מסכת מגילה - י"ב. - בחצר גנת ביתן המלך

סידור הסעודה

רב ושמואל.

חד אמר: הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן.

וחד אמר: הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן.

במתניתא תנא: הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן.

• מדוע חז"ל טרחו ודנו כיצד אחשוורוש חילק את האנשים שבאו לסעודתו? הםא אחשוורוש הוא דמות שכדאי ללמוד ממנה הנהגות?

נראה שיש ללמוד מכך הנהגה כללית שיש לאמץ אותה בגלל החכמה הגדולה שיש בה.

מהי אותה חכמה? על כך נחלקו.

חכמה גדולה

הדעה הראשונה מבינה שכדי שכולם יהיו מרוצים, אחשוורוש דאג שכל אחד יהיה במקום הראוי לו.

על כך מקשים התוספות:

אם כן, אתה מטיל קנאה בסעודה! יש לומר דסבירא ליה, דכיון שלא היו רואין זה את זה ליכא קנאה.

התוספות מקשים, שאם מחלקים את הציבור לפי ראות עיני המלך, לכאורה לפי מעמדות, אזי הדבר יעורר קנאה של אנשים הנמצאים במעמד מסוים באנשים ממעמד אחר.

תירוץ התוספות הוא שהקבוצות לא ראו אלו את אלו וכך לא קנאו.

נראה להוסיף תירוץ נוסף לקושיית התוספות. הסיבה שאחשוורוש לא חשש לקנאה היא מפני שלא היה מדובר בחלוקת מעמדות, אלא חלוקה לפי העדפה אישית. יש כאלו שמתאים להם להיות בחוץ, יש כאלו בפנים, ויש כאלו שבגינה.

הדבר מזכיר את תיאור הגמרא של בית הכנסת באלכסנדריה של מצרים (סוכה נ"א:):

ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן. וכשעני נכנס שם, היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

אילוץ

הדעה השניה מבינה שלא תמיד כולם מרוצים, אבל כשהם מבינים שהדבר נובע מאילוץ, אז נחה דעתם.

על כן אחשוורוש הכניס את כולם בתחילה בחצר, כשהיה דחוק העבירם (חלק מהם?) לגינה וכן הלאה לביתן. היה חשוב שכולם יעברו את כל התהליך, כדי שאף אחד לא יעלב ששיבצו אותו במקום מסוים בכוונה, אלא הוא יבין שהדבר נבע מאילוץ.

שילוב

הדעה השלישית נראית הטובה מבין כולם. היא כוללת את שתי הדעות האחרות ומוסיפה עליהן עוד אחת.

כאשר הושיבו את האורחים בחצר ופתחו להם פתח לעבור לגינה או לביתן הרוויחו:

1. מי שמתאים לו מקום מסוים הוא יעבור אליו (דעה ראשונה).

2. מי שצפוף לו יכול לעבור למקום אחר מתוך הבנה שזה ההכרח ואין ברירה בגלל חוסר המקום (דעה שניה).

3. התוספת הכי חשובה היא, שבעצם כל האורחים חשו שהייתה להם בחירה חופשית. התחושה הרווחת הייתה שכל אפשרות שבסוף התממשה היתה פרי בחירה שלהם.

שיבוץ תלמידים

משל למה הדבר דומה?

לשיבוץ תלמידים בבית הספר לפי כיתות.

אם השיבוץ יעשה בצורה שרירותית, רבים ירגישו לא בנח ויתרעמו.

החכמה היא לתת לאנשים את הבחירה החופשית, לבחור עם מי הם רוצים להיות בכיתה. להשתדל לתת להם כבקשתם, אבל גם להיות כפופים לאילוצים של מקום פנוי והתאמה (או איזון בין הכיתות). אך הכי חשוב לתת את ההרגשה לאנשים שהייתה להם בחירה חופשית וגם אם היא לא התממשה עד הסוף היא נלקחה בחשבון.

זוהי החכמה של הנהגת הרבים, והיא הייתה ראויה להילמד ולהאמר גם ללא שאחשוורוש הוא זה שנקט בה.