משנה ד

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו.

היטיבו אשר דברו כל המפרשים (נחלת אבות על משנה זו; ועיין יפה תאר ב''ר פ' נ''ה): כי מנסה ה' את הצדיק לאחת מג' סבות: או לתועלת המנסה, למען דעת כל עמי הארץ כי ה' אוהב צדיק להיותו עבד נאמן לאדוניו ולא יבעוט ביסורין, ולכן ראוי לאהבו ולעשות רצונו, כענין שאמר לאברהם (בראשית כב, יב): עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. הודעתי לכל שאתה אוהבני. כפירוש רש"י ז"ל (בב"ר פ' נ"ו). או לתועלת המנוסה, להיטיב לו באחריתו, כיוסף הצדיק שנתנסה לטובתו שנתעלה למלך. או לתועלת הדור, כי ה' צדיק יבחן לכפר על הדור. והם דברי המשורר מזמור צ"ד: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה (תהלים צד, יב). ודבר זה ומתורתך תלמדנו. שלג' סיבות מיסר את הצדיקים, האחד לתועלת המנוסה להשקיט לו מימי רע, כמו שהיה ביוסף שבבא הרעב הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מב, ו). ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מז, יב). עד יכרה לרשע שחת, כי להפך הב"ה משפיע טובה לרשעים בעה"ז לטורדן מן העה"ב. גם מנסהו לתועלת הדור, כי לא יטוש ה' את עמו. ולכן מיסר את הצדיקים שבהם לכפר על הדור, ונחלתו לא יעזוב. כי לא יעזוב את חסידיו, כי אף שנותן להם יסורין סוף סוף טובה מזומנת להם, ולתועלת המנסה, כי עד צדק ישוב משפט. שרואים שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ואע"פ שהם צדיקים שולח עליהם יסורין, ולכן ואחריו כל ישרי לב, גם הם שבים בתשובה, כי אם בארזים נפלה שלהבת וכו'. כאשר שמענו כן ראינו, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, שהיל"ל עשרה נסיונות ''ניסה'' הב"ה את אברהם, אך אמר ''נתנסה'' לפי שכלם היו לג' תועלות הנ"ל, כי כבר פירש הר''ב ז"ל מה הם הי' נסיונות: האחד אור כשדים שהשליכו נמרוד לכבשן האש, וזה היה לתועלת המנוסה כדי לעכל זוהמת גופו שהולידו תרח אביו בעבירה כנודע (לקוטי תורה להאר"י ז"ל ריש ספר איוב), וכן השני לך לך מארצך וכו' (בראשית יב, א). ואעשך לגוי גדול וכו' (שם ב). וכאן אין אתה זוכה לבנים (רש"י בראשית יב, א). והג' ויהי רעב בארץ (בראשית יב, י). והד' ותוקח האשה בית פרעה (שם טו). זה היה לתועלת בניו, שאמר לו צא וכבוש הדרך לפני בניך (ילקוט פ' לך לך. רמז ס"ט), ובאותו הלילה לוקחה שרה לבית פרעה. וינגע ה' את פרעה (בראשית יב, יז). כך עשה למצרים בעבור ישראל. ה' מלחמת המלכים, שגם זה לתועלת הדור, שבקשו להזדווג לו בשביל שהיה מקריא שמו של מקום למען יאמינו בה'. ו' מעמד בין הבתרים שהראהו כל הגליות וגאולתן של ישראל, וכל אלה הם לתועלת אחרים. ז' המילה זהו לתועלת המנסה, התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א). ח' וישלח אבימלך ויקח את שרה (בראשית כ, ב). כדי שידעו הבריות כי ה' הוא האלקים, וכמו שדרשו בב"ר פ' נ"ג. וידעו כל עצי השדה (יחזקאל יז, כד). אלו הבריות. כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל זה אברהם. הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך. כי עצור עצר ה' (בראשית כ, יח). הפרחתי עץ יבש זו שרה, וה' פקד את שרה (בראשית כא, א). וכן הט' גרש (את) האמה הזאת ואת בנה (שם י). להיות שלא היו עושים רצונו ית'. הי' העקידה, ששם נאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וכו' (בראשית כב, יב). כדלעיל. וגם זה היה לתועלת ישראל, שבכל מקום שמדת הדין שולטת עליהם נזכר לעקידת יצחק ומכפר עליהם והופך להם מדה"ד לרחמים (תנחומא פ' וירא כ''ג). ולכן נאמר נתנסה אברהם אבינו. לפי שכל הנסיונות היו לכמה סבות, ואילו אמר ''ניסה'' הב"ה וכו' היה נראה שאין זה אלא לתועלת המנסה, וכדי שלא יתחמץ לבב אנוש לומר למה הוצרך לעשרה נסיונות, אין זה אלא שלא עמד בנסיון תחלה, או שפחד הב"ה שלא יעמוד בנסיון, לכן אמר ועמד בכלן. כאשר אנו רואים שקבל הכל מאהבה ולא קרא תגר נגדו ית'. אך יבא היטב ''ועמד בכלן'' עם מה שאמרו בסנהדרין פ"י (פ''ט ע''ב): קח נא את בנך (בראשית כב, ב). אין נא אלא לשון בקשה, אמר הב"ה לאברהם נסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים. וכ"כ בב"ר פ' נ"ו. כי יען אשר עשית את הדבר הזה (בראשית כב, טז). נסיון עשירי הוא ואתה אומר כי יען אשר עשית את הדבר הזה, אלא זה נסיון אחרון שהוא שקול כנגד הכל, שאלולי לא קבלו עליו אבד את הכל ע"כ. זהו ועמד בכלן מראש ועד סוף, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו שלא כיהה בו ית' מעולם רק קבל עליו גזרות המקום באהבה.