משנה ג

עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כלם.

כנגד מה שכתב (במשנה א): וליתן שכר טוב לצדיקים. אמר עשרה דורות מנח עד אברהם, שאברהם קיים העולם בזכיותיו, ולכן אף שמנח עד אברהם היו עשרה דורות וגם הם היו מכעיסין ובאין, שכל דור היו מוסיפים על חטאתם פשע, כי תחלה היו דור הפלגה ואח"כ אנשי סדום, עכ"ז כשעמד אברהם נתבסם העולם. וז"ש שקבל עליו שכר כלם. דהיינו שהיטיב מעשיו ותיקן כל מה שקלקלו, דהיינו מ"ש רז"ל (תנחומא פ' נשא): שהראשונים העלו את השכינה מרקיע לרקיע, ואברהם התחיל להורידה עד שבימי מרע"ה שהיה דור שביעי לצדיקים הורידה לארץ. ולכן כיון שבזכות אברהם נתקיים העולם ראוי היה שיקבל עליו שכר כלם, וכבר ארז"ל במדרש ב"ר פי"ד. ויצר ה' אלקים את האדם (בראשית ב, ז). בזכותו של אברהם וכו', למה ברא הב"ה את אברהם באמצע הדורות, כדי שיסבול דורות שלפניו ודורות שלאחריו ע"כ. ובזה אתי שפיר וקבל עליו שכר כלם. דהיינו שכר שהציל את הדורות בזכותו, והנה בדורות שמאדם עד נח, אדם הוא בכלל וכן נח, לפי שאדם התחיל בעבירה תחלה, שחטא באכילת עץ הדעת וסילק השכינה מהארץ לרקיע הראשון, אך מנח ועד אברהם אין נח בכלל לפי שכבר נמנה בעשרה דורות הראשונים, ועוד שנח לא התפלל על דורו כמו שעשה אברהם על אנשי סדום, ולכן לא נמנה בכללם רק אברהם שקבל עליו שכר כלם, ויובן עם מ"ש בפ"ז דברכות (מ''ז ע''ב): אמר ריב"ל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם העשרה ראשונים, שאפי' מאה באים אחריו קבל עליו שכר כלם. שכר כלם ס"ד, אלא אימא נותנים לו שכר כנגד כלם. ופירש בחקור דין ח"ב פי"ד וז"ל: והוא טעם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, ונוטל שכרו והוא נעשה צנור לשכר המגיע לחבירו, על דרך הנמנה מעשרה ראשונים שנוטל שכר כל הבאים אחריו, לא לגרוע חלקם אלא שכלם זוכים על ידו, נמצא הוא נוטל שכר כלם ונותנו להם ונשאר לו כנגד כלם, כי אחרים נוטלי' ממנו והוא אינו חסר, עד כאן לשונו. הנה כי כן זה שאמר וקבל עליו שכר כלם, כי כיון שעל ידו ניצולו, מן הראוי הוא שיטול שכר כלם, שהוא ישפיע אליהם וישאר לו כנגדם.