מסכת מגילה - ג: - כרך וכל הסמוך לו
הרחבת מושג הכרך
למדנו שהפרזים קוראים בי"ד, לעומת כרכים המוקפים חומה הקוראים בט"ו. כעת הגמרא דנה בהרחבת מושג הכרכים המוקפים בחומה:
א"ר יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך.
מתעוררות מספר שאלות על קביעה זו:
מדוע יש צורך להרחיב את הגדרת הכרך על חשבון ערי הפרזים?
מדוע בחרו בנוסף להגדרת "סמוך" גם את הגדרת ה"נראה"? "סמוך" זוהי הגדרה גיאוגרפית והשייכות שלה לעניין מובנת יותר מאשר "נראה" שהיא הגדרה חושית.
האם יש תקדים נוסף לשימוש בדין ה"נראה" מבחינה גיאוגרפית?
כבוד לארץ ישראל
חז"ל רצו לחלוק כבוד לארץ ישראל ועל כן קבעו את הגדרת "ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון".
כאשר חזרו בשיבת ציון לארץ ישראל והערים היו חרבות היה רצון לכלול ערים נוספות שיחגגו יחד עם הכרכים המוקפים בחומה, ובכך להגדיל את פרסום הנס והמסר המיוחד של הערים המוקפות בחומה.
נראה
מכיוון שהרצון להרחיב את הגדרת הכרכים היה משום פרסומי ניסא, לכן גדר ה"נראה" נהיה שייך ביותר.
דוגמה לכך אנו מוצאים בדיני נר חנוכה (שבת כ"ג.):
ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך.
מצאנו מקום נוסף בו דנו דין "נראה". במשנה בזבחים (פרק י"ד משנה ו') נאמר שבתקופת משכן שילה, קדשים קלים היו נאכלים ב"כל הרואה" (מעניין שאכן מצאו ממצאים ארכיאולוגים הקשורים באכילת זבחים בכל האזור המקיף את שילה הקדומה).
לפי האמור לעיל, שבפורים דין "סמוך ונראה" הוא סניף של דין "פרסומי ניסא", נראה שאין להשוות את הטעם של דין "נראה" בפורים לדין "כל הנראה" שבמשכן שילה. על כל פנים, ייתכן שכאשר חכמים תיקנו את דין "נראה" בפורים הם הסתמכו על דין "כל הנראה" המופיע לעניין שילה, אך לא מאותו הטעם.
העיר על כך הרב מדן
הסיבה לעניות דעתי לדין "סמוך ונראה" היא, שבשושן הבירה הייתה המלחמה כמו בכל המקומות, בי''ג. בי''ד ניתנה רשות להילחם ליהודים אשר בשושן, ולא בשושן הבירה. עיינו בפסוקים בפרק ט'. שושן סתם היא השכונות שמחוץ לחומה כמו בכל עיר מוקפת חומה, שיום אחד נבנות השכונות מחוץ לה. כך היה גם בירושלים בעת היציאה מן החומות בימי מונטיפיורי, אך גם בזמן הבית השני, כמוכח מן המשנה על סמוך ונראה בתקיעת שופר בפרק רביעי מראש השנה. לכן עיקר הנס בי''ד, שחגגו אותו בט''ו היה בסמוך ונראה, והעיר המבוצרת, הבירה, נגררה אחרי שכונותיה החיצוניות.