דרוש נ'

עלי לבי דוי כי נפטר במנטוב"ה ליל מוצאי ש"ק כ"ט כסלו תע"ד.
אהובי אשר כנפשי החסיד העניו המקובל האלקי כמהר"ר אברהם רוויגו זצוק"ל, ודרשתיו בריג'ייו ליל ה' עשרה לחדש טבת, פ' ויחי.

וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (בראשית מט, טו).

מועד קטן פרק שלישי (דף כה:). כי נח נפשיה דר' אבינא פתח עליה ההוא ספדנא. תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר. נשים לילות כימים על משים לילות כימים ע"כ.

ישפוך השיח ויתפלל החסיד לפני בוראו לעת מצוא ישלח עזרו מקדש, כאשר חכמים הגידו בפ"א דברכות (דף ח.), על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב, ו.). אמר ר' חנינא לעת מצוא זו אשה, שנאמר מצא אשה מצא טוב (משלי יח, כב). במערבא וכו'. ר' נתן אומר לעת מצוא זו תורה, דכתיב כי מוצאי מצא חיים (משלי ח, לה). רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה, שנאמר למות תוצאות (תהלים סח, כא). ר' יוחנן אמר לעת מצוא זו קבורה, א"ר חנינא מאי קראה, השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר (איוב ג, כב). מר זוטרא אמר לעת מצוא זו בית הכסא, אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו ע"כ. ויש לדקדק כי בכלם יש רמז ב'לעת מצוא' חוץ מהא דמר זוטרא. ועוד צריך לכוין בכלם סיפיה דקרא 'רק לשטף מים רבים'. ועל כן נבאר כל א' וא' למצוא חשבון. דקשיא להו לרבנן קרא דכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך, וכי לא יתפלל אלא החסיד, והלא כל אדם צריך להתפלל לעת מצוא. ועוד מאי לעת מצוא, שהמציאה באה בהיסח הדעת ואיך שייך שם תפלה. לכן בא ר' חנינא ואמר לעת מצוא זו אשה. וזה יובן עם מ"ש בזהר פ' תזריע דף מ"ג ב' ז"ל, ת"ח כל רוחין דעלמא כלילן דכר ונוקבא, וכד נפקין דכר ונוקבא נפקין ולבתר מתפרשן באורחייהו, אי זכי ב"נ לבתר מזדווגי כחדא, והיינו בת זוגו. ועיין בס' אלון בכות שלנו על מזמור שיר למעלות אשא עיני ((אלון בכות על מזמור קכא) ושם אמר מאין יבא עזרי דהיינו אשה, אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב, יח). והנה ארז"ל בסוטה פ"ב (יז.), איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, יו"ד באיש וה"א באשה. ואמנם כשמתיחדי' יחד כל א' יש לו י"ה לעצמו, וב' פעמים י"ה הם ל'. עוד י"ה במילואו יו"ד ה"ה הרי ל', לכן אמר כאן שיר למעלות אשא וכו' מאין יבא עזרי. וכפל עזרי מעם ה', לרמוז מ"ש רז"ל במ"ק פ"ג (יח:), מה' אשה לאיש. ומפקי לה מיצחק, מה' יצא הדבר (בראשית כד, נ). ולכ"א מאין יבא עזרי. אמנם מהו העזר הזה, אותו שנגזר מן השמים. ואח"כ נעשה בארץ, וזהו עושה שמים וארץ. ובזה אל יתן למוט רגלך וכו'). דבר נאה ומתקבל. לכן אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה. שיזמין ה' לו בת זוגו הראויה אליו, וזהו לעת מצוא, כמציאה הבאה בהיסח הדעת שלא כל אדם זוכה לזה. ודוקא החסיד צריך להתפלל יותר מאחרים, דאיתא בבראשית רבה פרשה י"ז. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להב"ה כלום, עמדו וגירשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע א' ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה ע"כ. הכונה כי לא טוב עשה אותו חסיד לפרוש מאשתו החסידה שהיתה בת זוגו ראויה אליו. ולכן כיון שגירש את אשתו נזדמנה לו רשעה ועשאתו רשע. זהו בכיוון על זאת זו אשה, שנא' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת (בראשית ב, כג). כלומר שהיא דומה אליו. יתפלל כל חסיד דוקא, שימצא את בת זוגו ולא אחרת שתעשה אותו רשע, וז"ש כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם, כי הכל מן האשה. וז"ש בב"ר פ' י"ז. אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב, יח). זכה עזר, לא זכה כנגדו. כי כשזוכה למצוא בת זוגו אז היא לו עזר, ששניהם לשם שמים מתכונים. אך אם לא זכה כנגדו, שאם לא זכה למצוא בת זוגו מנגדתו ועושה אותו רשע. וז"ש רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. שיובן עם מ"ש במדבר רבה ריש פ' ט'. הרבה פורשין לים ורובן חוזרים, יחידים הם שהולכין ולא חוזרין, כן הרבה נוטלים נשים רובן מצליחין ויחידים נכשלים, וחוטא ילכד בה (קהלת ז, כו). ע"כ. ז"ש רק מיעוט, שלא יהיה מאות' המועטי' שפורשין לים ואינן חוזרים שנטבעים במים, וכן הנכשלים באשה שאינה בת זוגו ממש. וכן בזהר פ' משפטים ק"ג א'. דמאן דנסיב ארמלתא כמאן דעאל בימא ברוחין תקיפין בלא חבלין ע"כ. ר' נתן אומר לעת מצוא זו תורה. אחרי שדרש ר"ח לעת מצוא זו אשה בא ר' נתן ואמר זו תורה, כי הנה ביומא פ"ז (דף עב:), יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהלים יט, י). זה הלמד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואח"כ לומד תורה. ואיתא בזהר בראשית דף ה' א'. שע"י חדושי תורה נעשים שמים חדשים וארץ חדשה. ושם נאמר ת"ח ההוא דלאו ארחיה ארחי דאורייתא וחדש מילין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, ההיא מלה סלקא ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר, ועביד בה רקיעא דשוא וקטלת כמה אלפין ורבוון. ועוד בפ' יתרו דף פ"ז א'. כל מאן דאמר באורייתא מה דלא ידע ולא קבל מרביה, עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ, ג). וזמין קב"ה להתפרעא מיניה בעלמא דאתי, בזמנא דנשמתיה בעיא למיעל לדוכתהא דדחיין לה לבר וכו'. לכן אמר על זאת שהיא התורה, וזאת התורה (דברים ד, מד). יתפלל כל חסיד אליך, דהיינו חסיד העוסק בתורה. לעת מצוא חדושי תורה הבאים בהיסח הדעת, שיהיו ע"פ הקדמות אמיתיות ולא יטעה לחדש דברים אשר לא כן. ומביא ראיה מהכתוב כי מוצאי מצא חיים. דכתיב במשלי ח'. אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח, לד). דהיינו שיחזור על לימודו ולא ישכח, כהא דתנן (אבות ג, ח), כל השוכח דבר א' ממשנתו מע"ה כאילו מתחייב בנפשו. ולכן אמר כי מוצאי מצא חיים. אך וחוטאי שאינו מחזר על למודו ולומד ושוכח, מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ"א א, כא). חומס נפשו (משלי ח, לו). שמתחייב בנפשו. והוא מ"ש בזהר לעיל דדחיין לנשמתיה לבר. ועל זה אמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. עם מאי דתנן בפ"ק דאבות, אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם וכו' ותגלו למקום מים הרעים. זו מינות. ואיתא בפ"ק דע"א (דף טז:), שר' אליעזר נתפס למינות על ששמע מהם דבר א' והנאהו. ולכן אמר כי יעסוק בתורה למצוא דברי אמת, רק לשטף מים רבים הם דברי מינות, אליו לא יגיעו. וכבר דרשו בזהר פ' פינחס רנ"ט א'. מים רבים על האומות. והוא מה ששנינו בפ"ג דאבות, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה, וכתיב על זאת יתפלל (תהלים לב, ו). כמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט, יד). ולכן על זאת יתפלל כל חסיד, שימות מיתה יפה, ואיתא התם, תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם, קשה שבכלם אסכרה. וזהו רק לשטף מים רבים, דאיתא בפ"ק דסוטה (דף ח:), מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי שהיא אסכרה, כי אסכרה ושטף מים רבים דומין אהדדי, ולכן כל חסיד יתפלל שימות מיתה יפה ולא ימות באסכרה כי היא עונש למי שמספר לה"ר או מתבטל מד"ת, וכדי שלא יוציאו לעז עליו, יתפלל כל חסיד כי לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. ר' יוחנן אמר לעת מצוא זו קבורה, כי הקבורה צריכה לאדם אי משום בזיונא אי משום כפרה, כדגרסי' בפ' נגמר הדין (סנהדרין מו:). ולכן על זאת, זאת התורה אדם כי ימות באהל, שצריך קבורה תכף ומיד ולא ילין נבלתו, יתפלל כל חסיד לעת מצוא, כי הקבורה ג"כ באה בהיסח הדעת, וגם לעת מצוא שימצא מקומו הראוי לו, כדפי' לעיל (חלק ב', דרוש מ"ה) ע"פ ואל עפרם ישובון (תהלים קד, כט). לכן אמרו רגלוהי דב"נ אינון ערבין ביה, לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה. רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, שלא יטבע בנהר שגם קבורה לא היתה לו. מר זוטרא אמר לעת מצוא זו בית הכסא, דאיתא בפ"ט דמציעא (דף קז.), ברוך אתה בעיר (דברים כח, ג). שיהא שולחנך סמוך לבית הכסא. ופרש"י שלא תצטרך להתרחק בשדות, כי אם צריך להרחיק פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן. ואיתא בויקרא רבה פ' ט"ו. האדם הזה משוקל חציו מים וחציו דם, ובזמן שחוטא פעמים שהמים רבים על הדם ונעשה אדרופיקוס. ז"ש על זאת, שלא יעצרו נקביו, כמו זאת עשו וחיו (בראשית מב, יח). יתפלל כל חסיד, לפי דאיתא בפ"ב דברכות (דף יד:), הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו וכו' כדי שיהא גופו נקי. וזהו לעת מצוא מלשון צא תאמר לו (ישעיה ל, כב). שינקה הצואה ומימי רגלים היוצאים מגופו, ובזה רק לשטף מים רבים. שלא יבא לידי הדרוקן שהמים רבים על הדם, אליו לא יגיעו.

ובמס' במשלי י"ו. ומה' ד', ומה' מענה לשון (משלי טז, א). בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו, שם (שם לג). ומה' אשה משכלת שם י"ט (משלי יט, יד). ומה' משפט איש שם כ"ט (שם כו). אלה הם דברי המ' לאדם מערכי לב, לחשוב מחשבות בתורה ולחדש בה חדושים, אך ומה' מענה לשון, שישיב לשואלו דבר אמת ולא יפנה לדברי שקר להשיב שלא כהלכה. ולומר דבר שלא שמע. בחיק יוטל את הגורל, זו האשה הנתונה בחיקו של אדם, כמ"ש משוכבת חיקך (מיכה ז, ה). והיא אשר עלתה לגורלו, אך ומה' כל משפטו, בהשפטו יצא רשע, ליקח אשה שאינה הוגנת לו, ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז, כו). שאחר זה כתוב טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב (משלי יז, א). אמנם בזוכה אז ומה' אשה משכלת, מצא אשה מצא טוב. ומה' משפט איש זו מיתה וקבורה, שאז נותן דין וחשבון על כל מעשיו. וגם בית הכסא נרמז בזה, כי זה משפטו של האדם שלא יעצרו נקביו ויגרמו לו מיתה ויסורין, שהם משפטי ה' ליסר החוטאים.

אלה הם דברי המשורר במזמור קכ"א. אשא עיני אל ההרים. פי' בב"ר פ' ס"ח, אשא עיני אל ההורים, למלפני ולמעבדני. אלה הם דברי התורה, מאין יבא עזרי, לחדש בה חדושים כראוי, ומה' מענה לשון, עזרי מעם ה' זו אשה, אעשה לו עזר כנגדו, ואם בתורה מדבר שפיר קאמר עושה שמים וארץ, שבחדשי תורה נעשים שמים וארץ כדלעיל מדברי הזהר דף ה' א'. ואם באשה משתעי עושה שמים וארץ, שהאשה שנגזרה לו בשמים ביום הולדו, היא אשר הוכיח לו בארץ. וכבר אמרו (יבמות סג:), כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. ובשנים אלה אל יתן למוט רגליך, כי האשה נקרא רגל, כמ"ש למרע"ה של נעליך מעל רגלך (שמות ג, ה). שצוהו לפרוש מן האשה. אל ינום שומרך, כי התורה בשכבך תשמור עליך. ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך זה בית הכסא, כי הנה כתוב כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא, יא). ולכן אמרו בברכות פ"ט (דף ס:), הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושי' משרתי עליון וכו', המתינו לי שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם. ז"ש ה' שומרך, מל' ואביו שמר את הדבר (בראשית לז, יא). כי מלאכי ה' הם ממתינים אותו עד שיצא מבית הכסא ויחזרו לשמרו. ה' צלך על יד ימינך, שכן אמרו (ברכות סב.), ואין מקנחין בימין אלא בשמאל, מפני שהתורה ניתנה בימין. עוד יובן עם מאי דאיתא בזהר פ' ויחי דף רי"ז ב' ודף ר"כ א'. בשעתא דאשתכחו צללים נטיר הוא בר נש וגופא דיליה בקיומא וכו'. ז"ש ה' צלך על יד ימינך, אז תהיה שמור, יומם השמש לא יככה וירח בלילה. שכבר אמרו בפ"ג דכתובות (דף ל.), הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים. וזהו יומם השמש שהוא החום, וירח בלילה שהוא הקור, לא יזיקוך כיון שיש צלו של הב"ה על יד ימינך. ה' ישמרך מכל רע זו היא המיתה, שיברור לו מיתה יפה, ישמור את נפשך שלא תצא כפיטורי בפי ושט רק כמשחל ביניתא מחלבא (ברכות ח.). ה' ישמור צאתך ובואך זו קבורה, שתהא יציאתך מן העולם ובואך לקבר בשלום, מעתה ועד עולם, שלא תצטרך לחזור לעולם לתקן מה שעיוית, כדניאל דכתיב ביה ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל יב, יג). יעקב אבינו ע"ה הוצרך לכל אלה, שלכן א"ל הב"ה והנה אנכי עמך וכו' (בראשית כח, טו). ובמס' פ' ויצא, והנה אנכי ה', וסי' והנה אנכי עמך. והנה אנכי הולך היום בדרך כל הארץ, יהושע כ"ג. והנה אנכי בא בקצה המחנה, שופטים ז'. והנה אנכי ממציא את האדם, זכריה י"א. וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך, שמואל א' י'. הבטיחו הב"ה ליעקב שיהיה עמו בקחתו את אשתו, שימצא עזרו דוקא. וכבר דרשו ז"ל (ב"ר פ' ע'), ושמרתיך מג"ע. דהיינו שלא יקח אשה שאינה הוגנת לו. והנה אנכי הולך היום בדרך כל הארץ זו מיתה, שאמר יעקב ושכבתי עם אבותי (בראשית מז, ל). זו הגויעה כדפי' רש"י ז"ל, וכן בפרשת ויחי שם אמר וקברתני בקבורתם. וירדת לפני הגלגל זו קבורה, גלגל הוא שחוזר בעולם, ואקבר במערת המכפלה, מקום שנתגלה לאברהם אבינו ע"ה, מלשון היום גלותי וכו' (יהושע ה, ט). והנה אנכי יורד אליך, שכן הבטיחו אנכי ארד עמך מצריימה ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מו, ד). ופי' בזהר לאתקברא בקברי אבהתך. והנה אנכי ממציא את האדם זו בית הכסא, אשר יצר את האדם בחכמה וכו'. והנה אנכי בא בקצה המחנה זו תורה, ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה (שמות יט, יז). שיצא כנגדם כחתן לקראת כלה ליתן תורה לישראל.

הצדיק הזה אשר אנו עסוקים בהספדו, יכון לומר עליו על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, אשר בחר לנחלה לו ישיבת א"י ושם נפשו בכפו לילך עם כל בני ביתו לדור שם, ועליו יכון מ' ז"ל במדרש חזית, כד דמך רבי יוחנן, היה דורו קורא עליו, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה (שה"ש ח, ז). שאהב רבי יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו ע"כ. וזה על פי מ"ש בזהר חדש מ' הנעלם פ' בראשית י"ז א'. ר' יוחנן הוה אזיל מקסרי ללוד והוה מטייל עמיה ר' חייא בר אבא, כד מטו חד בי חקל א"ר יוחנן האי הוה דידי וזבינתיה כדי למזכי באורייתא, בכה ר' חייא א"ל ולמה את בכי, א"ל דלא שבקת לסיבותך כלום, א"ל חייא בני, קלה היא בעיניך מה דעבדית דשבקית דבר שנברא בששת ימים בעבור דבר שנברא במ' יום, וקניתי דברים גדולים וטובים שאינם בעולם, שנ' לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד) ע"כ. הרי שרבי יוחנן נתן את כל הון ביתו באהבה שאהב את התורה. וצריך לדקדק בכתוב שאמר בּוֹז בחולם שהוא לשון ביזה, כמו ושללם לבוז (אסתר ג, יג). ויָבוּזוּ בשורק שהוא לשון בזיון. ואע"פ שהמפרשים כתבו שהכל א', עדין צריכין אנו למודעי. ונלע"ד ממה שהתרגום מפרש הכל בלשון ביזה, וז"ל ואלולי יהיב גבר כל ממון ביתיה למקני חכמתא בגלותא אנא מהדר ליה כפיל לעלמא דאתי לכל ביזתא די בזון מן משריתיה דגוג יהא דיליה ע"כ. להבין אמרי בינה אלו כי אמר בוז, שלפי שבזז ממונו באהבה, יבוזו לו האנשים לומר שוטה הוא זה שלא הניח לשיבתו כלום כדלעיל. אך אין הדבר כן כי המקום ימלא חסרונו, שביזת גוג לעתיד לבא תהיה לו, ע"ד מ"ש (ב"ר פ' ע"ח), שכל מה שא"ה אוכלין מישראל בעה"ז עתידים להביא דורון למלך המשיח, כדכתיב מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו (תהלים עב, י). אף כן הצדיק הזה שנתן את כל אשר לו באהבה שאהב את התורה, הנה שכרו אתו לעה"ב. ונבאר איזה פסוקים בצפניה ב'. התקוששו וקושו הגוי לא נכסף (צפניה ב, א). בטרם לדת חק כמוץ עבר יום בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה' בטרם לא יבא עליכם יום אף ה' (שם ב). בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' (שם ג). וצריך להבין ג' פעמים בטרם למה, וכן בקשו ג"פ. אמנם כבר אמרו חכמים (ירושלמי תעניות פ"ג, דף טו.), מה יעשו גדולי הדור ואין העולם נדון אלא אחר רובו. ז"ש התקוששו וקושו. שפי' רש"י ז"ל התלקטו והאספו יחד. וכן תרגם יונתן אתכנשו ואתו ואתקרבו עמא דלא חמיד למיתב לאורייתא. וזה כמ"ש בזעקך יצילוך קבוצך (ישעיה נז, יג). יוקשרו כלם אגודה והם מכפרין אלו על אלו. והנה בפ"ק דר"ה (דף יז:), א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם וכו'. ל"ק הא ביחיד הא בצבור, וגזר דין דצבור מי מקרע וכו', כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה, דארשב"ן א"ר יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע, שנ' ולכן נשבעתי לבית עלי וכו' (ש"א ג, יד). ז"ש בטרם לדת חק, דהיינו בטרם יחתם גזר דינם, מהרה חושו אל תעמודו. שהרי כמוץ עבר יום, כי ימינו כצל עובר, וכמוץ אשר תדפנו רוח. ואם הוא גזר דין של צבור, בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה', שעליכם ל' רבים מורה דבצבור משתעי, כי אף שנחתם גזר דינם עדין יש תקוה. שלא יבא עליכם חרון אף ה'. אך אם הוא גזר דין שיש עמו שבועה אינו מתקרע. לכן חזר ואמר בטרם לא יבא עליכם יום אף ה', ומי המה אלו שיכולים לעמוד בפרץ שעליהם אמר התקוששו וקושו. בקשו את ה' כל ענוי הארץ, כי כבר אמרו בפ"ק דסוטה (דף ה.), אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים עצמו כבשר. אשר משפטו פעלו, שבזכות הענוה מהפכים מדה"ד למדת רחמים. ואיתא בפ"ק דחגיגה (דף ד:), ר' אמי כי הוה מטי להאי קרא הוה בכי, בקשו את ה' וכו' בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' (צפניה ב, ג). אמר כולי האי ואולי. הוא הדבר אשר דברנו כי הענוה מהפכת מדה"ד למדה"ר, וכיון שאמר בקשו צדק בקשו ענוה, פשיטא שיש להם כח לדחות הפורענות מעליהם. ועכ"ז אולי תסתרו. מניח הדבר בשמא, כי כיון שהוא גזר דין של יחיד או של רבים בשבועה אינו מתקרע.

הנה כי כן הצדיק הזה יכולים אנו לומר עליו, הי חסיד הי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו, כי כן שמו נאה לו, כי כאברהם היו מעשיו, שביתו היתה פתוחה לרוחה כביתו של אברהם אבינו, והיה איש חסד להיטיב לכל הבריות, שקיים בעצמו והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח). כי גם בלילה לא שכב לבו כנודע בשערים. וא"כ נכון לדרוש עליו מאי דאיתא בפ"ג דמועד קטן (דף כה:). והוא המ' שהקדמנו. וקשה מהו שאמר על משים לילות כימים לשון הווה, דהיל"ל על מי ששם לילות כימים, כי כיון שכבר נפטר איך יאמר על משים וכו'. ועוד מה שייכות יש לומר תמרים הניעו ראש, על מ"ש נשים לילות כימים וכו'. אמנם כתוב חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קיט, סב). ואמרו כי לכך נאמר אקום, שהיה קם ללמוד מעומד כדי שלא תחטפנו שינה, וגם אמרו בילקוט תהלים סי' צ"ב. מה תמרה וארז לבן מכוון למעלה, אף צדיקים לבם מכוון להב"ה. לכן אמר תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, שהיה עומד על רגליו לעסוק בתורה בלילה, כי אין רינה של תורה אלא בלילה. וכדי שלא תחטפנו שינה היה עומד על עמדו כתמר זקוף. ולכן נשים לילות כימים על מי שהיה שם לילות כימים. ואמר משים כלפי מ"ש בזהר פ' לך לך דף פ"ב ב'. נשמתהון דצדיקייא אינון פרי עובדוי דקב"ה, ובג"כ בכל ליליא וליליא נשמתהון דצדיקיא סלקן, וכד אתפלג ליליא קב"ה אתי לגנתא דעדן לאשתעשעא בהו. במאן א"ר יוסי בכלהו בין אינון דמדוריהון בההוא עלמא בין אינון דיתבי במדוריהון בהאי עלמא, בכלהו אשתעשע קב"ה בפלגות ליליא. וכן בזהר חדש פ' אחרי מות דף ע"ו ב'. זכאה איהו כל ב"נ דיקום בפלגות ליליא לאתעסקא באורייתא, דקב"ה וכל צדיקיא אציתו לקליה, ובהאי שעתא ירד לגנו לראות בגנים, לג"ע דלעילא וגן עדן דלתתא, וללקוט שושנים אלין צדיקייא דאתעסקו באורייתא. ועוד בפ' בלק פ"ה א'. כד עייל קב"ה בפלגות ליליא, כלהו קיימין מתתקנין כדקא יאות, וכל אשתדלותא דאשתדלו כל ההוא יומא בחדושי אורייתא וכו'. ומההוא משיכו דזיוא ונהורא דחדוה דלהון, עבדין פירין ואיבין לעלמא דא ע"כ. ז"ש תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר שעושה פירות בתורתו, ועדין הוא משים לילות כימים בג"ע כשבא הב"ה להשתעשע עם הצדיקים מחצות הלילה.

ועליו יכון הכתוב וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (בראשית מט, טו). וקשה בפ' זה שאם כבר אמר יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים (שם יד). שדימהו לחמור שאין לו מנוחה, איך יאמר אח"כ וירא מנוחה כי טוב. ועוד אם ראה מנוחה כי טוב, למה אמר ויט שכמו לסבול, שהם תרי דסתרן אהדדי. וכן קשה מ"ש בב"ר פ' צ"ח וצ"ט, וירא מנוחה כי טוב זה התורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד, ב). וגם פה יקשה שהרי שנינו (אבות ו, ד), כך היא דרכה של תורה, וחיי צער תחיה. אמנם שנינו בפ"ג דאבות, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. לכן וירא מנוחה כי טוב, כי כיון שקבל עליו עול תורה באמרו יששכר חמור גרם, הרי הוא נקי מעול מלכות ועול ד"א, ועליהם נאמר וירא מנוחה כי טוב מעול מלכות, לפי שויט שכמו לסבול עול תורה. ואת הארץ כי נעמה מעול דרך ארץ, כי הב"ה ממציא לו מזונותיו, לפי שויהי למס עובד כלפי הב"ה, ובזה פטור מכל מיני עול דרך ארץ. ועל הצדיק הזה נאמר וירא מנוחה כי טוב, זו ירושל' שנק' מנוחה, זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב, יד). וכ"כ בילקוט זכריה ט'. עתידה ירושלם שתתפשט עד דמשק, דכתיב ודמשק מנוחתו. ואת הארץ כי נעמה זו א"י. ויט שכמו לסבול, צער גדול לילך שם. ואעפ"י שנפטר בח"ל, כתוב יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיה כו, יט). ודרשו בכתובות פי"ג (דף קיא.), יחיו מתיך אלו המתים שבא"י, נבלתי יקומון אלו המתים בח"ל, וע"י גלגול מחילות. ועוד שם, נבלתי יקומון אותם שהיו מתנבלין בשבילי, זה נצלב על שמל את בנו. ז"ש יחיו מתיך שנפטרו בא"י, וגם אותם שנתנבלו בשבילי אף שמתו ח"ל יקומון. ומצאתי בס' כ"י כי בפסוק יחיו מתיך יש ששים אותיות וט"ו תיבות כמו בברכת כהנים, והיא הברכה שמברכין למתים במקום ברכת כהנים לחיים ע"כ. וזה כי בילקוט פ' נשא פי' וישמרך (במדבר ו, כד). ישמור נפשך בשעת מיתה, וישמרך מגהינם. כנגד זה יש לומר למתים יחיו מתיך נבלתי יקומון וכדלעיל, ונבלתי שפי' שהיו מתנבלין בשבילי. הוא מ"ש (יבמות צז.), כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעה"ז שפתותיו דובבות בקבר. שלכן אמר יקומון, דהיינו לשעה כשאומרים דברי תורה מפיהם. יאר ה' פניו. שפי' שם זה מאור שכינה, ויחונך יעמיד ממך נביאים, על זה הקיצו ורננו שוכני עפר. ע"ד מ"ש קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו (ישעיה נב, ח). דאיתא בפ' חלק (סנהדרין צא:), א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן עתידים כל הנביאים כלם לומר שירה בקול א', שנא' קול צופיך וכו'. שירננו וישמחו על שנתקיימה נבואת', וז"ש נשאו קול כלומר לשעבר בנבואותיהם, לעתיד ירננו. ישא ה' פניו אליך, שישראל דקדקו על עצמם עד כזית עד כביצה (ברכות כ:). לכן וישם לך שלום, זה שלום תורה. וכנגד זה אמר כי טל אורות טלך (ישעיה כו, יט). שכן דרשו רז"ל בכתובות פי"ג (דף קיא:), כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו. אך אותם שמרפים עצמם מד"ת, וארץ רפאים תפיל, שעליהם נאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו (ישעיה כו, יד). אך הצדיקים יחיו. ומדשן ביתו ירויו. ובבנין ירושלים יהיו. ב"ב אמן. בילא"ו.