אבות עולם פ"ו - משנה א

שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.

יערב השיח ומאמר החכם מכל האדם, (שה''ש א, ב): כי טובים דודיך מיין. ויש במדרש חזית (שה"ש רבה א, ב) ע''פ זה מ' ז''ל: שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן חביבין דברי סופרים כדברי תורה, מה טעם (שה''ש ז, י): וחכך כיין הטוב. חבריא בשם רבי יוחנן חביבין דברי סופרים מדברי תורה, שנאמר (שה''ש א, ב): כי טובים דודיך מיין. (מס' סנהדרין יא, ג): האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יהודה בן פזי שמע לה מן הדא, (מס' ברכות א, ג): אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. את חמי אם לא קרא היה עובר על מצות עשה בלבד עכשיו שקרא נתחייב בנפשו, הרי חביבין דברי סופרים מדברי תורה. ר' חנינא בריה דר' אדא בשם רבי תנחום בר אחיא אמר וחמורים מדברי תורה ונבואה, כתיב (מיכה ב, ו): אל תטיפו יטיפון. משל למלך ששלח פלמנטרין (פי' ממונה על ביתו) שלו למדינה, על א' מהן כתב אם מראה לכם חותמי וסמנטרין (פי' מצנפת) שלי האמינו לו ואם לאו אל תאמינו לו, ועל א' מהם כתב אפילו אינו מראה לכם חותמי וסמנטרין שלי האמינו לו, כך בדברי נבואה כתיב (דברים יג, ב): כי יקום בקרבך נביא. בדברי סופרים כתיב (דברים יז, יא): על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט. אשר תאמר אין כתיב כאן אלא אשר יאמרו לך, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. איני אומר אם יאמרו לך על הימין שהוא ימין ועל השמאל שהוא שמאל שמע להם, אלא אפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין שמע להם, כל שכן שיאמרו לך על הימין ימין ועל השמאל שמאל עכ''ל. וקשה שתחלה אמר בשם רבי יוחנן חביבין דברי סופרים כדברי תורה, ואח''כ אמר משמיה דר' יוחנן עצמו חביבין דברי סופרים מדברי תורה. ועוד מאי אולמיה דר' אבא בר כהנא שלא שוה לו משנת (סנהדרין יא, ג): אין תפילין וכו'. ורצה במשנת (ברכות א, ג): רבי טרפון דקריאת שמע. דמאי אולמיה דהאי מהאי. עוד קשה במ''ש ר' חנינא וחמורים מדברי תורה ונבואה. דכיון שהם חמורים מדברי תורה כל שכן שחמורים מדברי נבואה, דמי לא ידע בכל אלה. עוד מאי שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל וכו'. אמנם ביבמות פ''י (צ' ע''ב) אמרו שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, כגון סדין בציצית דמדאוריתא שרי, דכתיב לא תלבש שעטנז (דברים כב, יא). אבל גדילים תעשה לך (שם יב). וגזור רבנן משום כסות לילה שפטור מן הציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה. וכן אזמל של מילה שהתורה צותה וביום השמיני ימול (ויקרא יב, ג). ואמור רבנן אין מביאין אותו דרך גגות וקרפפות, דהוצאה דידהו מדרבנן. ובזה אין עושין המילה בזמנה. וכן שופר ולולב דמצות עשה נינהו, ואין עושין בשבת שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, ופריך התם: תא שמע אליו תשמעון (דברים יח, טו). אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה שמע, שאני התם דכתיב אליו תשמעון. וליגמר מיניה, מגדר מילתא שאני. בהקדמות אלה נבין דברי המאמר, תחלה אמר חביבין דברי סופרים כדברי תורה, שהכוונה על כל הנאמר שגזרו חכמים בשב ואל תעשה, דכיון שאין שם עקירה בידים חייבין אנו לשמור דבריהם כדברי תורה, שאינן עוקרין אותם אלא ממילא הוא דמעקרא מצוה, ועוד הוסיף ר' יוחנן שכשהם למגדר מילתא יש להם כח לעקור בידים לעבור על אחת ממצות התורה בקום עשה, כאליהו שהקריב חוץ למקדש בשעת איסור הבמות, וכמו דאיתא התם, אמר ראב''י שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן הדין וכו'. והביא ראיה מהתפילין שהאומר אין תפילין לעבור על ד''ת פטור. שפירש הרמב''ם שזה מיירי כשהורה בחיובו בהם אבל הוא יבטל אותם אינו חייב מיתת בית דין, לפי שלא יהרג מי שביטל מצות עשה ע''כ. אבל אם אמר שיש חמשה טוטפות, להוסיף על דברי חכמים שאמרו שאינן אלא ד' פרשיות חייב מיתה, הרי שהם חמורים מד''ת. ור' אבא בר כהנא הוסיף דלא מבעיא האומר חמשה טוטפות שחייב, שדבריהם ז''ל יש להם עיקר מן התורה, לפי שדרשו (סנהדרין ד' ע''ב): לטטפת (דברים ו, ח). טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. אלא שמע לה מן הדא (מס' ברכות א, ג): שבית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו וכו', ובית הלל אומרים כל א' קורא כדרכו. ונפסקה הלכה כבית הלל. ולפי שר' טרפון רצה לעשות כדברי בית שמאי נתחייב בנפשו, ואם לא קראו קריאת שמע כלל לא היה עובר אלא על מ''ע ואין שם מיתה, כמ''ש הרמב''ם על משנת אין תפילין וכו'. שלא יהרג מי שביטל מצות עשה, הרי שחביבין ד''ס יותר מדברי תורה. ור' חנינא הוסיף שחמורים יותר מד''ת ונבואה, וזה כי התורה צותה נביא מקרבך וכו' אליו תשמעון (דברים יח, טו). וזה דוקא כשמוחזק לנביא אמת כאליהו, אך אם הוא חכם אין צריך לשום אות, והוא לע''ד מש''ה שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב, ז). ובמדרש הביאו רש''י ז''ל, שאל אביך אלו הנביאים שנקראו אבות, כמש''ה אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מ''ב ב, יב). זקניך אלו החכמים ע''כ. כי הנביא אינו יכול לחדש דבר ויגדך מה שכתוב בתורה, אך זקניך שהם החכמים ויאמרו לך דברים מחודשים וצריך לשמוע להם, ולכן הוצרך למשל לפי שהדבר נראה זר, אמנם במשל הוא מובן כי על הנביא הוא אומר ונתן אליך אות או מופת (דברים יג, ב). אך החכם עדיף מנביא ואין צריך אות או מופת. והוא מ''ש אפי' שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל, כהנהו עובדי דאיתנהו שם בפ''י דיבמות (צ' ע''ב): מעשה בא' שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לב''ד וסקלוהו וע''ש. וכן על השמאל שהוא ימין להוראת שעה, כשמעון הצדיק שלבש בגדי כהונה ויצא לקראת אלכסנדרוס מוקדון (יומא ס''ט ע''א) וכיוצא. על כל אלה אמר התנא: שנו חכמים בלשון המשנה. שהוא הקדמה לברייתות שנאמרו בפרק זה שקראוהו קנין תורה, לפי שהם דברי מוסר על התורה, וכלם דברי אלקים חיים, אע''פ שלא נשנו במדרשו של רבינו הקדוש. ברוך שבחר בהם ובמשנתם, נראה שזה שייך כלפי מעלה, על פי מה שאמרנו עד הנה, שבחר הב''ה בחכמים ובמשנתם לתת להם כח לעבור על ד''ת על דבר כבוד שמו, וכמ''ש שם ביבמות, ולא לעבור על ד''ת אלא לעשות סייג לתורה. דאילו על מי שבוחר בדברי חכמים ובמשנתם כמו שפי' בעל מדרש שמואל, היל''ל ברוך שבוחר בהם ובמשנתם, דבכל דור יש בוחרים בהם ודורשים דבריהם, כמו שהראה הב''ה לאדה''ר דור דור ודורשיו (סנהדרין ל"ח ע"ב), אלא ודאי שלגבי הב''ה משתעי שבחר בחכמים ובמשנתם, ומסר להם חדרי תורתו לידע להודיע ולהוודע ע''פ התורה אשר יורו, ואחרי דבריהם לא יהרהרו, ומגזרותיהם לא יסורו ואיש את פיהם לא ימרו.