ח. - פדה בשלום נפשי

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (תהלים נ"ה, י"ט)

אמר הקב"ה... ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.

כיצד הדבר נלמד מהפסוק?

תחילה, נעיין במזמור שכתב דוד המלך וננסה להבין את ההקשר של הפסוק לכלל המזמור.

המזמור פותח בתיאור עיר שבה התאספו אנשים חטאים "כי ראיתי חמס וריב בעיר". כנגד אותם אנשי עיר שאוייבים לו (אולי מדובר בזיפים?) מבקש דוד המלך "אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש", הוא מבקש את תשועתו מהקב"ה. ברגע זה מגיע הפסוק המדובר שאומר "פדה בשלום נפשי מקרב לי", פירוש: הקב"ה, תפדה את נפשי מהאוייבים הקרבים אלי. "כי ברבים היו עמדי", פירוש לפי דרשת חז"ל המדוברת, בזכות הרבים שמתפללים איתי.

אם כן, החידוש בדרשה זו היא בכך שכאשר אדם נמצא בין הגויים, אזי הוא לכאורה מכריח את השכינה לשרות עמו במקום לא טוב. אולם, כאשר הוא אוסף אליו עדת אנשים שעניינם הוא לקרוא בשם ה', ויחדיו הם בבחינת קובעים מקום לתפילתם, אזי הוא יוצר מקום חדש שבו השכינה שורה בצורה המתוקנת, לכאורה "פודה" אותה.