כ"ח. - הסתכלות בדמות אדם רשע
האיסור
הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן שאסור להסתכל בפני אדם רשע.
מצאנו שלוש דעות לגבי המקור של הלכה זו:
דאמר ר' יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע. שנאמר "לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך" (מלכים ב' ג', י"ד).
רבי אלעזר אמר: עיניו כהות שנאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (בראשית כ"ז, א') - משום דאסתכל בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר ר' יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה. שנאמר "הנה הוא לך כסות עינים" (בראשית כ', ט"ז) - אל תקרי כסות אלא כסיית עינים. - הא והא גרמא ליה.
רבא אמר מהכא: "שאת פני רשע לא טוב" (משלי י"ח, ה').
מהו שורש המחלוקת בין לימודים אלו?
האם יש נפקא מינא בין הלימודים השונים?
נראה שיש כאן שלושה שלבים שונים בהגדרת האיסור.
אלישע עם יהושפט ויהורם
הנימוק הראשון של רבי יוחנן עוסק במקרה שבו יהורם בן אחאב (שהיה מלך רשע) הגיע עם יהושפט (שהיה מלך צדיק) אל אלישע. אלישע מצידו אמר שהוא יענה לבקשתם רק בגלל יהושפט. דבריו היו אל יהורם: "לולי פני יהושפט… אם אביט אליך ואם אראך". פשט הפסוק מדבר על היענות לפנייתו של יהורם, אך מלשון הכתוב משמע שיש כאן גם עניין של ראיית פנים בפועל.
הרב קוק (שמונה קבצים א' תשל"ג) מגדיר לפי זה את האיסור:
כשמתחברים עם נפשות פחותות של פורצים ורשעים, נפגמים. אבל אם יש בהם איזה דבר טוב, ומתכוונים בההתחברות רק אל הצד של הטוב, אז אם כחו יפה הרי זה מתעלה. ואפילו ההסתכלות בפני אדם רשע שאסורה, אם יש בו צדדים של טוב, ומתכוין בההסתכלות רק לקלוט את הטוב, נראה שיש בזה דרך של מצוה. ואפילו כשיש איזו חיבור לרשע לאיזה צדיק בדרך אהבה, כבר מסולק ממנו איסור ההסתכלות, מפני שעל ידי חיבורו אל הצדיק נחשב כאילו יש בו כבר חלק טוב. ואמר אלישע ליהורם בן אחאב, לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא, אם אביט אליך ואם אראך, משמע הא על ידי נשיאת פנים של יהושפט מלך יהודה שנלוה עמו הביט גם אליו וראהו, ולא חשש לאיסור ההסתכלות בפני רשע, דמהאי קרא ילפינן ליה.
הרב קוק מסיק דווקא מהגדרת האיסור על ידי רבי יוחנן, מדוע מותר היה לאלישע להסתכל בפני יהורם. הרב קוק הבין שמכיוון שהרשע התחבר לצדיק, הדבר מהווה סימן שיש בו צד טוב. ומכאן הסיק הרב קוק, שרשע שיש בו צד טוב, ניתן להסתכל בו כל עוד מתמקדים בצדדים הטובים שבו.
יצחק עם עשו
לפי דברי רבי יוחנן, הסקנו שרשע שיש בו צדדים חיוביים, ניתן להסתכל בו. לפי הבנה זו, יכול היה יצחק להסתכל בפניו של עשו מעיקר הדין בגלל הצד החיובי שהיה בו, שהוא כיבד הורים. אולם מחדש רבי אלעזר, שגם כאשר מדובר ברשע שיש בו צד חיובי, אם ההסתכלות מתבצעת לאורך זמן, אזי כהות עיניו של המסתכל. רבי אלעזר למד זאת מיצחק שגידל את עשו ולכן ההסתכלות שלו הייתה לאורך שנים.
ניתן לראות תופעה דומה בברכות מ"ג: בעניין הפוסע פסיעה גסה שמדובר בנזק מצטבר:
דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם. מאי תקנתיה? להדריה בקדושא דבי שמשי.
בצורה דומה, נאמר בכתובות קי"א. שלא להרבות בהליכה (הכוונה מתוך סך ההליכה ביום אחד ולא בכלל):
ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים.
משלי
היינו חושבים, בשלב זה, שתמיד ראיית פני רשע באופן חד פעמי היא מותרת אם יש בו צדדים טובים. לשם כך מגיע הפסוק במשלי (י"ח, ה'), ומסייג מקרה מסוים שבו גם באופן חד פעמי אין "לשאת" את פני הרשע:
שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט.
כאשר ראיית פני הרשע, או במובן של הפסוק ממש נשיאת הפנים (להטות את דינו לטובה), באה על חשבון הצדיק, אזי גם באופן חד פעמי היא אסורה.
הפסוק מדבר על משפט, שבו דין זה מובן. אולם, גם בהקשר של ראיית פני רשע, יתכן במקרים מסוימים שהדבר יתן לרשע לגיטימציה כזו שתפגע בצדיק אחר, או במסתכל עצמו, וראייה כזו אסורה גם באופן חד פעמי.