ספר שופטים - פרק ו' - תכירו גדעון

הקדמה

ארבעים שנה לאחר הניצחון המוחץ של ברק ודבורה על הכנעני, מגיע אויב חדש, מדין. יש שרוצים לומר שבעקבות פינוי המבצרים של הכנעני, בצפון, נוצרה הזדמנות לשבטים נודדים מהמזרח להיכנס לארץ בגיחות לשדוד מכל הבא ליד. מה שאומר, שלאחר הניצחון על הכנעני, נוצר וואקום שעם ישראל לא השכיל לנצלו כדי לתפוס את העמדות ולהקים מלכות עצמאית שלא תהיה תלויה בגויים היושבים בארץ.

הפסוקים מתארים את המצב מכך שעם ישראל העדיף לוותר מהר מדי על עצמאותו לחבור לבריתות עם העמים שמתבטאת גם בלמידה ממעשיהם^[1]:

ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה', ויתנם ה' ביד מדין שבע שנים. ותעז יד מדין על ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות. והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו. ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור. כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו [ובאו] כדי ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה. וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני ישראל אל ה'.

משמע מהפסוקים שעם ישראל מעדיף להתחבא מאשר להלחם.

כתוצאה מזעקת בני ישראל, הקב"ה שולח אליהם נביא שאומר להם לחזור בתשובה, אך "ולא שמעתם בקולי"^[2].

ההידרדרות

קשה להבין כיצד בני ישראל הידרדרו לאחר הניסים הגלויים שראו במלחמת ברק מול סיסרא. ארבעים שנה לאחר מכן, עם ישראל נמצא במצב שהוא עובד לבעל.

אולם, נראה שהיא הנותנת, ודווקא הנס המופלא של הברקים העננים והגשם החזק הוא שהיווה חרב פפיות והביא את ישראל לעבוד עבודה זרה.

נראה ששמעו של הנס עבר בכל עם ישראל, על אף שרק חלק קטן ממנו השתתף במלחמה. דבר זה, גרם לחלק גדול מהעם לתרץ את הנס שנעשה בדרכים שנוחות לו על מנת שהוא לא יצטרך "להתאמץ" לעבוד את ה'. היה נוח לעם להמשיך בבריתות שלו עם הגויים ובחיי ה"נוחות" שהציעו לו עובדי האלילים השונים.

כדי להבין זאת נביא הגדרה קצרה של עבודת הבעל בתקופה הכנענית, מתוך ויקיפדיה:

במיתולוגיה הכנענית, בעל - הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה… על מתואר כלוחם גיבור, עשוי ללא חת, שאוחז בידו האחת אלה, בידו השנייה חזיז ברק, דורך על העננים, לראשו קרניים כאות לפריון, ומרעים בקולו ברעם...

כעת, מובן (אך לא מוצדק) כיצד יתכן שלאחר הנס העצום של הברקים הרעמים והגשמים שהביא הקב"ה על צבא סיסרא, ישנם אנשים שלא היו מוכנים להאמין ביד ה' שעשתה זאת, ומצאו להם תירוצים בדמות עבודת הבעל הכנענית.

המלאך

למרות סירובם של עם ישראל לחזור בתשובה, הקב"ה שולח מלאך לגדעון על מנת למנות אותו להיות השופט שיושיע את ישראל.

ברצוני להתמקד בעיקר השיחה של המלאך עם גדעון^[3]:

וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו: ה' עמך גבור החיל.

ויאמר אליו גדעון: בי אדני, ויש ה' עמנו? ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין?

ויפן אליו ה' ויאמר: לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין! הלא שלחתיך!

ויאמר אליו: בי אדני במה אושיע את ישראל? הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי!

שאלות:

1. מדוע ה' קורא לו "גבור החיל"? הרי סך הכל גדעון מתחבא כדי להכין אוכל? איזו גבורה יש כאן?
2. מדוע לאחר שגדעון מתלונן על המצב, ה' אומר לו "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"? הרי הדבר הכי קל לעשות זה להתלונן, מהו הכח המיוחד המתגלה כאן?
3. נראה שגדעון מתייחס לדברי הנביא שמופיע בפסוקים הקודמים שדרש מעם ישראל שיזכרו ביציאת מצרים ומתוך כך יחזרו בתשובה. גדעון מגיב על כך במשפט כפירה "ויש ה' עמנו?", האם משפט כפירה זה ראוי לתגובה "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"?
4. אחרי שה' אומר לגדעון "הלא שלחתיך", גדעון שואל כיצד יושיע את ישראל הרי הוא ממשפחה קטנה שבמנשה. מה הקשר בין הייחוס של גדעון להצלחתו במלחמה מול מדין?

על מנת להבין את דו השיח, ואת נקודת ההסתכלות של ה' על גדעון, יש להבין תחילה מהו מצבו של אותו הדור.

גדעון חי בסביבה שכולה מלאה בעובדי עבודה זרה. מקום שבו גם אביו של גדעון עובד עבודה זרה (כפי שמשמע מההמשך). ממקום כזה מגיע גדעון ועונה למלאך במושגים "תורניים", הוא מראה שאכפת לו מכך שהקב"ה לא מתגלה ומושיע את ישראל, אלא מסתתר בשפריר חביון.

גחלת האמונה עדיין נמצאת בלבו ויכולה להתלבות ולהצית לבבות אם רק גדעון יראה את פני ה', כפי שקורה במעמד זה.

דווקא על גילוי גרעין האמונה הזה, אומר ה' "לך בכוחך זה והושעת את ישראל" (עונה על שאלות 2-3). נקודת הסתכלות זו על דברי גדעון יכולה לבוא רק אם קוראים את הפסוק בניגון הנכון, לא כקינטור לה' חלילה, אלא כדאגה אמיתית, שבו גדעון מצפה ומייחל להתגלות ה'.

וכן אומר המלבי"ם^[4]:

… ראה שטוען בעד סור ההשגחה מישראל, זה אות שדבר זה סוער בלבבו, והוא מוכן לתשועתם.

כעת ישנה תשובה לשאלה 4, שכן חלק מתפקידו של גדעון היה לעורר את ישראל להאמין בה' ומתוך כך להלחם במדיין. היכולת של גדעון להנהיג את העם ולסחוף אותו אחריו להאמין בה' ולצאת למלחמה, תלויה באישיותו של גדעון. ולכן, טענתו שהוא לא נחשב מהמיוחסים רלוונטית לחלוטין. מתוך כך שהוא ממשפחה קטנה שבמנשה הוא חוש שלא יוכל להצית את האמונה בלבבות העם.

לשם כך מגיע הצוויי של ה' לנתץ את המזבח אשר לאביו כדי להתחיל את מהלך התשובה.

[1] ו', א' - ה'.

[2] ו', י'.

[3] ו', י"ב - ט"ו.

[4] מלבי"ם ו', י"ד.