ידוע ומפורסם המדרש המופיע בראש מסכת סוטה: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני", כלנו בקיאים ורגילים בו, ושבים ואומרים שכל אשה נבראה מראש עבור בעלה, והיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ומאיש לקחה זאת, ומה' אשה לאיש.
מאידך, לא חסרות בדברי חז"ל גם הדרכות, המלמדות את האדם לבחור לו את האשה הנכונה, ולא להכשל באשה רעה. כגון:
לא ישא אדם אשה עד שתגדל בת אחותו או עד שימצא את ההגון לו
הוי זהיר מאשה שאינה הוגנת לך
תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ואל ישא בת עם הארץ - שאם מת או גולה בניו עמי הארץ. תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ - משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור ואינו מתקבל. תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות. ולא ישא בת עמי הארץ.
ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה.
שא עיניך וראה את מי אתה בוחר לך.
מכל הציטטות האלה אנחנו למדים, שעל האדם לדקדק היטב את מי הוא בוחר לעצמו, שהרי עליו לבחור לו אשה טובה, והכל תלוי בבחירתו. גם השכל והמציאות מראים את זה, כלנו יודעים שאנחנו יכולים לבחור אשה ע"פ שקול דעתנו.
איך נישב אפוא את הסתירה?[1] נראה שהתשובה פשוטה: לפני שאדם נושא אשה, עליו להבין ולדעת שהכל תלוי בו, ובו בלבד. ועליו לשאת באחריות לבחירתו. אחרי שנשא אשה עליו לדעת שזאת האשה שעליה הכריזה בת קול ארבעים יום קודם יצירת הולד, היא אשתו מבראשית, ומה' היא.
אלא שכאן מתקומם השכל הישר, ובצדק. ושואל: מה האמת? אם לפני החתונה אני צריך לחשוב שהכל תלוי בי, ואחרי החתונה אני צריך לחשוב שהקב"ה קבע הכל, אז ודאי שבשלב כלשהו אני משקר לעצמי.
את היושר הזה כדאי לשמור, כי עוד נזדקק ליושר הטבעי כמה פעמים בהמשך המאמר, במקומות שבהם פחות נהוג להשתמש בו, אך לעניננו, הסתירה בין הכל צפוי לבין הרשות נתונה, ובין ידיעה ובחירה, היא נושא למאמרים רבים, וכבר נאמרו בו פירושים רבים, ואין זה המקום לפרטם.
נכון שכמו שאדם בחר אשה פלונית, היה יכול גם לפגוש אשה אחרת ולבחור בה, אבל העובדה היא שהוא בחר את אשתו, ואנחנו הרי מאמינים שלא יד המקרה בדבר, אלא יד ה'.
כמו בכל תחום בחיים, גם כאן אנו מאמינים שיד ה' בדבר, אך בתנאי שנעשה את ההשתדלות שלנו כראוי. אין סומכים על הנס. אם נסמוך על הנס - נפסיד.
אפשר ללמוד זאת גם מפרשת בראשית. בבריאה ה' קורא שמות, ובכך הוא מכריע שהיום יום והלילה לילה והיבשה ארץ וכו', הוא עשאם. האדם קבל את היכלת לקרוא שמות וכל אשר יקרא לו הוא שמו. גם כשה' הביא לו את חוה הדבר הראשון שעשה היה לקרוא לה שם. ואולם רק אחרי שאכל מעץ הדעת ידע לקרוא לה גם בשם פרטי. יכלת ההבחנה בין פרטי למשנהו וההכרה בכך שלא כל המין הוא אחד באה רק אז.
רבו המדרשים על מה' אשה לאיש, וכפי שעולה הדבר מכאן, כי מאיש לקחה זאת. ואולם יש להבחין, ששמה הפרטי אינו קרוי על שם לקיחתה מאיש בעבר, אלא על שם הוֹלדתה בעתיד. אמת שהאשה שהאיש נושא יועדה לו מששת ימי בראשית, ולכן היא נקראת אשה. ואולם כל אשה שיבחר נקראת אשה, מאיש לקחה, ויתברר למפרע שהיא האשה שיועדה לו. היכלת שלו היא לבחור מה יעשה בעתיד, מי תהיה אם כל חי של זרעו אחריו, את השם הפרטי המיחד את אשתו שלו על פני האחרות, הוא יקבע. ואת זה ראוי לו שיברר היטב, ושא עיניך וראה את מי אתה בוחר לך. אדם יכול לבחור לו את עתידו כי יש לו בחירה חפשית. אחרי שבחר, היא אשתו, כי מאיש לקחה. יש בעברית שתי משמעויות למלה אשה. כל אשה היא אשה, אך רק משנשאה היא האשה שלו. והתברר למפרע שהיא האשה שלקחה ממנו להיות עזר כנגדו.
והדברים נאמרים, משום שהיום, בהשראת רוחות זרות הנושבות, האדם לפעמים שואל את עצמו, האם באמת אשתו היא האהבה האמתית, והאם לא טעה. ועצם העובדה שהוא שואל יכול להרוס את חייו.
לא רק האיש שואל, לפעמים האשה שואלת, האם באמת אתה אוהב אותי? לא היית מתחתן עם אחרת?
וכאן, למען היושר שהוזכר לעיל, על האיש להודות: נכון, יכלתי להתחתן גם עם אחרת, יש להודות בכך. ב"ה, יש בעם ישראל הרבה נשים טובות, חכמות ונחמדות, יש להודות על כך. אם לא הייתי מוצא את אשתי, סביר להניח שהייתי מוצא אחרת שהייתי אוהב אותה ומוצא שפה משותפת אתה, לא פחות מאשר עם אשתי. אבל כל זה כבר איננו רלוונטי, אני כבר עברתי את השלב הזה. כעת יש לי אשה והיא אשתי משמים. (והרי אנחנו מאמינים שלא במקרה פגשתי את אשתי ולא את האחרת הנ"ל שגם אתה אני יכול להסתדר ולאהוב, יד ה' בכך).
ולמה אני אוהב אותה? מה זאת אומרת למה?! אני אוהב אותה כי היא אשתי!!!
התשובה הזאת, שאמורה להיות התשובה הטובה ביותר והאלמנטרית ביותר, לא נשמעת טוב באזנו של מי שגדל והתחנך בתרבות המערבית הקלוקלת. אבל האמת היא שהתשובה הזאת היא התשובה הטובה ביותר, החזקה ביותר וגם הנכונה ביותר.
יש אנשים שנדמה להם שכדי להסביר למה הם אוהבים את האשה שלהם עליהם למנות את מעלותיה ולבאר שבגללן הם אוהבים אותה, אבל זה לא חוזק אלא חולשה. אם ישאלו אדם למה הוא אוהב את הוריו או את בניו, והוא יתחיל למנות את מעלותיהם, הדבר ישמע מיד כאהבה חלשה ולא משכנעת. האדם יאמר בבירור: כי הם הורי, או כי הם בני, וזה אומר הכל. אהבתי אינה תלויה בשאלה כיצד הם נוהגים, הם הורי או הם בני, ושום דבר לא יכול לשנות את אהבתי אליהם.
משום מה, דוקא לגבי אשתו, נדמה לאדם שהוא צריך שוב ושוב להצדיק את אהבתו כלפיה, כלומר: אהבתו כלפיה היא לא דבר ברור ומובן מאליו, וממילא, גם היותה אשתו היא לא עובדה ברורה מאליה. מי שברור לו שאשתו היא אשתו כמו שברור לו שהוריו הם הוריו ובניו הם בניו, לא נזקק לנמוקים מעין אלה. "אני אוהב אותה כי היא אשתי", היא תשובה חזקה וטובה יותר מכל המעלות שיוכל למנות בה. היא איננה מעמידה את האהבה בשום ספק ובשום מצב שבו היא צריכה להוכיח את עצמה כל יום מחדש.
וכאמור, התשובה הזאת היא גם יותר נכונה. כשהיית בשלב הבחירה או סמוך לו אהבת אותה בגלל מעלותיה. היום, כשכבר עברו שנים רבות, למען היושר ראוי שתודה שאתה אוהב אותה כי התרגלת אליה, כי בנית אתה מערכת חיים ששניכם מוברגים בה היטב, כי כבר שנים רבות אתה יכול לחיות רק אתה, בקצור: כי היא אשתך.
וכלפי מה הדברים אמורים? הדברים אמורים כלפי הדור שלנו, שבו אחוז הגירושין הולך וגדל, ומתוך כך גם ההבנה הברורה שאדם מכיר בכך שאשתו היא אשתו כמו שהוריו הם הוריו (וגרושין הם פתרון דחוק שנועד לשמוש במקרים נדירים שבנדירים), גם היא כבר לא כ"כ ברורה. מתוך כך, המוטיבציה לפתור בעיות בתוך הבית, גם היא כבר פוחתת, כאשר מהצד קורץ לו פתרון שהוא אולי קשה הרבה יותר, אבל הוא נוצץ ונראה קל יותר, וגם אם האדם לא יגיע בסופו של דבר למצב שבו הוא ישתמש בפתרון הקל יותר, הוא יתקשה יותר לפתור בעיות בתוך הבית אם קיומו כבר לא ברור כשמש.
הדברים נאמרים כלפי דור שבו האנשים כבר לא כ"כ איתנים בכך שהם אכן אוהבים את משפחתם. חז"ל למדונו שרשעים מסורים ביד לבם וצדיקים לבם מסור בידם. מה נאמר על הדור הזה? רבים בו האנשים שנדמה להם שאם לבם לא מפרפר בהנאה כשהם רואים את האשה, לא את פעולות הלב צריך לשנות אלא את האשה. הלב לא מסור בידנו ולא נגע בו. מכאן אנשים שברור להם שאם אשה מסוימת (ול"ד וד"ל), גורמת ללבם לרגוש, הם חיבים לשאת אותה גם בנגוד להלכה, ואיזו רעה ההלכה אם היא עומדת כנגד הלב!. איש אינו מעז לומר שרע האיש שמפעיל את לבו בנגוד להלכה. התרבות המערבית חנכה את בניה שא"א לשנות את הלב ושאין לאדם בחירה חפשית. (אגב, המציאות והסטטיסטיקה מוכיחים שדוקא אצל האנשים ההולכים אחר לבם ואחריו בלבד, הנשואין מחזיקים מעמד הכי פחות זמן. אלה שטוענים שהם לא יכולים לשמוע להלכה שהרי האהבה חיה לנצח ואין לעמוד בפניה, עליהם כבר אמרו חכמינו שבטל דבר בטלה אהבה. והסטטיסטיקה, יש להודות, אומרת זאת בקול ובעצמה גדולים יותר מהקול והעוצמה שבהם אמרו זאת חכמינו).
יש אנשים שטוענים: איך אפשר לצוות את האהבה, ואיך אפשר לכלוא את האהבה? אפשר ואפשר, אם לבנו מסור בידנו. אלא שהתרבות המערבית המקדשת את היצר, מזינה את לקוחותיה שוב ושוב ביצירות "תרבות", תרבות אנשים חטאים, הממכרות את לקוחותיהם לרגשות מוגזמים, ומרגילה אותם שעקר העקרים שאין בלתו הוא שבסופו של דבר יתנשק הגבור עם אהובתו על רקע השקיעה לצלילי מנגינה מרגשת. הלקוחות התמכרו והתחנכו שעקר העקרים בחיים הוא הרגש הזה ואין בלתו. האנשים רוצים לחיות בסרט, אלא שהם אינם מוכנים לשלם אפילו את מחיר הכרטיס. מתוך כך הם אומרים שאם הם אוהבים או לא אוהבים אשה מסוימת, א"א לשנות את זה ואין להם תקנה אלא לשאת את האשה שלבם מעלה טינא בראותם אותה, שהרי היא ורק היא האהבה האמתית החיה לנצח. כעבור זמן מה יעלה לבם טינא על אשה אחרת, ויתברר שהיא ורק היא האהבה האמתית שחיה לנצח ושאין לעשות נגדה דבר. ואין ברירה אלא לגרש את האהבה הנצחית האחת והיחידה הקודמת, ולשאת את האהבה הנצחית האחת והיחידה הנוכחית. שהרי האהבה נצחית היא ודוקא אשה זו היא בת זוגי וא"א לצוות על האהבה, ואין אשה אחרת שיכולה להתאים. מתוך כך האנשים האלה הפכו את היוצרות: לפני החתונה האשה היא האשה האחת והיחידה שהוכרזה משמים. אחרי החתונה - המבחר גדול.
אותם אנשים מביאים לשיטתם מאמרים רבים של חז"ל ושל רבנים שונים, על חשיבות האהבה לחיי נשואין תקינים. חשיבות נכונה, אלא שאת האהבה ביכלתנו לבנות בכחות עצמנו אם לבנו מסור בידנו. ועוד, ברור שחשיבות גדולה יש לעבודת הלב בתפלה, אך מי שיאמר שכיון שאינו מצליח לכון את לבו לא יתפלל, אינו כהלכה. כמו כן, מי שפוטר את מי שאינו מצליח לכון את לבו לאשתו מלשאת אשה ולהוליד בנים, ודאי וודאי שאינו כהלכה. מי שיודע שעליו לשאת אשה ולהוליד בנים, והיא אשתו לעולם ולא תשתנה, ואפשרות אחרת כלל אינה עולה על דעתו, כבר ימצא את הדרך גם לאהוב אותה. והחשוב מכל: האהבה היא אמצעי להחזקת חיי הנשואין,לא להפך. יש לזכור מה העקר ומה הטפל, מה האמצעי ומה המטרה.
לכן, עלינו להתחנך שעלינו לבחור את האשה בכחות עצמנו, ע"פ השכל ולא ע"פ הרגש, והמבחר גדול. אבל משבחרנו, זוהי האשה האחת והיחידה ואין בלתה.
בחברה שמחנכת את בניה שאין להם אלא אשה אחת, ושרק היא אשתם וזאת המציאות הברורה והמובנת מאליה, כמו שאין להם אב אחר או אם אחרת, שם ליצר יהיה קשה הרבה יותר להגיע. איש אינו חושק בדבר שאינו קים מבחינתו. מי שחי עם אשה באי בודד, לבו לא יטה לשום מקום אחר; הוא יאהב אותה מאד, לא תהיינה לו בעיות זוגיות או בעיות אחרות מעין אלה. מי שהחברה נותנת לו את ההרגשה שהוא ואשתו באי בודד[2], ודברים אחרים אינם קימים מבחינתו, יאהב מאד את אשתו. בחברה כזאת, תוכיח הסטטיסטיקה, יהיה אחוז החטאים ובעיות הזוגיות נמוך מאד. ואולם: התנאי הוא שזה כ"כ ברור עד שלא מדברים על זה ולא צריך לדבר על זה. בחברה שבה ידוע ומפורסם שמעשים כאלה אסורים בתכלית האסור - רבים החוטאים. בחברה שבה מעשים כאלה כלל לא יעלו על הדעת - מעטים החוטאים.
ואם אין ביכלתנו לתקן את החברה, נתקן לפחות את עצמנו. יהיה לבנו מסור בידנו, וידע כל אחד מאתנו שהוא אוהב את אשתו, כי היא אשתו.
[1] אמנם במו"ק יח: הגמ' מאריכה לבאר שאין לאדם שליטה על כך, אך גם היא אומרת שברחמים אפשר. ועוד משמע שם שאדם לא צריך להשתדל בזווגו כי יכול לסמוך על כך שתגיע אליו. אך לא נראה שהדורות פסקו כן. ונראה גם שם בגמ' שעקר המסר של הגמ' הוא שלא יחשוק האדם באשה שאינה ראויה לו וודאי לא ישיגנה. אלא יאמין שהאשה שלו מה' היא.
[2] חברה שבה חטא לא יעלה על הדעת, חברה שבה ברור שאין חוטאים, לא יהיו בה חוטאים. חברה שבה ברור שיש חוטאים וצריך כל הזמן לרדוף אחריהם - ירבו בה החוטאים. למה כמעט כל הנהגים עוברים בהרבה את המהירות המותרת, וכמעט אף נהג איננו עובר באור אדום גם כשרואים בעין שהצמת פנוי לחלוטין? כי דבר שברור בחברה שלא עושים אותו, לא עושים אותו. ודבר שברור בחברה שהוא אסור באסור חמור אך הכל עושים אותו - הכל יעשו אותו. כמעט אין אדם שנכשל בקרובותיו, הוא כלל לא מתפתה בקרובותיו, אע"פ שהוא רואה אותן יותר משהוא רואה נשים רבות אחרות, כי ברור בחברה שזה לא יעלה על הדעת (וראה אב"ע וספורנו שמות כ יד).
אדם לא עובר באור אדום כשם שהוא לא מנסה לעופף במכוניתו מעל הואדי אל ההר ממול. אפשרות כזאת אינה במודעות שלו. אם משרד התחבורה יצא בקמפיין נגד מעבר באור אדום, ירבו העוברים באור אדום.
חילים רבים הצליחו במשימות בלתי אפשריות בעליל, רק משום שהיה ברור להם שהם מבצעים את המשימה. החיל יכשל אם יהיה לו ספק; אם מראש יאמרו לו שאם הוא יראה שא"א יחזור. ה"ה לעניננו.