בשבוע האחרון, אנשים שמאמינים בחד-מיניות נוהגים להופיע לאספות בחירות של הבית היהודי ולהפריע לדוברים לדבר. יתר על כן, לפי הפרסום בכלי התקשורת החד-מיניים פרסמו באתרי הפייסבוק שלהם בקשה לבוא לכנס ירושלים כדי להשפיע על אופי הדיון בעניינם, וכך הם כותבים: "בתגובה לפאנל המוטה על טיפולי המרה בכנס ירושלים, הבית הפתוח יממן את עלות הכרטיסים לכנס לכל מי שירצה להגיע אליו.... אנחנו לא באים כדי לפוצץ את הדיון או להפריע לו, אבל כן לתת גב לנציגה מבת קול... בכנס יהיה פאנל בנושא: 'דרכי התמודדות עם נטיה חד-מינית במגזר הדתי'. - נסיון ללבן את השם המקורי של הפאנל - 'האם טיפולי המרה הם פתרון רצוי לבעלי נטיה חד-מינית'. הבית הפתוח בירושלים יממן כניסה לכנס - ונוכחותנו חשובה בו! ...'טיפולי' המרה הם ניסיון 'לרפא' אנשים הנמשכים לבני מינם ומגדרם, כאילו היה מדובר בפגם או במחלה... אלה נובעים מתפיסת עולם פרימיטיבית וחשוכה. עצוב ומדאיג כי בשנת 2015 יש בכלל צורך להסביר כי אין כל פסול במשיכה לבני מינך, וכי הלהט"בים הם אזרחים שווי זכויות שאין צורך לרפאם משום דבר. אם יש משהו שאותו צריך לרפא הוא להט"בופוביה, גזענות ושנאת האחר עד כדי הגדרת שונותו כמחלה...
נבחן אפוא את טענותיהם אחת לאחת.
". "אנחנו לא באים כדי לפוצץ את הדיון או להפריע לו,
אשרי המאמין. כל מי שמכיר קצת את האופי של הקהילה המדוברת ואת דרך ההתנהלות האלימה והדורסנית שלהם, יודע בדיוק מה עומד מאחורי המשפט הזה. הכנס יפוצץ. לא רק המושב המדובר, אלא הכנס כולו. אבל המארגנים יוכלו לרחוץ בנקיון כפיהם ולומר: "אנחנו בקשנו לא להפריע". כסת"ח.
"בכנס יהיה פאנל בנושא: 'דרכי התמודדות עם נטיה חד-מינית במגזר הדתי'. - נסיון ללבן את השם המקורי של הפאנל - 'האם טיפולי המרה הם פתרון רצוי לבעלי נטיה חד-מינית'."
לא נכון. ההתמודדות וצורת החשיבה היהודית היא לאו דווקא באמצעות טיפולי המרה. זאת טעות. כלומר: אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לעשות הוקוס פוקוס כלשהו בעזרת תרופה כלשהי וליישר את נטייתו של אדם – אהלן וסהלן. אבל האמונה הגדולה של היהדות היא שגם אם אין אפשרות לשנות את נטייתו של אדם באמצעים תרופתיים כלשהם, החינוך וכח הרצון הם הרבה יותר חזקים מכל נטייה ומכל יצר. החינוך וכח הרצון יכולים לעשות מה שתרופות לא יכולות לעשות. אין דבר העומד בפני הרצון. אדם שירצה לשאת אשה ולהוליד ילדים – שום דבר לא יוכל לעמוד בפניו. כל אדם שירצה להקים עם אשה בית חם ואוהב ומלא חום ואהבה – אין דבר העומד בפני הרצון. אדם שמאמין בעצמו – שום דבר לא יעמוד בפניו. כל אדם, תהיינה נטיותיו אשר תהיינה, יכול לשאת אשה ולהוליד ילדים. עם טיפול או בלעדיו. הבעייה מתחילה בחברה שבמקום לחנך את האדם לשלוט ביצריו, היא מחנכת אותו להשלט ע"י יצריו ולהתמכר להם. במקום לחנך אדם שבכחו לגבור על כל חולשותיו, מחנכים אותו שאין לו סיכוי להתגבר, ושעליו להתמכר לחולשותיו ולהתמסר להן. וזה, אגב, נכון לא רק לגבי החד-מיניים, אלא לגבי התרבות הרווחת היום כולה, שמחנכת הן את החד מיניים והם את הדו-מיניים לחשוב שהאידאל העליון, פסגת האנושות, מותר האדם מן הבהמה, הוא להגיע לסיפוק מיני ורומנטיקה. כאן הבעייה.
אבל נניח שהדיון באמת היה על השאלה האם טיפולי המרה הם פתרון רצוי או לא. מה הבעייה עם הנושא הזה? למה לא לדון בכך?
"' עצוב ומדאיג כי בשנת 2015 יש בכלל צורך להסביר כי אין כל פסול במשיכה לבני מינך... שאין צורך לרפאם משום דבר.
באותה מדה עצמה יכול גם מי שיש לו נטיה לבולימיה לומר: "אל תרפאו אותי, טוב לי כך". למה רק הוא? גם מי שרגלו חדלה לפעול והוא נדרש לעבור טיפולי פיזיותרפיה קשים וכואבים יכול לומר: "מי אמר שכל אחד צריך להשתמש ברגליו כדי ללכת? לי יותר מתאים להשתמש ברגל כדי להניח אותה על השרפרף שלפניו, ושאנשים אחרים יובילו אותי בכסא גלגלים". מה נשיב לו? נשיב לו שרגל נועדה כדי ללכת, ומי שהרגל שלו לא הולכת, הוא חולה. מה נשיב לאיש עם הבולימיה? נשיב לו שיצר האכילה נועד כדי שהגוף יקבל את המזון שהוא זקוק לו, ולא מזון שמזיק לו. אם יצר האכילה לא ממלא את תפקידו – האיש חולה. מה נשיב למי שנמשך לבני מינו? נשיב לו שליצר המין יש המון המון חסרונות. הוא לוקח את האדם בשבי ומטה את לבו לעניינים לא טובים. יש לו אך ורק יתרון אחד: הוא גורם לכך שהאדם יוליד ויגדל ילדים. אם את התפקיד הזה היצר לא ממלא – האיש חולה, כמו איש שיש לו רגל שלא הולכת.
אבל כאמור: הנושא הוא לא החד-מיניים. הנושא הוא התרבות שמחנכת את האדם שיצר המין הוא מטרה בפני עצמו. החד-מיניים הוא רק סעיף אחד קטן מתוך הנושא העיקרי, וחשוב שהכנס יבהיר זאת.
ההתנגדות של התורה היא לתרבות המחנכת לכניעה לכל פיתוי. התורה אינה מפלה בין מי שמתאוה לבני מינו לבין מי שמתאוה לבני המין האחר. מי שמנסה להציג את התורה כמי שלא מקבלת את השונה, שוכח שהפסוק האוסר נישואין חד-מיניים, הוא רק אחד מתוך רצף של שמונה עשר פסוקים האוסרים על האדם להיגרר אחר תאוות מין לא מבוקרת, ששה עשר מתוכם עוסקים באיש שמתאווה לאשה. מה שמלמד שהנושא של הפרק הוא לא היחס לאחר, הנושא של הפרק הוא דרכי ההתמודדות עם היצר עם תרבות היצר.
בעבר, למד האדם להתגבר על יצריו ותאוותיו ולהקשיב לקול השכל. כל בחור שהגיע לפרקו היה מתחתן, לא משום שהוא מלא תאוות, אלא פשוט משום שכל בחור בגילו נושא אשה. כך, זכו כל הבחורים, בעלי כל הנטיות, להקים משפחה ולהוליד ילדים. הם לא היו עסוקים כל חייהם ברדיפה אחר האושר שלעולם לא יושג. הם פשוט היו מאושרים ולא פיתחו עינים גדולות. היום המצב שונה. האדם החי היום חונך לרדוף כל ימיו אחרי הרומנטיקה והיצר. התרבות המתירנית פוגעת בראש ובראשונה באלה שתרבות ההתמכרות ליצר הביאה אותם למצב שבו הם לא יכולים להקים משפחה ולהוליד ילדים. אז מי בדיוק מתעלל בהם?
זה כל הסיפור. לא שום אפליה ולא שום שנאת האחר. אבל תמיד הדרך האולטימטיבית של מי שאין לו טענה משכנעת היא להאשים את הצד השני באפליה. זה תמיד עובד גם אם האמת היא שאין שום אפליה. המלחמה של התורה היא לאו דווקא בחד-מיניים. המלחמה של התורה היא בכל מי שאצלו המשיכה המינית והרומנטית היא האידאל העליון, והמימוש שלה הוא תכלית הבריאה. התורה מכירה בזכותו וחובתו של כל אדם, תהיה משיכתו המינית אשר תהיה, לשאת אשה ולהוליד ילדים. השאלה האם תהיה שם גם משיכה מינית או לא תהיה, היא שאלה לא חשובה. הניסיון להציג את הסוגיא כעוסקת בשאלת קבלת השונה, או היחס לאחר, הוא הטית הנושא למקום שבו הוא לא נמצא. לא זה הנושא. הנושא הוא רמת החשיבות שאנו מייחסים לרומנטיקה ומשיכה מינית. זה הנושא, וחבל מאד שמי שאין לו יכולת להתמודד עם הנושא האמיתי, פונה אל הפתרון הקל: הסבת הדיון למקום שבו הוא לא נמצא.
וכי הלהט"בים הם אזרחים שווי זכויות שאין צורך לרפאם משום דבר.
נכון מאד. הם אזרחים שוי זכויות, זכותו של כל אחד מהם לעשות את הדבר החשוב ביותר לכל אדם: לשאת אשה כדי להוליד ממנה בנים. מי שפוגע בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של האנשים האלה, הוא מי שיוצר תרבות שמכריחה את האנשים האלה להנשא בנישואין עקרים, ולהפסיד את הדבר החשוב ביותר לאדם: הולדת וגידול ילדים. מי שפוגע בזכויותיהם הוא מי שמחנך אותם לא להאמין ביכולת שלהם ולהתייאש מכל סיכוי להתגבר על נטייתם.
בקצור: הטענה שהם טוענים כאילו היהדות לא מכירה בזכותם להתחתן היא הטענה הכי אבסורדית שאפשר להעלות על הדעת. היהדות מכירה בזכותם וחובתם להתחתן כמו כל אדם. דווקא התרבות הלהט"בית היא זו שמונעת מהם להתחתן.
אם יש משהו שאותו צריך לרפא הוא ... גזענות ושנאת האחר עד כדי הגדרת שונותו כמחלה.
נכון, לכן כדאי שתתרפאו משנאתכם כלפי כל מי שדעתו שונה מדעתכם, עד כדי סתימת פיות וחוסר יכולת לשמוע את דעתו. שנאה זו וסתימת פיות זו נובעות מתפיסת עולם פרימיטיבית וחשוכה. עצוב ומדאיג כי בשנת 2015 יש בכלל צורך להסביר זאת.
תבינו, אנחנו הומופובים גאים, ולא נאפשר להתייחס אלינו בגזעות, או להגדיר את ההומופוביה שלנו כמחלה.
את המאמר הזה אפשר למצוא גם כאן.
באותם ימים פורסם מאמר אחר בנושא, אפשר למצוא אותו גם כאן.