משנה ה

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד יותר מלימודך, ואל תתאוה לשלחנם של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

מי סאני להו לצדיקי דאכלי תרי עלמי, שאמר בהחלט: כך היא דרכה של תורה, ועוד מאחר שאמר פת במלח תאכל וכו'. אין לך חיי צער יותר מזה, ולמה חזר ואמר וחיי צער תחיה. ועוד קשה שהרי כבר צוה ואמר פת במלח תאכל וכו'. ומהו שחזר ואמר ואם אתה עושה כן, דהיה די לו שיאמר ואשריך וטוב לך, עוד איך שייך לזה מה שהזהיר אל תבקש גדולה לעצמך וכו'. אמנם הכל יובן עם מ''ש בתנחומא פ' נח שהזכרנו לעיל וז''ל: לא תִמָּצֵא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעה''ז, אלא במי שממית עצמו עליה, וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הב''ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול וכו'. וכבר אמרנו לעיל בפרקין שכל הצער הזה הוא מפני שבירת הלוחות, שמאז נגזרה גזרה שילמדוה מתוך הטירוף ומתוך הצער ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות. לכן אמר כך היא דרכה של תורה. שכך נגזרה גזרה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה. שזהו מ''ש שם מתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות. ועל הארץ תישן מתוך הטלטול ומתוך הטירוף, שבשביל שגולים ממקום למקום צריכים לישן על הארץ, וחיי צער תחיה. היינו מ''ש מתוך הצער ומתוך השעבוד. שלהיותו משועבד לאומות צריך לחיות חיי צער מפחד השונאים שעומדים עלינו לכלותנו, וכמ''ש (דברים כח, סו): ופחדת לילה ויומם וכו'. וחזר ואמר ואם אתה עושה כן, אין הכונה על מ''ש פת במלח תאכל וכו'. אלא ר''ל שאף שאתה בדוחק ובצער עכ''ז אין אתה מניח לימוד התורה, והוא מ''ש לעיל שעוסק בתורה תדיר. שהעיקר הוא לעסוק בה מתוך הצער ומתוך הדוחק, אז אשריך וטוב לך וכו'. כי כבר אמרו שם: שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. כי כיון שמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וזהו אשריך בעה''ז שנעשה בן חורין, וטוב לך לעה''ב. כמ''ש שם (בתנחומא פ' נח): לפיכך מתן שכרה לעה''ב. וע''ש כי בו מובנים כל דברי הברייתא הזאת. ועוד יאמר אשריך בעה''ז. דאי' בפ''א דברכות (ה' ע''א): כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו. ואם כן זהו האושר שיש לו בעה''ז, וטוב לך לעה''ב, כמ''ש (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. במה שמקבל על עצמו יסורין בעה''ז, ובזה אין בהם ביטול תורה ותפלה, וזהו וטוב לך לעה''ב, שלא יתבטל מלימודו, ויזכה לחיי העה''ב. ולפי שאמר שם (בתנחומא פ' נח): שלא תִמָּצֵא תורה שבע''פ אצל מי שיבקש עונג העולם, תאוה וכבוד וגדולה בעה''ז כדלעיל, לכן אמר אל תבקש גדולה לעצמך, היינו הגדולה, וזה שלא יקנא במי שגדול ממנו, ודיוק לעצמך נלע''ד שיובן עם מ''ש במגלה פ''א (י''ג ע''ב): אר''א אמר רבי חנינא כשהב''ה פוסק לו גדולה לאדם פוסק לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, שנאמר (איוב לו, ז): ויושיבם לנצח ויגבהו. ואם הגיס דעתו הב''ה משפילו וכו'. ז''ש אל תבקש גדולה לעצמך, שתגיס דעתך להתגדל מאד, כי בזה תשאר הגדולה לעצמך ולא ינחלוה בניך, וכנגד הכבוד אמר ואל תחמוד כבוד יותר מלימודך. כי התורה מכבדת את בעליה. אמנם אין צריך לחמוד הכבוד, אדרבא אמרו שם בתנחומא: ויש מבלה ומנבל עצמו עליה. דהיינו ללמוד אף ממי שהוא קטן ממנו, על דרך (תהלים קיט, צט): מכל מלמדי השכלתי. וזהו בכיוון אל תחמוד כבוד יותר מלימודך. דהיינו שטוב לך ללמוד מכל אדם, ולא תחמוד כבוד שיגרום לך להניח מללמוד ממי שהוא קטן ממך, ויש גורסין: יותר מלמודך עשה. ונלע''ד שאין זה מענין הברייתא שמדברת בעסק התורה בלבד שלא יבקש גדולה וכבוד, ומאן דכר שמייהו דעשיית המצות בזה, אלא ודאי שהגרסא שלנו היא הנכונה: ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך. וסמיך ליה: ואל תתאוה לשלחנם של מלכים. שהוא מ''ש בתנחומא: שלא תִמָּצֵא תורה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכו'. וזהו בכיוון ואל תתאוה לשלחנם של מלכים. ונתן הטעם ששלחנך גדול משלחנם זהו בעולם הבא, כמו שמצינו בתעניות פ''ג (כ''ה ע''א): שחלם ר' חנינא בן דוסא דכלהו צדיקי אכלי אפתורא דתלת כרעי דדהבא, כנז' שם דשאדו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא. ואע''פ שהעה''ב אין בו לא אכילה ולא שתיה, עכ''ז בא להשמיענו כדי לשבר את האזן, ועוד כי אכילה זאת היא כאכילה ושתיה שנאמר בספר קהלת דבדברי תורה הכתוב מדבר (קהלת רבה ב, א). יהיה מה שיהיה שלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם. שכן כתבנו למעלה בריש פרקין (משנה ב') מ' ז''ל (ילקוט משלי ח', רמז תתקמ''א): כל עצמם של שני כתרים הללו אינן באים אלא מכחה של תורה, שנאמר (משלי ח, טו): בי מלכים ימלוכו וכו'. וכדי שלא יאמר אדם למה אצטער ואלך ומי יודע מה יהיה שם, לכן אמר ונאמן הוא בעל מלאכתך. כלומר הב''ה שהוא בעל מלאכתך שחייבך לעסוק במלאכתו היא התורה, שישלם לך שכר פעולתך. כי כשם שאתה תפעל לעשות רצונו כן יהיה שכרך שמור לעתיד לבא.