סליחות כמנהג הספרדים

מה לך נרדם

הפיוט הזה אינו תפלה אל ה', אלא קריאה אל האדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולזעוק אל ה'.

בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. מקור הביטוי ביונה: וַה’ הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר: וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. גם כאן מזכיר הפיטן שיש לקרוא אל אלהים. והוא מוסיף:

שְׁפֹךְ שִׂיחָה התפלל, דְּרשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.

רְחַץ וּטְהַר מקור הביטוי בפסוק: "וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר". כמובן שכאן הפסוק הזה מוצא מהקשרו, והוא אומר לאדם רחץ וטהר כלומר חזור בתשובה, וְאַל תְּאַחַר הביטוי הזה מופיע בכמה מקומות בתנ"ך כתפלה אל ה' שיושיענו ולא יאחר, אבל כאן הוא פניה אל האדם שישוב לפני מיתתו. כדברי חז"ל שיש לשוב עוד לפני המיתה, בְּטֶרֶם יָמִים פּונִים לפני שיפנו ימיך למות.

וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה כלומר: לבקש את עזרתו. הביטוי התנכ"י המקורי הוא לנוס לעזרה. כלומר: לרוץ ולבקש את עזרתו, לִפְנֵי שׁוכֵן מְעונִים.

וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח ברח מהפשע ותקן את דרכיך וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים.

עד כאן פונה הפיטן אל האדם שיחזור בתשובה. כאן הוא עובר לפנות לקב"ה, שישעה לתפלתם של ישראל, שהם יודעי שמךאָנָּא שְׁעֵה, שִׁמְךָ יודְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים.

לְךָ אֲדנָי הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים: מקור המשפט בתפלתו של דניאל: "לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ: ה’ לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ: לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ".

עֲמד כְּגֶבֶר, וְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְוַדּות עַל חֲטָאִים.כאן חוזר הפיטן לדבר אל האדם. יתכן שהוא רומז לפסוק: " וַיַּעַן ה’ אֶת אִיּוֹב מִןהַסְּעָרָה וַיֹּאמַר: מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת: אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי". הפיטן מורה לאדם להתגבר ולהתודות.

יָהּ אֵל דְּרשׁ, בְּכֹבֶד ראשׁ, לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים דרוש את ה' שיכפר על פשעיך.

כִּי לְעולָם, לא נֶעְלָם, מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים כי הוא זוכר הכל ולא נעלם ממנו דבר.

וְכָל מַאֲמָר, אֲשֶׁר יֵאָמַר, לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים כל מאמר שאדם אומר, נקרא לפני ה'. ביום הדין זוכר ה' אתכל מה שאמר או עשה האדם. הפיטן השתמש כאן בפסוק ממגלת אסתר: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". ביום הדין נפתח ספר הזכרונות לפני ה'. והוא דן את בני האדם .

הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים אבל אנו בניו והוא ירחם עלינו בדין:

אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ. ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ:

בַּעֲבוּר שִׁמְךָ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ:

שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ. ה' אֱלהֵינוּ:

שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ. אַל תַּנִּיחֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ:

אֱלהֵינוּ בּושְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ. וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲונותֵינוּ:

אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב. וְלא מֵצַח לְהָרִים ראשׁ:

כִּי רַבּוּ מְשׁוּבותֵינוּ. לְךָ חָטָאנוּ:

חָטָאנוּ עִם אֲבותֵינוּ. הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ:

מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ. מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק:

מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ יושֵׁב מָרום. וּמַהּ נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוכֵן שְׁחָקִים:

הֲלא הַנִּסְתָּרות וְהַנִּגְלות. אַתָּה יודֵעַ:

למענך אלהי

הפיוט הזה מבוסס על תפלתו של דניאל: "...אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ".

לְמַעַנְךָ אֱלהַי. רְצֵה עַם לְךָ שִׁחַר. לְחַלּות פָּנֶיךָ השכים בשחר לחלות פניך.

בְּמַעֲמַד הַשַּׁחַר. אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר:

לְמַעַנְךָ אֱלהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

דְּלֵה מִמְּצֻלות יָם. שְׂבֵעֵי רושׁ וְלַעַן ישראל שבצרתם מאכילים אותם רוש ולענה, כאמור בנבואות החורבן.

בְּבֵית נודָם וְשִׁבְיָם נודדים ושבויים בגלות. וְשׁוּר ראה לַחֲצָם וְעָנְיָם. וְאַל תֵּפֶן לְמֶרְיָם אל תראה את המרי שלהם ואת חטאיהם. וְהַט אזֶן לְשַׁוְעָם שמע את שוועתם. בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר:

אֲדנָי שְׁמָעָה אֲדנָי סְלָחָה אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.

לְמַעַנְךָ אֱלהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

וַעֲשֵׂה לְטובָה אות כמו שנאמר "עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי". וְחון רחם על נְפָשׁות עֲצוּבות. לְמֵי יֶשַׁע צְמֵאות. וְקַבֵּץ נִדָּחִים. פְּזוּרִים בְּכָל פֵּאות קבץ את נדחי עמך המפוזרים בכל פאות הארץ. אֲשֶׁר מֵרב תְּלָאות. עורָם מְאד שָׁחַר מרוב התלאות הבאות עליהם נעשה עורם שחור:

אֲדנָי שְׁמָעָה אֲדנָי סְלָחָה אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.

לְמַעַנְךָ אֱלהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ. וּמִמְּעון שָׁמֶיךָ שְׁמַע קול עַמֶּךָ. סובְלֵי אַפְּךָ. קִצְפְּךָ וְזַעֲמֶךָ העם שנענשו בחטאיהם והם סובלים את קצפו וזעמו של ה'. וּמִנְּשׂוא אֵימֶיךָ כמו שנאמר "לָמָה ה' תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי: עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה". לִבָּם מְאד סְחַרְחַר:

אֲדנָי שְׁמָעָה אֲדנָי סְלָחָה אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.

לְמַעַנְךָ אֱלהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

דַּלֶּיךָ תְּרַחֵם. וְשַׂמְּחֵם מִיגונָם כדברי ירמיהו: "וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם". וּבַעֲצָתְךָ תַנְחֵם. וְהַפְלֵא חֲסָדֶיךָ כמו שנאמר: "הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ". וְחוּסָה נָּא וְרַחֵם. עֲמוּסִים מִבֶּטֶן וּמֵרֶחֶם מִשְׁחָר כנוי לישראל, שנאמר עליהם "שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם", כלומר שה' נושא אותם מהוולדם. אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר:

אֲדנָי שְׁמָעָה אֲדנָי סְלָחָה אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.

לְמַעַנְךָ אֱלהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

פתיחה

הפיוט הזה הוא פיוט פתיחה. אצל האשכנזים פיוטים מעין אלה מסתיימים בד"כ במלים כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים וכיו"ב. משום שאחריהם באה התפלה "כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים". הספרדים לא נוהגים לומר את התפלה הזאת ולכן הוספו בסוף השורות "רַחֵם תְּרַחֵם עָלֵינוּ צוּר שׁוכֵן מְרומִים. אֵל מֶלֶךְ יושֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים", ולאחר ההוספה הפיוט מסתיים ב"אל מלך יושב על כסא רחמים", כמו פיוטים רבים אחרים שאחריהם נאמרת תפלת אל מלך יושב על כסא רחמים. נכר שההוספה הזאת מאוחרת, כי היא באה אחרי שנגמר הא"ב, והחרוז שלה אינו תואם את החרוז שלאורך הפיוט. (ברוב פיוטי הפתיחה יש חרוז אחד החוזר בסוף כל שורה בפיוט. כך הוא גם כאן, עד האות ת).

ה' אֱלהֵי הַצְּבָאות יושֵׁב הַכְּרוּבִים. כך נקרא ה' בכמה מקומות בתנ"ך.

בָּטִיתָ אמרת לְעַמְּךָ שׁוּבוּ בָּנִים שׁובָבִים כך נאמר לנו מאת ה' ע"י ירמיהו: "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן: וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל: ... שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ".

גְּשׁוּ נָא אֵלַי בִּדְבָרִים עֲרֵבִים מבוסס על נבואת הושע הנקראת בשבת שובה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'". וחכמים דרשו שאל ה' באים בדברים.

דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ יָמִים רַבִּים כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ (עמוס).

הֲלא דְבָרֶיךָ לְעולָם נִצָּבִים לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם. וכאן כוונת הפיטן שדבריך שקראת לנו לשוב עומדים לעולם, ועליהם אנו נשענים. לכן קבל את תפלתנו האמורה להלן.

וּבָם אֲנַחְנוּ נִשְׁעָנִים וְנִקְרָבִים.

זָכְרֵנוּ לְחַיִּים טובִים.

חָנֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים.

טוב אַתָּה לָרָעִים וְלַטּובִים.

יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה ידך פתוחה. דלתך פתוחה לְקַבֵּל שָׁבִים.

כִּי לא תַחְפּץ בְּמִיתַת חַיָּבִים כפי שנאמר בשלשה מקומות ביחזקאל: "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי ה' הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה", "הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ", "הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ".

לָכֵן אֲנַחְנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים.

מֶלֶךְ מְהֻלָּל בְּמַחֲנות כְּרוּבִים מהולל ע"י המלאכים.

נַקֵּנוּ מֵחֵטְא וּמִכָּל חִיּוּבִים.

סְלַח לָנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ מְרֻבִּים.

עֲנֵנוּ לְמַעַן צוּרִים הַחֲצוּבִים למען אבותינו.

פִּתְחֵי תְשׁוּבָה בַּל יִהְיוּ מְשֻׁלָּבִים לא יהיו סגורים.

צַעֲקותֵינוּ לְפָנֶיךָ יִהְיוּ נִקְרָבִים.

קָרְבֵנוּ אֵלֶיךָ חוצֵב לְהָבִים כמו שנאמר "קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ".

רְצֵנוּ כְּעולות פָּרִים וּכְשָׂבִים.

שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ נְעָרִים וְשָׂבִים.

תְּמוּכִים בְּטוּחִים עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.

רַחֵם תְּרַחֵם עָלֵינוּ צוּר שׁוכֵן מְרומִים.

אֵל מֶלֶךְ יושֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:

שבט יהודה בדחק ובצער

פיוט האומר שעם ישראל בצרה ומבקש ישועה מה'. הצלע השניה בכל שורה היא פסוק מהתנ"ך.

שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדחַק וּבְצַעַר. הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר מבוסס על דברי עמוס: "הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד: הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד". אינני יודע למה הביא הפיטן את הפסוק הזה כאן ומה הוא בא לומר. אולי הוא רומז להמשך הנבואה: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי ה' דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא" ואולי הוא מתכון לעקר דברי עמוס שם שה' פוקד עלינו את עוונותינו:

מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ אָבות וּבָנִים. הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיונִים כל ישראל, הן האבות והן הבנים, שהם עניים ואביונים, מקוים לישועת ה'. וכמו שנאמר: "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי ה' אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם: אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם":

עֲמֹד בַּפֶּרֶץ בַּל נִהְיֶה לִשְׂחֹק אנו מבקשים מה' שיעמד בפרץ ויגן עלינו פן נהיה לצחוק בגויים. לָמָה ה' תַּעֲמד בְּרָחוק לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:

יונָתְךָ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה עם ישראל בסכנה ובשערי מות. יושֵׁב הַכְּרוּבִים הופִיעָה רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ:

הָבָה לָּנוּ עֶזְרַת מִצָּר הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם: בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ. הֲיַד ה' תִּקְצָר כלומר: הלא ידך לא קצרה מהושיע. למה לא תושיענו? הבטוי מבוסס על דברי ה' אל משה:

חַדֵּשׁ יָמֵינוּ בְגָלוּת יָשָׁן. עוּרָה לָמָּה תִישָׁן:

זְכר בָּנֶיךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם זכור את בניך שבגולה. וכמו שאמר ה' לאברהם "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". וְזָר לא יִקְרַב אֲלֵיהֶם גאל אותם כדי שזר לא יוכל לקרוב אליהם ולהרע להם. מקור הבטוי הוא הצווי שצוה ה' על הלוויים שיעבדו במשכן וזר לא יקרב אליהם (ושם כתוב "אליכם"):

קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה גלה לעמך ישראל את קץ הישועה, שהוא חתום ולא ידוע לְגַלְמוּדָה לעם ישראל שנאמר עליו "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם". יִשְׂמַח הַר צִיּון תָּגֵלְנָה בְּנות יְהוּדָה:

שַׁוְעָתֵנוּ תַּעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרומִים. אֵל מֶלֶךְ יושֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:

בדיל ויעבר

בקשה שבזכות שלש עשרה המדות המתחילות ב"ויעבר" ה' יזכור לנו את זכות האבות.

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן ה' זכור לנו קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא ברית אברהם אהובך בְּדִיל בזכות, בעבור וַיַּעֲבר שלש עשרה המדות הפותחות ב"ויעבר ה'":

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּיִצְחָק עֲקֵידָא בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּיַעֲקב שְׁלֵימָא בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּמשֶׁה נְבִיאָה בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַהֲרן כַּהֲנָא בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן זְכוּתֵהּ דְּיוסֵף צַדִּיקָא בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּדָוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּפִינְחָס קַנָּאָה בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן צְלותֵהּ דִּשְׁלמה מַלְכָּא בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא אָרֵים יְמִינָךְ הרם ימינך וְאַצְמַח פֻּרְקָנָךְ והצמח ישועתך בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא בְּכִסּוּפֵי אַפִּין אָתֵינָא לְמִקְרֵי קַמָּךְ רַחֵם עֲלָן בבשת פנים באנו לקרוא לפניך רחם עלינו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא גַּלֵּי גְבֻרְתָּךְ וּפְרק לָן גלה גבורתך ופדה אותנו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא דִּינָן אַפֵּיק לִנְהורָא הוצא משפטך לאור בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא דִּינָא דְחַיֵּי טָבֵי גְּזר עֲלָן גזור עלינו דין חיים טובים בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְרַחֲמֵי כתבנו בספר הרחמים בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְצַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דִישָׁרֵי וּתְמִימֵי בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא כַּתְבִינָן בְּסִפְרָא דְפַרְנָסָתָא טַבְתָּא וּמְזונֵי טָבֵי בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא כְּבשׁ חֶמְתָּא וְרֻגְזָא כבוש כעסך מִנָּן בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא לָא תַעְבֵּיד גְּמִירָא אל תעש עמנו כלה לָן בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא מְחל וּשְׁבק לְחובִין וְלַעֲוָיָן מחול ועזות את החטאים והעוונות בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא נְהור טוּבָךְ אַנְהַר עֲלָן אור טובך האר עלינו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא סְעִיד וּסְמִיךְ הֱוֵי לָן היה לנו עוזר וסומך בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא עֲבֵיד עִמָּנָא אָתָא לְטַב עשה עמנו אותו לטובה בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא פְּתַח שְׁמַיָּא לִצְלותִין פתח שמים לתפלתנו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא צְלותָנָא קַבֵּל בְּרַעֲוָא קבל תפלתנו ברצון בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא קַבֵּל צְלותִין וּבָעוּתִין בְּעִדָּן עַקְתִּין קבל תפלתנו ובקשתנו בעת צרותנו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא רַחֵם עַל נִשְׁמָתִין נשמתנו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא שַׁתָּא טַבְתָּא אַיְיתֵי עֲלָן שנה טובה הבא עלינו בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא תּוּב מֵרֻגְזָךְ שוב מכעסך בְּדִיל וַיַּעֲבר:

רַחֲמָנָא וְלָא נֶהְדָּר רֵיקָם מִן קַמָּךְ לא נשוב ריקם מלפניך בְּדִיל וַיַּעֲבר:

אנא כעב

אָנָּא כְּעָב זְדונִי תִּמְחֵהוּ מחה את חטאתי כעב וכענן כמו שנאמר "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ".

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא פסוק בתהלים:

אֵיךְ יִמָּחֶה עווני? הלא הוא וְנִכְתַּב לְמוּל אָבִי נכתב מול ה'.

כִּי אֵין בְּלִבּו מַחְשָׁב כְּמַחֲשָׁבִי כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם, ולכן איך אוכל לבקשו למחות את עווני.

לִמְחות מֵאֲשֶׁר כָּתַב לְיום רִיבִי ליום דיני.

כִּי הַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלהִים הוּא המכתב שבו נכתבו עוונותי נכתב ע"י ה'. הלשון לקוחה ממה שנאמר על לוחות הברית, שהמכתב עליהם מכתב אלהים הוא.

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:

נָא אִם תַּחְקר וְתִדְרשׁ צוּר עֲלוּמָיו ה', אם תחקור ותדרוש את מעשי עלומיו של האדם.

אָוֶן בְּלֵילו יַחֲרשׁ וּבְיָמָיו יתברר שהן בלילה והן ביום הוא חוטא וחורש אוון.

וְאִם לַחֲטָאָיו תִּדְרשׁ וְלַאֲשָׁמָיו מבוסס על דברי איוב "הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה: הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר: כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ", כלומר: אם יבקש ה' לעווננו ולחטאתנו, הרי ימצא כי האדם כולו אשם, מכף רגל ועד ראש.

מִכַּף רֶגֶל וְעַד ראשׁ כאמור "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה" אָשָׁם הוּא האדם אשם. הלשון לקוחה ממה שנאמר על קרבן אשם, אשם הוא.

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:

יֶהֶרְסוּן וְיִבְנוּן בִּי רַעְיונַי מחשבות מטרידות אותי לקראת יום הדין שהוא

יום בִּי חֲטָאַי יַעֲנוּן וּבְפָנַי יום הדין שבו חטאי יענו בי.

אָכֵן סְעִפַי יְבִינוּן כִּי ה' .

נשֵׂא עָון וְחַנּוּן וְרַחוּם הוּא.

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:

מֶה לִידִידִי וּמַלְכִּי יִסָּתֵר מדוע ה' מסתיר את פניו ממני.

וְאֶשְׁפּךְ עֲתֶרֶת חִכִּי אומר את תפלתי וְאֵין עותֵר ואין שומע לי.

וְאֶשְׁאַל בְּעַד חֲלום חֶשְׁכִּי וְאֵין פּותֵר.

וָאומַר לא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא מבוסס על פסוק בישעיהו: "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא" וכונת הדברים שאין פותר לאיש את חלומו ויודע לומר לו מה יהיה דינו.

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:

שׁוּבָה שִׁיבַת שְׁאֵרִית עַם הוּעַם השב את שבות עם ישראל, שעליהם נאמר איכה יועם זהב.

וּשְׁלַח מְבַשֵּר בִּבְרִית לְהודִיעָם.

אֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזַּעַם מבוסס על פסוק בדניאל. "וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ" המלאך מודיע לדניאל מה יהיה אחרי הזעם, כלומר אחרי הגלות. אף אנו מבקשים שיבא מבשר להודיענו על הגאולה שאחרי הגלות וינחמנו.

וְנוּחַם וְאִם לא עַם בִּינות הוּא אם לא מקים הוא את המצוות, סלח לנו. הלשון כאן מבוססת על פסוק בישעיהו.

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:

הוסֵף יַד קים לנו מה שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" וְצִיר מִשְׁנֶה תַּשְׁלִיחַ שלח לנו ציר, כלומר את המשיח.

וְקֶרֶן לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה תַּצְמִיחַ תצמיח קרן לדוד, ולמשיחך שנאמר עליו "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו".

יִגְבַּר וְכָל אֲשֵׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ מבוסס על פסוק בתהלים.

וְיִוָּדַע כִּי מְשִׁיחַ אֱלהִים הוּא.

וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:

אנשי אמונה אבדו

הפיוט הזה עוסק בכך שהצדיקים שיכלו לכפר עלינו כבר אינם. לשונו פשוטה וברורה ולא ראיתי צרך לבארו.

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ. בָּאִים בְּכחַ מַעֲשֵׂיהֶם:

גִּבּורִים לַעֲמד בַּפֶּרֶץ. דּוחִים אֶת הַגְּזֵרות:

הָיוּ לָנוּ לְחומָה. וּלְמַחְסֶה בְּיום זַעַם:

זועֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם:

טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יודְעִים לַעֲתר וּלְרַצּות:

כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם. לא הֱשִׁיבותָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם:

מֵרב עֲונֵינוּ אֲבַדְנוּם. נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ:

סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחות. עָזְבוּ אותָנוּ לַאֲנָחות:

פַּסּוּ גודְרֵי גָדֵר. צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה:

קָמִים בַּפֶּרֶץ אַיִן. רְאוּיִים לְרַצּותְךָ אָפֵסוּ:

שׁוטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּות. תְּרוּפָה לא מָצָאנוּ:

שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבשֶׁת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֲרָךְ אֵל בְּעֵת סְלִיחָתֵנוּ:

תמהנו מרעות

תָּמַהְנוּ מֵרָעות. תָּשַׁשׁ כּחֵנוּ מִצָּרות:

שַׁחְנוּ עַד לִמְאד. שָׁפַלְנוּ עַד עָפָר:

רַחוּם כַּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ. קְשֵׁי ערֶף וּמַמְרִים אֲנַחְנוּ:

צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ. פְּתַלְתּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ:

עֶלְיון רַחֲמֶיךָ מֵעולָם. סְלִיחָה עִמְּךָ הִיא:

נִחָם עַל הָרָעָה. מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד:

לא תִתְעַלָּם בְּעִתּות כָּאֵל. כִּי בְצָרָה גְדולָה אֲנַחְנוּ:

יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכּל. טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ:

חֲתם פֶּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. זְעם בּו וְיִדּום:

וְיַעֲמד מֵלִיץ טוב לְצַדְּקֵנוּ. הוּא יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ:

דְּרָכֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן. גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בַּיִת את דרכיך, שלש עשרה המדות, גלית למשה שנאמר עליו "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא":

בְּבַקְשׁו אָז מִלְּפָנֶיךָ. אֱמוּנָתְךָ הודַעְתָּ לּו כשמשה עמד לבקש מלפניך רחמים הודעת לו את אמונתך, כלומר את שלש עשרה המדות:

אל תעש עמנו כלה

אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה מבוסס על דברי ירמיהו "וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם ה' לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה". כלומר: אל תכלה אותנו. תּאחֵז יָדְךָ בְּמִשְׁפָּט קים לנו מה שנאמר בתורתך: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ":

בְּבא תוכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח אל תמחה את שמנו. כדברי ה' אל משה אחרי חטא העגל:

גִּשְׁתְּךָ לַחֲקר מוּסָר בשעה שאתה נגש לחקור את מעשי בניך. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ הקדם רחמים לרגז:

דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ כשאתה רואה את דלות מעשינו הטובים. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ:

הורֵנוּ בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ. צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ מקור הבטוי באיוב: "עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ". כאן מבקש הפיטן מה' שכמו שצוה במפגיע על הבריאה כולה, על הגשם ועל האור, כאמור באיוב, כך יצוה על ישועתנו:

וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם השב שבות יעקב. פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ:

זְכר נָאַמְתָּ זכור את הדבר שאמרת בתורתך עֵדוּת לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעו וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:

חותָם תְּעוּדָה תַתִּיר התר את תעודתך החתומה, שחרר את ישראל הכבולים ביד משעבדיהם. סודְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ.

טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג נאמר בשיר השירים שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. שררך שבלשון המקרא הוא הטבור בלשון חז"ל. הפיטן הוסיף את המלה הזאת כדי להשלים את האתב"ש. את הפסוק הזה דרשו חכמים על ישראל ועל הסנהדרין. ואנו מבקשים שישובו ישראל למקומם ולא יחסרו:

יָהּ, דַּע אֲשֶׁר יְדָעוּךָ. מַגֵּר אֶת אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ זכור את ישראל יודעיך, ומגר את הגויים אשר לא ידעוך, שעליהם נאמר "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ":

כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרון. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה קים לנו את נבואת הישועה של זכריה, שנאמר בה "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ", כלומר השיבנו אליך:

אתודה על עברות

פיוט פתיחה והקדמה לוידוי. נאמר לפני הוידוי. הריני עומד להתודות על חטאי.

רִבּונו שֶׁל עולָם.

אֶתְוַדֶּה עַל עֲבֵרות. קַלּות וַחֲמוּרות. בַּלַּיְלָה לְסוף אַשְׁמוּרות עכשו, בסוף אשמורות הלילה, אתודה על חטאתי:

יִצְרִי עֲלִילות בְּרֶשַׁע לְהִתְעולֵל יצרי מפתה אותי לעשות מעשי רשע, ביום ובלילה. שׁומֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁומֵר מַה מִּלֵּיל מבוסס על דברי ישעיהו:

לִבִּי וְעֵינַי לַחֲטא יֵאותוּ. וְיום וָלַיְלָה לא יִשְׁבֹּתוּ הבטוי מבוסס על דברי ה' אל נח אחרי המבול: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". וכאן כונת הפיטן לומר שלבי ועיני לעולם אינם שובתים מלפתות אותי לחטוא. גם ביום וגם בלילה, ואני חוטא והולך אחר לבי ועיני. ואמרו חכמים שהלב והעין שני סרסורי עברה:

וּשְׁאָר אֵבָרַי לַעֲשׂות הָרַע בְּעֵינֶיךָ יִתְלַחֲשׁוּ. כָּל הַיּום וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לא יֶחֱשׁוּ לא רק הלב והעין אלא גם שאר האיברים לא פוסקים מלפתות אותי לחטוא. כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. (הביטוי לקוח מנבואת ישעיהו על שומרי ירושלים בעתיד, וכאן הוא אמור על היצר הרע):

וְיַעַן אֲשֶׁר עָבַרְתִּי עַל מִצְות עֲשֵׂה וְעַל מִצְות לא תַעֲשֶׂה. מִי יִתֵּן וְאַשְׂחֶה בְּכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה:

אוּלַי יִשְׁמַע קול בִּכְיִי נורָא עֲלִילָה. יום צָעַקְתִּי בַּלָּיְלָה מי יתן ואתפלל ואבכה תמיד לפני ה', ואולי ישמע את קולי:

אֶקְרָא יומָם וְאָרִים קולִי. עַל פִּשְׁעִי וּמַעֲלִי. וְלַיְלָה וְלא דוּמִיָּה לִי מבוסס על הפסוק "אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי" וכאן מוסיף הפיטן שיקרא אל ה' על פשעו ומעלו:

אֶת מִקְצַת חֲטָאַי כלומר: חטאי רבים, ואינני מזכיר אלא את קצתם אֲנִי מַזְכִּיר לִפְנֵי צופֶה עֲתִידות. לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדות אקום בלילה להודות על חטאי. כלומר להתודות. (בפסוק המקורי "להודות" אמור מלשון הודאה, אבל כאן הוא מלשון וידוי):

וְאודֶה עֲלֵי פְשָׁעַי חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה וּזְדונַי. הַלַּיְלָה הַזֶּה לה' מקור הבטוי בפסוק "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". וכאן מביא הפיטן את הפסוק וחוצה אותו, אודה הלילה הזה, אודה לה':

אשמנו מכל עם

אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם.

בּושְׁנוּ מִכָּל גּוי.

גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂושׂ משוש לבנו גלה.

דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ.

הָחְבַּל אִווּיֵנוּ.

וְנִפְרַע פְּאֵרֵנוּ המקדש שהוא אוויינו ופארנו חרב.

זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ.

חָרב בַּעֲונֵינוּ.

טִירָתֵנוּ המקדש הָיְתָה לְשַׁמָּה.

יפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים.

כּחֵנוּ לְנָכְרִים:

לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ הגויים לוקחים מאתנו את רכושנו לאור יום ולעינינו.

מְמֻשָּׁךְ וּמרָט מִמֶּנּוּ.

נָתְנוּ עֻלָּם עָלֵינוּ.

סָבַלְנוּ עַל שִׁכְמֵנוּ.

עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ.

פּורֵק אֵין מִיָּדָם פסוק מאיכה.

צָרות רַבּות סְבָבוּנוּ.

קְרָאנוּךָ ה' אֱלהֵינוּ.

רִחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲונֵינוּ.

שַׁבְנוּ מֵאַחֲרֶיךָ.

תָּעִינוּ כַּצּאן וְאָבַדְנוּ.

וַעֲדַיִן לא שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ. וְהֵיאַךְ נָעִיז פָּנֵינוּ. וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ. לומַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלא חָטָאנוּ:

אראלי מעלה אומרים

מצאנו בתהלים (לפי דרשת חז"ל על מזמור תהלים) שהמלאכים אומרים ה' אדונינו, ומצאנו בספר מלכים שישראל אמרו ה' הוא האלהים. ואת זה אומר הפיטן בלשון הפיוט.

אֶרְאֵלֵי מַעְלָה. אומְרִים ה' אֲדונֵנוּ. בְּחִירֵי סְגֻלָּה. עונִים וְאומְרִים. ה' הוּא הָאֱלהִים:

גַּלְגַּלֵּי מַעְלָה הגלגלים שהכוכבים סובבים עליהם. אומְרִים ה' אֲדונֵנוּ. דְּגוּלֵי סְגֻלָּה. עונִים וְאומְרִים. ה' הוּא הָאֱלהִים:

הֲמונֵי מַעְלָה. אומְרִים: ה' אֲדונֵנוּ.

יִשְׂרָאֵל בְּצָרָתָם וּבְגָלוּתָם עונִים וְאומְרִים: ה' הוּא הָאֱלהִים. ה' הוּא הָאֱלהִים:

ה' מלך

ה' מֶלֶךְ. ה' מָלָךְ. ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד:

בְּטֶרֶם שְׁחָקִים וַאֲרָקִים נִמְתָּחוּ עוד לפני בריאת שמים וארץ.

ה' מֶלֶךְ.

וְעַד לא מְאורות זָרָחוּ.

ה' מָלָךְ.

וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה. וְשָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ מבוסס על הפסוק "שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת". כלומר: ה' הוא המלך מלפני בריאת העולם ועד אחרי חורבנו.

ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד:

ה' מֶלֶךְ. ה' מָלָךְ. ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד:

וְעַד לא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצות עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל כלומר: עוד בטרם בריאת העולם.

ה' מֶלֶךְ.

וּבַהֲכִינו יְצוּרִים עֲלֵי אֲרָצות.

ה' מָלָךְ.

וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצות וגם בשעת הגאולה לעתיד לבא, ה' ימלך.

ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד:

ה' מֶלֶךְ. ה' מָלָךְ. ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד:

מְיוּחָד בְּאֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.

הוּא הָיָה וְהוּא הוֶה וְהוּא יִהְיֶה.

הוּא מֵמִית וּמְחַיֶּה. לְפָנָיו לא נוצַר אֵל.

וְאַחֲרָיו לא יִהְיֶה:

אֶחָד אֱלהֵינוּ. גָּדול אֲדונֵנוּ. קָדושׁ וְנורָא שְׁמו:

כִּי גָדול מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ. וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ:

כִּי גָדול אַתָּה וְעשֵׂה נִפְלָאות. אַתָּה אֱלהִים לְבַדֶּךָ:

שְׁפךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּויִם אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ. וְעַל מַמְלָכות. אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לא קָרָאוּ:

לִקְדֻשַּׁת שִׁמְךָ עֲשֵׂה וְלא לָנוּ:

לא לָנוּ ה' לא לָנוּ. כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוד. עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:

לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם. אַיֵּה נָא אֱלהֵיהֶם:

וֵאלהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם. אֶחָד אֱלהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם. עֵדוּתֵנוּ בְּכָל יום פַּעֲמַיִם. חַי וְקַיָּם הוּא. מָלֵא רַחֲמִים הוּא. מָלֵא זַכִּיּוּת הוּא. כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. אֵין מִי יאמַר לו מַה תַּעֲשֶׂה. וְאֵין מִי יאמַר לו מַה תִּפְעַל. כִּי הַכּל מַעֲשֵׂה יָדָיו:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁמַע קולֵנוּ

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁמַע קולֵנוּ וְקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ בְּרָצון:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אַל תְּאַבְּדֵנוּ בְּארֶךְ גָּלוּתֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אַבֵּד כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּרִיתְךָ זְכר וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם בָּרֵךְ אֶת לַחְמֵנוּ וְאֶת מֵימֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם בַּשְּרֵנוּ בְּשׂורות טובות:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרות קָשׁות וְרָעות:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם גְּזר עָלֵינוּ גְּזֵרות טובות:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם דְּרַשְׁנוּךָ הִמָּצֵא לָנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם דְּרשׁ דָּמֵינוּ מִיַּד קָמֵּינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הֵעָתֵר לָנוּ הַיּום וּבְכָל יום וָיום בִּתְפִלָּתֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְאַל תְּבִישֵׁנוּ מִשִּבְרֵנוּ: וְנִקְרָא וְאַתָּה תַעֲנֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם זָכְרֵנוּ בְּזִכְרון טוב מִלְּפָנֶיךָ: זַכֵּנוּ בְּדִינֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חֲמל עָלֵינוּ וְעַל טַפֵּינוּ וְעַל עולָלֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם טַהֲרֵנוּ מֵעֲונֵינוּ: טַהֲרֵנוּ מִטֻּמְאותֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טובִים:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר זָכִיּות:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר מְזונות וּפַרְנָסָה טובָה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כְּבשׁ אֶת כּובְשֵׁנוּ: כָּלָה אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְמַעֲנָךְ עֲשֵׂה אִם לא לְמַעֲנֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְחַץ אֶת לוחֲצֵינוּ: לְחַם אֶת לוחֲמֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם מַלֵּא מִשְׁאֲלות לִבֵּנוּ לְטובָה לַעֲבודָתֶךָ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם נְקם אֶת נִקְמָתֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם סְמךְ אֶת נְפִילָתֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם סְמךְ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּופֶלֶת:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עֲנֵה אֶת עֲתִירָתֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עֲנֵנוּ בְּיום קָרְאֵנוּ: עַנֵּה מְעַנֵּנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם פְּדֵנוּ מִידֵי כָל אויְבֵינוּ: פְּדֵנוּ מִידֵי יִצְרֵנוּ הָרַע:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם צַוֵּה אִתָּנוּ בִּרְכותֶיךָ: צַוֵּה אִתָּנוּ יְשׁוּעותֶיךָ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם צַדְּקֵנוּ בְּמִשְׁפָּטֶיךָ: (צַדְּקֵנוּ בְּדִינֵנוּ):

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם קָרֵב לָנוּ קֵץ הַגְּאֻלָּה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם קָרֵב לָנוּ יום הַיְשׁוּעָה: קָרְבֵנוּ לַעֲבודָתֶךָ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם רִיבָה רִיבֵנוּ וּגְאָלֵנוּ: רְאֵה בָּעֳנִי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם רְפָא כָּל חולֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל: רְאֵה בְּדחַק הַשָּׁעָה:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁעֵה אֶת שַׁוְעָתֵנוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שִׁית שָׁלום בֵּינֵינוּ: שִׁית שַׁלְוָה בְּאַרְמְנותֵינוּ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן שָׁלום בָּאָרֶץ: תֵּן שָׂבָע בָּעולָם:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן שָׁלום בַּמַּלְכוּת:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה בְּעִתּו בָּאָרֶץ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן זֶרַע לַזּורֵעַ וְלֶחֶם לָאוכֵל:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תֵּן לֶחֶם לְפִי הַטָּף לָשׂבַע:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תִּכּון תְּפִלָּתֵנוּ קְטרֶת לְפָנֶיךָ:

אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עֲשֵׂה עִמָּנוּ אות לְטובָה. עֲשֵׂה עִמָּנוּ אות לִישׁוּעָה. עֲשֵׂה עִמָּנוּ אות לְרַחֲמִים. יִרְאוּ שׂונְאֵינוּ וְיֵבושׁוּ. יֶחֱזוּ אויְבֵינוּ וְיִכָּלְמוּ. כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ:

בְּרגֶז רַחֵם תִּזְכּר. בְּרגֶז אַהֲבָה תִּזְכּר. בְּרגֶז עֲקֵדָה תִּזְכּר. בְּרגֶז תְּמִימוּת תִּזְכּר. הַבֵּט לַבְּרִית וְאַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. עֲנֵנוּ בָעֵת וּבָעונָה הַזּאת:

אֱלהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמותַי. מִמְּךָ לא נִכְחֲדוּ כָּל זְדונותַי. בְּהַעֲלותִי עַל לְבָבִי גּדֶל מְשׁוּבותַי. כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמותָי כאשר אני נזכר בכל חטאתי, אני נשפך כמים, ככתוב כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. הַקְשִׁיבָה בְקול תַּחֲנוּנותָי:

רַחֵם בְּרגֶז תִּזְכּר לְדופֵק שַׁעֲרֵי חֶמְלָתֶךָ זכור את רחמיך למי שדופק בשערי חמלתך. הָעומֵד כְּדַל שׁואֵל מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתֶךָ העומד כעני בפתח ומבקש מחילה. קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרות לְסַפֵּר גְּדֻלָּתֶךָ קמתי לפני אשמורת הבקר כדי לספר גדולתך. אַגִּיד זְרועֲךָ לְדור לְכָל יָבוא גְּבוּרָתֶךָ:

גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה מִתּורָתְךָ נִפְלָאות. יְזַמְּרוּ לְשִׁמְךָ מְיַחֲלֵי קֵץ פְּלָאות המחכים לגאולה יזמרו לשמך. תְּשׁובֵב לִנְוֵיהֶם תשיב לנויהם את פְּזוּרִים בְּכָל פֵּאות ישראל הגולים בכל פאות העולם. כִּי אַתָּה ה' אֱלהִים צְבָאות:

אֱלהִים צְבָאות הֲשִׁיבֵנוּ. נורָאות בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ. הַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ וּרְאֵה מָגִנֵּנוּ. וְיִשְׂמְחוּ כָל חוסֵי בָךְ לְעולָם יְרַנֵּנוּ. עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ

עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ בּורְאֵנוּ עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ גּואֲלֵנוּ עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ דּורְשֵׁנוּ עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ הוד וְהָדָר עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ וָתִיק בְּנֶחָמות עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ זַךְ וְיָשָׁר עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ חַי וְקַיָּם עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ טְהור עֵינַיִם עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ יושֵׁב שָׁמַיִם עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ כַּבִּיר כּחַ עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ לא אֵל חָפֵץ בְּרֶשַׁע עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ נורָא וְנִשְׂגָּב עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ סומֵךְ נופְלִים עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ עוזֵר דַּלִּים עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ פּודֶה וּמַצִּיל עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ צַדִּיק וּמַצְדִּיק עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ קָרוב לְכָל קורְאָיו בֶּאֱמֶת עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ רָם וְנִשָּא עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ שׁוכֵן שְׁחָקִים עֲנֵנוּ.

עֲנֵנוּ תּומֵךְ תְּמִימִים עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ אֱלהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ וּפַחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ אֲבִיר יַעֲקב עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ מָגֵן דָּוִד עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ הָעונֶה בְּעֵת רָצון עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ הָעונֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ הָעונֶה בְּעֵת רַחֲמִים עֲנֵנוּ:

עֲנֵנוּ אֱלהֵי הַמֶּרְכָּבָה עֲנֵנוּ:

(יש אומרים:

עֲנֵנוּ אֱלָהָא דְמֵאִיר עֲנֵנוּ:):

עֲנֵנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ:

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

אדון הסליחות

אֲדון הַסְּלִיחות.

בּוחֵן לְבָבות.

גּולֶה עֲמוּקות.

דּובֵר צְדָקות.

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

הָדוּר בְּנִפְלָאות.

וָתִיק בְּנֶחָמות.

זוכֵר בְּרִית אָבות.

חוקֵר כְּלָיות:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

טוב וּמֵטִיב לַבְּרִיּות.

יודֵעַ כָּל נִסְתָּרות.

כּובֵשׁ עֲונות.

לובֵשׁ צְדָקות כאמור בישעיהו:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

מָלֵא זַכִּיּוּת.

נורָא תְהִלּות כאמור בשירת הים.

סולֵחַ עֲונות.

עונֶה בְּעֵת צָרות:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

פּועֵל יְשׁוּעות כאמור בישעיהו.

צופֶה עֲתִידות.

קורֵא הַדּורות כאמור בישעיהו.

רוכֵב עֲרָבות כאמור בתהלים.

שׁומֵעַ תְּפִלּות.

תְּמִים דֵּעות:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

אֵל רַחוּם שִׁמְךָ

אֵל רַחוּם שִׁמְךָ. אֵל חַנּוּן שִׁמְךָ.

אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם שִׁמְךָ. מָלֵא רַחֲמִים שִׁמְךָ.

בָּנוּ נִקְרָא שִׁמְךָ. ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ:

אֵל רַחוּם שְׁמָךְ. אֵל חַנּוּן שְׁמָךְ.

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

אֵל אַדִּיר שְׁמָךְ. אֵל בָּרוּךְ שְׁמָךְ. אֵל גָּדול שְׁמָךְ. אֵל דָּגוּל שְׁמָךְ:

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

אֵל הָדוּר שְׁמָךְ. אֵל וָתִיק שְׁמָךְ. אֵל זַכָּאי שְׁמָךְ. אֵל חונֵן שְׁמָךְ:

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

אֵל טָהור שְׁמָךְ. אֵל יָחִיד שְׁמָךְ. אֵל כַּבִּיר שְׁמָךְ. אֵל לָעַד שְׁמָךְ:

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

אֵל מֶלֶךְ שְׁמָךְ. אֵל נורָא שְׁמָךְ. אֵל סומֵךְ שְׁמָךְ. אֵל עוזֵר שְׁמָךְ:

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

אֵל פּודֶה שְׁמָךְ. אֵל צַדִּיק שְׁמָךְ. אֵל קָדושׁ שְׁמָךְ. אֵל רַחְמָן שְׁמָךְ:

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

אֵל שַׁדַּי שְׁמָךְ. אֵל שׁומֵר שְׁמָךְ. אֵל תּומֵךְ שְׁמָךְ. אֵל תָּמִים שְׁמָךְ:

רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ. רַחֵם עַל עולָמָךְ:

ה' חָנֵּנוּ וַהֲקִימֵנוּ

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' בְּיום יְשׁוּעָתָה בַּשְׂרֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ.

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' גַּלְגֵּל הֲמון רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ.

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ.

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' כַּחותָם עַל לֵב הַיּום שִׂימֵנוּ כאמור בשיר השירים.

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' רִיבָה רִיבֵנוּ וּלְחַם לוחֲמֵינו.ּ

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' בָּרֵךְ אֶת לַחְמֵנוּ וְאֶת מֵימֵינוּ כאמור בתורה "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ".

וּבְסֵפֶר חַיִּים זָכְרֵנוּ וְכָתְבֵנוּ:

ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְחוּסָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

ה' עֲשֵׂה לְמַעַן אַבְרָהָם אֶזְרָח תְּמִימֶךָ.