כמה תקונים בחוק שכל ממשלה חפצת חיים חייבת לתקן ולהבהיר בחקיקה:
א. מה שלא כתוב בחוק במפורש שהוא אסור על המדינה הרי הוא מותר, ומה שלא כתוב במפורש שהוא חובת המדינה הרי הוא רשות. שום גורם משפטי לא מוסמך לסגור לקונות בחוק. גורם משפטי אינו רשאי להסתמך אלא על האות הכתובה במפורש בספר החוקים.
ב. פס"ד אינו מחייב אלא במקרה הנידון. תקדים משפטי אינו מחייב. ודאי שלא את הכנסת.
ג. רק גורם מדיני נבחר מוסמך לבחון סבירות החלטה של גורם מדיני נבחר. שיקול הדעת בשאלות מדיניות מסור לדרג המדיני הנבחר.
ד. מוטיבציה בלתי מספקת למילוי המדיניות שנקבעה ע"י השר היא עילה מספקת לפיטוריו של כל עובד מדינה בכל דרגה שהיא ובכל ותק שהוא. הסעיף ניתן למימוש ע"פ שיקול דעתו של כל מי שמעליו בהיררכיה המשרדית, כולל השר עצמו.
ה. יועץ משפטי אינו אלא יועץ. חות דעתו אינה מחייבת.
ו. כל גורם מדיני זכאי לבחור את מי שייעץ לו בענייני משפט, ואת מי שייצג אותו ואת הכפופים לו בבית המשפט.
ז. בית המשפט מחויב לחוקים שחוקק המחוקק, ואינו מוסמך לפסול אותם.
ח. בחירת שופטים רק ע"י נבחרי ציבור.
כל מה שכתוב כאן אמור להיות אלמנטרי. לא יעלה על הדעת שגורם כלשהו ייוצג ע"י אנשים שלא הוא בחר, והם אלה שיחליטו עבורו מה עמדתו. איך שר יוכל לקבוע מדיניות אם אין לו כלים כדי להבטיח שהכפופים לו אכן יהיו כפופים לו ויבצעו את מדיניותו? מה הטעם שהמחוקק יחוקק חוקים, אם הרשות השופטת רואה את עצמה כמחוקקת?
מדובר בכמה תיקונים קטנים, שאפשר להעביר בזמן קצר.
מאד יתכן שהרשות השופטת תמשיך לעשות ככל העולה על רוחה, ולצפצף על הכנסת ועל חוקיה, כולל התיקונים החדשים, צפצוף ארוך ומתמשך כפי שעשתה עד היום. אבל זה בהחלט יהיה צעד חשוב בדרך להחזרת הדמוקרטיה למדינה. ואולי אם בית המשפט ישמיך לצפצף על נבחרי העם גם אחרי תיקונים כאלה, יבינו סוף סוף נבחרי העם שגם להם מותר לצפצף על בית המשפט ולהפוף את פסקיו לאות מתה. לטובת אזרחי המדינה. בסך הכל, אנחנו בעד שלטון החוק, ולא נוכל לשתף פעולה עם כנופיה פורעת חוק, שהחוק לא מענייי אותה כהוא זה, כי היא החוק.