מסכת מגילה - י"א. - הוא דתן ואבירם הן ברשען מתחילתן ועד סופן

רשעים מתחילתן ועד סופן

הגמרא מביאה רשימה של אנשים שהיו רשעים מתחילתן ועד סופן, ולהבדיל, רשימה של צדיקים שהיו כך מתחילתן ועד סופן.

בכל אחד מהמקרים הייתה הוא אמינא לחשוב אחרת.

לדוגמה, אחשוורוש שכתוב עליו שהיה רשע מתחילתו ועד סופו, למרות שבסופו של דבר נראה היה שעזר לאסתר ומרדכי.

אולם, מה ההוא אמינא לחשוב שדתן ואבירם היו צדיקים פעם? היכן מצאנו מקור שהיינו יכולים לפרשו בטעות לזכותם של דתן ואבירם?

השוטרים

ניתן לזהות מקור כזה על פי מדרש שמות רבה (פרשה ה', סימן כ'):

"ויפגעו בהן שוטרי ישראל" כשהיו יוצאין מלפני פרעה, מהו "נצבים"? אמרו רבותינו ז"ל: דתן ואבירם היו עמהן. שכתוב בהן: "ודתן ואבירם יצאו ניצבים" (במדבר ט"ז). התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרון...

המפרשים למדו מכאן שדתן ואבירם היו משוטרי בני ישראל. אותם שוטרים שמסופר עליהם במקום אחר (תנחומא בהעלותך):

וכשאמר להם "לא תוסיפון לתת תבן לעם", היו הנוגשים באים ומונים הלבנים, נמצאו חסרות, היו הנוגשים מכים את השוטרים, שנאמר "ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו'" (שמות ה', י"ד). שהיו השוטרים מוכים על יתר העם, ולא היו מוסרים אותם ביד הנוגשים, והיו אומרים: מוטב לנו ללקות, ואל יכשלו יתר העם.

מכאן הייתה לנו הוא אמינא ללמד זכות על דתן ואבירם, למרות הביקורת שלהם על משה ואהרון.

על כן מגיעה הדרשה, שהם היו ברשעתם מתחילתם ועד סופם.

על פי דרשה זו, נראה לומר שגם אם הם קיבלו את המכות יחד עם כלל השוטרים, לא היה זה לשם שמים, אלא בלית ברירה.

ניתן להבחין בגישתם של דתן ואבירם מתוך דבריהם אל משה ואהרון (שמות ה', כ"א):

ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו.

משמע שלא הייתה פה הקרבה מודעת של דתן ואבירם אלא משהו שנכפה עליהם.

מוסר השכל

ניתן ללמוד מכך שגם אם חלילה אדם מקבל עונש משמים, עליו להצדיק את הדין, ולא חלילה לזלזל בכבוד שמים.

אם דתן ואבירם, היו ממלאים את תפקידם כשוטרים לשם שמים, ייתכן ולא היו מגיעים לדיוטה התחתונה, תרתי משמע, אלא היו זוכים להיות חלק מהנהגת עם ישראל.

הרי דתן ואבירם היו משבט ראובן, בכור ישראל, והיה ראוי שיקבלו חלק בהנהגה, אם היו ראויים לכך.