הקדמת המחבר:

ישמח האיש ויעלוז הלב המוכן לקבל תומ״ה. כי ה׳ יתן חכמה. משה קבל תורה מסיני ושני לוחות העדות הוריד בידו. אשר נתן ה׳ חכמה ותבונה בהמה לכל איש ואיש כפי חלקו למועד אשר יעדו. אין אדם נוגע במוכן לחבירו. שהקו״ל נהיה בדברו. זאת היתה לי לקרבה אל המלאכה. כי שם צוה ה׳ את הברכה (תהלים קלג, ג). קרי ביה בריכה (בראשית רבה פ׳ ל״ט). כאשר חכמים הגידו האריכו במעניתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. הם אמרו בילקוט קהלת סימן ב׳. עשיתי לי בריכות מים (קהלת ב, ו). ר׳ חנינא בר פפא אמר אלו הדרשנים. להשקות מהם יער צומח עצים. אלו עמי הארץ שבאין ושומעים. ויובן זה עם מאי דאיתא במדרש משלי ע״פ ברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח). א״ר סימון אמר הב״ה בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ושומעין הגדה מפי חכם, אני מתעלה בעולמי ואומר למלאכי השרת באו וראו עם זו שיצרתי לי בעולמי כמה הן משבחין אותי, באותה שעה הן מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך ע״כ. וזה לפי שהמלאכים קטרגו בבריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו (שבת פח:). לפיכך כשישראל שומעין דברי תורה אז מתעלה הדרו במה שבראם, ועל זה אמרו בספרי פ׳ עקב ע״פ ללכת בכל דרכיו (דברים יא, כב). דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הב״ה ומדבק בדרכיו. עוד שם במדרש משלי ע״פ לא ירעיב ה׳ נפש צדיק (משלי י, ג). ז״ל, בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה א״ל הב״ה למה לא למדת הגדה ולא שנית, שבשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל. ולא עוד אלא שבשעה שהן עונין אמן יהא שמיה רבא אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם.

לפיכך כינה בעל המ׳ את הדרשנים לבריכות מים, שכשם שהמים מגדלים ומרטיבים יער צומח עצים, כך הדרשנים בחדושי תורה שמחדשים ובתוכחות שמוכיחים לרבים, מאשרים ומדריכים אותם שבאים ושומעים. ואל יאמר הס״ר אי״ש הן אני עץ יבש, כי כלם ידעו בשמעם את דברי הגדה המושכת לבו של אדם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

עוד במדרש משלי על פסוק ויפק רצון מה׳ (משלי ח, לה). כל מי שהוא מפיק בדברי תורה ומלמדו ברבים, אף אני בעת רצון מפיק לו רצון, לכך נאמר ויפק רצון מה׳. הכונה כי צריך לטרוח הרבה לחדש חדושי תורה, וזהו לשון מפיק שמוציא לאור חדושים בתורה ואח״כ מלמדן ודורשן ברבים, אף אני בעת רצון וכו׳. שיובן עם מאי דאיתא עוד שם על פסוק לא ירעיב ה׳ נפש צדיק (משלי י, ג). זה ת״ח שכל זמן שהוא מתעסק בחיים מתוך דברי תורה, אם נתעלם ממנו פרק א׳ או דבר מתלמודו אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו, בשביל שלא יהא לו בשת פנים לפני הב״ה לעתיד לבא ע״כ. ואין לך עת רצון גדול כמו בעת פטירת הצדיק מן העולם, שכן כתב בעל מעבר יבק בהקדמתו וז״ל, והיציאה מרחם לצדיק, היום ההוא הוא לו לידת הגוף, וביום מיתתו אז הוא לידת הנפש ע״כ. ולכן קראוהו יום הלולא דיליה, שכן אמרו בפ״ג דמועד קטן (דף כה:), בהספדו של צדיקים קצף על עולמו וחמד נפשות ושמח בהן ככלה חדשה, רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי צדיק ע״כ. ז״ש אף אני בעת רצון דהיינו ביום מיתתו מפיק לו רצון, שמלאכיו יצוה לו להזכיר לו תלמודו. ואל יאמר בן הני׳כר מי שמך לאיש ללמד תורה ברבים. מי אתה ואנה תלך בדרכים אשר שגבו ממך, כי לאו כל מוחא סביל דא, אף אתה אמור לו כבר קדמך המדרש במדבר רבה פ׳ י״ד. דברי חכמים כדרבונות (קהלת יב, יא). מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם שבישראל, ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום (דברים יא, יג). ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים, ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין, ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה וכו׳. הכונה כי יהא דומה בעיניו כשומע מפי כל חכמי ישראל וכשומע מפי משה ממש, שיובן עם מה שכתוב בכתבי האר״י זלה״ה, שאין אדם יכול לחדש דבר בתורה אלא אם נתעבר בו ניצוץ מנשמת משה רבינו ע״ה, שלכן אמרו בגמ׳ משה שפיר קאמרת.

אלה הדברים היו בקרבי כאש בוער, המה הנחוני וזירזוני להעלות על ספר את אשר ישים האלקים בפי ולא אשכח דבר ממשנתי כי זה חלקי בכל עמלי. ואותו אשמור לדבר ולחבר ספר בראשית, מלאכתי מלאכת שמים בק״ק אלכסנדריא יום ראשון של חג הסכות שנת תל״ה לפ״ק בהיותי בן ארבע ועשרים שנה. שם ישבתי גם זכיתי לדרוש בקהל רב מידי שבת בשבתו, ובכל מועדי ה׳ לא מנעתי עצמי לחדש חדושים מענינו של יום על פי הקדמות נכונות ונאמנות כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים. ואח״כ בתמוז שנת תמ״ב נקרא נקראתי לעמד לשרת את עדת ה׳ קק״י ריגייו, זה ארבעים שנה ה׳ אלקי עמי לא חסרתי דבר ממנהגי הנזכר. ועתה זקנתי ושבתי אמרתי עת לעשות לה׳: אל יליזו מעיני, מי יתן אפוא ויכתבון מילי. ויוחקו בעט ברזל ועופרת. והיו לי למשמרת. וכל הני מילי ממולי״תא יתאמרון משמי. ואל יתנו דמי. כל הקרב למגרס ולעיוני. כי יאוש כדי לא קני.

נאמן עלי הדיין כי לא שני״תי ולא עלתה על לבי להתלבש בטלית שאינו שלי, אלא את אשר עלה בגורלי. וכמה פעמים משכתי את ידי מלהעלות על ספר איזה חדושים. אחרי שמצאתים באיזה חבור מפורשים. לפיכך אם המצא ימצא שכיונתי לדברי מי שקדמני אל יחשדני שומע להאשימני. כי  יודע  האלקים  כמה  יגיעות  יגעתי  וכמה  טרחות  טרחתי  ליהנות  מיגיע  כפי  ושלא  להסיג  גבול  כל  אדם.  אשר  על  כן  קראתי  בשם  החבור  הזה  גבול בנימין. כי לא יצאתי חוץ מגבולי. וחלקתי אותו לכמה חלקים בשם שלי, הראשון שני דרושים להתחלת מדרש ולמעלת הצדיקים כנגד הב׳ של בנימין. השני חמשים דרושים לסדר הפרשיות וההפטרות, מה ענין זה לזה בדרך חדש לא שערהו הראשונים, וזה כנגד נ׳ ראשונה. השלישי, עשרה דרושים לד׳ שבתות שקלים זכור פרה והחדש כנגד י׳ ראשונה. הרביעי ארבעים דרושים לשבת הגדול ולמועדי ה׳ מקראי קדש וימים נוראים ושבת שובה כנגד המ׳. החמישי עשרה דרושים להספד כנגד י׳ שניה. הששי חמשים דרושים על פרשיות השנה כנגד ן׳ שניה. ובאחרונה יסעו עשרה דרושים אחרים וסוף דבר דרוש רזי עולם על איזה דבר נעלם. מספר כל הדרושים הפשוטים עק״ב. כי הלכתי בעקבות הרועים. אנשים חכמים וידועים. אשר דבריהם כמשמרות נטועים. לעולם עק״ב נטיתי לבי. כל זמן שהנשמה בקרבי. ובכן אברך את ה׳ אשר יעצני. ובדרך אמת הנחני. שהחייני וקיימני. והגיעני לתכלית מלאכתי. לכתוב לו רובי תורתי. ותהי זאת נחמתי. כל ימי היותי. עד בא חליפתי והיתה שלום מנוחתי. ב"ך ה׳ חסיתי.