יב - חזקיהו עיבר ניסן בניסן

הקדמה

דמותו של המלך חזקיה מתוארת בפסוקים של ספר מלכים בצורה ברורה כבר בתחילת הדרך^[1]:

ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבת וכרת את האשרה וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן. בה' אלקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. וידבק בה' לא סר מאחריו וישמר מצוותיו אשר צוה ה' את משה. והיה ה' עמו בכל אשר יצא ישכיל וימרד במלך אשור ולא עבדו. הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר.

הפסוקים מתארים מלך צדיק ללא ספק. אך מצד שני הפסוקים בהמשך מביאים תיאור שונה^[2]:

בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל ה' ואת האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור.

כיצד התיאור הזה מתחבר למלך חזקיה הצדיק?

הרב מנשה וינר שליט"א מסביר שיש לדייק בפסוק ולהבדיל בין "חזקיה" ל"מלך חזקיה". כאשר כתוב "חזקיה", הכוונה ל"שבנה אשר על הבית", שפעל מאחורי גבו של "חזקיה המלך", ואין זה המקום להאריך בסיפור זה.

על שלושה הודו ועל שלושה לא הודו

המשנה במסכת פסחים עוסקת בעניינו של חזקיה המלך^[3]:

ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו:

1. גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים, והודו לו.

2. כיתת נחש הנחושת, והודו לו.

3. גנז ספר רפואות, והודו לו.

על שלושה לא הודו לו:

1. קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור, ולא הודו לו.

2. סתם מי גיחון העליון, ולא הודו לו.

3. עיבר ניסן בניסן, ולא הודו לו.

ניתן לראות שיש דברים שהודו לו ויש שלא הודו לו. ניתן לכאורה למצוא כאן כלל. כאשר חזקיה עשה מעשה שגרם לקידוש ה' - הודו לו. לעומת זאת, כאשר המעשה גרם חלילה לחילול ה' - לא הודו לו.

קיצץ דלתות ההיכל - מובן מה חילול ה' שיש כאן.

סתם מי גיחון עליון - רש"י מסביר:

שהיה לו לבטוח בקב"ה שאמר "וגנותי על העיר הזאת להושיעה".

ניתן גם לפרש שהיה בכך פגיעה באותם שהיו צריכים למים בנקודה הזו וזה יצר חילול ה'.

"עיבר ניסן בניסן" - זה הנושא של הגמרא בסנהדרין ולכן מעט נרחיב בנושא זה

עיבר ניסן בניסן

הגמרא בסנהדרין י"ב דנה בחטאו של חזקיה. על צד שמדובר בכך שהוא עיבר את השנה בפועל, הגמרא שואלת כיצד ייתכן שהוא חטא במזיד בכזה דבר? והיא עונה שהכוונה שעיבר את אדר ביום השלושים ולא ידע שאסור לעבר ביום זה מפני שהוא ראוי להיות כבר ניסן (במקרה של חודש לא מעובר).

על כל פנים, במקרה זה מתעוררות שתי שאלות עיקריות:

1. כיצד ייתכן מצב שבו חזקיה מעבר את השנה וחכמים לא מודים? הרי הוא צריך בית דין מהסנהדרין כדי לעבר את השנה! אז מי הם החכמים שחלקו עליו? והאם השנה בכל זאת מעוברת?
2. עדיין יש להבין את המוטיבציה של חזקיה לעבר את השנה ברגע האחרון - מה היה כל כך דחוף? הגמרא מסבירה שזה "מפני הטומאה" - בגלל שחזקיה רצה שאנשים רבים יוכלו לקיים את הפסח בזמנו בטהרה. אולם, מה יקרה אם יצטרכו לעשות פסח שני בגלל זה?

שיירי הקרבן^[4] מתרץ שחזקיה היה רק "המייעץ".

ונראה שניתן להביא על כך ראיה מהגמרא בדף י"א. "אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא", מכאן שההתייעצות עם המנהיג היא חלק מהעניין.

אם כן, נראה שהיה לחזקיה המלך בית דין שדרכו הוא עיבר את השנה. אם כן, מי הם חכמים שדעתם לא נוחה היימנו?

נראה, שזהו ישעיה הנביא ובית דינו. שכן מי שיכול וצריך לבקר את המלך הוא הנביא (כי כל אחד אחר שיעשה זאת יכול להחשב כמורד במלכות - על אף שייתכן לומר שלא היתה פה ביקורת גלויה ממש).

על מנת להבין מה היה המניע של חזקיה לעבר את השנה, יש להבין את הרקע ההיסטורי לסיפור זה.

קביעת התאריך של פסח חזקיה

בצורה פשוטה נראה שטיהור המקדש והפסח של חזקיה נעשו באותה השנה, בשנה הראשונה. אך הרב יואל בן נון מביא השערה של ד"ר רבקה רביב שבו היא מתארכת את הפסח שעשה חזקיה בשנה ה12 למולכו.

בצורה כזו אולי ניתן לומר שטיהור המקדש אמנם היה בשנה הראשונה למולכו (6 שנים לפני חורבן שומרון), אך הפסח עצמו היה 6 שנים לאחר חורבן שומרון.

לעניות דעתי ניתן אפילו לומר שמדובר באותה שנה של חורבן שומרון.

בצורה שכזו ניתן להבין את המניע של חזקיה ומנין הלחץ לעבר את השנה.

בזמן שאשור החריבו את שומרון והגלו את מרבית תושביה, אלו שנשארו היו חסרי כל וישבו בארץ חריבה.

חזקיה, שחשש שהוא הבא בתור, רצה לאחד את כל שבטי ישראל על מנת לאחד כוחות לקראת הבאות.

לשם כך הוא רצה לעשות פסח שמבטא את הבניה המאוחדת של עם ישראל שיכלול גם חזרה בתשובה המונית.

הרב יואל בן נון מעלה סברה שעיבור החודש נועד על מנת לסייע באיחוד זה. הלוח שנה בממלכת ישראל היה בהטיה של חודש קדימה בעקבות שינויים שעשה ירבעם בלוח השנה.

הדחיפות, אם כן, היתה בעקבות המשבר הנורא של החורבן, ומחשש למתקפה הבאה על יהודה. לכן, כשהזדמן לחזקיה לעשות את הפסח עם שרידי השבטים הצפוניים, הוא חשב שעדיף לעבר במקרה של ספק זה, ולהכנס לחשש שיש בכך פגם.

לעומתו, עמד ככל הנראה ישעיה, שלא מופיע שהוא התייעץ איתו, והעביר ביקורת על מעשה זה. אולי מפני החשש הקטן שיש בכך ביטוי לחוסר אמונה ובטחון בה' שחזקיה "מכופף" את ההלכה כדי לקבל את עזרת שבטי הצפון. ישעיה מציב תפיסת עולם שבו יש ללכת בתמימות עם הקב"ה והוא כבר ידאג לאחדות ולשלום. אין צורך להלחץ, אלא "בשובה ונחת תוושעו".

מכאן ההקשר של מעשה זה לשאר המעשים שמופיעים בדברי חז"ל שהם לא הודו לחזקיה.שכן גם פה יש חשש לחילול ה', בגלל כיפוף ההלכה, גם אם ניתן למצוא לכך הצדקה הלכתית. ייתכן באותה תקופה שבו היה צריך להראות אמונה בה', כיפוף שכזה הוצג לעם כסטיה מדרך הישר.

---

[1] מלכים ב' י"ח, ג' - ח'.

[2] מלכים ב' י"ח, ט"ז.

[3] פסחים פרק ד' משנה ט' (וכן בגמרא נ"ו.).

[4] על הירושלמי פרק א' הלכה ב' ד"ה "שכן".