במסכת סופרים יד ג, אחרי ברכת הרב את ריבנו, נאמר: "ואחר כך מקלס לצדיקים, ברוך מרדכי, ברוכה אסתר, ברוכים כל ישראל. ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו. אמר ר' פנחס וצריך לומר חרבונא זכור לטוב".
כך מצאנו גם בירושלמי מגלה ג ח: "רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו אמ' ר' פינחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב".
כלומר: ראשיתו של המנהג בברכות בלבד: למרדכי, אסתר וישראל. בימי רב נוספו גם קללות כנגדם, להמן ובניו.
במגלה ז: אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי . משמע שבימי רבא הנוסח הכולל ברכה למרדכי וקללה להמן, היה כבר מקובל ושגור.
התוס' שם מוסיף: "[בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים". ובתורא"ש הגרסה: "בירושלמי מפרש שצריך לומר אחר קריאת המגילה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הערלים [נ"א: הרשעים] ברוכים כל ישראל, ויאמר נמי וגם חרבונה זכור לטוב". (זהו המקור הראשון ל"וגם". ומשמע שה"וגם" נאמר. אבל אפשר שגם הוא שבוש של מקור קדום יותר שאמר שצריך שיאמר גם: חרבונה זכור לטוב. ועם הזמן התוסף ה"וגם". אבל אפשר שכיון שברכו את ישראל, ברכו גם את חרבונה למרות שאינו ישראל. ברוכים ישראל, וגם חרבונה אע"פ שאינו ישראל. לכן "וגם". בכל המדרשים ובירושלמי ומס' סופרים שלפנינו, אין "וגם").
כלומר: בימי הראשונים נותרו על כנן הברכות למרדכי, אסתר וכל היהודים. כנגדן נוספו קללות. מלבד קללת המן הותיקה, קוללו גם זרש (כנגד ברכת אסתר), וכל הרשעים, כגרסת תוס', או כל הערלים, כגרסת תורא"ש.
גם הערלים וגם הרשעים הם כנראה גרסה מצונזרת. ומסתבר שהגרסה המקורית היא ארורים כל הגויים. אם אומרים שברוכים כל ישראל, כנגד ברכה זו ארורים הגויים. אולי הערלים. וכן הוא בר' ירוחם: "צריך לומר אחר קריאת המגלה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הערלים ברוכים כל ישראל וגם חרבונה זכור לטוב זה פשוט בירושלמי דמגלה". ובדומה לכך באבודרהם (אם כי עם צנזור אחר, מקובל יותר: "אמרינן בירושלמי (פ"ד ה"ז) שצריך לומר אחר קריאת המגלה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש אשתו ברוכה אסתר ארורים כל העכו"ם ברוכים כל ישראל. גם חרבונה זכור לטוב משום שנאמר (משלי י, יז) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב". ווי העמודים מצטט את הטור: "אמרתי לפרש מה שהביא הטור אורח חיים סימן (תר"פ) [תר"צ] בשם הירושלמי דמגילה (כז א), וזה לשונו: צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל הכותיים וברוכים כל ישראל. אמר רבי פנחס, וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב". כאן לא הסתפקו בערלים ואמרו כותים. אבל בטור שלפנינו הגרסה היא רשעים. כן הגרסה ברא"ש במגלה שם: "אמרי' בירושל' (פרק בני העיר הלכה ז) שצ"ל אחר קריאת המגילה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל גם חרבונה זכור לטוב". כן הוא גם בנושאי כלי הטור. אבל מכך שהרשעים האלה הם נגוד ליהודים, או לישראל (שברכתם נזכרה כבר במסכת סופרים), ברור שבמקור הארורים היו הגויים. (ומ"מ אין אזכור לארירה כללית כזאת לפני ימי הראשונים. האמוראים אמרו רק ארורים בניו). וכאמור, ווי העמודים מעיד שבטור שלפניו קוללו כל הכותים.
בקצור: מסתבר שהן הכותים, הן הערלים, הן העכו"ם והן הרשעים, כולם לשונות של צנזורה. במקור היה "ארורים כל הגויים", שהרי זה נגוד לישראל. (ואפשר שהוא ע"פ המדרש האומר שעמלק נקרא ראשית גויים כי הוא הראשון שנלחם בישראל אחר קריעת הים ואחר היות ישראל לעם. הרי שהלוחמים בישראל הם הנקראים גויים. ועליהם נאמר ארורים כל הגויים).
בשו"ע הגרסה היא "צריך שיאמר: ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל שונאי ה', ברוכים כל המאמינים בה'; וצריך שיאמר: וגם חרבונה זכור לטוב".
אצל ערוה"ש מופיע הצירוף ברוכים כל הצדיקים. כן הוא בטור לפנינו, אך ראה בהגהות והערות שם (תרצ יח) שבדפוסים קדומים היה הנוסח ארורים כל הגויים, או כל עובדי ע"ז, וברוכים כל ישראל. עד ימי ערוך השלחן או הדפוסים המאוחרים של הטור הברוכים הם כל ישראל. לכן מסתבר שהארורים הם כל הגויים. מסתבר שכאשר צנזרו את הפיוט והתקבל הנוסח שארורים כל הרשעים, ממילא תוקנה גם הצלע הנגדית לברוכים כל הצדיקים.
כאמור, הנוסח המקורי הוא "ארורים כל הגויים", מי שאומר נוסח אחר, כנראה חושש מפני הצנזורה.