דרוש מ"ו

מפני הרעה נאסף הצדיק מורי ואלופי כמהר"ר מנחם שמשון באסולי זצוק"ל,
ונפטר במאנטובה יום שמיני עצרת תנ"ד, ודרשתיהו פה ריגייו פ' לך לך.

וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי (בראשית יג, ג).

במדרש, זבדי בן לוי ור' יהושע בן לוי ור' יוסי בן פרטא, תלתיהון אמרין אילין קרייא כד דמכין. חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב, ו). כי בו ישמח לבנו (תהלים לג, כא). ואוחרנא אמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (תהלים כג, ה). וישמחו כל חוסי בך (תהלים ה, יב). ואוחרנא אמר כי טוב יום בחציריך מאלף (תהלים פד, יא). כי טוב חסדך מחיים (תהלים סג, ד). וי"א מה רב טובך וגו' (תהלים לא, כ) ע"כ.

יכובד הזקן והעבד הנאמן אשר מנעוריו היה עבד לאדוניו ונשוא פנים. שכן כתוב בפ' חיי שרה, ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וגו' (בראשית כד, ב). וקשה למה המתין לומר כן עד עתה, שהרי בפ' לך לך כתוב, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר (בראשית טו, ב). ושם היה לו לומר שהיה עבדו זקן ביתו, לכן פי' רבותינו בב"ר פ' נ"ט. זקן ביתו, שהיה זיו אקונין שלו דומה לו. המושל בכל אשר לו. שהיה שליט ביצרו כמותו ע"כ. כי כיון שהיה אברהם חפץ בשליחותו ליקח אשה לבנו ליצחק, וידענו שאין אמונה בעבדים, וכ"ש במה שאמרו שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה ליצחק. לכן הקדים שהיה זקן ביתו נאמן לאדונו, כי ידע אברהם שלא ישקר ולא יכזב, וכ"ש שהיה שליט ביצרו כמותו. ועיין בדרוש לחיי שרה והפט' מה שפי' על פסוק זה. ובשמות רבה פ' ה'. תני רשב"י בכמה מקומות מצינו שחלק הב"ה כבוד לזקנים. בסנה דכתיב לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג, טז). בסיני דכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' וכו' (שמות כד, א). באהל מועד דכתיב קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט, א). ולעתיד לבא כמו כן, שנ' כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושל' ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד, כג) ע"כ. וצריך לתת טעם למה הביא פסוקים אלה ולא אחרים, שהרי בפ' בא כתיב ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם (שמות יב, כא). ובפ' יתרו נאמר ויבא משה ויקרא לזקני העם (שמות יט, ז). ובודאי שמפי הב"ה עשה כן. אמנם ידענו כי הכבוד לאדם הוא מפני שלשה דברים. או בשביל היותו חכם, כדכתיב כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לה). או מפני היותו עשיר, כדכתיב והעושר והכבוד (דה"א כט, יב). ובערובין פ"ח (פו.), רבי הוה מכבד עשירים ור"ע מכבד עשירים. והג' להיותו ממשפחה מיוחסת. לכן אמר רשב"י מצינו שהב"ה חלק כבוד לזקנים, אעפ"י שלא היו בהם ג' אלה, כי הזקנה לבדה ראוי לכבדה, כי אע"פ שכתוב (אבות ד, יג), והדרת פני זקן (ויקרא יט, לב). זה שקנה חכמה. עכ"ז בראש הפ' כתוב מפני שיבה תקום. ופי' איסי בן יהודה אפילו כל שיבה במשמע והלכה כמותו. ולכן אמרו (קדושין לג.), אביי קם מפני סבי דארמאי וכו'. והביא ראיה מן הסנה, דכתיב לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג, טז). כי אז לא היה בהם עושר כי כלם היו משועבדים לפרעה ולמצרים, ועכ"ז חלק כבוד לזקנים. ובסיני עדין לא ניתנה תורה, כמ"ש רש"י ז"ל בפ' משפטים, ולא היתה בזקנים חכמה יתירה משאר ישראל, ואעפ"כ חלק להם כבוד, ובאהל מועד שכלם נתיחסו לשבטיהם ולא היה זה גדול מזה, ועכ"ז קרא לזקני ישראל. הרי שכבוד חלק לזקנים מפני זקנותם. וכן ל"ל שאז כתוב ולא ילמדו עוד וכו' כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם (ירמיה לא, לג). ולא יהיה חכמה בזקנים יותר מהשאר. גם באותו זמן כלם יהיו עשירים, שאז יתקיים אפס כי לא יהיה בך אביון (דברים טו, ד). וכלם יהיו מיוחסים, כמ"ש וישב מצרף ומטהר כסף (מלאכי ג, ג). ומשם למדו רז"ל, משפחה שנטמעה נטמעה. ועכ"ז יחלוק כבוד לזקנים, ונגד זקניו כבוד. והוא מ"ש שם בב"ר פ' ה'. ר' אבין אמר עתיד הב"ה להושיב את זקני ישראל בגורן והוא יושב בראש כלם כאב בית דין, ודנין לא"ה, שנאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג, יד). הרי שחולק להם כבוד, שיהיו דנין עמו לא"ה.

ובילקוט ישעיה כ"ד. רשב"י אומר מנין שאף ל"ל חולק כבוד לזקנים, שנא' ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד, כג). נגד מלכיו נגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו כבוד. כי מלכיו הם כנגד היחס והעושר כנודע. ונביאיו הם החכמים, כדכתיב ונביא לבב חכמה (תהלים צ, יב). ועכ"ז אע"פ שלא יהיו מלכיו ונביאיו, חולק להם כבוד מפני הזקנה. עוד שם בילקוט, וכן אתה מוצא שהב"ה מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנא' קצפתי על עמי חללתי נחלתי (ישעיה מז, ו). יכול מחוללין על הכל, ת"ל על זקן הכבדת עולך מאד (שם). משום דק"ל דלמה אמר על זקן לשון יחיד, לכן פי' שאפי' על זקן א' מצטער כנגד כל ישראל, שהרי אמר קצפתי על עמי וכו'. שמסרם ביד נ"נ מלך בבל, ככתוב שם בישעיה מ"ז. ועל כלם על זקן הכבדת עולך מאד. וזה כנגד מנהגו של עולם לחוס על הזקנים, ולפיכך ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. שראוי שגם הם יהיו עמו ית' לדון את א"ה שלא רחמו על הזקנים. ועוד שם על זקן הכבדת עולך מאד, זה רבי עקיבא ששעבדה בו מלכות עד אין סוף ע"כ. והוא מ"ש שהיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. וזהו על זקן לשון יחיד, הכבדת עולך על שהיה מקבל עליו עול מלכות שמים. וגם נרמז זה במלת מאד, לפי שנ' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו, ה). עוד שם בילקוט, והלא דברים ק"ו, ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, עאכ"ו שב"ו צריך לחלוק כבוד לזקנים. וללמדך שאין אדם יושב בישיבה של מטה אא"כ יושב בישיבה של מעלה. ועוד שהבריות מרננין אחריו ואומרים איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ע"כ. דייק באמרו מי שאמר והיה העולם, כלומר שקדם לכל והוא ברא את הכל, ועכ"ז עתיד לחלוק כבוד לזקנים כמו שפירשנו, עאכ"ו שבשר ודם שהוא מעותד למות צריך לחלוק כבוד לזקנים, שבראותו זקן שהאריך ימים אין זה אלא בשביל שהוא ירא שמים וחסיד, כדכתיב יראת ה' תוסיף ימים (משלי י, כז). ועוד מטעם אחר כי אין אדם יושב בישיבה של מטה אא"כ יושב בישיבה של מעלה, ואם הב"ה מכבדו למעלה ראוי שיתכבד למטה, ועוד שהבריות וכו'. כי שנינו (אבות ג, י), כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. ובברכות פ"א (ח.), אמרו לו לר' יוחנן איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה (דברים יא, כא) כתיב, אבל בחוצה לארץ לא, כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו, כדאמר ריב"ל לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. א"ר אחא בר חנינא מאי קראה, אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים (משלי ח, לד) ע"כ. והקשה בעל מאור עינים למה לו לר' יוחנן לדייק אבל בח"ל לא, דלמא ה"ק למען ירבו ימיכם וגם תשבו על האדמה. ועוד מה תמיהא היא זו איכא סבי בבבל, ומה חידוש הוא זה להיות סבי בבבל, כי בכל מקום יש זקנים ונערים. אמנם מצאתי בילקוט פ' עקב, למען ירבו ימיכם וכו' (דברים יא, כא). מהלך ת"ק שנה יש מן השמים עד הארץ, כך יחיו ישראל כשני אבות סך הכל תק"ב ע"ש (כתיב: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. מהלך תנא חמש מאות שנה יש מן השמים עד לארץ (כך יחיו ישראל) כשני האבות. אברהם קע"ה, יצחק ק"פ, יעקב קמ"ז, סך הכל תק"ב והשתי שנים שהותירו היו שתי שנים של אברהם שלא הכיר את בוראו עד שהיה בן שלש, לכך לא נמנו עם שאר שני האבות.). א"כ למען ירבו ימיכם. היינו ימים רבים יותר מדאי, ולכן בראות שיש זקנים בבבל שחיים הרבה ימים, שאלו לר' יוחנן על זה, והוא תמה ואמר איכא סבי בבבל שיזקינו יותר מן הנהוג, והרי למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה כתיב ולא בח"ל. שאם הכונה שישבו גם על האדמה היה לו לומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השמים על הארץ על האדמה. דאז היה פירושו שיחיו ימים רבים על האדמה. אמנם עתה שאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה קודם שיאמר כימי השמים על הארץ, הוא להורות שדוקא על האדמה ירבו ימיכם אבל בח"ל לא. כיון שאמרו לו שהולכים בבקר ובערב לבה"כ ומאריכים ישיבתם שם, שלכן אמר מקדמי, כלומר בבקר השכם, וכן בערב יושבי' שם עד שתחשך. אמר היינו דאהני להון. לפי שכיון שעתידים בתי כנסיות שיקבעו בא"י הוי כאילו הם יושבים על האדמה. ור' אחא מייתי לה מדכתיב אשרי אדם שומע לשקוד על דלתותי יום יום, דהיינו בבקר. לשמור מזוזות פתחי בערב, ובזה כי מוצאי מצא חיים. שירבו ימיהם על האדמה.

והנה אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לו לאדם ההולך בדרכי יושר, וגם אלה יזכו בשלשה כתרים האמורים בפ"ד דאבות, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כי כתוב במשלי ג'. בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. כי הנה שנינו בפ"ג דאבות, כל השוכח דבר א' ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. וא"כ כשתורתי אל תשכח אז יוסיפו לך חיים. ואמנם על אמרו ימים ושנות חיים, יובן עם מ"ש בפ"ג דמועד קטן (כח.), רב אשי אתחזי ליה מלאך המות, א"ל המתן לי תלתין יומין ואהדריה לתלמודאי, דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ע"כ. אלו הם הימים. ובחגיגה פ"ק (ד:), דאייתי ליה מרים מגדלא דרדקי, וא"ל רב דימי למ"ה, סוף סוף שניה מאי עבדת להו, א"ל אי איכא צורבא מרבנן שאינו עומד על מדותיו מוסיפנא ליה. ואלו הם השנים, וזהו אורך ימים ושנות חיי' ושלו' יוסיפו לך. ועוד כי כשלא ישכח תלמודו לא יבא לידי מחלוקת וירבה שלום עם ריעיו. ת"ח מרבים שלו' בעולם. וכתר כהונה דאיתא ביומא פ"א (ט.), א' רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מ"ד יראת ה' תוסיף ימים (משלי י, כז). זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנה, ולא שימשו בו אלא י"ח כהנים. ושנות רשעים תקצורנה, זה מקדש שני שעמד ת"כ שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, כל א' וא' לא הוציא שנתו. וכ"כ למה מפני שהיו לוקחין אותה בדמים. ובזה נבין מאי דאיתא התם פ"ז (עא.), אתי משלח מצאו לכהן גדול בשוק, אומר לו אישי כ"ג עשינו שליחותך. מצאו בביתו א"ל מחיה חיים עשינו שליחותו. ופרש"י ז"ל מצאו בשוק, מכבדו לפני הבריות ואומר אישי כ"ג. מחיה חיים הוא הב"ה עשינו שליחותו ע"כ. וקשה למה משנה בזה ולא מכבדו גם בביתו. ועוד היל"ל מחיה מתים ולא מחיה חיים. אמנם מצאתי בחזקוני פ' אחרי מות ז"ל, ביד איש עתי (ויקרא טז, כא). נמצא במדרש, עתי שהגיע זמנו למות תוך אותה שנה, שהרי הנושא את השעיר אינו עובר שנתו, לכך היו בוחרין איש שהגיע זמנו למות תוך אותה שנה, וחכמת המזלות היתה קלה בעיניהם עכ"ל. ובזה נבין מאי דתנן התם פ"ו דיומא (סז.), על כל סכה וסכה אומרים לו הרי מזון והרי מים, ואמרינן עלה תנא מעולם לא הוצרך אדם לכך, אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וקשה והלא צום כפור הוא מן התורה ויש בו כרת ואיך יתירו לו לאכול, וניחא לי עם מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג דעבודת יה"כ ז"ל, על כל סכה וסכה אומרים לו הרי מזון והרי מים, אם כשל כחו וצריך לאכול אוכל ע"כ. הרי זה ברור שדוקא אם כשל כחו אוכל, לפי שהוא כחולה שמאכילין אותו, שפקוח נפש דוחה שבת ויה"כ, כדתנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו וכו'. והיה אפשר לומר לפי דברי החזקוני הנזכר שכיון שעתיד למות באותה שנה, הרי הוא כמת שנעשה חפשי מן המצות. אך יותר נכון מה שכתבנו עם דברי הרמב"ם ז"ל. והנה נלע"ד לתת טעם נכון למה הנושא השעיר לא היה משלים שנתו, עם מ"ש בזהר פ' בלק ר"ד ב' ור"ה א'. ויותר ברור בזהר חדש פ' בלק פ"ו א' ז"ל, אדחוי דחויא עילא ותתא, כיון דאתיהיב ליה רשו לא תב עד דאשתלים ההוא דינא בישא דאתיהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא, דהא בריקניא לא יפוק כיון דאתיהיב ליה רשו ע"כ. זהו הטעם שכיון שהשעיר נושא עונותיהם של ישראל ומכפר על אותם שחטאו ונתחייבו מיתה, צריך לתת לו כופר, ולכן היו בוררים איש עתי, שיש לו עת קבוע למות באותה שנה, שהיה מכפר בעד החייבים מיתה בהוליכו את השעיר למדבר לכפר עונותיהם של ישראל. והכהן הגדול גם הוא היה עומד בסכנת מות כדלעיל, ולכן כתוב בפ"א דיומא (יח:), שהיו משביעין אותו שלא ישנה דבר וכו'. לפיכך בשוב האיש עתי שהוליך השעיר למדבר, היה הולך אצל הכ"ג לספר לו שעשה שליחותו, ואע"פ שסימן גדול היה להם שלשון של זהורית היה קשור בפתחו של היכל והיה מלבין, עכ"ז חייב השליח להשיב לשולחו דבר, כמ"ש במרע"ה, וישב משה את דברי העם אל ה' (שמות יט, ח). אף שלפניו ית' היה גלוי, ולכן מצאו בשוק היה אומר לו בלשון כבוד, אישי כ"ג עשינו שליחותך. אך אם מצאו בבית היה אומר לו בבירור מחיה חיים. דהיינו הב"ה שנתן לך חיים, שיצאת בשלו' מן הקדש ולא היית בסכנת מות, גם אני כמוך בוטח בה' שיוסיף לי חיים לפי שעשינו שליחותו כראוי ולא מרינו את דברו. וגרסי' התם, אמר רבא כי מפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי, מחיה חיים יתן לנו חיים ארוכים טובים ומתוקנים. רצו לרמוז למש"ה כי אורך ימים היינו חיים. ושנות חיים הם הטובים, וכמו שדרשו שם, וכי יש שנים שאינם של חיים, אר"א אלו שנותיו של אדם שמתהפכין לו מרעה לטובה. ומתוקנים הוא מ"ש ושלו' יוסיפו לך. וכתר מלכות. כבר מלתו אמורה בפ' שופטים, לבלתי רום לבבו מאחיו וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו וכו' (דברים יז, כ). וכן כתוב במלכים א' ג'. ואם תלך בדרכיו וכו' והארכתי את ימיך. עיין מה שפי' בפסוקים אלה במקומם.

הנה הוכחנו כי אריכות ימים לאדם הם הם המכבדים אותו. וכן מצינו באאע"ה, כדאמרי' בב"ר פ' נ"ט. אורך ימים בימינה וכו'. אורך ימים בימינה לעתיד לבא. בשמאלה עושר וכבוד בעה"ז, אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם עושר וכבוד. ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' וכו' (בראשית יח, יט). זכה לזקנה, ואברהם זקן וכו' (בראשית כד, א). הוכרח לפרש כן שלא נפרש כדאיתא בפ"ו דשבת (סג.), למיימינים בה וכו', למשמאילים בה עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא. והיינו שאינם עוסקים בה לשמה, כי באברהם לא שייך לומר כן. לכן פי' בימינה בעה"ב שהוא עיקר חיי האדם, כיד ימין שהיא עיקר. בשמאלה עושר וכבוד בעה"ז, כדכתיב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג, ב). כדי שיעשה צדקה ומשפט, כי גם לעשות משפט צריך ממון רב, כדי שלא יחשדוהו שמקבל שוחד, וגם כדי שיהיו דבריו נשמעים. והעיקר כדי שיוכל לעשות כדהע"ה שכתוב בו, ויהי דוד עושה משפט וצדקה (ש"ב ח, טו). שפי' בסנהדרין פ"א (ו:), וכן בדוד וכו', משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו. ומי שעושה כאברהם, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, יזכה לאורך ימים ולעושר וכבוד. ולפי שהעיקר הוא אורך ימים, שכן אמרו וכ"ש עושר וכבוד. לכן נקט זכה לזקנה שעמה ג"כ עושר וכבוד. וז"ש ואברהם זקן וכו' וה' ברך את אברהם בכל. שזכה לכל טוב גם עושר וכבוד ודוק.

עתה באתי לקונן ולהספיד על הצדיק הזה אשר נפטר זקן ושבע, כי כל ימיו עסק בתורה ללמד דעת את העם, ובפרט להרבות תלמידים, וגם אני זכיתי לשתות מימיו בימי חרפי, אשר על כן לכבודו נבאר פסוקי הפ' ריש פ' לך לך, ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. וכבר פירשנו פסוקים אלה לפי פשוטם יעויין במקומו. אמנם בזהר בסתרי תורה פ' לך לך ע"ו ב' איתא ז"ל, ויאמר ה' אל אברם. היא נשמתא עלאה, אבא לרוחא ורם לגופא, ע"ש כל הענין (תּאנָא בְּתּוּקְפָּא דְּהֻרְמָנוּ דְמַלְכָּא, אַנְצִּיב חַד אִילָנָא רַבָּא וְתַּקִּיף גּוֹ נְטִיעָן עִלָאִין, נְטִיעַ אִילָנָא דָּא, בִּתְּרֵיסַר תְּחוּמִין אִסְתַּחַר, בְּאַרְבַּע סִטְרִין דְעָלְמָא פְּרִישָׂא רַגְלֵיהּ. תּ"ק פַּרְסֵי מַטְלָנוֹי, כָּל רְעוּתִּין דְּאִנּוּן פָּרְסִין בֵּיהּ תָּלְיָין, כַּד אִתְּעַר הַאי, כֻּלְהוּ מִתְּעָרִין בַּהֲדֵיהּ, לֵיתּ מַאן דְּנָפִּיק מֵרְעוּתֵּיהּ לְבָתַּר, כֻּלְהוּ בִּרְעוּתָּא חָדָא בַּהֲדֵיהּ, קָם מִלְּעֵילָא (ס"א נחית) אִתְּנָחִיתּ בְּמַטְלָנוֹי לְגוֹ יַמָּא. מִנֵּיהּ יַמָּא (אתגלי) אִתְּמַלְיָיא. אִיהוּ מְקוֹרָא דכל (ד"א לכל) מַיִין דְּנָבְעִין. תְּחוֹתֵּיהּ מִתְּפַּלְּגִין כָּל מֵימוֹי דִּבְרֵאשִׁיתּ, שַׁקְיוּ דְּגִנְתָּא בֵּיהּ תַּלְיָין. כָּל נִשְׁמְתִּין דְּעָלְמָא מִנִּיהּ פָּרְחִין. נִשְׁמְתִּין אִלֵּין עָאלִין בְּגִנְתָּא לְנָחֲתָּא לְהַאי עָלְמָא. נִשְׁמָתָּא כַּד נָפְּקָא אִתְּבָּרְכָא בְּשֶׁבע בִּרְכָאן לְמֶהֱוֵי אַבָּא לרוחא ודם לְגוּפָּא, (ולמהוי) בִּסְלִיקוּ (דדיוקנא עלאה, הדא הוא דכתיב ויאמר יי אל אברם. הא נשמתא עלאה, אבא לרוחא ודם לגופא, בסליקו) דְּדִיוּקְנא עִלָּאָה. כַּד בַּעְיָא (נפשא) לְנָחֲתָּא לְהַאי עָלְמָא, אוֹמֵי לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא לְמִיטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָּא וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵּיהּ. וּמָסַר לָהּ מְאָה מַפְּתְּחָאן דְּבִרְכָאן דכל יומא לאשלמא לדרגין עלאין, כחושבן ל"ך ל"ך. דהא כלהו אתמסר לה בגין לאתתקנא בהו לגנתא ולמפלח לה ולנטרא, מארצך דא גנתא דעדן, ומולדתך דא גופא דאתקרי אילנא דחיי דאיהו תריסר שבטין עלאין. ומבית אביך דא שכינתא. אביך דא קודשא בריך הוא. שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע וגו' (משלי כח). ואין אביו אלא קודשא בריך הוא. ואין אמו אלא כנסת ישראל. אל הארץ אשר אראך, דא איהו האי עלמא. (נ"א ומולדתך דא אילנא דחיי, ומבית אביך תריסר תחומין שבטין עלאין. אל הארץ אשר אראך דא איהו האי עלמא).). ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לפרשו על נשמת הצדיק בצאתה מן העולם, שאומר לה הב"ה לך לך מארצך, שהוא הגוף הנוצר מאדמה, ולפי שכתב שם רש"י ז"ל, לפי שהדרך ממעטת פריה ורביה וממון ושם, לכך הוזקק להבטיחו על הבני' ועל הממון ועל השם. גם אנו נפרש על הצדיק בצאתו מן העול' שמצטער על השם שקנה במעשיו הטובים, שבמתים חפשי ואינו יכול עוד לעשות מצות ומע"ט. וזהו מארצך, שבהיותו בארץ הלזו עושה מעשים טובים שהוא השם טוב כנודע, וממולדתך אלו הבנים, דהיינו תלמידיו של אדם שקרויין בניו. ומבית אביך אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבהם שורה שכינה ונקראים בית ה'. ולכן הוצרך לג' ברכות הללו. ואעשך לגוי גדול אלו המצות ומעשים טובים שעשה, שהעושה מצוה אחת קונה לו פרקליט א'. והם המלאכים השומרים אותו, כמו שארז"ל עשה מצוה אחת מוסרים לו מלאך א' וכו'. ואברכך שתלמידיו יזכירו תורתו ומעשיו שלמדו ממנו. ותנן כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. ורז"ל פי' ואברכך בממון, כמ"ש רש"י ז"ל והוא השכר הגנוז לצדיקים ל"ל, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואגדלה שמך בבתי מדרשות, ששם יזכירוהו לטובה ויאמרו דבר שמועה מפיו. ועל זה אמרו גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. ובג' אלה והיה ברכה. שיברכו בניהם תהא כפלוני. ואברכה מברכיך. שיספידו עליך כראוי. וכמ"ש (שבת קנג.), רב אחים הספדאי דהתם קאימנא. ואמרו דיספד יספדוניה. ומקללך אאור. כמ"ש לעיל כל המספר אחר מטתן של ת"ח נופל בגהינם. ונברכו בך כל משפחות האדמה. שבמיתת הצדיק מכפר על הדור שעושים תשובה ומתכפרים. ועוד בפ' ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה (בראשית יג, א). זו נשמת הצדיק כשעולה למעלה ויוצאת ממצ"ר י"ם, הוא העה"ז כנזכר לעיל. ואשתו זה הגוף כנז' שם בזהר ע"ט א'. את שרי אשתו, דא גופא דאיהו לגבי נשמתא כנוקבא לגבי דכורא. כי גם הגוף מתרקב בקבר כדי שיזדכך ויקום בתחייה מזוכך וטהור. וזוהי עלייתו. וכל אשר לו, אלו המלאכי' הנבראים מהמצות כדלעיל. ולוט עמו זהו היצה"ר שחזר להיות מלאך טוב, וכלם הנגבה, בזכות התורה שניתנה בימין כנז' בדרושים הקודמים. ואברם כבד מאד במקנה, דהיינו מה שקנה בעה"ז מעשים טובים המשולים לכסף כדאיתא במדרש קהלת, אוהב כסף לא ישבע כסף. אוהב מצות לא ישבע מצות. ובזהב היא התורה, שכתוב בה הנחמדים מזהב ומפז רב. וילך למסעיו. דהיינו מה שטרח בעה"ז. כמ"ש בברכות פ"ט (סד.), היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ומבה"מ לבה"כ זוכה להקביל פני שכינה, שנ' ילכו מחיל אל חיל (תהלים פד, ח). ועוד שם, ת"ח אין להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב, שנ' ילכו מחיל אל חיל וכו'. וכבר פירשנוהו בפרשת אחרי מות וקדושים. ובזה אתי שפיר וילך למסעיו. ממדרגה למדרגה. מנגב הם הבתי מדרשות שעוסקים בתורה שניתנה בימין. ועד בית אל הם בתי כנסיות שנקראו מקדש מעט. אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. יובן עם מ"ש בזהר פ' פינחס דף ר"כ א'. דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלה דאורייתא, כד איהו בההוא עלמא, פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה. זהו בכיוון אל המקום אשר היה שם אהלה. בה' דקאי לתורה שמחדש בבית המדרש שנק' אהל, מה טובו אהליך יעקב. בין בית אל הם בתי כנסיות, כצדיק הזה שהיה דורש בבית הכנסת בשבתות וי"ט. ובין העי הם בתי מדרשות, שכן הע"י גי' פ"ה. אלו דברי תורה הנאמרים בפה. אל מקום המזבח וכו'. כמ"ש ע"פ ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי (מלאכי א, יא). אלו ת"ח שעוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהם כאילו מקטירים ומגישים לשמי. וזש"ה אגורה באהלך עולמים. שגם אחרי מותו בא לבית מדרשו במקום אשר חידש בו חדושי תורה, ונק' אהלך ששם שכינה שורה, אחסה בסתר כנפיך סלה (תהלים סא, ה).

ובזה נבא לביאור המדרש שהתחלנו בב"ר פ' צ"ב. וצריך להבין למה שני פסוקים לכל א', ומה שייכות יש זה בזה. אך נלע"ד כי כל א' מהם היה מתפלל על הגוף ועל הנפש שלא יצטערו בפטירתם ופרידתם זה מזה, כי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, הוא על הגוף שימות מית' יפה. וכמ"ש בברכות פ"א (ח.), לעת מצוא זו מיתה, שנ' למות תוצאות (תהלים סח, כא). כמנין המיתות, וקשה שבכלם אסכרה. וכבר אמרו בפ"ק דסוטה (ח:), מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת באסכרה. ולכן על זאת יתפלל כל חסיד. שלא ימות באסכרה, וזהו רק לשטף מים רבים. כי שטף מים רבים ואסכרה הם למי שנתחייב חנק, אליו לא יגיעו. וכנגד הנפש אמר נפשנו חכתה לה' כי בו ישמח לבנו וכו'. והוא מ"ש בזהר פ' מצורע דף נ"ג א'. לא נפקא נפשא מן גופא עד דתתגלי עליה שכינתא, ונפשא מגו חדוא וחביבותא דשכינתא נפקא מגופא לקבלהא, והוא ברור. והשני אמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי כנגד הגוף. והוא מ"ש שם בב"ר פ' ס"ב. בשעת סלוקן של צדיקי' מהעולם הב"ה מראה להם מתן שכרם וכו'. כדי שגם הגוף יהנה בשכר העה"ב, תערוך לפני שלחן נגד צוררי הם המקטרגים. וכנגד הנפש אמר וישמחו כל חוסי בך. דאיתא בזהר פ' ויחי רי"ח ב'. תנא בשעתא דב"נ מית אתיהיב ליה רשותא למחמי וחמי גבי קריבוי וחברוי מההוא עלמא, אי זכאה ההוא ב"נ כלהו חדאן קמיה ומקדמין ליה שלם. ז"ש וישמחו כל חוסי בך. הם הקרובים שלו ששמחים בבוא אליהם צדיק קרובם. והשלישי אמר כי טוב יום בחצריך מאלף. הוא מה ששנינו בפ"ד דאבות, יפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העה"ז. ואתי שפיר בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע של העה"ז. א"נ מ' של מדור היא מ' הסבה, שגם בעה"ז שהיה דר באהלי רשע היה בוחר להסתופף בב"כ וב"מ. וכנגד הנפש אמר כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך. שחסד גדול עושה הב"ה עם הת"ח שכשאומרי' דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. וזהו טוב יותר מכל הטובות שעושה הב"ה בהיותו בחיים ממש, וזהו בכיוון שפתי ישבחונך. וי"א מה רב טובך. הוא אשר דברנו בכל מקום כי חסד גדול עושה הב"ה עם הצדיק להוסיף הפירות על הקרן. ושמח הצדיק בראותו מה רב טובו. כי אביו אהבו. ותנוח נפשו בשלו' על משכבו. כן ירחמנו עושנו וירים קרן לעם קרובו. וישלח רפואה למכאובו. בבנין בית הבחירה מקום מושבו. במהרה בימינו אמן. בילא"ו.