איך היה בית ילדותך? תאר את זה ואת סביבתו.

גדלתי בבית כפרי מקסים, ללא גן של גן יפה. הכול היה עשוי אבן, מעוטר בפרחים. חדרי השינה היו למעלה, והשקיפו על שדות הלבנדר; מרחוק ראינו נהר שבו, ילדים, בילינו כל רגע שאנחנו חופשיים. הבית היה בלב הכפר, היתה כנסייה קרובה לבית, ובכל בוקר היו פעמוניו מעירים אותנו.

תגיד סיפור מטריד כי אתה (או אחד החברים שלך) חוו.

אז יצאתי עם הגבר שאוהב אותי. היינו יחד זמן רב כאשר לבסוף הוא החליט להציג אותי למשפחה שלו. ההורים הזמינו אותנו לארוחת ערב בביתם. הם היו בורז'ים אמיתיים, ולכן פחדתי מאוד שזה ייפגע. ואני צדקתי לדאוג. רק הגעתי הביתה, הרגשתי שאני לא רצוי. אמו קידמה את פני בברכה! ואחותו כמעט לא דיברה איתי. זה היה סוג של נשים שמדברות אליך בגב ברגע שאתה יוצא מהחדר. אבל הם אפילו לא טרחו להעמיד פנים שפגשו אותי מרוצים מהם! לא ידעתי מה לעשות איתי. למרבה המזל, זה היה מסיבה גדולה: היין זרם בחופשיות, ואני ניצלתי את זה כל כך הרבה כי הייתי המום הרבה לפני שישב לאכול. זה היה רציני. בנוסף, לא אכלתי את היום, ועד שהלכנו לשרת את המנה עיקר, נפלתי את התפוחים! בושה! ברור שחברי זרק אותי למחרת.

מה אתה הכי אוהב על העבודה שלך? מה ההימור? האם דעתך על המקצוע שלך השתנתה במהלך הקריירה שלך?

אני עובד כמורה לצרפתית כשפה זרה (FLE) מזה עשור, ובניגוד לעמיתים שלי שמרגישים תשושים אחרי ההוראה במשך זמן מה, אני אוהב את העבודה שלי יותר מאי פעם. אני רואה את זה אחד החשובים ביותר בעולם כיום. למרות ששכרם נמוך, עבודת ההוראה דורשת, מרגשת ומתגמלת. בתחילת הקריירה שלי חשבתי שהשפה הזרה היא רק כלי תקשורת. אבל עם הזמן, הבנתי כי מה שאנחנו עושים בכיתה היה הרבה יותר חשוב ממה שחשבתי כי, בנוסף ללמד צעירים לתקשר עם אנשים ממדינה אחרת הם גם לימדו להיפתח לתרבויות אחרות ולהכיר את טובתם. ידיעת האחר היא הכרחית לדעת את עצמך. כנ"ל לגבי השפה והתרבות: אנו מבינים טוב יותר את עצמו על ידי השוואתם לאחרים. קורסי השפה הם ולכן חשוב ביותר, במיוחד בחברה הטרוגנית כמו שלנו.