ספר שופטים - פרקים ז' - ח' - המרדף של גדעון וסיום

סוכות ופנואל

גדעון מבצע מרדף אחר זבח וצלמונע. כל זאת לאחר יום קרבות ארוך. בדרכו, מבקש גדעון מאנשי סוכות ופנואל לסייע לו ולחייליו במזון, אולם הם מסרבים. מדוע?

הרב וינר מסביר שמכך שהם לא ענו לו שאין להם אוכל, משמע שלא זאת הסיבה. הם עונים לו "הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם?"^[1].

נראה שהם היו אלו שהכי קרובים גיאוגרפית למדיין לאורך כל התקופה של מתקפות מדיין, ולא הייתה להם ברירה אלא לכרות ברית עם מדיין. זו הסיבה מדוע היה להם אוכל, ומצד שני פחדו לעזור לגדעון כל עוד לא הכריע סופית את הקרב.

הדרך בה נהג בהם בסופו של דבר גדעון, נועדה להרתיע את העם מלכרות ברית עם המדיינים ולסיים את הסיפור הזה אחת ולתמיד (על אף שהביקורת על הגמול הזה מובנת מאליה, וכי כיצד אפשר לשפוט את אותם מסכנים שישבו בעומק שטח האויב וסבלו הכי הרבה ממתקפות המדיינים?).

בנקודה זו אנו מבינים למפרע את תחילת הסיפור.

כאשר גדעון חבט חיטים בגת, קרא לו המלאך "גיבור החיל" וזאת מפני שרוב העם התייאש מעצמאות. רוב העם כרת ברית עם המדיינים, ושילם להם דמי חסות על מנת שלא יפגעו בשדה שלהם. כריתת ברית שלקחה מהם את עצמאות, וכנראה אילצה אותם לערב עבודה זרה ותרבות חיצונית, אך נתנה להם בטחון מדיני וכלכלי. גדעון היה מהמעטים שלא התייאשו (בנו של יואש, שלכאורה התייאש כלפי חוץ). ולכן חבטת החיטים בגת שלכאורה מראה על בריחה, היא בעומק מראה על חוסר התייאשות, גדעון לא היה מוכן לכרות ברית עם המדיינים, ולא הסכים לחיות חיי נוחות ללא עצמאות, ולכן על אף שהוא חבט חיטים בגת בסתר, עדיין הוא היה גיבור חיל מפני שהוא לא הסכים לאפשרות השניה של כריתת ברית עם המדיינים.

אנשי אפרים

אנשי אפריים נקראים בשלב מאוחר להצטרף לקרב ועל כך הם מתלוננים. גדעון מנסה לפייס אותם, אך נראה שהסיבה היא לא מאהבתו אותם, ונזכיר זאת בהמשך.

חשוב לציין שמצד אחד אנשי אפריים מסייעים בהריגת זאב ועורב אך מיד לאחר מכן שבים לביתם ולא ממשיכים במרדף עם גדעון אחרי זבח וצלמונע.

הריגת זבח וצלמונע

לאחר מרדף ארוך מאוד, מגיע גדעון להרוג את זבח וצלמונע ואז מתרחש דו שיח מעניין^[2]:

ויאמר אל זבח ואל צלמנע: איפה האנשים אשר הרגתם בתבור? ויאמרו כמוך כמוהם אחד כתאר בני המלך. ויאמר: אחי בני אמי הם! חי ה' לו החיתם אותם לא הרגתי אתכם! ויאמר ליתר בכורו: קום הרג אותם! ולא שלף הנער חרבו כי ירא כי עודנו נער. ויאמר זבח וצלמנע: קום אתה ופגע בנו! כי כאיש גבורתו! ויקם גדעון ויהרג את זבח ואת צלמנע, ויקח את השהרנים אשר בצוארי גמליהם.

מתבררים בנקודה זו מספר דברים:

1. אותם שליחים ששלח גדעון כדי לקרוא לאנשי הצפון היו אחיו.
2. המרדף הארוך שאליו לקח את צבאו היה לא רק לשם חיסולו של הפיקוד הבכיר של מדיין אלא גם להצלת אחיו של גדעון.
3. גדעון מבקש מבנו בכורו להרוג את זבח וצלמונע ויש בכך מעין חניכה של דור ההמשך.

מהסיום הזה יש טעם לפגם, שכן ייתכן ויש כאן מניע ונגיעה אישית של גדעון לאורך כל הדרך. המרדף המתמשך שסיכן את חייליו ותבע נקמה בסוכות ופנואל, ייתכן והיה על מנת להכריע את המלחמה, וייתכן שנבע מכך שגדעון רצה לדעת מה עלה בגורל אחיו ואולי אף לנסות ולהצילם. אם מדובר באמת על שיקול הצלתם של אחיו, האם הדבר מצדיק את סיכון כל הצבא שלו ופגיעה בתושבי סוכות ופנואל?

הרב מדן^[3] מסביר את דברי חז"ל על אברהם שיצא למלחמה עם 318 אנשיו כדי להציל את לוט בן אחיו. חז"ל^[4] אומרים על אברהם שעשה "אנגריא בתלמידי חכמים" וזאת על אף שמלחמתו להצלת לוט אחיו היתה מוצדקת, אך לא מוצדקת מספיק כדי לסכן את אנשיו. בצורה דומה ניתן לומר כאן, שלא ברור שרדיפה זו כדי לדעת מה עלה בגורל אחיו ואפילו כדי להצילם, מצדיקה את סיכון אנשיו של גדעון ואת החשבון שסגר בסוף עם אנשי סוכות ופנואל שלא סייעו לו במרדפו.

הפסוקים עצמם לכאורה מכריעים בשאלת המניעים, בכך שהם מצייניםשלאחר טקס הריגת זבח וצלמונע (שם גדעון מבקש מבנו לבצע את ההוצאה להורג, לכאורה מעין האצלת סמכות) מופיע גם כן לקיחת השהרונים אשר בצווארי גמליהם, מה שמרמז על כך שהמניעים לכל המהלך הזה לא היו ב100% טהורים, אלא נגועים בתועלת אישית.

הצעת המלוכה

לאחר הכרעת הקרב של גדעון פנו אליו "איש ישראל" ובקשו ממנו "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין"^[5]. תשובתו של גדעון היא "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם"^[6].

האם תשובתו של גדעון נבעה מתוך ענווה?

נראה לעניות דעתי שתשובתו לא נבעה מתוך ענווה.

אמנם בתחילת הדרך גדעון סרב להצעת המלאך מפני שהוא ה"דל במנשה", אך הסברנו שם שהסיבה היא בעיה אמיתית ביכולת לשלוט בעם ולא תירוץ שנובע מתוך ענווה.

אנחנו רואים שהתנהגות של גדעון ככלל היא שהוא רואה עצמו כמנהיג וכמעין מלך.

לכן הוא מעניש את אנשי סוכות ופנואל כמעין "משפט המלך". לכן הוא מייסד אפוד שאליו ינהרו ישראל, ולכן הוא נושא נשים רבות וקורא לבנו אבי-מלך.

אם כן, מדוע סרב גדעון להצעה למשול בישראל?

לשם כך נערוך השוואה לשני סיפורים דומים:

1. בקשת המלוכה בימי שמואל.
2. הנהגתו של ירבעם והעגלים.

שמואל ובקשת המלוכה

בימי שמואל מופיע שהעם ביקש מלך^[7]:

ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה'. ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך. ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם.

הקב"ה אומר לשמואל שבקשת המלך באותו המעמד נבעה מכך שהעם מאס בה'. כיצד ניתן לומר זאת?

הרב מדן מסביר שאת הבקשה הרשמית הגידו הזקנים, אך ה' אומר לשמואל שיראה את "העם" (החלק הפחות מאמין) שנמצא בחוץ וכוונתו שונה לחלוטין. העם רצה מלך שילחם בשבילם כדי שיוכלו לעבור עבירות בשקט. העם לא רצה לעבור מהפך ולחזור בתשובה, והפתרון שלהם לכך היה בקשת המלך.

לכן הבקשה באותו המעמד ביטאה את חוסר האמונה של העם.

ניתן לומר שגם אצלנו, גדעון חש שהבקשה להפך אותו למלך נובעת מכך שהעם מחפש פתרון קל ומהיר והוא מסרב להצעה. לכן הלשון של גדעון היא "ה' ימשל בכם", כאשר הכוונה היא להעביר מסר לעם שלא יחפשו פתרונות קלים אלא יחזרו בתשובה ויבינו שה' הוא המלך.

לפי זה, אמנם גדעון רצה למשול, אך לא רצה שזה יבוא על חשבון האחריות של העם לחזור בתשובה. כאשר הבין גדעון שאם הוא יקבל את התפקיד העם ירגיש הקלה, ויחזור לסורו, אזי הוא וויתר על התפקיד, כדי להשיג את התתוצאה היותר חשובה של חזרה בתשובה אל ה'.

אולם השוואה לסיפור ירבעם תביא אותנו למסקנה אחרת. אך לפני כן נמשיך מעט ונקרא על סיפור האפוד שעשה גדעון.

סיפור האפוד

גדעון לוקח מהשלל שלקח העם ועושה ממנו אפוד^[8]:

ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש.

לשם מה עשה גדעון את האפוד שהפך מהר מאוד לעבודה זרה?

ישנו מדרש פליאה שמסביר מה היתה כוונתו של גדעון^[9]:

ולמה עשה אפוד? לפי שמנשה לא היה באבני אפוד כי אם אפרים, ולא היה לו מזל, לפיכך עשאו. ואע"פ שעשאו לשם שמים, היה למכשול לכל ישראל שכשלו בו... ואמרו לשם טעות נתכוון ותקנו, ולפי שלא היה שבטו באפוד לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תיקון.

המדרש הוא מדרש פליאה שכן האבן בחושן היתה של שבט יוסף (הכולל את אפרים ומנשה) ולא של שבט אפרים. הרב אלחנן בן נון מסביר את המדרש בכך שהצורה שהיתה חקוקה על אבנו של יוסף לקוחה היתה מדגלו של שבט אפרים, ולא מדגלו של שבט מנשה^[10].

על כל פנים, המדרש מסביר שגדעון רצה יתרון מסויים על פני שבט אפרים או לפחות "השוואת תנאים" ולכן רצה ייצוגיות משלו בדמות האפוד. נראה שזו היתה גם כן הסיבה שבגללה גדעון לא קרא לשבט אפרים להשתתף בלחימה מלכתחילה. כל זאת, על מנת שהניצחון לא יקרא על שמם ושההישג ירשם על שמו ועל שם שבטו.

בסיפור הנס עם גיזת הצמר, הסברנו שכוונתו של גדעון לרכז סביבו את ההנהגה על מנת שיוכל לשלוט בעם, לעודד אותו לחזור בתשובה, ולמנוע ממנו לכרות ברית עם יושבי הארץ. אולם, כעת נברר האם זוהי באמת תכנית טובה.

סיפור האפוד הוא הקדמה טובה לסיפור העגלים שעשה ירבעם...

ירבעם והעגלים

רחבעם, בנו של שלמה, מגיע לשכם להמלכתו, ואז העם מבקש הקלות מהעול שהטיל עליהם שלמה. הזקנים מייעצים לו לשמוע בקול העם והנערים ההפך. רחבעם לא שומע בעצת הזקנים והולך עם הנערים. ברגע זה העם מתחלק לשניים^[11]:

וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם וישיבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי… ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם.

"ישראל" זה החלק הפחות מאמין והוא מורד במלך. לעומתו יש את "בני ישראל" שהם החלק היותר מאמין שנשארים איתו.

מי שתופס הנהגה על "ישראל" זהו ירבעם^[12]:

ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים וישב בה ויצא משם ויבן את פנואל. ויאמר ירבעם בלבו: עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלם ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.

נראה שירבעם מבין שהעגלים שהוא עושה אמורים להוות תחליף לעבודת המקדש. ירבעם חשב שרק כך הוא יוכל לשמר את העם תחת שלטונו, כאשר גם הסמכויות הרוחניות יהיו תחת ידו.

ייתכן והוא האמין שיוכל לתת פרשנות שאינה עבודה זרה לעגלים, אך מהר מאוד העם הפך את ההגשמה הזו לעבודה זרה.

בדברי חז"ל מופיעה אגדה שמספרת שהקב"ה תופס לכאורה בבגדו של ירבעם ומבקש ממנו לחזור בתשובה^[13]:

אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש?- בן ישי בראש!- אי הכי לא בעינא!

ברגע שירבעם מבין שהוא לא יעמוד בראש, אזי מבחינת תפיסת עולמו הוא לא יוכל להנהיג ולהשפיע. לכן הוא סרב להצעתו של הקב"ה לטייל בגן עדן ובעצם לשלוט יחד עם בית דוד.

שלטון יחיד

ניתן להשליך מספורו של ירבעם לסיפורו של גדעון.

ניתן לומר שסירובו של גדעון למלוך נובע מכך ש"ישראל" הציעו לו רק שלטון חלקי.

ההצעה היתה "למשול" ומשילות יכולה להיות של מספר גורמים ביחד^[14]. הנימוק שלהם גם כן מוכיח על כך "כי הושעתנו מיד מדין". נראה שרצו למנות אותו למושל / שופט / שר הבטחון. אך את תיק החינוך, הדתות, התרבות וכו' הם ישאירו אצלם.

כזכור, נקודת הפתיחה של גדעון היתה השאיפה שלו לחירות (ולכן לא הסכים להיכנע לדרישות מדין ונאלץ לחיות בעוני) לעומת הכניעה של השלטון לדרישות מדין (הן הכלכליות, הן המדיניות והן הדתיות).

גדעון לא מוכן להפקיר את השלטון על המצב הרוחני, המדיני והכלכלי בידי אחרים, ולכן הוא מסרב.

מבחינתו או שהוא מלך יחידי על כל העם או שהוא פורש לביתו ומקים את "החסידות" שלו (מצומצמת אך סביב ביתו) שתלך בדרך שלו במאת האחוזים.

עקרון זה דומה לעקרון שלפיו הסברנו את האות של גיזת הצמר, שם גדעון מבקש שהישועה תעשה על ידו (גיזת הצמר) ושאר הארץ (השבטים האחרים) יהיו חרבים.

שם הסברנו זאת, מכיוון שגדעון הבין שיש להכתיר מנהיג אחד שינהיג את העם בדרך הנכונה כדי שלא יטעו אחרי אלילים אחרים, כפי שקרה לאחר הישועה של ברק.

אולם, אם המנהיג לא נוהג בדרכי יושר ויש לו פניות אישיות אזי המצב מסובך.

ניתן לומר שבצורת הנהגה שכזו, אף אם המנהיג בסדר גמור, עדיין צורת הנהגת היחיד אינה יציבה במבחן הזמן. בסופו של דבר בשלטון יחיד, העם לא קולט נכון את מעשה המנהיג, ולכן גם אם בחייו הוא הצליח להחזיר את העם למוטב, בהסתלקותו של המנהיג, הרעיון ושיטת ההנהגה ילכו איתו.

בסופו של דבר, נראה שבמקום שגדעון ימשוך את העם למשכן שעמד על תילו ולחדש את עבודת ה' כאשר הכהנים והזקנים במרכז, הוא החליט לעשות אפוד^[15] (בטח בטענה שזהו צעד זמני, על מנת שבהמשך העם יתחבר חזרה לכהונה והמשכן) ואת זקני סוכות גלגל בקוצי המדבר (בטענה של הוראת שעה שבה דן אותם כמורדים במלכות). במקום לכוון את העם להתנהל גם עם הזקנים ועם השופטים, הוא הציג מצג של או השופט או כלום.

בסופו של דבר, המצב הזמני נהיה קבוע, ולבסוף התוצאה היתה שהעם הפך את האפוד לעבודה זרה. ושבניו של גדעון גם המשיכו את הנהגת היחיד, אך הקצינו אותה עוד יותר. אבימלך קם ולא הסכים לנוכחות אפילו של אחיו בשום מקום בהנהגה או בעולם…

[1] ח', ו'.

[2] ח', י"ח - כ"א.

[3] ניתן לקרוא את פירושו של הרב מדן לדוגמא ב"בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון", פרשת לך-לך - ברית בין הבתרים.

[4] נדרים ל"ב.

[5] ח', כ"ב.

[6] ח', כ"ג.

[7] שמואל א' ח', ד' - ח'.

[8] ח', כ"ז.

[9] ילקוט שמעוני ח', ס"ד.

[10] מעניין לראות בבמדבר רבה ב', ז' מדרש פליאה נוסף שמערב את הזמנים: ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם (דברים לג) וקרני ראם קרניו על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה.

[11] מלכים א' י"ב, ט"ז - י"ז.

[12] מלכים א' י"ב, כ"ה - כ"ח.

[13] סנהדרין ק"ב.

[14] ידועים דברי האגדה שהירח בא לפני הקב"ה בטענה: :"אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה לכי ומעטי את עצמך" (חולין ס:) כאשר התשובה באמת היא ששני מלכים לא יכולים להשתמש בכתר אחד אך הקב"ה שם אוצם "למשול" ולא למלוך, ושניים יכולים למשול ביחד.

[15] השוואה נוספת ניתן לערוך בין גדעון ובין ירבעם, שאף הוא עשה עגלים כתחליף לעבודת המקדש.