משתתפים:
משפחת בן דוד: איציק (50). חני (48). ובתם יפעת (20). אנשים חייכנים, שמחים ואדיבים.
משפחת נחשוני: אביעד (26) ונטע (24).
אנשים שקולם נשמע אך אינם נראים: אסף בן דוד, בנם של איציק וחני. מירי, אחות של נטע. פנינה רבינוביץ, שכנה של אביעד ונטע, בעז רבינוביץ, הבן של פנינה. שוקי וענת יצחקי, בעלי הקראוון.
המכונית של משפחת בן דוד, יום ששי אחה"צ. איציק וחני יושבים מלפנים, יפעת מאחור.
הקול של אסף: שלום אבא ואמא. אתם בדרך?
איציק: בדרך לאן? אה, השבת זה השבת שהיינו אמורים לבוא? אוי, אני לא מאמין, שכחנו.
חני ויפעת צוחקות.
חני: כן אסף, אנחנו בדרך. עוד מעט מגיעים.
אסף: שלום אמא, ארגנתי לכם את הקרוואן של חבר שלי, שוקי יצחקי.
חני: אה , שוקי, החבר הנחמד הזה שלך. ברור שאני יודעת מי זה. ההוא שרקד ריקודים מצחיקים בחתונה שלך.
אסף: בדיוק.
חני: בחור נורא נחמד. טוב, אני מבינה שלא נפגוש אותו. חבל.
אסף: כן, אני מעביר לכם בוואטסאפ את ההודעה שלו.
...
חני לוחצת על הוואטסאפ, נשמע הקול של שוקי: ברוכים הבאים משפחת בן דוד, שמחים לארח אתכם, שעון שבת מסודר, הכל לרשותכם. שבת שלום.
המכונית של משפחת נחשוני. יום ששי אחה"צ
נטע: אני מקוה שנתארח במקום נורמלי.
אביעד: אפשר לסמוך על מירי.
נטע: לגמרי, בעינים עצומות. אבל בכל זאת, אני ממש מקוה שאנחנו לא בבית כמו של משפחת רבינוביץ.
אביעד: אני רואה שאת עוד בטראומה.
נטע: נראה אותך נכנס לשם ולא יוצא בטראומה. אבל כן, על מירי אני סומכת.
(מתקשרת למירי)
מירי: שלום, מה קורה? כבר מגיעים, אנחנו מחכים לכם.
נטע: איפה אנחנו מתארחים?
אביעד: נטע קצת בטראומה, היתה היום בבית של השכנים שלנו, קצת חוששת.
נטע: היום אני בטראומה? מאז שאנחנו שכנים שלהם אני בטראומה. יש איזה משהו שאתה יכול לסבול אצלם?
אביעד: תעזבי את זה עכשו. מירי, נטע צריכה קצת הרגעה.
מירי: אין מה לדאוג. ארגנתי לכם את הקרוון של חברה ממש טובה שלי. ענת יצחקי. אל תדאגו. הם משפחה מתוקתקת. תכף אעביר לכם את ההודעה ממנה.
הקול של ענת: ברוכים הבאים לביתנו. המקרר לרשותכם, הוא במצב שבת. יש מיחם על השיש, אתם יכולים להשתמש בו. גם בקפה. יש חלב במקרר. יש שעון שבת. הכנו לכם מצעים על המיטות בחדר השנה. שמחים לארח אתכם. שבת שלום. שוקי וענת יצחקי.
ליד הקראוון. יום ששי אחר הצהרים. המכונית של אביעד ונטע נעצרת ליד הקראוון. על הדלת שלט: שוקי וענת יצחקי. ומתחתיו שלט נוסף: ברוכים הבאים.
אביעד ונטע מוציאים תיקים מהאוטו, נגשים לדלת. דופקים פעמיים, מוודאים שאין איש ונכנסים.
נטע: וואלה, לא שחשבתי אחרת אבל על מירי אפשר לסמוך. מתוקתק פה. (המצלמה עוברת על הסלון המסודר. על הספה עם הכריות המסוגננות, על השלחן עם המפה, והכסאות המסודרים סביבו בסדר מופתי, וכו').
המכונית של משפחת בן דוד נעצרת ליד הקרוון. בני המשפחה יוצאים תוך כדי דיבור וצחוק. איציק מוציא את המזוודה מהאוטו. כשהוא מרים את המזוודה חצי מהחולצה יוצאת לו מהמכנסים, וכך הוא הולך עם חולצה חצי בפנים חצי בחוץ.
חני: די. לא יהיה קר. החורף מאחורינו.
איציק: יהיה קרר... ראוון.
חני ויפעת צוחקות. והם נכנסים לקרוואון בלי לדפוק.
הסלון של הקרוון, יום ששי אחה"צ.
משפחת בן דוד ומשפחת נחשוני עומדים אלה מול אלה, מסתכלים אלה על אלה, עושים פרצופים ולא אומרים מלה.
חני: אני מתנצלת, זה הקרוון שלכם?
אביעד: גיסתי ארגנה לנו את הקרוון הזה לשבת.
איציק: טוב, כנראה קרתה כאן טעות. הבן שלנו ארגן לנו את הקרוון לשבת.
(חני משמיעה את ההודעה מהטלפון שלה, נטע משמיעה את ההודעה מהטלפון שלה. משפחת בן דוד מתחילה לצחוק, הפנים של נטע נופלים).
חני: טוב, אני מבינה שאנחנו הולכים לבלות השבת ביחד. נעים להכיר. אנחנו משפחת בן דוד, אני חני, בעלי איציק, וזאת יפעת.
יפעת: ואנחנו הולכים לאכול אצל אסף, אחי.
נטע: אנחנו אביעד ונטע
יפעת: שמחים להכיר. מאיפה אתם?
אביעד: אולי נלך לישון אצל מירי?
נטע: נראה לך? שהילדים יטפסו לנו על הראש? יצרחו לנו כל הלילה? ובכלל, נראה לך שאני הולכת לספר למירי על הפאדיחה הזאת? היא תמות במקום.
חני: אנחנו נסתדר. מה כבר קרה? קטעים, הכל יהיה בסדר. תישנו אתם בחדר השנה, נראה לי שאתם צריכים אותו הרבה יותר מאתנו. אנחנו כבר נסתדר כאן בסלון. איציק, הספה הזאת נפתחת, לא?
איציק (מסתכל על הספה) כן, ברור.
(איציק ניגש בחיוך לספה. תוך שניות הוא מעיף את הכריות לכל הרוחות. מוריד את הכיסוי, מכווצ'ץ' אותו ומעיף גם אותו. פותח את הספה תוך כדי שהוא דוחף קצת את השלחן כדי לפנות מקום. תוך כדי כך יפעת מניחה את המזוודה על הרצפה באלכסון באמצע מה שנשאר מהסלון, ותוך עשר שניות כל תכולה המזוודה מוצאת את עצמה על הכסאות, על השלחן ובכל מקום אפשרי).
חני: הנה, ממש גן עדן כאן. הכל טוב.
איציק: כן, לנו אין בעיה להסתדר בכל מקום. אנחנו חברי הסתדרות.
חני ויפעת צוחקות.
חני: אז התקדמנו?
איציק: ברור, הרי אנחנו מהתנועה ליהדות מתקדמת.
חני ויפעת צוחקות.
חני: טוב. אז אנחנו עוד עוברים אצל הבן שלנו בדרך לבית הכנסת. תסתדרו. שבת שלום.
(משפחת בן דוד יוצאים)
נטע: וואלה, איזה אנשים שמאלצים. עם החיוכים השמאלציים האלה. ראית איך הן צוחקות מכל בדיחת קרש שלו? עם האנשים האלה נהיה כל השבת?
אביעד: אז אולי למירי יהיה רעיון?
נטע: בשום פנים ואופן אל תספר למירי על הפאדיחה הזאת. אבל וואלה, היית מאמין שמישהו יכול להיות יותר גרוע מרבינוביץ? איך הם יישנו בבלגן הזה?
סלון, שבת בבקר.
משפחת בן דוד מתארגנים בסלון, אוכלים עוגות. איציק לובש טלית. אביעד ונטע יוצאים מהחדר.
חני: שבת שלום. בקר טוב. איך ישנתם?
אביעד: ישנו טוב, ב"ה. איך הסתדרתם?
איציק: אנחנו ישנו מעולה. הסתדרנו טוב.
חני: בואו, תתכבדו. הבאנו עוגות, יש הרבה. ממש תרגישו חפשי.
(יפעת חותכת שתי עוגות מכל סוג ומניחה על השלחן. או ליתר דיוק על החלק הפנוי בשלחן שעליו יש בלגן מכל הבא ליד).
יפעת: אין לכם מושג איזה קטעים הרצנו כל סעודת שבת על הטעות הזאת של משפחת יצחקי. רק בשביל הצחוקים בליל שבת כל העסק היה שוה. איך היה אצלכם?
אביעד: תעשו טובה, אל תדברו על זה. אשתי ממש לא רוצה שאחותה תשמע על זה.
איציק: אין בעיה. איך שאתם רוצים. בשמחה.
חני: תתכבדו, אנחנו יוצאים.
(משפחת בן דוד יוצאים. אביעד מושיט יד לעוגה)
נטע: אל תגיד לי שאתה הולך לאכול מהגועל נפש הזה. רואים בעינים שהכל כאן מלא מרגרינה וסוכר. ותראה, קוקוס, פשוט גועל נפש של אנשים. והיא עוד חתכה את זה בסכין חד פעמי, ועקום, ובסכין אחד את כל סוגי העוגות. נראה לך שאפשר לאכול מזה? והבת הזאת שלהם. אל תשאל איך היא ישנה. פרשה שמיכה על הרצפה וישנה עליה. עם כל השער על הרצפה. כמעט דרכתי על השערות שלה כשקמתי בלילה. וואלה. איזו בחורה שמאלצית. בא לי לשדך לה את הבן של הרבינוביצים. עד כדי כך.
אביעד: טוב, תרגעי. די.
נטע: אבל תגיד לי, ככה הם חיים בבלגן ושום דבר לא מעציב אותם? כל הזמן הם ימשיכו עם החיוכים המעצבנים האלה? הם לא מרגישים שהם...?
אביעד: הם כנראה לא מרגישים. את יודעת, יש אנשים שלא מרגישים כמה הם מעצבנים. הם חושבים שהם נורמליים.
נטע: כן, כנראה ככה זה. גם האנשים הכי מעצבנים בעולם בטוחים שהם בסדר.
אביעד: טוב, אני יוצא לבית הכנסת.
נטע: חכה, אני באה.
סלון, מוצאי שבת
(אביעד ונטע נכנסים)
נטע: טוב שהם עוד לא הגיעו. תראה איזה בלגן. אני המומה, וואלה. רבינוביץ קטנים לידם. עם מי נראה לך שהזאתי יכולה להתחתן? וואלה הייתי שולחת אותה לבן של רבינוביץ.
(משפחת בן דוד נכנסים)
חני: שבוע טוב. היה נהדר. נהנינו אתכם. טוב שיצא לנו להכיר אתכם.
(משפחת בן דוד זורקים הכל בבלגן למזוודה, מרימים את המזוודה ויוצאים).
נטע: אביעד, קח את התיקים לאוטו וצא. אני חייבת לקרצף פה ולסדר פה. אי אפשר להשאיר את זה ככה.
נטע מקרצפת ומסדרת. בחוץ אביעד מדבר עם יפעת.
האוטו של אביעד ונטע, מוצאי שבת.
אביעד:.. כי אל שומע תפלה ותחנון אתה ברוך אתה ה' שומע תפלה.
נטע: אמן.
אביעד מתקשר בטלפון. על המסך מופיעה המלה רבינוביץ
פנינה: שלום.
אביעד: שלום גברת רבינוביץ, בעז אולי בבית?
פנינה: בעז. יש לך טלפון.
בעז: שלום.
אביעד. שלום, מדבר אביעד נחשוני, אפשר להציע לך להכיר מישהי?
(המצלמה מתמקדת על הפנים של נטע, שככל שהשיחה מתקדמת כך העינים שלה יותר ויותר יוצאות מחוריהן בתדהמה)
אביעד: בחורה מתוקה, שמחה, מאושרת, זורמת, צוחקת.
בעז: לפי התאור שלך נשמע מצויין. תודה רבה. תן לי פרטים ואני אברר.
אביעד: קוראים לה יפעת בן דוד. ממש. אחלה בחורה. צוחקת כל היום. שום דבר לא מעציב אותה.
בעז: תודה רבה. נשמע מדהים.
אביעד. על לא דבר. רעיון של נטע.
בעז: תמסור לה בשמי תודה רבה.