התורה (ובעקבותיה ספר יהושע) מספרים על הענקים שישבו בארץ בזמן שישראל נכנסו אליה.
גם בעבר הירדן, מסופר על רפאים שישבו שם לפנים. על "עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים". הרפאים, לפי האמור שם, הושמדו ע"י בני עמון ומואב, אך לא כֻלם. "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ". יש כמה פירושים לשאלה מה מחדשת התורה באמרה "באמת איש", אבל נראה שהפירוש הפשוט הוא באמת איש שאינו מן הרפאים. הרפאים אינם אנשים.
על גלית ואחיו נאמר שהם נולדו להרפה. ויש מי שמפרש זאת מלשון רפאים. גלית מכונה איש הבינים, ויש מי שמפרש איש כלאים. שהרי אותו פסוק גם מתאר את גדלו: "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת". מדוע גבהו שש אמות וזרת? משום שהוא איש בינים, וכפי שנאמר בהמשף ספר שמואל, מפני שהוא יליד הרפה.
כלומר: התורה מכירה מיני אדם שאינו איש.
ואפילו במשנה אנו מוצאים: "ואדני השדה חיה רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם". יש מין שנקרא אדני השדה, שחי לא רק בזמן התנ"ך אלא אפילו בימי התנאים, שהתנאים דנים בשאלה האם הוא אדם או חיה. השם "אדני השדה" נגזר מהמלה "אדן", שהיא הצורה השכיחה בתוספתא (כלומר בסוף תקופת התנאים) למלה אדם. במשנה, אמנם, זהו המקום היחיד שבו נאמר אדן, בד"כ המשנה מזכירה את המלה אדם, זוהי המלה הרשמית שמקורה בתנ"ך. אבל כאן מזכירה המשנה את המין המכונה בפי העם אדני השדה. ההקשר שבו עוסקת המשנה הוא הלכות כלאים, האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדו. בהקשר הזה מוצאת המשנה צורך לדון במעמדו ההלכתי של אדן השדה. היה כנראה מין אדם פרימיטיבי וחזק, שידע שכדאי לו לבוא ולהרתם למחרשתו של האדם הנבון, בסוף היום הוא היה מקבל תמורה שמבחינת המעביד היא פרוטות, אבל מבחינתו היא אוצר. וחכמים נזקקו לשאלה האם אפשר לרתום אותו למחרשה יחד עם בהמה.
המדענים של היום מדברים על כך שבעבר חיו בעולם מינים אחרים של אדם. מינים חזקים שלא דִברו. מקצתם היו גבוהים מאד. לדעת המדענים המינים האלה נכחדו לפני עשרות אלפי שנים. משום כך, אנשי התורה נוטים לא להתיחס לדברי המדענים ולטעון שמעולם לא היה בעולם שום מין אדם אחר. אבל כל הפסוקים (והמשנה) האלה, מוכיחים שהמדענים צודקים בעובדות, והם טועים רק בתאריך. הממצאים המדעיים תומכים במה שכתוב בתורה בפירוש: היו בעבר מינים אחרים של אדם.
לא רק הפסוקים האלה מלמדים על כך. העובדה שהמין האנושי הכיר בעבר מיני אדם אחרים נתמכת בכך שעמים רבים במקומות רבים בעולם מספרים סִפורים על ענקים. העובדה הזאת מלמדת אחת מהשתים: או שבמקרה הדמיון הפורה של עמים שונים מדמה אותו דבר. או שאותם סִפורים ינקו מאותו בסיס: העמים מספרים על ענקים משום שאבותיהם הכירו ענקים. בחירה באפשרות השניה היא פשוטה יותר, אך היא מאלצת את המדענים להודות שאו שהענקים נכחדו לפני זמן הרבה יותר קצר מעשרות אלפי שנים, או שעמים רבים סִפרו את אותם סִפורים מדור לדור במשך עשרות אלפי שנים. כיון שקשה להאמין שסִפור יעבור במסורת הדורות עשרות אלפי שנים, נראה שאכן היו בעולם מיני אדם אחרים. אבל המדע טועה בתארוך.