ל"א. - קריאת התורה של שמיני עצרת
יום טוב אחרון
בסוכות ביום טוב האחרון (בגלות) קוראים:
יום טוב האחרון קורין "כל הבכור" (דברים ט"ו, י"ט) מצוות וחוקים ובכור.
מפרש רש"י:
קורין" כל הבכור" - אלא שמתחילין "עשר תעשר" (דברים י"ד, כ"ב) לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן שהוא זמן אסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני (=הר"ן גורס שני) ומצות "נתון תתן" ו"פתוח תפתח" ו"הענק תעניק" לעבד עברי ושילוח חופשי ו"העבט תעביטנו".
מה מיוחד ביום זה שבחרו בקריאה שכולה עוסקת בנתינה, ברמות שונות? הרי דברים אלו רלוונטיים לכל ימי החג!
הברייתא כותבת שקוראים את "כל בכור" גם ביום טוב אחרון (שני) של פסח. שם רש"י לא פרש שמרחיבים זאת כדי לכלול עוד מצוות נתינה.
נתינה
רש"י בסוכה מ"ז. מדבר על השיר ששרו בבית המקדש בשאר ימי החג. הגמרא שם אומרת:
אמר להן: שמיני רגל בפני עצמו הוא. שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון קרבן ושיר.
מפרש שם רש"י:
שיר - שהלוים אומרים בקרבנות שמיני אינו מסדר שיר החג, ולא פירש לי שיר של שמיני. אבל שיר של חג מפורש בהחליל (לקמן דף נה.) "בינו בוערים בעם כו'", "הבו לה'", כולן רמוזים על עסקי מתנות עניים מפני שזמן אסיפה הוא ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות שישמעו מפרישים ויפרישו בעין יפה.
מכיוון שזהו זמן אסיפה, אז זו הזדמנות להליב את הלבבות כדי שיתנו בעין יפה מתנות עניים.
ייתכן שאצלנו רש"י משלים את הרצף של חג הסוכות. על כן הוא מפרש שביום האחרון של חג (כאמור מדובר על היום שנוסף בגלות), כל קריאת התורה עוסקת בעניין הנתינה. רגע לפני שכולם חוזרים לעסקיהם, אל השפע שמחכה להם שם, קבעו חכמים לקרוא בתורה בעניין הנתינה. כך שלא ישכחו את האחר ויתנו לעניים בעין יפה.