(המטרה כמובן: להצביע על כל העברות מהפרשה שגבורי הספור עברו עליהן. לא הצלחתי להכניס פנימה את כל המצוות בפרשה, אבל הכנסתי די הרבה).
דינה היתה עצובה מאד. כמעט לא היה לה מה לאכול. היא היתה עניה מאד ולא היה לה כסף. כבר חצי שנה שהיא גרה לבדה בבית. בעלה יעקב זצ"ל נפטר לפני חצי שנה, ולא נשאר לה אף קרוב, מלבד אח של בעלה שנסע לחו"ל כבר לפני חמש שנים ומאז איש אינו יודע היכן הוא.
לפתע הבזיק רעיון בראשה, היא פנתה אל יוסי, שהיה בעלה לפני שהתחתנה עם יעקב, ובקשה ממנו הלואה. יוסי הוא עשיר גדול. הוא בנו של פרעה. אמנם הוא התגיר ועכשו הוא כבר יהודי ומקים את כל המצוות, אבל פרעה עדין שולח לו כסף רב.
יוסי אכן הסכים להלוות לדינה כסף. הוא הלוה לה אלף שקל בתנאי שתחזיר לו אחרי חדש אלף ומאתים שקל.
באותו חדש היה לדינה כסף והיא קנתה אכל. אבל אחרי חדש שוב לא היה לה מה לאכול.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "כן" אמרה דינה, ויוסי נכנס, ודרש שדינה תשלם לו את החוב. דינה אמרה לו שאין לה כסף, אז הוא פתח את ארון הבגדים שלה ולקח את הבגדים שלה ואמר שלא יחזיר לה עד שתפרע לו את החוב.
לא היה לדינה מה ללבוש ולכן היא לבשה את הבגדים שהיו של יעקב. כל אותו יום היא טחנה קמח, וחשבה שאם תמכור הרבה קמח אולי תוכל לשלם את החוב. אך באותו ערב בא יוסי ולקח ממנה גם את הרחים שבהם היא טוחנת קמח.
דינה לא ידעה מה לעשות. בלבה היא אמרה שלא אכפת לה שיוסי עזר לה, היא שונאת את יוסי וגם את אבא שלו. היא התפללה לה' ונדרה נדר, שאם ה' יציל אותה מידי יוסי היא תקריב קרבן לה'.
וה' עזר לה. למחרת בבקר שמעה דינה יללות ליד הדלת, היא פתחה את הדלת ומצאה כלב חמוד עם קולר יפה על צוארו. דינה הכניסה את הכלב הביתה ונתנה לו כמה עצמות שמצאה. דינה אהבה מאד את הכלב וקראה לו מותק. אבל יוסי פחד מאד מכלבים ולכן הפסיק לבא.
אחרי שלש שנים נזכרה דינה בנדר שנדרה. אבל לא היה לה כסף לקנות קרבן. היא חפשה וחפשה ובסוף הבינה שאין לה ברירה. היא לקחה את מותק ונתנה אותו למנחם הרועה. מנחם נתן לה בתמורה כבש והיא לקחה אותו לירושלים והקריבה אותו.
כשחזרה דינה מירושלים חכה לה יוסי. הוא בקש סליחה על כל מה שעשה לה. הוא ספר שאשתו נפטרה לפני שנתים ובקש לשאת לאשה את דינה. הוא אמר שרצה לבקש זאת כבר מזמן אך פחד מהכלב. הוא הזמין את דינה לבקר בביתו הגדול. הוא הסביר לה שאמנם הוא פוחד מכלבים אך הוא מגדל הרבה בעלי חיים מענינים אחרים. הוא הראה לה יונה יפה מאד. דינה התפלאה מאד איך הוא הצליח להשיג אותה, אך יוסי הסביר לה שהיה לו מזל: היונה בדיוק דגרה ולכן לא ברחה מפניו והוא לקח אותה עם כל הקן. הוא ספר לה שיש לו גם פרה נחמדה מאד, וגם סוס, אך עכשו הם אינם נמצאים כי הבן שלו לקח אותם כדי לחרוש ולזרוע חטה. דינה שאלה למה הוא צריך גם את הפרה וגם את הסוס, ויוסי הסביר לה שבנו חורש בין הגפנים בכרם והשרשים מפריעים למחרשה ובהמה אחת לא מספיקה לשם כך. דינה שאלה את יוסי אם הפרה לא אוכלת את הענבים, אך יוסי הרגיע אותה שהפה שלה קשור.
בערב חזר איציק, בנו של יוסי מהשדה. כשראה את דינה שמח מאד ורץ מהר חזרה אל השדה. הוא אסף שם את הענבים הקטנים והזיתים הקטנים שנשארו שם, וכן עמר של שבלים ששכח, והכין סעודה גדולה לכבוד יוסי ודינה. גם שלומי, הבן השני של יוסי, שעובד אצל משה מהרחוב השני, חזר מעבודתו וצרף לסעודה את החטים והענבים שהביא מעבודתו, וכולם אכלו כיד המלך.
לא כל מה שראתה שם דינה מצא חן בעיניה. על אחד העצים בחצר היה תלוי שלד. יוסי הסביר לה שהכל בסדר. היה מותר לו להרוג את האיש הזה כי בנו הרג את בנו של יוסי. בכל זאת לא מצא הדבר חן בעיני דינה והם בנו בית חדש. דינה מאד נהנתה בבית החדש. היתה בו גנה גדולה ויפה. וכל יום היא ישבה עם יוסי על שפת הגג כשרגליהם משתלשלות למטה והם נהנו ממראה הגן. נולד להם בן והם קראו לו אפרים.
דינה נהנתה מאד לגדל את ילדיו של יוסי. היא למדה אותם תורה וספרה להם כל שבוע את התחלת פרשת השבוע. אבל את הסוף של כל הפרשות היא תמיד שכחה.
כשמת יוסי התחתנה דינה עם איציק, הבן הבכור של יוסי. אמנם איציק כעס מאד כשנודע לו שאביו נתן חלק כפול בירושה לאפרים, ולא לו. אבל הוא הבין שדינה לא אשמה בזה. הם מאד אהבו זה את זה, אבל דינה היתה כבר די זקנה והיא בקשה מאיציק שיביא לה שפחה שתעזור לה.
חדש אחרי החתונה יצא איציק למלחמה. כשהוא חזר הוא הביא אתו אשה יפה מאד. הוא הסביר לדינה שראה אותה ולקח אותה במלחמה, אבל עכשו הוא מתחרט ונותן אותה לדינה בתור שפחה.
השפחה היתה שפחה חרוצה, והיא היתה מסורה לעבודות הבית. אבל דינה גלתה שהיא גונבת אכל ומחביאה אותו בצד. היא עקבה אחרי השפחה וגלתה שהיא מביאה את האכל לאחיה, שנפל גם הוא בשבי במלחמה ונמכר לפרעה, וברח ממנו. דינה כעסה מאד ושלחה את העבד מיד בחזרה לפרעה. פרעה הודה לה מאד ושלח לה מתנות רבות. דינה נהנתה מהמתנות, אבל גם השכנים שמעו על המתנות, ולילה אחד התעוררה דינה וראתה את איציק נאבק עם גנב שבא לגנוב את תכשיטיה. דינה לא אבדה את עשתונותיה, היא תפשה את הגנב במבושיו והביאה אותו אל השופט. גם השופט כעס מאד על הגנב וצוה להלקות אותו מאה מכות. הוא החזיר לדינה את התכשיטים והיא חיה באשר ובעשר עד סוף ימיה.