העליה הברוכה מרוסיה שהיתה לפני עשרים שנה, היא אכן עליה ברוכה, אחד משלבי הגאולה. אבל יחד עימה יש הרבה כאבים. כאמור בפרשתנו, גם ערב רב עלה איתם. באו עמהם הרבה אנשים שאינם יהודים. חלקם בגלל שהיו "נשואים" ליהודים. (נשואים במרכאות. התורה לא מכירה בנישואים האלה), וחלקם בגלל כל מיני סעיפים בחוק השבות שמאפשרים לגויים גמורים לבוא לארצנו, בגלל סבא יהודי שהוא עצמו לא עלה לארץ.
כתוצאה מכך, היום אנו בבעיה קשה: חיים בינינו הרבה גויים.
יש שסוברים שאת הבעיה הזאת צריך לפתור ע"י הקלות בגיור; אם אינני יכול לשכנע את היהודי שלא ישא גויה, הבה נגדיר את אשתו כיהודיה ושלום על ישראל. אחרים טוענים שכבר הקלנו עד קצה גבול היכולת, וגם מה שעשינו עד עכשו הוא דיעבד דדיעבד ועשינו זאת רק בלית ברירה, משום שהאלטרנטיבה היא נישואי תערובת שאין לנו כח למנוע אותם. אבל אפילו המקלים הגדולים ביותר, מסוגלים לפתור רק אחוז קטן מהבעיה, רוב הגויים שחיים בתוכנו לא יתגיירו גם עם כל ההקלות האפשריות ושאינן אפשריות.
מצדדי ההקלות בגיור לא מחמיצים שום הזדמנות להביע את דעתם. בשבוע שעבר הם אמרו שאם אנו רוצים לעודד עליה מצרפת עלינו להעביר את חוק הגיור.
ובכן, אנחנו לא רוצים. כלומר: אנחנו באמת רוצים שכל יהודי העולם יבואו לישראל, ובתוכם כמובן גם יהודי צרפת. אנו רוים שכל יהודי צרפת יבואו אלינו. אבל אנחנו רוצים רק את היהודים, אנחנו לא רוצים שגם ערב רב יבוא איתם. מי שאינו יהודי – שלא יבוא.
חוק הגיור לא יקל על יהודי צרפת לבוא. יהודי צרפת יכולים לבוא גם בלעדיו, והם מן הסתם יבואו בהמוניהם גם בלעדיו. חוק הגיור יקל על גויי צרפת לבוא, ואנחנו ממש לא רוצים שהגויים יבואו. יש לנו מספיק גויים גם ככה.
ומה עם מי שבאמת רוצה להתגייר לשם שמים? הוא לא צריך את חוק הגיור.
ומה עם יהודי שנשוי לגויה? ובכן, כאמור, הוא לא נשוי. התורה לא מכירה בנישואים האלה. אנו מאד רוצים לראות את היהודי הזה אצלנו, אבל אם הוא לא מוכן להפרד מהגויה הזאת – אנו נאלץ בכאב גדול לוותר עליו.