ע"פ איזה שעון נמדדו השעות שעל פיהן מחושב מולד הלבנה? לכאורה החדש אינו תלוי בסבובו של כדור הארץ, ויש למדוד את החדש בשעות שהן שוות בכל השנה. אך לא כן הוא, משתי סבות: א. המולד שמחשבים חז"ל הוא המולד הממוצע ולא המדויק, ישנם מרכיבים רבים בחשוב זמן הירח, וכיון שהזמן המחושב הוא ממילא ממוצע, אפשר לחשבו גם בשעות ממוצעות. ב. גם הירח מושפע ממסלול הארץ סביב השמש, בדומה לכדור הארץ. גם הירח משלים הקפה סביב הארץ בפחות מחדש, והוא זקוק לזמן נוסף כדי להגיע לאותה זוית ביחס לשמש (ראה תרשים 3). ולכן גם הוא, בדומה לכדור הארץ, זקוק ליותר זמן להשלים חדש כשהארץ קרובה יותר לשמש. לכן דוקא מדויק יותר למדוד את החדש הממוצע בשעות המשתנות עם השתנות ארך היממה.

על כן אין להוכיח מחשבונות החדש שהיתה לחז"ל שעה שארכה קבוע לגמרי בכל ימות השנה. מ"מ ברור שהיתה להם שעה שהשנויים בארכה במשך השנה אינם עולים על דקה.

ארבע תקופות השנה ושעותיהן

הגמ' (ערובין נו.) אומרת שהשנה מחולקת לארבע תקופות שוות, שכל אחת מהן אורכת תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה. וראה שם תוס' ד"ה ואין, שעוסק בשאלה באלו שעות מדובר, ומ"מ מפשט הסוגיא עולה שהתקופות שוות. ולכן יש לפרש שהשעות האמורות שם הן שעות שוות בכל ימי השנה.

ואולם הגמ' שם קשה, כי הגמ' שם אומרת שתקופת ניסן ותקופת תשרי הן זמן שבו חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב. והירושלמי (ברכות ג א), וכן רש"י (פסחים צג: ד"ה כמה),[13] אומרים שיום תקופת ניסן ותקופת תשרי הוא היום שבו היום והלילה שוים. ואילו למעשה אם נחלק את השנה לארבעה חלקים ע"י היום הארוך והיום הקצר, ושני הימים שבהם היום והלילה שוים, נקבל ארבעה חלקים שאינם שוים. מהטעם שנתבאר לעיל. ע"פ חשבון במקום מישור[14] נמשכות התקופות החרפיות, כלומר: התקופה שבין יום הסתו לבין היום הקצר, והתקופה שבין היום הקצר ליום האביב, שמונים וחמשה ימים כל אחת. ואילו התקופות הקיציות, כלומר: התקופה שבין יום האביב ליום הארוך והתקופה שבין היום הארוך ליום הסתו, כתשעים ושבעה ימים כל אחת[15]. (כמובן שהנתונים כאן מעוגלים. יש עוד יום ורבע בשנה שמתחלקים בין התקופות). ההסבר לכך התבאר לעיל. בהרים, אם לוקחים בחשבון את גבה המקום ולא את גבה האופק, יהיה ההפרש גדול עוד יותר. כמובן שבמקום שיושב בין ההרים וההרים מאחרים את הזריחה ומקדימים את השקיעה, אם לוקחים בחשבון גם את הנתון הזה אפשר למצוא מקומות רבים שבהם ארבע התקופות הן קרובות להיות שוות בארכן. (אך אז לא תהיה הזריחה בדיוק במזח והשקיעה בדיוק במערב, כמבואר להלן). משעות הזריחה והשקיעה אפשר לראות שהיום הארוך הוא בדיוק במחצית הזמן בין יום האביב ליום הסתו, והיום הקצר הוא בדיוק במחצית הזמן בין יום הסתו ליום האביב, אך ימי האביב והסתו קרובים יותר ליום הקצר מליום הארוך, כי בקיץ כדור הארץ מתרחק יותר מהשמש[16].

ע"פ האמור לעיל, זמנה של תקופת ניסן הוא בדיוק בין היום הארוך ליום הקצר, היום והלילה שוים בו, והשמש זורחת בו בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב. בפעל א"א למצוא מקום המקים את שלשת התנאים ביום אחד. מבחינה מישורית אסטרונומית יהיו יום ולילה שוים בערך 85 ימים אחרי היום הקצר. אבל באותו יום עדין תזרח השמש דרומה מהמזרח ותשקע דרומה מהמערב. כעבור ארבעה ימים תעבורנה בדיוק שתים עשרה שעות בין הרגע שבו תהיה השמש בדיוק במזרח לבין הרגע שבו היא תהיה בדיוק במערב. אבל הזריחה תהיה קצת קדם והשקיעה קצת מאוחר יותר. כעבור כשלשה ימים יגיע הזמן שבדיוק בחצי הזמן בין היום הקצר ליום הארוך.[17]

לדוגמא: בשנת תשס"ד היום הקצר הוא בכ"ו בכסלו. בכ"ג באדר הזריחה והשקיעה שתיהן בשעה 5:47. אבל השמש תזרח בערך מעלה וחצי דרומה מהמזרח המדויק, ותשקע בערך מעלה וחצי דרומה מהמערב המדויק. בכ"ז באדר תעבורנה שתים עשרה שעות בדיוק בין השעה בה תהיה השמש בחצי מזרח לבין השעה בה תהיה השמש בחצי מערב.[18] כמובן שאפשר שבמקומות הרריים רבים תראה באותו יום הזריחה בחצי מזרח והשקיעה בחצי מערב, אבל היום הזה אינו בדיוק באמצע הזמן בין היום הקצר ליום הארוך. היום הזה יגיע רק שלשה ימים אח"כ, בא' בניסן. אפשר למצוא מקומות הרריים שבהם ביום הזה תראה השמש שתים עשרה שעות בלבד, והיא תזרח ותשקע בשעה 5:45. אבל אז היא תזרח כמעלה אחת צפונה מהמזרח המדויק ותשקע כמעלה אחת צפונה מהמערב המדויק.[19] אפשר לישב בדחק אם נגדיר שלבים שונים בזריחה כרגע הקובע (סוף יציאת השמש וכד'). אבל גם כך קשה למצוא יום שיקים את כל התנאים.

אפשר לפרש שחכמים קבעו את תקופת ניסן ותקופת תשרי באמצע הזמן בין היום הארוך לבין היום הקצר, כי בו היום והלילה בערך שוים. וממילא אין יום שבו היום והלילה שוים לגמרי בכל מקום, שהרי עיר היושבת בין ההרים ימיה קצרים יותר, ועיר היושבת בראש ההר תאריך ימים. ורק עיר היושבת בלב המישור או לחוף הים רחוק מההרים תתאים בערך לחשבון האסטרונומי. אך קצת דחוק לפרש כך כי לתקופת ניסן יש נפק"מ להלכה שחלות ברגע התקופה. וחז"ל חשבו את השעה המדויקת של התקופה. ושוב, יש לברר מהו חשבון השעות של חז"ל.

חשבון השעות

אפשר שהיממה היהודית אכן לא שוה לגמרי בכל ימות השנה, וגם ארך השעות משתנה, אך הוא קרוב להיות שוה. לחכמינו לא היה שעון חשמלי או קפיצי, אלא שעון שמש וכד', ועל פיו קבעו שעות. לפ"ז יש לזהות את השעה 0:00 בשעון היהודי באמצע הזמן שבין חצות היום לחצות הלילה, וארך השעה משתנה מעט במשך השנה. מסתבר שזה השעון של השעות השוות שהיה לחז"ל. שהשעות בו קרובות מאד להיות שוות בכל ימות השנה, ושעוני השמש מראים אותו[20]. השעות בו אכן אינן שוות לגמרי, כי היממות אינן שוות לגמרי, אך הן מדויקות יותר ואמתיות יותר מהשעות של השעון הממוצע הנהוג היום, כי הן מתיחסות לזמן האמתי ביממה[21].

אך כיון שיש בהלכה ענינים שאינם תלויים בשעות השקיעה אלא בארך זמן, כמו וסתות, הכשרי כלים, החמצה ועוד, אפשר שהיה לחז"ל חשבון של שעות שוות לגמרי, שעל פיו הם קבעו ארבע תקופות שוות לגמרי, וא"כ נראה שיש לקבוע את השעון היהודי כך שהשעה 0:00 תהיה בזמן השקיעה הממוצעת בירושלים. או בזמן השקיעה בתקופת ניסן, שעל פיה מחשבים את רב החשבונות. או בשעה שבה השמש במערב בדיוק בתקופת ניסן[22].

רוב התחומים שבהם הצריכה ההלכה מעת לעת, הם ענינים שבהם נצרך משך זמן מסוים. לכן מסתבר לדון אותו ע"פ השעות הקבועות לגמרי בכל ימות השנה[23]. ולא ע"פ שעות זמניות או שעות שעון שמש. כאמור לעיל, קשה להכריע בשאלה מהי בדיוק שעת פתיחת היום ע"פ שעון זה. אך מ"מ ע"פ כל החשבונות שעת פתיחת היום היא בסביבות השעה 17:45-17:50 ע"פ השעון הנוהג בזמננו.

[1] ראה שו"ע ונו"כ יו"ד סימן קפד סעיף ב וסימן שה סעיף יא.

[2] ירושלים רחוקה מקו גריניץ' 35˚17' בערך. לפ"ז אמור הזמן בירושלים להיות כשעתים ועשרים ואחת דקות ושמונה שניות לפני זמן גריניץ'. כלומר: שהשעה 0:00 של חשבונם, היא בערך 5:38:52 ע"פ השעון הנוהג בירושלים היום, שעתים לפני גריניץ'. למעשה אין הדבר כן, כי כפי שיתברר להלן, אין התאמה מלאה בין חצות הממוצע לבין השקיעה הממוצעת, וקו גריניץ' נקבע ע"פ חצות. חצות היום הממוצע בארץ הוא אכן בסביבות 11:39. שעתים ועשרים ואחת דקות לפני חצות הממוצע בגריניץ'.

[3] שעות הזריחה והשקיעה במאמר זה מבוססים על החשובים שנעשו באמצעות תכנת "לכל זמן" ותכנת לוחות חי, לוח בכורי יוסף. חשובי זויות השמש (אזימות) במאמר זה מבוססים על תכנת " MoonC60".

כל התכנות הנ"ל מחשבות את הזמנים בדיוק של שניה. ואעפ"כ רוב הזמנים שהבאתי במאמר הם בדיוק של דקה. ברור שלשם קביעת שעון הלכתי והנהגתו יש לכון ולחשב בדיוק של שניה ואף יותר מזה. ואולם לשם כך יש לעשות חשוב של ממוצע רב שנתי, ולא של ימים בשנה מסוימת, ויש להשתמש בתכנה מדויקת יותר. הבאתי כאן את הזמנים בדיוק של דקה מפני שכך הם ודאי נכונים. ע"י נתן לעין בכללים שעל פיהם יש לקבוע את השעון. וזאת מטרת המאמר. כדי לקבוע את השעון בפעל, יש לדקדק יותר מהאמור כאן.

[4] תלוי במקום המדויק בארץ שבו עומד האדם ובשיטות המדידה השונות.

[5] יש טועים שסוברים שבחרף קר יותר ומכאן ראיה שהשמש רחוקה יותר. מרחק השמש מהארץ אינו משפיע כ"כ על החום. לא מרחק הארץ מהשמש יוצר קיץ וחרף שהרי בזמן שכאן חרף בחצי הכדור הדרומי קיץ, אע"פ שהארץ רחוקה מהשמש אותו מרחק. זוית קרני השמש ומעברן באטמוספירה הן הגורמים לקור והחום.

[6] אם נמדוד את חצות היום כחצי הזמן שבין הזריחה והשקיעה, עדין נקבל תוצאה שאינה תלויה רק בארך היממה, שהרי במהלך היום התקדם כדור הארץ במסלולו והזריחה אינה באותו שלב של השנה שבו נמדדה השקיעה. דרך מדויקת יותר למדוד את חצות היום היא חצי הזמן שבין הזריחה באותו יום בשנה שעברה, (365 ימים ורבע לפני הזמן הנמדד), לבין השקיעה בסוף אותו יום בשנה הבאה, (365 ימים ורבע אחרי הזמן הנמדד). כך תתבסס המדידה על זריחה ושקיעה שחלים באותו רגע בשנה שבו חצות היום הנמדד. כמובן שגם זה מדויק לגמרי רק ביום שארכו שתים עשרה שעות בדיוק. אך מ"מ זה יותר מדויק ממדידת הזריחה והשקיעה באותו יום ובאותה שעה. ומ"מ אפי' מדידת הזריחה והשקיעה ביום אחד היא די מדויקת, וההבדלים בינה לבין המדידה המדויקת יותר אינם עולים על חצי דקה.

[7] כלומר: נעה ביחס אלינו, העומדים במקום אחד על הארץ. כמובן שבפעל נעה הארץ ואילו השמש לעולם עומדת.

[8] כמובן שאם מודדים בשעות זמניות ההבדלים הם גדולים עוד יותר. שהרי שלש שעות בקיץ הן הרבה פחות משלש שעות זמניות, ובחרף הרבה יותר משלש שעות זמניות.

[9] ובאותו שעור היתה הזריחה צפונה מהמזרח. שנויי הכוון בערב במערב הם בדיוק נגדיים לשנויי הכוון בבקר במזרח, (כלומר: אם מס' שעות לפני חצות תהיה השמש בנטיה בזוית כלשהי מזרחה מקו הדרום המוחלט, הרי שבאותו מס' שעות אחר חצות תטה השמש באותה זוית מערבה מקו הדרום המוחלט), מלבד ההבדלים הנגרמים בשל התקדמות כדור הארץ במסלולו השנתי במהלך היום. כלומר: שהבקר היה בחלק אחר של השנה מהערב. כיון שההתקדמות במשך היום היא קטנה, גם ההבדלים הם קטנים.

[10] הקצב של סבוב כדור הארץ הוא אחיד כל היום. א"א לומר שהוא תלוי בשעות היום שהרי כלו מסתובב בקצב אחד אע"פ שיש בו מקומות שבהם בקר ויש מקומות שבהם צהרים. ההבדלים בשנויי האזימות של השמש במשך היום נובעים מכך שאנו לא עומדים בנצב למישור הסבוב, או במקביל לציר הסבוב. לכן כאשר השמש מעלינו, תנועתה נראית מהירה יותר מאשר כשהיא אינה מעלינו ממש. נתן להבין זאת באמצעות הצל של שעון השמש. כאשר השמש מצדו תהיה תנועת הצל מהירה גם ללא שנויי כוון גדולים, משא"כ כאשר השמש מעליו. לכן מכוונים המוטות של שעוני שמש במקביל לציר כדור הארץ. הם אינם עומדים זקופים אלא מוטים לכוון צפון (בארץ) כשעור הנטיה של ציר כדור הארץ.

[11] כמובן שרק בקיץ יהיה נתן למדוד את השעור הזה באמצעות שעון שמש בפעל, שהרי בחרף השמש שוקעת לפני הזמן הזה. אך אפשר לחשב את הזמן הזה עבור כל יום בשנה. וגם אם בפעל לא תראה השמש, זהו רגע הערב האסטרונומי. (הרגע שבו תראה השמש בדרום מדויק, במקום הנמצא 90˚ ממערב לירושלים). זהו חשוב יותר מדויק מחשוב כמו רבע יממה אחר חצות, כי כשמחשבים רבע יממה אחר חצות מחשבים את רגע השקיעה ע"פ רגע שהיה רבע יממה קדם לכן, ובינתים משתנה מעט מקומו של כדור הארץ, גם הבטוי "רבע יממה" אינו קבוע. לכן מדויק יותר לחשב את השקיעה האסטרונומית בדרך האמורה כאן. עוד יתרון יש לחשוב זה: שהוא מתבסס על שעת השקיעה ולא על שעת חצות כגויים.

[12] שעונם של הגויים מבוסס על כך ששעת המרכז היא חצות. בהתאם לכך גם חשבון הרוחות המקובל אצלם מצפון יפתח. (ולכן הצפון מקובל אצלם כאזימות 0). ביהדות זמן השקיעה פותח את היממה וגם הציר המרכזי של חשובי הרוחות הוא ציר מזרח מערב. בהשפעת בני קדם קראו גם אבותינו למזרח קדם, למערב אחור, לדרום ימין ולצפון שמאל. ואולם להבדיל מבני קדם המשתחוים קדמה לשמש, קובעת התורה את השכינה במערב. ע"פ זה גם היממה מתחילה בערב. מקצת ביאור לענין זה ראה במאמרי עיון במשנת ארבעה ראשי שנים, צהר ט"ז, אלול תשס"ג. דרכם של הגויים לקדש את הטבע והחמר ולכן הם מציתים לציר צפון דרום שעליו סובבת הארץ. לעמת זאת דרך התורה היא שהעולם כלו סובב כדי לשרת את האדם ע"מ שיעבוד בו את בוראו. תנועתו של האדם היא העקר ולכן העקר הוא בציר מזרח-מערב. שכינה במערב ללמד שיש תכלית והיא העקר. ויש הרבה מה להאריך בענין זה ולא כאן המקום.

[13] וראה גם ברש"י ברכות נט: וברמב"ם קדה"ח ט.

[14] יש כמה דרכים למדוד את הזריחה והשקיעה. אפשר למדוד את הזריחה והשקיעה האמתיים, כלומר: הזמן בו עולה ויורדת השמש מעל ומתחת לקו האפק. ואם אנו מודדים בלב מישור זה המדד האמתי לארך היום האסטרונומי. אך אם אנו מצויים בין ההרים ישתנה זמן הזריחה והשקיעה לא רק בהתאם לזמני היום אלא גם ביחס לשנוי מקומנו על ההרים. ויוצרו הבדלים משמעותיים בין שני מקומות שהמרחק ביניהם זעום. על כן נכון לחשב את ארך היום ע"פ הזריחה והשקיעה בגבה פני הים, או במקום שגבהו כגבה האפק שלו. וגם אם נקח את ירושלים כנקודת החשוב, ניצור חשבון שמחשב את הזריחה והשקיעה ע"פ מקומם על פי רוחות השמים, אך אינו מתחשב בגבה מעל פני הים. ע"פ חשבון זה מובאים הזמנים כאן. יש מחשבים את הזמנים ע"פ הגבה מעל פני הים, בלי לקחת בחשבון את גבה האפק. לפי חשבון זה יאוחר בירושלים יום הסתו בכשבוע, ויוקדם יום האביב בכשבוע, וההבדלים בין ארך הקיץ לארך החרף יהיו גדולים עוד יותר.

[15] באזור ירושלים היו בר"ה תשס"ד, הזריחה והשקיעה בשעה 5:29. כעבור 85 יום, בכ"ו בכסלו, היה היום הקצר ביותר. זריחה 6:35 ושקיעה 4:38. (היום היה הקצר יותר, אך היממה ארוכה ביותר). כעבור 85 יום נוספים, בכ"ג באדר, היו הזריחה והשקיעה בשעה 5:49. בתחלת תמוז הזריחה 4:33 והשקיעה 6:47. (כל הזמנים כאן ע"פ שעון חרף, זמנים אסטרונומיים ללא התחשבות בגבה הצופה מעל פני הים).

לפי חשבון המתחשב בגבה הצופה באזור ירושלים היו בו' תשרי תשס"ד, הזריחה והשקיעה בשעה 5:28. בכ"ו בכסלו, זריחה 6:29 ושקיעה 4:43. בי"ח באדר הזריחה והשקיעה בשעה 5:49. בתחלת תמוז הזריחה 4:28 והשקיעה 6:53. בפסגות גבוהות שהאפק נמוך מהן (שיש מחשבים מהן את הזריחה והשקיעה בכל העיר) יהיו הנתונים קיצוניים יותר (תרתי משמע). במקומות מוקפים הרים גבוהים מהם יהיו הקיץ והחרף שוים, ואולי אף יהיה לחרף יתרון.

[16] מטעם זה יש בחצי הכדור הצפוני יותר יום מלילה. הזריחה המישורית הממוצעת בירושלים היא בסביבות 5:34 והשקיעה הממוצעת בסביבות 5:44. בערך שתי דקות וחצי מהפער נובעות מהשתברות קרני השמש באויר. מטעם זה נראית השמש לפני הזריחה האסטרונומית ואחרי השקיעה האסטרונומית. ובענין זה אין הבדל בין חצי הכדור הצפוני לחצי הכדור הדרומי. אך לאחר נכוי דקות שבירת הקרנים, עדין הזריחה הממוצעת מוקדמת לשקיעה הממוצעת, כי יש יותר ימי קיץ מימי חרף. גם נתון זה אינו תואם את דברי חז"ל שאמרו (מדרש תהלים יט ועוד) שבחרף הלילה לוה מן היום ובקיץ היום לוה מן הלילה ובתקופת תשרי אינם חיבים זל"ז כלום. אפשר שחז"ל התיחסו לשקיעה הממוצעת במקומות הרריים, שבהם במקומות רבים מתקצר היום מחמת ההרים. ושם ישנם מקומות שבהם אכן חלה תקופת ניסן בחצי הזמן שבין היום הארוך ליום הקצר. ושם אכן שוה זמן האור לזמן החשך. אך יותר מסתבר שחכמים עגלו מעט את הנתונים.

[17] בשעורים דומים לכך יתארך הקיץ מהחרף גם לגבי תקופת תשרי. היום שבו יהיה היום שוה ללילה יהיה כשבוע אחרי היום האמצעי בין היום הארוך ליום הקצר, וגם היום שבו יעברו שתים עשרה שעות מהשעה בה תהיה השמש בדיוק במזרח עד השעה שבה תהיה בדיוק במערב יהיה מאוחר מהיום האמצעי. (לדוגמא: היום האמצעי בין היום הארוך לקצר היה בכ"ד אלול תשס"ג, בליל כ"ו באלול עברו כשתים עשרה שעות בין היות השמש במערב לבין היותה בדיוק במזרח למחרת בבקר, בר"ה היו השעות שוות, גם קצב השתנות כוון השמש ביחס לחצות היום זהה בימים אלה לימים המקבילים באביב. בר"ה בשעות שלפני חצות עברה השמש 61 מעלות בשלש שעות). הקיץ ארוך מהחרף הן בתחלתו והן בסופו, וחורג מגבולות מחצית השנה. ההבדל בין האביב והסתו הוא בעקר בשנוי השעות ע"פ השעון הממוצע המקובל. כיון שארך היממה בקיץ קצר מבחרף, מוקדמים כל הזמנים בכעשרים דקות בימי תשרי, יחסית לימים המקבילים בימי ניסן. כמובן שהבדל זה אינו אמתי, והוא נובע מכך שאנו משתמשים בשעון ממוצע ולא בשעון שמראה יממות אמתיות.

[18] היום הזה הוא יום התקופה מבחינה אסטרונומית. הסבה שהשמש נראית בו כשלש דקות לפני שהגיעה למזרח וכשלש דקות לאחר שהגיעה למערב, היא כי האטמוספירה משברת את קרני השמש ומראה אותן לפני עליתה האמתית של השמש. מ"מ גם יום זה הוא עדין מוקדם ליום האמצעי, בין היום הקצר ליום הארוך.

[19] אם נניח שהמקום ששמש את חז"ל לקביעת התקופות הוא הר הבית, הרי שבו, כיון שהוא מוקף הרים גבוהים ממנו ממזרחו וממערבו, היום שבו יהיו היום והלילה שוים יהיה עוד יותר מאוחר. כמובן שגם הוא לא יתאים לתנאי של חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב. ואולם, הגמ' בערובין נו. שאומרת שבתקופת ניסן ותשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב אינה עוסקת בהר הבית, אלא היא מלמדת איך מוצאים את המזרח והמערב בערים שונות. ואפשר שהגמ' לא דיקה לומר שחצי מזרח וחצי מערב אינם בדיוק ביום התקופה, או מפני שהגמ' לא חששה לסטיה של מעלה אחת, או מפני שהמודד ממילא יראה שביום התקופה השמש לא שוקעת בדיוק מול המקום שבו זרחה, ויבין שעליו להזיז את החשבון במעלה אחת.

לגבי זמן הזריחה והשקיעה בהר הבית, יש שרצו ללמוד מהגמ' ביומא לז: האומרת שנברשת היתה תלויה על פתחו של היכל וכשהשמש זורחת ניצוצות יוצאים ממנה והכל יודעים שהגיע זמן קריאת שמע. יש שרצו לומר שהנברשת תלויה בגבה רב על קיר המקדש מבחוץ, כך ששעת הזריחה בו מוקדמת יותר, ומתאימה לחשבון האסטרונומי. יש אומרים שהיא היתה גבוהה אף יותר מהמקדש עצמו, כך שהשמש האירה עליה עוד לפני הזריחה. פירוש זה אינו נראה נכון, שהרי הגמ' אמרה שהיא תלויה על פתח ההיכל. ומלשון המדרש נראה שכונת המדרש לשבח את צחצוחה של הנברשת, שכשהאירה עליה השמש בהקה ויצאו ממנה ניצוצות אור, והקרינה על המזבח ועל ההר ממול, וראו כל העם את זהרוריה. וזה אפשרי רק בבקר, כשהשמש נכנסת דרך פתח האולם. קשה לומר שבגבה הנברשת היום והלילה שוים בזמן התקופה. אפשר שזמן הנברשת הוא זמן ק"ש, כדי שיסים אותה עם הנץ, כלומר כשתראה השמש לעומד על הקרקע, או לעומד נמוך יותר בעיר דוד, ויתפלל אז. וראה תוס' שם. ולפ"ז אין משם כל ראיה לעניננו. ומ"מ אפשר שבמקום מסוים בגבה המקדש ביום התקופה היום שוה ללילה.

[20] לחז"ל היה שעון שמש ולא שעון חשמלי או קפיצי. לכן אילו סברו שיש למדוד מעת לעת ע"פ שעות שוות לגמרי היו אומרים זאת. לכן מסתבר שיש למדוד מעת לעת ע"פ אחד השעונים שהיו בזמנם. שעון השמש או השעות הזמניות.

[21] ע"פ השעון הממוצע הנוהג היום, הזריחות מפסיקות להתאחר בשיא החרף ומפסיקות להקדים בשיא הקיץ, לא באותם ימים שבהם מפסיקות השקיעות להתאחר בשיא הקיץ ולהקדים בשיא החרף, כי השעון מודד יממה של עשרים וארבע שעות בעוד שהיממה בימים אלה ארוכה יותר. גם שעות הזריחה והשקיעה ביום הסתו לא שוות לאלה של יום האביב. ע"פ השעון המתואר כאן אין תופעות אלה מתרחשות כי הוא מראה יממות אסטרונומיות אמתיות.

[22] אך כבר התבאר לעיל שיש כמה אפשרויות לקבוע מהי תקופת ניסן. האם היום שבו היום והלילה שוים, היום שבו הזריחה והשקיעה בדיוק במזרח ובמערב, היום שבו עוברת בדיוק חצי יממה בין השעה שבה השמש במזרח לשעה שבה השמש במערב, או היום שבדיוק בין היום הקצר ליום הארוך. כל אחת מהאפשרויות הנ"ל נותנת שעת פתיחה אחרת, וקשה להכריע ביניהן.

[23] שוות בכל עדן ועדן, כלשון חת"ס או"ח קצט.