים שלא רק משה מצֻוֶּה לעשות כן, אלא גם בני ישראל לדורות, צריכים לעשות את המשכן וכליו בתבנית זו. הסברה היא שיש כאן מצוה לדורות. ככל מצוות התורה. התורה פותחת בכותרת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. המצוה היא שיהיה תמיד מקדש של ה' שישכון בתוכנו. ואיך הוא יהיה? בתבנית המשכן. המשכן הוא המצוה המידית שמצוה ה' לעשות. בתבנית זו יעשה המקדש בכל דור ודור. תבנית היא לאו דוקא במדות ובחומרים האמורים, שהרי נאמר "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", וברור שאותן תבניות שנאסרו אינן עשויות בשר ודם ואינן דוקא במדות הבהמה והעוף. גם המקדש, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, בתבניתו זו כן תעשו. כמו כל מצוה אחרת, מה שכתוב כאן צריך להעשות לעולם. מכאן שגם לדורות המשכן וכליו צריכים להעשות בתבנית זו.
[8] ומ"מ, אין שום מקום בתנ"ך שבו השרש הזה משמש כאשר מתוארת עשיית מזבח עץ מצופה מתכת, או עשייתו של כלי אחר. שם תמיד העשיה מתוארת בשרש ע.ש.ה. השרש ב.נ.ה. משמש בד"כ כאשר עוסקים בבנין הבנוי ע"ג הקרקע.
[9] כך פרש רש"י, בעקבות חז"ל, במקומות רבים בנ"ך שבהם הוזכר מזבח הנחשת.
[10] וכבר הזכרנו לעיל שלכאורה נראה שהפשט הוא שיהיה עשוי מחומר שמוצאו באדמה. הפרשה אומרת: "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ: וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". כלומר: ראיתם שדברתי מן השמים, לכן אל תעשו לכם אלהים מן הארץ, או מכסף וזהב שמקורם מן האדמה. דוקא את המזבח תעשה מאדמה. אבנים הן בכלל אדמה, שהרי גם הן מוצאן מהאדמה. לכן יש מקום לומר: ואם מזבח אבנים תעשה לי. גם זהב ונחשת מקורם מהאדמה, לכן עשו מזבחות במשכן מזהב ומנחשת. כלומר: הצווי הוא לעשות מזבח אדמה, והצווי הזה יכול להתקים בכל צורה של אדמה, במשכן בנחשת ובמקדש באבן. לכן אומרת התורה בלשון "אם", ואם מזבח אבנים תעשה. אבל הצורה העקרית היא האבן, לכן בהר עיבל הצווי הוא דוקא אבן. גם האבות כנראה בנו מזבח אבנים. נחשת הוא דוקא במשכן כי המזבח צריך להיות ניד, ומזבח אבנים אינו ניד
ומסתבר שהמזבח נבנה מנחשת כי הוא צריך להיות מטלטל. אבל מצאנו שהאבות בנו מזבחות, וכן נח, וכן משה. ובניה, משמע בבנין. כלומר מאבן. זאת דרכו של מזבח, ודוקא בימי המשכן היה כלי, בד"כ הוא בנין.
[11] מסתבר שטעם הדבר הוא שהרי הלכה ידועה היא שהמזבח במקדש הוא אבן, וכך היה בבית שני, והבסיס לכך כבר בפרשת יתרו. לכן סבר כך ר' יוסי, ולכן אומרת הגמ' שבודאי גם ר' יהודה סובר כך. ואולם, לפי דברינו לעיל בהערה סח, אפשר שגם מזבח נחשת וגם מזבח אבנים, שניהם בכלל מזבח אדמה, ולכן שניהם אפשריים.