הסליחות ביום זה מבוססות על המשנה: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל", וכן על הפסוק בזכריה: "כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:
אָתָאנוּ לְךָ באנו אליך יוֹצֵר רוּחוֹת. בְּרוֹב עֲוֹנֵינוּ כָּבְדוּ אֲנָחוֹת אנחותינו נעשו גדולות וכבדות מרוב צרותינו. גְּזֵרוֹת עָצְמוּ וְרַבּוּ צְרִיחוֹת. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת:
גָּלִינוּ מִבֵּית הַבְּחִירָה. דִּינֵנוּ נֶחְתַּם וְנִגְזְרָה גְּזֵרָה. וְחָשַׁךְ בַּעֲדֵנוּ אוֹרָה. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׂרְפָה הַתּוֹרָה:
הָרְסוּ אוֹיְבֵינוּ הַהֵיכָל. וּבָרְחָה שְׁכִינָה מִזָּוִית הֵיכָל יתכן שהוא רומז לפסוק: "אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל". וכן יש כאן רמז למדרשים שונים המתארים את השכינה העוזבת את המקדש . וְנִמְסַרְנוּ בִּידֵי זֵדִים לְהִתְאַכָּל להאכל. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הָעֳמַד צֶלֶם בְּהֵיכָל:
זֵרוּנוּ פזרונו מֵעִיר אֶל עִיר. וְנִלְכַּד מֶנּוּ ממנו רַב וְצָעִיר קטן וגדול. חָרְבָה עִירֵנוּ וְאֵשׁ בָּהּ הִבְעִיר. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הָבְקְעָה הָעִיר:
טָפַשׁ בְּמִקְדָּשֵׁנוּ צַר הַמַּשְׁמִיד. וְנֻטַּל מֵחָתָן וְכַלָּה אֶצְעָדָה וְצָמִיד. יַעַן כִּעַסְנוּךָ נִתַּנּוּ לְהַשְׁמִיד. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בֻּטַּל הַתָּמִיד:
כָּלָה מֶנּוּ כָּל הוֹד וָשֶׁבַח. חַרְבּוֹ שָׁלַף אוֹיֵב עָלֵינוּ לָאֶבַח עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם נָתַתִּי אִבְחַת חָרֶב אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק מְעֻטָּה לְטָבַח. לִהְיוֹת עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים מוּכָנִים לַטֶּבַח. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטְלוּ עוֹלָה וָזָבַח:
מָרַדְנוּ לְשׁוֹכֵן מְעוֹנוֹת. לָכֵן נִתְפַּזַּרְנוּ בְּכָל פִּנּוֹת. נֶהְפַּךְ מְחוֹלֵנוּ לְקִינוֹת מבוסס על הפסוק באיכה: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ". כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטְלוּ קָרְבָּנוֹת:
סָרַרְנוּ לְפָנֶיךָ מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת. לָכֵן לָמְדָה לְשׁוֹנֵנוּ הורגלה לשוננו לוֹמַר קִינוֹת. עֻזַּבְנוּ בְּלִי לְהִמָּנוֹת. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז גָּרְמוּ לָנוּ עֲוֹנוֹת עוונותינו גרמו לחורבן:
פֻּזַּרְנוּ בְּלִי מְצוֹא רְוָחָה. לָכֵן רָבְתָה בָּנוּ אֲנָחָה. צוּר רְאֵה נַפְשֵׁנוּ כִּי שָׁחָה. וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הֲפָךְ לָנוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה:
קִשִּׁינוּ עֹרֶף וְרָבְתָה בָנוּ אָסוֹן. לָכֵן נִתַּנּוּ לִמְשִׁסָּה וְרִפְשׂוֹן. רְאֵה יְהוָֹה וְחַלְּצֵנוּ מֵאָסוֹן. וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הֲפָךְ לָנוּ לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן:
שְׁעֵנוּ שעה לתפלתנו שֹׁכֵן רוּמָה. וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מִקַּצְווֹת אֲדָמָה מקצוות הארץ. תֹּאמַר לְצִיּוֹן קוּמָה. וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הֲפָךְ לָנוּ לְיוֹם יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
אֲמָרֵר בְּבֶכִי מִפְּנֵי יָד שְׁלוּחָה בְּעִי. בְּנַאֲצִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כשהכסתי ונאצתי אותו בתוך ביתו, במקדש בְּבִגְדִי וְקָבְעִי. גָּז וּבָרַח וְנָסַע עֶשֶׂר וְעָלָה לַשְּׁבִיעִי הגיע ליום שבעה עשר. דִּמַּנִי הִצִּיקַנִי הִסִּיקַנִי שרפני בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי:
הֵבִיא מוֹעֵד בִּמְלֵאָתוֹ לִשְׁבּוֹר בַּחוּרֵי גִמּוּז מבוסס על הפסוק באיכה: "סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי". וְרִבָּה בוֹ פַעֲמַיִם הן בחורבן בית ראשון והן בבית שני, הבקעה העיר בחדש תמוז בְּמִסְמוּס וּמִזְמוּז בחורבן. זְבוּלוֹ כְּשָׁר שַׁאֲנַנּוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז יחזקאת מתאר את המראה הנבואי שבו הוא מובא אל ירושלים ורואה את תועבותיה, בין השאר האו מתאר שם: "וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה’ אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז...". כלומר: בתוך המקדש הן עבדו את האליל הנקרא תמוז. חִיְּבַנִי אִיְּבַנִי אֲזַי בְּיֶרַח תַּמּוּז:
טָמְנוּ פַחִים חֲמִשָּׁה חמשה דברים שארעו את הבותינו ביום הזה בְּמִקְרָא תְּלָאוֹת מְשֻׁלָּחוֹת. יָכְלוּ לִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ בַּאֲלִיחוֹת. כִּי נוֹקַשְׁתִּי כְּכַלָּה עֲלוּבָה בְּחֻפַּת שַׁלְוָה וְהַצְלָחוֹת הדימוי לקוח מלשונו של עולא בשבת פח: "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה", עולא ממשיל את ישראל לכלה שכבר בתוך חופתה היא מזנה עם זר. שהרי כבר בהר סיני עבדו ישראל את הגל, ולכן נשברו הלוחות בשבעה עשר בתמוז. לְרוֹעִי לֹא הִמְתַּנְתִּי שֵׁשׁ מבוסס על המדרש בשבת פט., העוסק בחטא העגל ושבירת הלוחות: "רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב וירא העם כי בשש משה אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף ארבעים יום בא שטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום". וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלֻּחוֹת:
מִיָּדוֹ עָדִיתִי חֳלִי וָכֶתֶם אֶצְעָדָה וְצָמִיד המשך המשל הממשיל את ישראל לאשתו של ה', האיש שנתן לאשה תכשיטים רבים, הנמשלים למקדש. נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ מקור הבטוי באיוב, וכאן הכוונה ביום אף ה', כלומר כאשר ה' כועס על חטאינו. כְּשִׁחַתִּי דְרָכָי כאשר אנו, עם ישראל, קלקלנו את דרכינו וחטאנו. לְהַשְׁמִיד. סֵדֶר עֲבוֹדָתוֹ וְקַיִץ מִזְבְּחוֹ הפסקנו להקריב הן את הקרבנות הקבועים בסדר עבודתו, והן את קיץ המזבח, כלומר קרבנות הקרבים במקדש כדי שלא יהיה המזבח בטל קַצְתִּי לְהַעֲמִיד לא הקרבתי. עַל כֵּן מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים בֻּטַּל הַתָּמִיד:
פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה מקור הבטוי בישעיהו וְנִתְפַּזְּרָה גלתה והתפזרה בין הגויים סֹעֲרָה עֲנִיָּה כנוי לירושלים או לעם ישראל, מקורו בישעיהו. צִיָּה נִמְשְׁלָה גם יחזקאל וגם הושע ממשילים את ישראל בזמן חורבנם לארץ ציה. מִבְּלִי חוֹבֵל וְנִטְרְפָה כָּאֳנִיָּה. קַחְתָּהּ בְּחַטָּאתָהּ בְּרֹאשָׁהּ וּבְכֶפֶל תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה מוקר הבטוי באיכה. רִיבוּהָ צָרֶיהָ כְּהַיּוֹם וְהָבְקְעָה הָעִיר בַּשְּׁנִיָּה בחורבן השני. הגמ' אומרת שהבקעת העיר בחורבן השני היתה בשבעה עשר בתמוז:
שֻׁלְּחָה כִּצְבִי מֻדָּח מקור הבטוי בישעיהו (נאמר דוקא על בבל ולא על ישראל) כונת הבטוי שהעם נפוץ לכל רוח. מֵאֵין דּוֹרֵשׁ לְהַסְתִּירָה. שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם וּנְתָנוּהָ כְּשֶׂה צַמְרָהּ וְחֶלְבָּהּ לְהַתִּירָהּ נתנו את עם ישראל כשה שמותר לשחטו ולאכלו. תִּצְעַק עַל כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִכְתָּרָה עם ישראל צועק ובוכה על כלי החמדה שלו שנשרף. תַּחֲמוּד עֵינֶיהָ מחמד עיניה נֻצַּל כְּשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס הַתּוֹרָה:
חֵרֵף עֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים בַּעֲבוּר הַרְעִימָם סָכָל. יְרוּדִים בִּוְהָיָה לֶאֱכוֹל וּבְהַסְתֵּר פָּנִים מִלְּהִסְתַּכָּל בספר דברים מתואר היום שבו יכעס ה' על ישראל ויסתיר את פניו מהם בגלל חטאיהם: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". יָד הִשְׁלִים מִכְּנַף שִׁקּוּצִים נֶאֱכָל. עֵת צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס מבוסס על פסוק בישעיהו: "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס". שחכמים (יומא ט:, סנהדרין קג:) דרשו אותו על עבודה זרה שהוכנסה להיכל וְהָעֲמַד צֶלֶם בְּהֵיכָל:
דְּווּיִם סְגוּפִים בָּנִים הֶהָיוּ מִקֶּדֶם רִאשׁוֹנִים עם ישראל שהיו בעבר ראשונים, ראשית תבואת ה', כעת הם דוויים וסגופים. סְמוּכוֹת צָרוֹתֵיהֶם זוֹ לְזוֹ כַּמָּה שָׁנִים. לוֹקִים כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבוֹרִים מוקר הבטוי בפרשת דברים, שם נאמר: "וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה" וְהָעַקְרַבִּים שׁוֹנִים. הוֹגִים אָבַד שִׂבְרָם וּבָטֵל סִכּוּיָם מקור הבטוי ביומא עב. "עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין תלמוד לומר עמדים שעומדין לעולם ולעולמים". כאן כונת הפיטן שהגויים אומרים על ישראל שאבד סברם וסכוים. בְּאִישׁוֹנִים:
אֵל קַנָּא בְּהִתְאַפֵּק בְּמַקְנִיאֶיךָ דְּשֵׁנִים רְטוּבִים ראה מה עושים הגוים לבניך. מְחַכִּים תָּקִים עוֹמְדִים לְעוֹלָמִים בניך מחכים שתקים את המקדש, שהם עומדים לעולמים, ע"פ המדרש שצטטנו לעיל. כִּנְטִיעִים מְחֻטָּבִים "אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל" בַּאֲהָבִים. הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם בְּצוֹמוֹת חֲטוּבִים. נֶצַח הֱיוֹתָם לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן וּלְמוֹעֲדִים טוֹבִים "כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ":
שְׁעֵה נֶאֱסַר שעה לתפלתו של עמך שנאסר. אֲשֶׁר נִמְסַר בְּיַד בָּבֶל וְגַם שֵׂעִיר ביד הבבלים בחורבן בית ראשון, וביד הרומאים המכונים בלשון חז"ל אדום בבית שני. אדום הוא שעיר. לְךָ יֶהֱמֶה זֶה כַּמֶּה וְיִתְחַנֵּן כְּבֶן צָעִיר. יוֹם גָּבַר הָאוֹיֵב וַתִּבָּקַע הָעִיר:
לְזֹאת אִכַּף. וְאֶסְפּוֹק כַּף. בְּיוֹם חִמֵּשׁ פִּזְרוֹנִי הביא עלי חמש צרות. וְעַל רֶגֶל הָעֵגֶל הַלּוּחוֹת יְצָאוּנִי בגלל שחטאתי בעגל נשברו הלוחות. וְגַם הִשְׁמִיד הַתָּמִיד וּבַסּוּגַר הֱבִיאַנִי. וְהוּשַׂם אֱלִיל בְּהֵיכַל כְּלִיל וּמֵעֲצָתוֹ כְּלָאַנִי. וְהַמִּנְחָה הוּנָחָה הופסק הקרבן וְדָתְךָ צָר בָּאֵשׁ הִבְעִיר אויב שרף את התורה:
מְאֹד אֶתְחַל וָאֶתְחַלְחַל בְּיוֹם שַׁדַּי דְּחָפַנִי. וְהַשְּׁפִיפוֹן מִצָּפוֹן בבל, מבוסס על נבואת ירמיהו: "וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם ה’ וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה". כְּשִׁבֹּלֶת שְׁטָפַנִי מבוסס על פסוקים בתהלים סט . מְאוֹר חָשַׁךְ חשכו המאורות וְגַם שֵׁשַׁךְ בבל. כך היא נקראת בפי ירמיהו. כְּמוֹ כַּדּוּר צְנָפַנִי. וְהַצַּיָּד עשו, שהיה איש יודע ציד שָׁלַח יָד וְהַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר היוונים והרומאים, היונים נמשלו לצפיר עזים בדניאל ח. עשו הוא איש שעיר.
הוֹד לִבִּי וּמִשְׂגַּבִּי כנוי לה' הֲלָעַד אַפְּךָ יֶעֱשַׁן האם אתה כועס לנצח ואינך סולח לעמך? מבוסס על הפסוק "מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ". הֲלֹא תִרְאֶה עַם נִלְאֶה שעברו עליו תלאות רבות אֲשֶׁר הָשְׁחַר כְּמוֹ כִּבְשָׁן מפאת הצרות של הגלות. גְּדוֹר פִּרְצִי בְּבֶן פַּרְצִי במשיח בן דוד, שהוא צאצא של פרץ. וּמֵחֶדֶק לְקוֹט שׁוֹשָׁןלקט את עם ישראל שנמשל לשושנה. הבטוי מבוסס על הפסוק בשיר השירים: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים". בְּנֵה בֵּית זְבוּל בנה את המקדש לְהָשִׁיב גְּבוּל. הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן להשיב את עם ישראל לגבולו. וְעַיִן פְּקַח וְנָקָם קַח מֵאֵצֶר וּמִדִּישָׁן הם בני שעיר, שבארצו יושב אדום, כמו שמצאנו בבראשית לו (הפרק העוסק בתולדות עשו ושעיר החורי): "אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה: וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם". ואנו מבקשים מה' שינקום בהם. בבני אדום, שחז"ל זהו אותם עם רומא. שְׁפוֹט אִלֵּם וְאָז יְשַׁלֵּם הַמַּבְעֶה וְהַמַּבְעִיר הביטוי לקוח מדיני נזיקין, הפסוק הוא "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה", והלשון "המבעה והמבעיר" היא לשון המשנה. וכאן הכווונה שאלה שהבעירו את ירושלים ישלמו, כלומר יענשו. יוֹם גָּבַר הָאוֹיֵב וַתִּבָּקַע הָעִיר: