האות הראשון

שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני.

נפתח בדברי פרופסור יואל אליצור שמפרש בהשוואה למבנה של שאר האותות ש"עם קבורת רחל" הוא תיאור האנשים ולא המקום (מה שמתאים למסורת שרחל קבורה בבית לחם).

נראה שאלו אנשים מסביבת משפחת שאול שכן יש להם ידע לגבי האתונות וכן ידע לגבי הדאגה של אביו. הם חזרו מתפילה בקבר רחל, אולי בעקבות החיפושים והדאגה לשלומו של שאול.

הנושא של המפגש הזה הוא החיבור של שאול לאביו ולמשפחתו שבראשם נמצאת רחל אימנו.

האות השני

ובאת עד אלון תבור ומצאוך שם שלושה אנשים עולים אל האלוקים בית אל. אחד - נושא שלשה גדיים, ואחד - נושא שלושת כיכרות לחם, ואחד - נושא נבל יין. ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם.

דיברנו על כך בהקשר של הקרבן שחנה הביאה למשכן (א', כ"ד):

ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותביאהו בית ה' שלו והנער נער.

• שלושה גדיים כנגד שלושה פרים.

• שלושה כיכרות פחות שתיים שנמסרו לו מול איפה אחת קמח.

• נבל יין כנגד נבל יין

הסברנו שם שכאשר אדם הופך למשהו חדש אזי הוא מביא שלושה קרבנות.

אם באות הקודם התעסקנו באתונות ובמשפחה שהיא נקודת המוצא, כאן אנו עוסקים ביעד. היעד המתואר כאן הוא עבודת השם בבית אל. אולם, ייתכן לומר שהאנשים אמנם מגיעים לבית אל, אך הוא אמור להפוך למלך עם תפקיד אחר. הרב וינר מסביר שנתינת הלחם למלך מבטאת את העובדה שמעתה כולם סמוכים על שולחנו והוא אחראי לכלכל את כל האומה.

על כל פנים, נראה ששני האותות הללו מספיקים, אולם כעת מגיע האות השלישי.

האות השלישי

אחר כן תבוא גבעת האלוקים אשר שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור והמה מתנבאים. וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר… ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם נביאים נבא ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים. ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים. ויכל מהתנבות ויבא הבמה.

• למה הם מתפלאים על שאול שהוא בנביאים?

  • כפי שהסברנו בשיעורים קודמים, שאול היה רועה אתונות שהיו כלי התחבורה של המכובדים. הוא ראה את דרכי ההתנהגות של אות השכבת הנהגה רוחנית של העם וסלד ממנה, כפי שהעם סלד מבני שמואל למשל. לכן המראה של שאול חובר לנביאים שהם כמובן חלק מההנהגה הרוחנית של העם, הפליא את כל מי שראה אותו. בייחוד "כל יודעו מתמול שלשום".

יש כאן הדרגה באותות. בהתחלה תיאור יחסית חומרי של העיסוק באתונות ונקודת מוצא עכשווית של המשפחה. לאחר מכן, תהליך הפיכה לאדם אחר בעשרת הקורבנות והלחם. השלב האחרון הוא תוספת רוחנית והפיכה לנביא.

לכאורה, שתי האותות הראשונים מספקים והאות האחרון של ההפיכה לנביא מיותרת. אנו מוצאים שמלכים לא היו נביאים ותפקיד הנבואה היה נפרד ומלווה את המלך.

ניתן להקביל זאת לסימנים שמשה עשה לפרעה. גם שם ניתן לפרש את הסימנים כמופנים למשה עצמו. על כל פנים, האות השלישי המוזכר שם, בא כתוספת לא מחוייבת ("והיה אם לא ישמעו לקול האות האחרון…"). כך גם כאן ניתן לומר שהאות האחרון לא מחוייב המציאות.

נראה ששמואל שהיה בעצמו מנהיג ונביא, ראה צורך להוביל את שאול להיות כדמותו. שמואל שהיה כמובן נביא רצה שגם שאול יהיה כזה. אולם, נראה בהמשך הסיפור שהנבואה של שאול לא צלחה. הוא יצטרך בהמשך נגן להשיב לו את רוח הנבואה, והמשך הסיפור ידוע.

ייתכן גם שאיחוד המלכות והנבואה באה למנוע את המתח שיש בין שתי הרשויות הללו. דבר זה יכל להצליח אם זה גם היה עובד. נראה ששאול היה צריך לעבוד בקבוצה ולא לבד, והעלמת הנבואה בהמשך תהיה זאת שתוביל אותו לשם.

ההמלכה השניה

שמואל מכנס את העם ומטיל גורל. הגורל מתבצע בשלבים ומייחד את השבט והמשפחה של שאול לפני שמגיעים לשאול עצמו.

לבסוף, שאול נחבא את הכלים. העם מרים גבה ולא בטוח רואה זאת בצורה החיובית. הם מחפשים מישהו שיוביל אותם ולא מתחבא בין הכלים.

כתוב ששמואל מדבר לעם על משפט המלוכה, אך נראה שלא מספר לעם על ההמלכה הקודמת ועל האותות.

ישנם בני בליעל שמתסיסים את העם ויש שהולכים עם שאול. נראה בהמשך שגם הם התפזרו ככל הנראה.

• מדוע יש שתי המלכות?

• מדוע אין חיבור בין ההמלכות. אחרי ההמלכה הראשונה שאול לא מספר על ההמלכה, אפילו לא לדודו (כנראה בהוראת שמואל). כמו כן, לא רואים בפסוקים שהמלכה אחת מכינה לשניה.

נחבא אל הכלים

• האם העובדה ששאול נחבא אל הכלים והיה צורך לחפש אותו היא חיובית או שלילית?

• כמו כן, מכיוון ששאול כבר נמשך למלך ועבר את התהליך של האותות, הוא ידע שהוא כבר נתמנה למלך, אלא שהוא לא גילה זאת. אם כן, מדוע הוא נחבא אל הכלים כאשר הוא ידע שבסופו של דבר הוא זה שיבחר?

חז"ל במדרש תנחומא ויקרא, מוסיפים ביאור:

… כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר, "וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים". מהו "אל הכלים"?
כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם, איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי.
מיד "וישאלו עוד בה'". מיד החביא את עצמו עד ששאלו באורים ותומים. "ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים". וכן שנו רבותינו, הכלים, אלו אורים ותומים. והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו, שנאמר, "הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה".

• האם שאול חושב שהאורים והתומים יכריעו בשונה ממה ששמואל אמר לו עד עכשיו?

על מנת לנסות ולהעמיק בצדדים השונים באירוע הזה, צריך להבחין בין שתי בחינות המופיעות בסיפור ההמלכה הכפול.

סיפור ההמלכה הכפול

למעשה אנו רואים ששאול הומלך פעמיים.

פעם אחת בחשאי על ידי שמואל, ופעם שניה לעיני כל ישראל על פי הגורל.

בהמלכה הראשונה שמואל מציב לפני שאול מסלול של אותות שבסופו ובשיאו שאול הופך לנביא.

בהמלכה השניה שאול נחבא אל הכלים בתחילת ההמלכה ובסופה שב לביתו, תפקיד המלך לא מובן במעמד זה ולכאורה עצם קיומו של תפקיד המלך הוא המטרה בעצמה.

החוסר ביעוד של תפקיד המלך מורגש בדברי בני הבליעל, אם מפרשים אותם לרגע לא באופן האישי, "מה יושיענו זה?". הם ציפו למלך שהייעוד שלו להושיע אותם מהסובבים אותם, ובמקום זה קיבלו מלך שהייעוד שלו לא ברור.

ניתן לאפיין את שתי ההמלכות בצורה הבאה:

• ההמלכה הראשונה נועדה למנות מנהיג רוחני, נביא, שיצעיד את העם כמו שמואל ומשה שהיו נביאים בעצמם.

• ההמלכה השניה נועדה למנות מנהיג חומרי שאמור לדאוג לכל סדרי הממלכה השונים. המלך צריך לדאוג לכלכלה, לאכיפת החוק והסדר ולבטחון.

ההפרדה הזו אינה רק שתי בחינות בפסוקים, אלא שמואל שמר בסוד על ההמלכה הראשונה.

העם מבקש "מלך ככל הגויים" והקב"ה המחדד זאת "לא אותך מאסו כי אותי מאסו". העם רוצה להפריד בין דת ומדינה, ולבקש מלך שינהל את הצדדים החומריים ולא לצפות מהזקנים (המנהיגים הרוחניים) שיעשו זאת.

שמואל חשש שהפרדה זו תוביל את העם לחטוא ולהתנתק מהקב"ה וחלילה להביא לחורבן. על כן, הוא חשב שאם הוא יחנוך את המלך, לפני ההמלכה הרשמית שלו, להיות נביא ומנהיג רוחני אזי הוא יוביל את העם ממילא למקומות החיוביים ולקשר חזק עם הקב"ה.

הדברים נעשו בסתר על מנת לא לייצר התנגדות בעם למהלך, מאחר ורצון העם היה הפוך מכך.

על כן, ההמלכה הראשונה הייתה רק הכנה להמלכה השניה, ובעצם עניינה עלייה על מסלול הכשרה למלוכה. על כן, כאשר הגיע רגע ההמלכה השניה, שאול חשב שאולי אפשר לעצור את התהליך.

הפסוקים מתארים את ההמלכה השניה ככזו שאין לה ייעוד ברור, מאחר וכך הדברים נראו "מבחוץ". היה נראה שהעם זועק למלך וכבר שכח למה הוא רצה אותו. בסופו של תהליך הבחירה, שאול נבחר ואפילו לא עולה לשאת נאום, אלא שמואל הוא זה שממשיך לנהל את העניינים.

ענווה כפולה

על פי הדברים אלו ניתן להסביר את מעשהו של שאול שנחבא אל הכלים בשני אופנים.

לאור אופי של ההמלכה הראשונה שנעשה בסתר ועניינו מינוי רוחני, אזי ניתן לראות את הענווה הזו באור חיובי.

משנת רבי אליעזר (פרשה י'נמשיך לעקוב אחרי סיפור שאול ו):

ר' ינאי אומר: שתים עשרה מדות טובות הכתוב מפרש בשאול. ראשונה, היה עניו, שנאמר 'הלא בן ימיני אנכי'. שנייה, שהיה שומע חרפתו ושותק, שנאמר 'ובני בליעל אמרו מי יושיענו זה ויהי כמחריש'; מהו 'כמחריש'? כמי שלא ידע.

אולם, לאור אופי ההמלכה השניה, שבו רצו מלך שיהיה ראוי לתפקידו, אזי ענווה זו "פוגעת" באלו המצפים לראות מלך שיודע לשלוט.

יומא כב: :

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול – מפני שמחל על כבודו, שנאמר 'ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש'.

האם ההתמודדות הכפולה של שאול היא זו שהכשילה אותו בסופו של דבר?

ישנה התמודדות פנימית ראשונה של רועה אתונות שסלד מההנהגה הרוחנית (לפי הצעתנו) ששמואל ממנה אותו לנביא. עם זאת ישנה התמודדות שניה מול העם שרוצה מלך חומרי ובפועל הוא מונה להיות גם המנהיג הרוחני.

כל זאת ועוד בפרקים הבאים…