אחרי מות - תיקון חטא נדב ואביהו
פתיחה
פרשתנו מופיעה כהמשך לכאורה של חטא נדב ואביהו. ההקשר מופיע מפורש בפסוק הפתיחה:
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת.
פתיחה זו קובעת שעבודת הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקודשים אמורה לתקן את חטא נדב ואביהו (או לפחות למנוע את טעותם). הפתיחה גם מצביעה על נקודת השיא בעבודת הכהן הגדול והיא העלאת הקטורת.
מחלוקת הצדוקים והפרושים
כידוע, היתה מחלוקת גדולה בין הצדוקים והפרושים, שבה הצדוקים סברו שיש לשים את הקטורת על הגחלים לפני הכניסה לקודש הקודשים וכך לקיים "כי בענן אראה על הכפורת" ואילו הפרושים סברו על פי התורה שעל פה, שיש לשים את הקטורת על הגחלים אך ורק בקודש הקודשים, לאחר שהכהן הגדול הניח את המחתה לפני הארון / על אבן השתיה.
לפי הפירוש הקלאסי, תפקיד הענן לכסות ולהסתיר את גילוי השכינה, וכך הכהן הגדול יוכל לסבול את עוצם גילוי השכינה.
אולם, אם הכהן הגדול קודם נכנס לקודש הקודשים ורק לאחר מכן מקטיר את הקטורת, האם לא מאוחר מדי ליצור את המיסוך לאחר שהכהן הגדול נכנס כבר אל קודש הקודשים?
ניתן לכאורה לתרץ ולומר שרק לאחר שהעשן ממלא את ההיכל רק אז מתגלה השכינה וזה שכתוב "כי בענן אראה על הכפורת" ופירוש זה בוודאי נכון, אולם ניתן לומר דבר נוסף. הצורך לומר דבר נוסף נובע מכך, שבסופו של דבר, גם אם הכהן היה מדליק את המחתה בחוץ ונכנס איתה לקודש הקודשים, היה נוצר אותו אפקט של מיסוך. אם כן, למה להתעקש להדליק את המחתה דווקא בקודש הקודשים?
תפקיד הקטורת
בספר "מבית לפרוכת"[1] הרב אברהם סתיו מעלה סברה מעניינת.
הוא מביא ברייתא שמתארת את ענן הקטורת:
דתניא: נתן בה עיקר מעלה עשן היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה כיון שהגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן. שנאמר: "והבית ימלא עשן"(ישעיהו ו', ד')
וכדברי הרב אברהם סתיו: "העשן היורד וממשמש בכתלים אינו ניצב כלל בין הכהן לכפורת אלא עוטף את שניהם יחד".
אני רוצה לקחת את דבריו צעד נוסף קדימה ולטעון שיש כאן מעין חופה המייחדת את הכהן הגדול עם השכינה.
את אותה החופה אנו ממשיכים אחר כך לסוכות ויושבים בסוכה שהיא זכר לענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרון הכהן.
לפי פירוש זה יתברר גם הפסוק[2]:
והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה... ודבר ה' אל משה פנים אל פנים...
אם תפקיד הענן היה לכסות את הופעת השכינה, הוא היה צריך להיות בתוך המשכן. אולם, התיאור הוא של משה מדבר עם השכינה "פנים אל פנים" והענן חוצץ ביניהם ובין העם.
יתכן למצוא סמך להבנה זו בדברי הזוהר[3]:
ובגין כך כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. בשעתא דעאל לזווגא להו. ובשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא ההיא שעתא וכפר בעדו ובעד ביתו.
חטא נדב ואביהו
חטא נדב ואביהו מתואר בפרשת שמיני[4]:
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן.
פשט הכתובים רומז על כך שהאש יצאה פעם אחת ועשתה שתי פעולות. האש יצאה מבית קודשי הקודשים, שרפה את בני אהרון והמשיכה החוצה למזבח ואכלה את הקרבן שהיה עליו.
אולם, ניתן להבין את הפסוקים גם כסידרם. לפי הבנה זו, כבוד ה' הופיע בחוץ במעמד משה, אהרון ובני ישראל. כבוד ה' הופיע בחוץ בזמן שנדב ואביהו הקטירו קטורת בתוך המשכן. אם נבין שהקטורת מייחדת את הכהן עם הופעת השכינה, אזי נוצר מצב מוזר שבו השכינה שורה בחוץ, אך נדב ואביהו מדליקים קטורת בפנים.
הזוהר מגדיר את המשמעות היטב[5] (אביא את התרגום שמופיע בספרו של הרב אברהם סתיו):
שנינו: באותו היום חדוותה של כנסת ישראל הייתה להתקשר בקשר האמונה בכל הקשרים הקדושים. שהרי קטורת קשורה כולה כאחד ומשום כך נקראת 'קטרת'. והם באו וקשרו כל אותם אחרים כאחד והשאירו אותה בחוץ, שלא קשרו אותה איתם וקשרו דבר אחר...
ניתן להסביר לפי זה את הכפל בפסוק "אש זרה אשר לא ציוה אותם". מה שהופך את האש לזרה זה לא רק שה' לא ציוה אותם, אלא כפי שהזוהר מגדיר, שהשכינה היתה בחוץ, וממילא נדב ואביהו נתקשרו ב"דבר אחר" ולא בשכינה (לא מוגדר מהו אותו הדבר, אך ברור שזו לא השכינה). לכן אש הקטורת של נדב ואביהו מוגדרת כמעין עבודה זרה.
שלוש תקנות
ניתן לחלק את פרשת אחרי מות לשלושה חלקים:
- סדר העבודה שבשיאה הקטרת הקטורת.
- איסור הקרבה מחוץ למשכן.
- פרשת העריות.
ניתן לומר שיש כאן מצוות / תקנות כנגד האש הזרה:
- הקטורת כנגד האש הזרה של נדב ואביהו.
- איסור הקרבה מחוץ למשכן כנגד עבודה זרה. הדבר מוכח מהגדרת הכתוב את המקריב מחוץ למשכן[6]: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם".
- איסורי העריות שניתן להגדירם כאיסור אישה זרה.
-----
[1] “תפקיד הקטורת ביום הכיפורים" - חלק שני "ויכסהו הענן".
[2] שמות ל"ג, ט' - י"א.
[3] זוהר חלק ג דף סו.
[4] ט', כ"ג - כ"ד. י', א' - ג'.
[5] זוהר פרשת שמיני ל"ז:
[6] י"ז, ז'.